JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר דוד קורן

ד"ר דוד קורן

ירושלים, מזרח ירושלים, ערביי ישראל.

דו”ח חדש של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון חושף את התקציבים שהרשות הפלשתינית משקיעה בירושלים: מפעילות נגד מכירת קרקעות ליהודים, דרך אירוח משלחות מחו”ל ועד לפיקוח על נשק • החדירה הטורקית לעיר מעוררת התנגדות של ירדן ומרוקו, וסעודיה רוכשת נכסי נדל”ן.

ישראל היום, 08.02.2019

נדב שרגאי

 

האוריינט האוס, בית האחוזה המפואר שנבנה בשכונת באב א־זהרה (מזרח ירושלים) בסוף המאה ה־19, ניצב ריק למחצה כבר יותר מ־17 שנה. יומיים אחרי הפיגוע הקשה בקפה סבארו הירושלמי במהלך האינתיפאדה השנייה, אור ליום 11 באוגוסט 2001, השתלשלו שוטרי ימ”מ על חבלים ממסוק משטרתי ופשטו על המבנה, ששימש בפועל מטה אש”ף והרש”פ בירושלים. יושבי הבית נעצרו ונחקרו. עשרות אלפי מסמכים הוחרמו, והמשרדים במקום ננעלו.

הווילה המפוארת שבה התארחו הקיסר וילהלם השני (1898), האמיר עבדאללה (1931) ואפילו קיסר אתיופיה הגולה היילה סלאסי; זו שהפכה לימים לאחד מסמלי הלאומיות הפלשתינית בירושלים – סגורה ומסוגרת. כבר שנים מוארך צו הסגירה לאוריינט האוס מדי חצי שנה. בפעם האחרונה זה קרה לפני ימים אחדים. השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, האריך את הסגירה, ואף כלל בצו המעודכן שורה של מוסדות פלשתיניים נוספים, שפועלים בירושלים. אלא שהשקט סביב האוריינט האוס מטעה.

רק לפני שבועות אחדים עצרה ישראל 32 מאנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית ובראשם עדנאן רית’, מי שנושא בתואר “מושל מחוז ירושלים”. העילה למעצרים: פעילות שלטונית במזרח העיר שעל פי “חוק היישום”, אוסרת על הרש”פ לבצע פעילות שלטונית בשטח ירושלים.

המעצרים הגיעו בעקבות חטיפתו של תושב ירושלים, עיסאם עקל, על ידי הרשות, שעליה כבר דיווחנו בעבר ב”ישראל היום”. עקל, שמחזיק גם באזרחות אמריקנית, נחשד בכך שסייע להעביר נכסים בעיר העתיקה לידיים יהודיות, חטא בלתי נסלח בחברה הפלשתינית. הוא הועמד לדין ברמאללה וביהמ”ש של הרשות גזר עליו עונש של מאסר עולם עם עבודות פרך. לפני שבועות אחדים, בהתערבות ארה”ב, הוא שוחרר מהכלא.

בפרשת עקל ישראל לא הסתפקה במעצרים. “המושל” רית’, תושב סילוואן, שישראל גורסת כי היה שותף למעצר תושבים ישראלים בידי הרשות, מוגבל כיום בתנועותיו ואינו רשאי להיכנס לשטחי יהודה ושומרון ובכלל זה לשטחי הרשות. על רית’ אף נאסר לפגוש את מאג’ד פרג’, ראש המודיעין הכללי הפלשתיני, יקירה של מערכת הביטחון הישראלית ואחד מאדריכלי התיאום הביטחוני עימה. כמו כן, אסרה מערכת הביטחון על יציאתו לחו”ל של השר לענייני ירושלים עדנאן אל־חוסייני, שגם הוא מסומן על ידי גורמי ביטחון כמי ששותף לפעילות השלטונית של הרשות בבירה נגד מוכרי קרקעות ליהודים.

“יחידת ירושלים” של הראיס

אלא שפרשת רית’ וחטיפת עיסאם עקל ברמאללה, כך מתברר, הן רק קצה הקרחון של פעילות הרשות וארגונים זרים נוספים בירושלים. ישראל מסירה בהדרגה את הלוט מעל המתרחש במזרח העיר, וקשר השתיקה סביב הפעילות הזאת, כך דומה, נשבר בהדרגה.

64 מיליון שקלים בשנה, מגלה ד”ר דוד קורן, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון – ועד לאחרונה יועץ ראש העירייה היוצא ניר ברקת לענייני מזרח העיר – משקיעה הרשות הפלשתינית ישירות בפעילותה בירושלים – 6 מיליון שקלים בפעילות המושל רית’ ועוד 58 מיליון שקלים בפעילות השר אל־חוסייני. בתקציב של משרד המושל מופיעים סעיפים כמו תמיכה ב”צומוד” (ההיאחזות בקרקע) או “שימור החוסן אל מול פשעי הכיבוש הישראלי”, וגם  “פיקוח על נשק בלתי חוקי” – אקט משילותי של ממש לאור העובדה שבשכונות מזרח העיר מחזיקים אלפים בנשקים שונים ללא כל רישיון או אישור.

סעיף נוסף בתקציב המושל מקצה תקציב ל”קבלת משלחות מחו”ל” – אקט דיפלומטי שלטוני רשמי נוסף, וכן סיוע לפליטים, למשפחות אסירים ושאהידים, לקהילה ולנשים שמבקשות להשתלב בשוק העבודה.

בנייר רחב היקף שכתב עבור מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מגלה קורן שסעיפי ההוצאה הכבדים יותר של משרד השר, זה שממונה על המושל, כוללים בין היתר תמיכה במוסדות המזוהים עם הרשות בירושלים, כאלה שישראל מנסה לא פעם להביא לסגירתם; סיוע משפטי וכלכלי למי שהקים את ביתו ללא היתר ומרחפת מעליו סכנת הריסה, סיוע כספי לסוחרים ומימון פעילות בתחום התרבות, החברה והספורט. אלא שלא פעם מגלה ישראל שההשקעה של הרש”פ בקהילה, באה כמענה לניסיון ישראלי להרחיב שירותים עירוניים בשכונות ערביות.

הרשות הפלשתינית, מבהיר קורן, שמה לה למטרה לשלוט בפועל בכמה שיותר תחומים בחייהם של תושבי מזרח ירושלים ובמישור הכלכלי היא פעילה בגיוס תרומות – הן מגופים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי והן ממדינות ערב. פעילות זו, כך נחשף עתה לראשונה, מרוכזת לרוב מתוך “יחידת ירושלים” בלשכת אבו מאזן, בשיתוף עם המשרד לענייניי ירושלים של השר חוסייני ומשרדו של המושל עדנאן ע’ית’.

נורה אדומה־ירוקה

תקציבי הרשות אמנם זעירים ביחס לתקציבים הישראליים – בשנים האחרונות ישראל השקיעה מאות מיליונים בתשתיות כבישים, ניקיון, חינוך, רווחה, פנאי וספורט – אך בעוד התקציב הישראלי ממוקד בתחום מתן השירותים העירוני, התקציב הפלשתיני ממוקד בתחום התודעתי־פוליטי.

פת”ח מרבה לפעול במזרח העיר, ומפעיל בבירה שורה של מועדוני ספורט. אחד הבולטים שבהם הוא מועדון הר הזיתים (נאדי ג’בל א־זיתון) בשכונת א־טור, שמתחרה על ליבו של הנוער מול המנהל הקהילתי שפועל בשכונה מטעם העירייה. פת”ח שילב את אנשיו בהנהגות של ועדי הורים בית־ספריים ושכונתיים במזרח העיר, ומעורב בהפרות סדר ובקיום תהלוכות לציון מאורעות ומועדי ציון פלשתיניים.

דו”ח קורן מגלה גם כיצד עוקף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות ראאד סלאח – שהתסיס את הרוחות בהר הבית ובירושלים שנים רבות וב־2015 הוצא אל מחוץ לחוק – את האיסורים שהוטלו עליו ועל עצם קיומו. החלופה היא עמותה בשם “וואקף האומה האסלאמית למען ירושלים ואל־אקצא” שפועלת מטורקיה. וואקף האומה מגייס כספים מממשלות, מארגונים בינלאומיים ומאנשי עסקים. העמותה מאתרת חשבונות בנקים להפקדה בטוחה של התרומות, ואחר כך משקיעה אותן במימון פרויקטים בירושלים, בעיקר באל־אקצא וברובע המוסלמי.

למעשה, מדובר בעוד זרוע ששולחת טורקיה באמצעות נאמניה במזרח העיר אל אזור העיר העתיקה והר הבית. הפעילות הטורקית הביאה רק בשבוע שעבר לפעילות נגד ירדנית־מרוקאית: תושבי הרובע היהודי, שמחנים את רכביהם דרך קבע בחניון הרובע, הבחינו לתדהמתם באורות ירוקים מנצנצים במרומי הצריח של המסגד הנטוש זה שנים רבות בפאתי הרובע (על גבול הרובע הארמני). בדיקה שביצע סא”ל (מיל’) ברוך ידיד, לשעבר היועץ לענייני ערבים של פיקוד מרכז, העלתה כי במשך חודשים ארוכים המסגד שופץ בחשאי על ידי הוואקף הירדני. לשיפוץ סייעה ועדת אל־קודס, שבראשה עומד מוחמד השישי, מלך מרוקו. על כוונת השיפוץ הזו, כך מסתבר, נמצאים עוד שישה מסגדים לא פעילים בירושלים.

המסגד המשופץ, שנושק לרובע היהודי, מכונה “מסגד דיסי” או “מסגד שמן הזית”. ידיד מסביר כי סמיכותו לרובע הארמני יצרה אצל ירדן חשש שהטורקים, שכבר שיפצו כ־100 מבנים בעיר העתיקה ובהם מסגדים, יפעלו לשיפוצו וישמטו מידי ירדן השפעה על נכס וואקף נוסף.

ועדת אל־קודס, כך חשף ידיד לאחרונה בבלוג שלו לענייני ערבים “עירון”, פועלת גם לשיפוץ המבנה ההיסטורי הענק ברובע המוסלמי, לא הרחק מהר הבית, שידוע כ”בית מרוקו”. אף זאת כנראה כחלק מהמאבק בחדירה הטורקית לירושלים.

סעודיה קרובה להר

דו”ח קורן ממפה למעשה שורה של גורמים זרים שפועלים במזרח ירושלים, שרבים מהם קוראים תיגר על הריבונות הישראלית בבירה. מעבר לפעילות הרש”פ והפלג הצפוני, הוא מתאר אחיזה איתנה של חמאס בשכונות דרום־מזרח ירושלים: צור באהר, אום טובא, ג’בל מוכאבר ואום ליסון. כך, למשל, בכפר ג’בל מוכאבר שהוציא מתוכו לאורך השנים מפגעים רבים, פועל ועד הורים דומיננטי ומשפיע, שחלק מחבריו היו בכירי חמאס שהשתחררו לא מכבר מהכלא הישראלי.

במזרח ירושלים ובפרט בהר הבית וברובע המוסלמי, פעילה “מפלגת השחרור”, חיזב אל־תחריר, שמדינות אחדות באירופה כבר הוציאו אותה אל מחוץ לחוק, אך ישראל נמנעת בינתיים מלעשות כן. מבחינה אידיאולוגית, מדובר למעשה בתאום דאעש – תנועה אסלאמית פונדמנטליסטית שחותרת לביטול המסגרות הפוליטיות הלאומיות ולהקמה של ח’ליפות אסלאמית בינלאומית תחתיהם. אלא שבניגוד לדאעש, חיזב אל־תחריר פועלת באמצעות “דעווה” (העצמה דתית באמצעי שכנוע והטפה) ולא באמצעות ג’יהאד אלים. עם זאת, הארגון מפעיל “משמרות צניעות” במזרח העיר וקנה לעצמו השפעה גם במסגדים אחדים בבית צפאפא ובבית חנינא.

מעבר לפעילות הטורקית, שעליה דווח כאן רבות, נחשפים לראשונה ניסיונות גוברים של סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות לחזק את השפעתן במזרח ירושלים. סעודיה תרמה לאחרונה 150 מיליון דולר לטובת פרויקטים שונים במזרח העיר, ויחד עם איחוד האמירויות אף רכשה נכסים בעיר העתיקה ובקרבת הר הבית.

גורם זר נוסף שמשקיע בבירה הון עתק הוא האיחוד האירופי. “האיחוד”, מזכיר קורן, “מעורב במימון ארגונים פוליטיים לא ממשלתיים המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל”. במסגרת מימון זה מתפרסמים ניירות עמדה ומבוצעים פרויקטים בשטח בשני תחומים מרכזיים. הראשון: ערעור על ריבונות ישראל במזרח ירושלים והשחרת פניה של ישראל ועיריית ירושלים בדעת הקהל ובפורומים בינלאומיים בסוגיית מזרח ירושלים; והשני – קידום של פרויקטים אזרחיים לרווחת תושביה הפלשתינים של העיר, תוך מאבק למיצוי זכויותיהם מול הרשויות הישראליות.

בתחום התכנון והבנייה בולטת מעורבות האיחוד במימון ייעוץ משפטי למשפחות ולארגונים שבנו את בתיהם שלא כחוק ועומדים לדין. אבל האיחוד פעיל גם בתחום העסקי; הוא מנסה לפתוח מחדש את לשכת המסחר הפלשתינית, שהיתה פעילה בעבר, ונסגרה על ידי ישראל. הלשכה מבקשת עתה לשוב ולהיפתח כזרוע עסקית של הרשות בירושלים.

קורן, כיום מנהל תוכנית החומש האסטרטגית של משרד החינוך במזרח ירושלים, מתאר מערכת לחצים כבדה מצד פעילי פת”ח על הורים שרושמים את ילדיהם למסלול של בגרות ישראלית, כדי שישאירו אותם במסלול הבגרות הפלשתינית. הוא מספר גם על זריעה שיטתית של דיס־אינפורמציה מטעם הרשות, אל מול הפקעות קרקע, שנועדו להיטיב עם האוכלוסייה הערבית, ולסלול כבישים עבורם ולרווחתם. צעדים ישראליים אלה מוצגים כצעדים שנועדו לנישול הפלשתינים מאדמתם.

קורן גם חושף תקיפות פיזיות ושיח אלים ותוקפני שהרשות ושליחיה מנהלים במזרח ירושלים נגד מנהיגי ציבור בשכונות הערביות, שאינם מזדהים כלל כפרו־ציונים, אלא פועלים מול הרשויות הישראליות לשיפור איכות חייהם של התושבים.

קפיצה קטנה לסוריה

לפני כשבועיים פשטו כוחות משטרה על בית החולים אל־מקאסד בשכונת א־טור שבמזרח ירושלים. לכוחות נודע שבמקום יתקיים טקס בחסות הרשות הפלשתינית, לציון 50 שנה להקמת בית החולים, וכי בטקס ייטלו חלק מושל מחוז ירושלים עדנאן ע’ית’ והשר לענייני ירושלים עדנאן אל־חוסייני .

בסוף השבוע שעבר נרשם פרק נוסף במערכה שישראל מנהלת נגד פעילי הרשות ופת”ח בעיר, כאשר התברר ששאדי מטור, שמזוהה כאחד מראשי פת”ח בירושלים, יצא לסוריה במסגרת משלחת של אבו מאזן, שעסקה בנושא הפליטים הסורים. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו של מטור לצורכי חקירה, לאחר שכתושב ישראלי נכנס למדינת אויב ובחשד שקיים שם קשר עם סוכן זר. שופט בית משפט השלום בירושלים, דניאל דמביץ, שחרר את מטור, אבל המשטרה אינה מתכוונת לוותר והגישה ערעור.

“במבט כולל”, מסכם קורן, “ניתן לומר שהרשות הפלשתינית פועלת במרץ, בתקיפות ובאלימות כדי למנוע מתושביה הערבים של ירושלים להתנהל בעיר כתושבים הדואגים למיצוי זכויותיהם מול הרשויות הישראליות”. לקורן אין כלל ספק: “הרשות חותרת באורח בלתי נלאה תחת יסודות אחדותה של ירושלים ומבקשת להביא דה פקטו למצב של עיר מחולקת, שבה התושבים הערבים מעצימים את זיקתם לרמאללה ולא לירושלים”.

מה הפתרון? קורן מאיץ בממשלה להקים צוות בין־משרדי שיוביל טיפול אינטגרטיבי בכלל מרכיבי התופעה: נקיטת פעילות סיכולית נרחבת אל מול היבטיה הבלתי חוקיים של פעילות הרשות וגופים זרים נוספים בעיר, תוך שימת דגש על המרכיב הכספי. הוא מציע לעדכן את “חוק היישום”, במטרה להצר יותר את צעדי הרשות בירושלים – ובעיקר להעמיד חלופה ישראלית איכותית נגישה של שירותים אזרחיים, שהשחקנים הזרים מעניקים לתושבים הערבים של העיר.

 

פורסם ב-ישראל היום 08.02.2019