JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

לצד סיכויים לשיתוף פעולה, יש להיערך גם לאפשרות של מחלוקת גלויה בנושא האיראני שתציב את ישראל בפני הצורך לשקול את האופציה הצבאית.

מסמך ההנחיה של ביידן למדיניות הביטחון הלאומי מדגיש את מנהיגותה של ארה”ב, שותפות עם בעלות הברית, יריבות עם סין, והסתגלות לאתגרים טכנולוגיים חדשים, גם במערכת הצבאית. יש בו מרכיבים הפותחים בפני ישראל אופקים לשיתוף פעולה, אך גם כאלה המציבים בפניה קשיים חמורים, כמו השיבה לחיק האו”מ והיחס ל-ICC, ההסתמכות על אירופה וההעדפה לדיפלומטיה מול איראן.

שבועות ספורים לאחר כניסתו לתפקידו פרסם הנשיא ג’ו ביידן ב-4 במרס 2021 מסמך הנחיה ראשוני (Interim National Security Strategic Guidance) למדיניות ארה”ב בזירה העולמית. מדובר במסמך קצר, כ-20 עמודים, שחלק גדול ממנו מוקדש דווקא לשיקום פנימי, כמסד לבניית כוחה של ארה”ב. המסמך נועד בבירור להמחיש את השוני בינו לבין קודמו, למרות מרכיבי המשכיות, כמו זיהוי היריבות עם סין כאתגר מרכזי. עם זאת הוא מדגיש את הצורך בשיקום השותפות עם בעלות הברית.

בה בעת הוא משקף גם הבנה שהרבה השתנה, כולל מרכיבים דינמיים המשפיעים על מאזן הכוחות כגון סייבר, בינה מלאכותית, אנרגיה נקייה וביוטכנולוגיה. לכן, על הממשל לאחד כוחות עם מדינות אחרות ועם גורמים לא-ממשלתיים; ייתכן שהכוונה גם לחברות הענק הטכנולוגיות. המסמך מדגיש את האינטרסים של מעמד העובדים האמריקני, ופונה בכך אל ה”בסיס” של מצביעי טראמפ במפלגה הרפובליקנית.

עבור ישראל, דגשים אלה פותחים אופק להעמקת שיתוף הפעולה בחדשנות ובביטחון. הם גם מצביעים על חשיבות מעמדה כמדינה דמוקרטית, וכשותפה אסטרטגית של גורמים באזור ובאירופה. יש במסמך התייחסות לאיום מצד איראן, אך גם לצורך בפתרון דיפלומטי, וחלק מעמדותיו צפוי להבליט חילוקי דעות מהותיים עם ישראל. בכל מקרה, ניכר כי עתיד המזרח התיכון אינו ניצב בראש סדר העדיפויות האמריקני, וישראל, כמו גם שותפותיה באזור, תידרש להיערך לתקופה של חוסר ודאות.

רקע

בעשורים האחרונים התקבע הנוהל של פרסום מסמכי יסוד, מדי ארבע או חמש שנים, על ידי הממשל האמריקני, המתווים את אסטרטגיית הביטחון הלאומי. זאת על בסיס סעיף 603 של חוק גולדווטר-ניקולס משנת 1986 שהסדיר כמה היבטים במדיניות הביטחון הלאומי ובמערכת הצבאית של ארה”ב. מסמכים אלה החליפו מתכונת דיווח לקונגרס שהייתה נהוגה מאז ימי טרומן, והם אמורים לשרת כמה מטרות:

א. לחולל, תוך כדי תהליך ההכנה ולאחר פרסום ההנחיה, “סגירת שורות” בתוך הממשל, על משרדיו וסוכנויותיו השונות, ולהבהיר את סדר העדיפויות של הדרג המדיני העליון.

ב. ליצור שפה משותפת בסוגיות אלה עם הקונגרס, שכן הוא חולש על חקיקת התקציב ולכן יש לו השפעה מרחיקת לכת על היכולת לממש את החזון האסטרטגי.

ג. להציג לציבור הרחב את תפיסות היסוד של הממשל במדיניות הביטחון והחוץ ואת יחסי הגומלין ביניהן לבין מדיניותו בתחומי הפנים והכלכלה, ובייחוד לקהלי יעד המשפיעים על הזירה הפוליטית, בהם בסיס התמיכה הפוליטי של הנשיא, הקהילה העסקית ומוקדי הכוח בתקשורת.

ד. לשדר את כוונותיה של ארה”ב לגורמים בזירה הבינלאומית, לאויבים ולידידים כאחד.

הנשיא ג’ורג’ וו. בוש פרסם את מסמך ה-NSS ((National Security Strategy הראשון ב-2002 ושילב בו את תפיסתו לגבי הצורך במלחמת מנע, ואת הצבת האיומים בזירת המזרח התיכון במוקד. בהמשך, המסמך של 2006 שיקף את מרכזיותה של “המערכה הגלובלית נגד הטרור” (GWOT) בעיני ממשל בוש.

הנשיא אובמה פרסם כשנה וחצי לאחר שנכנס לתפקידו, ב-26 במאי 2010, מסמך NSS משלו הטבוע בחותמו האישי ומגלם שינוי מגמה חד ביחס לקודמו. הדגש העיקרי היה על בניית דיאלוג עם סין, רוסיה והודו, קידום יעדים גלובליים כמו מניעת תפוצה גרעינית והמאבק בשינוי האקלים, ואילו “האסלאם הרדיקלי” נעלם משפת הדיבור של הממשל ואת מקומו תפסה החתירה להידברות עם העולם המוסלמי.

במסמך של 2015, בכהונתו השנייה של אובמה, ניכרה השפעתו של המשבר עם רוסיה סביב סיפוח קרים, והודגשה שוב חשיבותם של “כללי משחק” בינלאומיים מוסכמים, זאת כהכנה, בין היתר, להסכם עם איראן בתחום הגרעין.

ממשל טראמפ יכול היה להמתין, אך בחר לפרסם מסמך NSS כבר בדצמבר 2017, לפני תום שנת כהונתו הראשונה, ולהבליט באמצעותו את המפנה שחל במדיניות ארה”ב. המסמך הזה הדגיש את האינטרס הלאומי ואת האיום מצד סין ומצד רוסיה, הסיר את ההתייחסות להתחממות כדור הארץ, הציב בעדיפות גבוהה את הגנת המולדת מפני טרור ומפני הגירה בלתי מבוקרת, ובמזרח התיכון את הצורך למקד את תשומת הלב באיום שמציבה “הדיקטטורה האיראנית”, איום שאותו הזניחו “אלה שהיו נחושים להשיג עסקה פגומה בתחום הגרעיני”.

המסמך שפרסם כעת ביידן, כשישה שבועות בלבד לאחר שהושבע לתפקידו, איננו בגדר דו”ח NSS מלא. זו “הנחיית ביניים” שניכר כי יעדה העיקרי הוא לשדר לסוכנויות הממשל השונות, לקונגרס, לציבור האמריקני ולעולם עד כמה עמוק ודרמטי השינוי ביחס לממשל טראמפ, בסגנון ובמהות. יש להניח כי עיקר ההכנה בוצע על ידי ג’ייק סאליבאן, היועץ לביטחון לאומי, ואנשי צוותו.

אך המסמך מבליט מאוד גם את חשיבות הדיפלומטיה ומסמן כיעד את שיקומו של שירות החוץ, וניכרת בו טביעת אצבעו של שר החוץ טוני בלינקן, המבקש להציב את ההידברות עם בעלות בריתה של ארה”ב ככלי מרכזי לקידום האינטרסים והערכים האמריקניים. הוא מתואם עם שאר סוכנויות הממשל, בהם משרד ההגנה, קהיליית המודיעין, משרד האוצר וגורמים רלוונטיים נוספים.

אחד ממשפטי המפתח בחלקו הראשון של המסמך קובע כי לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור 75 שנה, 30 שנה או אפילו 4 שנים. במילים אחרות, לא ניתן להתעלם מהשפעותיו של “עידן טראמפ” על יחסיה של ארה”ב עם סין ומדינות נוספות, לשוב לימי ההגמוניה האמריקנית ששררו בתום המלחמה הקרה או לשחזר את הסדר העולמי שכוננו טרומן וממשלו אחרי מלחמת העולם השנייה. זאת, בין היתר, בשל התמורות הטכנולוגיות העמוקות ההולכות ומתחוללות לנגד עינינו.

בה בעת, ניכרת במסמך השאיפה “לשוב ולבנות טוב יותר” ((build back better הן את הכלכלה האמריקנית והן את הארכיטקטורה המעצבת של המערכת הבינלאומית מאז 1945. אלו כוללות מנהיגות אמריקנית, שותפות הדוקה על בסיס ערכים משותפים עם בעלות ברית מסורתיות, יחס של כבוד למוסדות בינלאומיים ומתן בכורה לדיפלומטיה, לצד הישענות על עוצמה צבאית. להלן יפורטו כמה מדגשיו העיקריים.

לצד חשיבותו, והמהירות המרשימה שבה הוכן, המסמך מותיר יותר שאלות מתשובות בשורה של סוגיות טעונות ורגישות:

א. איך מיישבים את הרצון המשתקף בהרחבה במסמך, להתמקד בשיקום פנימי ובבעיותיה החברתיות והבין-גזעיות החמורות של ארה”ב, עם השאיפה להשקיע במנהיגות גלובלית?

ב. עד כמה הרתיעה מפני שימוש בכוח, וההעדפה הברורה ל”דיפלומטיה תחילה”, כובלת את ידי ארה”ב במצבי משבר?

ג. איך לאזן את לקחי מגפת הקורונה, כולל הצורך בשליטה אמריקנית בשרשרת האספקה של מוצרים חיוניים, עם סחר חופשי?

אין בו תשובות ברורות באשר למשמעות הקביעה שארה”ב לא תמשיך להיות מעורבת ב”מלחמות נצחיות” כמו באפגניסטאן, אך גם לא תאפשר את עליית אל-קאעידה, דאע”ש ושאר כוחות עוינים.

בהקשר החשוב לישראל ביותר, לא ברור כיצד הממשל מתכוון ליישב בין הזיהוי המפורש של איראן כאיום על היציבות האזורית לבין השאיפה להגיע איתה לפתרון באמצעות “דיפלומטיה המונעת על ידי עקרונות” (principled diplomacy), ומה משמעות הביטוי?

אין במסמך חלוקה לפרקי משנה מסודרים, והדגשים המפורטים להלן הם בגדר ניסיון להצביע על מסריו העיקריים.

מחויבות למנהיגות

ממשל ביידן אינו מהסס לקבוע כי הוא מחויב למנהיגות אמריקנית בזירה הבינלאומית. לשונו בנושא זה בהירה ובוטה יותר מזו של אובמה: “באמצעות שיקום אמינותה של ארה”ב והצבתה מחדש בעמדה של מנהיגות גלובלית צופה פני עתיד, נבטיח שאמריקה, לא סין, תקבע את סדר היום הבינלאומי” (עמ’ 20 במסמך).

המסמך שב ומדגיש, בכמה נקודות, כי אין דרך לחזור למצב ששרר לפני שלושה דורות, כאשר ארה”ב הנהיגה ללא עוררין את “העולם החופשי”, וכמחצית התוצר העולמי בתום המלחמה היה אמריקני. עם זאת, העיקרון הבסיסי שנקבע בעקבות מלחמת העולם השנייה – הובלה אמריקנית, על בסיס שותפות הדוקה עם בעלות הברית, ובמסגרת ארגונים בינלאומיים – עדיין בתוקף.

כפי שמשתקף במסמך, ממשל ביידן תוקף בחריפות את התנהלותו של ממשל טראמפ, מבלי להזכירו בשמו. הוא אינו מגדיר את המנהיגות בשפת הדיבור של MAGA, דהיינו “להשיב את אמריקה לגדולתה”, תוך התמקדות באינטרס הלאומי-“פטריוטי” הצר. בתפנית חדה הוא מתמקד בעיקר בהובלת מהלכים במוסדות בינלאומיים ומבטיח שארה”ב תתרום את חלקה “באופן מלא ובמועד” לתקציב האו”ם.

על הפרק, בין היתר, גיבוש אסטרטגיות משותפות, בהובלה אמריקנית, בתחומים כמו סייבר, התחממות כדור הארץ והמאבק במגפות, וקביעת כללי משחק וגדרות מגן (“guardrails”) נגד שימוש לרעה בטכנולוגיות החדשות. המסמך טוען שנושאים כמו בריאות, שלום, סיוע הומניטרי במשברים, קידום הדמוקרטיה, הסרת חסמים לחיבוריות דיגיטלית ובקרה על השימוש בטכנולוגיות מחייבים מנהיגות אמריקנית ולא “אוטוריטרית”, היינו סינית.

חידוש הזיקה לבעלות הברית

המסמך מכריז בסגנון ההולם יותר מסע פוליטי, ואכן מהדהדים בו מסרים של ביידן ממסע הבחירות, כי “אמריקה חזרה [לתפקידה הגלובלי]. הדיפלומטיה חזרה [לראש סדר העדיפויות]. הבריתות חזרו [למקומן המרכזי באסטרטגיה האמריקנית]”. שוב, מדובר בהתרסה כלפי סגנונו של טראמפ וכלפי יחסו הפוגעני לחברות ברית נאט”ו ולבעלות ברית מסורתיות אחרות, אך גם בעמדה עקרונית המבקשת אומנם להביא לחלוקה שוויונית יותר של הנטל הביטחוני, אך לא באמצעים של לחץ, אלא מתוך קרבה רעיונית והידברות רצופה.

המסמך מתאר אפוא בניסוח אוהד את תרומתן של בעלות הברית המסורתיות של ארה”ב לביטחון הלאומי. מוזכרות במפורש, בהקשר זה, מדינות האיחוד האירופי ובריטניה, שכבר איננה אחת מהן, ומזרח אסיה – יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה. הממשל מתכוון גם להעמיק את קשריו עם ניו זילנד (אזכור מעניין, אולי בשל הישגיה של ראשת הממשלה ארדרן במאבק בנגיף), עם הודו, וכן עם סינגפור, וייטנאם ושאר חברות ASEAN.

תרגום מעשי של גישה זו כבר ניתן במפגש המקוון של הדיאלוג הארבע-צדדי (“Quad”) שהתקיים ב-12 במרס בהשתתפות ביידן, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, ראש ממשלת יפן יושיהידה סוגה וראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון. בעקבותיו פרסמו הארבעה מאמר מערכת משותף (וושינגטון פוסט, 13 במרס 2021) העוסק בסוגיות המרחב האינדו-פסיפי והדרכים להגן על חירותו, פתיחותו, ביטחונו ושגשוגו, מבלי להתייחס במישרין לאתגר הסיני.

במקביל קיים שר החוץ בלינקן, שגדל בצרפת והזירה האירופית מוכרת לו, התייעצויות דומות עם עמיתיו בנאט”ו. הוא פועל, בין היתר, לגבש מדיניות משותפת מול סוריה שתאפשר הגשת סיוע הומניטרי לאוכלוסייתה.

ישראל היא המדינה היחידה באזור, להוציא איראן המתוארת כאיום, המוזכרת במסמך בשמה, כמי שהתחייבותה של ארה”ב לשמור על ביטחונה היא מוחלטת (ironclad – ביטוי שביידן השתמש בו גם במסע הבחירות). זאת לצד שאיפה לסייע בשילובה בין מדינות האזור, ולעסוק שוב בקידום “פתרון שתי המדינות”. יש להעיר כי ישראל אינה מוצגת בלשון מפורשת כבעלת ברית ברשימת הדמוקרטיות שארה”ב רואה בהן את שותפותיה העיקריות.

הממד הדמוקרטי

בנאומו בעצרת האו”ם ב-24 בספטמבר 2019 חילק טראמפ את העולם לשתי קטגוריות: “גלובליסטים” ו”פטריוטים”, ושייך את עצמו במובהק לקבוצה השנייה. המסמך של ממשל ביידן, לעומת זאת, משרטט במובהק מפה אחרת: מדינות דמוקרטיות מול “אוטוריטריות”, ובראשן סין. הוא אף מציג את צביונה הדמוקרטי של ארה”ב כנכס אסטרטגי בפני עצמו.

כדי לחזק נכס זה, האתגר הראשון שעומד בפני ארה”ב הוא חידוש חיוניותה של המערכת הפוליטית מבית, בעידן שבו הערכים הדמוקרטיים נתונים למתקפה חזיתית ונרחבת. מבלי שהדברים ייאמרו במפורש, הכוונה היא בין היתר לאירועי 6 ינואר 2021 בגבעת הקפיטול. ארה”ב צריכה להמחיש את מחויבותה לערכים דמוקרטיים גם באמצעות צמצום אי-השוויון והמתחים העדתיים/גזעיים, סובלנות הדדית ומתן זכויות הולמות לקבוצות מיעוט.

ארה”ב שואפת לשוב ולייצא את ערכיה, לא עוד בכוח הזרוע, כבעיראק ב-2003, אך תוך שימוש במנופי ההשפעה שלה. בכוונת הממשל לכנס “פסגה גלובלית למען הדמוקרטיות”, במועד שטרם נקבע. במקביל ילחץ הממשל על מדינות הרואות את עצמן כשותפותיה של ארה”ב אך נוהגות בברוטליות כלפי אזרחיהן. נראה כי המסר מכוון במיוחד כלפי ערב הסעודית ומצרים. לא יהיה עוד “צ’ק פתוח” למשטרים אלה. על רקע זה סיים הממשל את תמיכתה של ארה”ב בפעולות הלחימה של סעודיה בתימן.

סין כאתגר עיקרי

משלוש סיבות הופכת סין ליריב המובהק שאיתו ארה”ב מתמודדת על ההגמוניה: חתירתה העיקשת לשנות לטובתה את מאזן הכוחות (“חלוקת העוצמה”) ברמה הגלובלית, פגיעתה בשכנותיה ובנכסים כלל-עולמיים משותפים (global commons) כמו חופש השייט, וצביון המשטר האוטוריטרי של ש’י ג’ין-פינג. במסמך מוזכרת ההתנהלות הסינית בהונג קונג, בטיבט ובש’ין-ג’יאנג.

בכוונת הממשל “לתבוע דין וחשבון” ממדינות “כמו סין” ולהגן על טאיוואן כמדינה דמוקרטית, לנהל דיפלומטיה אזורית רחבה, כמו חיזוק ה-Quad שכבר הוזכר, זאת כדי לבלום, או במושגי המלחמה הקרה “להכיל”, את שאיפות ההגמוניה האזורית של בייג’ינג, ולבנות מחדש את הכוח הצבאי האמריקני מול ההתעצמות הסינית.

רוסיה מוזכרת גם היא כגורם בעייתי, אך רק סין היא יריב גלובלי שווה ערך בכל תחומי ההתמודדות – כלכלי, מדיני וצבאי. עיקר האיום הנשקף כיום מרוסיה, מעבר להיותה גורם מערער יציבות, גלום בפעולות סייבר ועיצוב תודעה. ביידן כבר הבהיר, גם במסמך, כי ארה”ב תדע לגבות מחיר על מתקפות סייבר שזהות מבצעיהן תתברר.

שיפור המערכת הצבאית והשלטונית

חשיבות המסמך גלומה בין היתר בתפקידו כהנחיה כללית לקראת דיוני התקציב, בדגש על “פונקציה (פרק) 050” בספר התקציב, שעניינה מרכיבי הביטחון: תקציב משרד ההגנה המגיע למאות רבות של מיליארדים, תקציב הנשק הגרעיני במשרדי האנרגיה וגורמים נוספים בממשל, ותקציבי המודיעין של ה-CIA, ה-FBI והמשרד להגנת המולדת, וכן “פונקציה (פרק) 150”, דהיינו מדיניות החוץ וסיוע החוץ.

בין ההתייחסויות המשמעותיות, בהיבט זה, ראויות לציון:

א. הקביעה כי לאור חשיבותם הגוברת של כלים לא-צבאיים באסטרטגיה הלאומית, יש לשנות את המאזן התקציבי לטובת חיזוק שירות החוץ, הגדלה משמעותית של סיוע החוץ, והעצמת קהיליית המודיעין.

ב. הנחישות – לאחר שנים קשות של יחס בעייתי מצד הנשיא והתדלדלות השורות במערכת המדיניות הלאומית, למנות סגל מלא ואיכותי של דיפלומטים, אנשי מודיעין, וגורמים מקצועיים במערכת השלטונית בוושינגטון וב”שטח”, ולשלב בעשייה גם גורמים שמחוץ לממסד המקצועי.

ג. ההכרה בצורך להגיע לסינרגיה, בבניית מרכיבי עוצמה, עם גורמים חוץ-שלטוניים, בהם גורמי אקדמיה, חברה אזרחית ((NGO, קהילות דתיות ועוד, וגם עם הסקטור הפרטי. ייתכן שיש בכך רמז לכך שחברות-העל הטכנולוגיות הן כיום “מעצמות כיס” בזכות עצמן, ושימוש נכון בכוחן יכול לסייע, במצבים מסוימים, בניהול מה שהמסמך מתאר כ-economic statecraft.

ד. העדיפות לשימור, גיוס, פיתוח והכשרה של כוח אדם איכותי, לצד דרישה שהמערכת הביטחונית, המודיעינית והשלטונית על כל היבטיה תשקף טוב יותר את הרב-גוניות של החברה האמריקנית, שהיא כניעה לתקינות פוליטית.

ה. הכנת כלל גורמי המערכת להתמודדות עם מצבי מגפה עתידיים, השלכות ההתחממות הגלובלית, והמעבר לאנרגיה נקייה.

ו. תפיסת בניין הכוח, בדגש מובהק על הפחתת ההישענות על נשק גרעיני תוך שימור ההרתעה האסטרטגית, וצמצום מערכות הנשק המסורתיות (“legacy”) כמו טנקים ונגמ”שים, נושאות מטוסים ו”פלטפורמות מאוישות” (=מטוסי קרב).

ז. תפיסת הפעלת הכוח – ברוח “דוקטרינת וויינברגר” משנות ה-80′, ארה”ב תבחר באופציה הצבאית רק כמוצא אחרון, ורק כאשר יש מטרות ברורות שניתן לממשן. היא תעדיף לפעול יחד עם שותפים, וככל האפשר בהסמכה בינלאומית, ותוך שמירה על החוק ועל ערכי מוסר.

ח. דגש על שימוש מושכל בכוחות מיוחדים למשימות מאבק בטרור ולוחמה בלתי-סדירה, ועל מה שמוגדר כ”פיתוח יכולות להתחרות טוב יותר, ולהרתיע, מול פעולות בתחום האפור”.

השלכות לישראל

עבור ישראל, הכיוונים וסדרי העדיפויות הגלומים במסמך טומנים בחובם פוטנציאל להעמקת הזיקה ההדדית, בראש ובראשונה בין המערכות הצבאיות וגורמי קהילת המודיעין ומערך הסייבר בשתי המדינות. רכש מערכות “כיפת ברזל” על ידי צבא היבשה האמריקני הוא נקודת הציון המשמעותית במגמה זו. אך יש בהם פוטנציאל גם בנושאים נוספים ובהם אנרגיה נקייה, רפואה וחדשנות טכנולוגית, שהוצבו על ידי הממשל בראש סדר העדיפויות. גם הרחבת סיוע החוץ במוקדי מצוקה, כמו באפריקה, פותחת אופקים לשיתופי פעולה.

צביונה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית, למרות הניסיונות במחנה ה”פרוגרסיבי” לתייג אותה במושגים אחרים, וקשריה המתהדקים במזרח התיכון ובים התיכון, מקנים לה מעמד במסגרת עקרון היסוד, המודגש במסמך, של הסתמכות על בעלות הברית הדמוקרטיות. גם קשריה עם הודו ושאר חברות ה-Quad מקנים לה בסיס חשוב להידברות עם הממשל על בסיס עקרונות המסמך.

בה בעת, יש כמה “קריאות כיוון” במסמך שיש בהן כדי להדאיג:

א. בראש ובראשונה, בסוגיה האיראנית יש אומנם מסר ברור של זיהוי המשטר בטהראן כאיום על היציבות, שיש להרתיעו, ושל שאיפה לדון מולו לא רק בתוכנית הגרעין אלא גם בפעילותו החתרנית ברחבי האזור. דא עקא, שבצידו של מסר זה מופיע גם דגש מובהק על הדיפלומטיה ככלי עיקרי, ואיתות ברור בדבר ההעדפה שלא להגיע לשימוש בכוח.

ב. המסמך אינו מדבר על “נסיגה” מן המזרח התיכון, אבל מסמן כיעד, שמימושו כבר החל, את הקטנת הנוכחות והתאמתה (right-sizing) למשימות של “שיבוש רשתות טרור בינלאומיות, הרתעת תוקפנות איראנית, והגנה על אינטרסים חיוניים אחרים של ארה”ב”. עד לגיבושה של הערכת מצב חדשה לגבי פריסת הכוחות האמריקניים (Global Posture Review), לא ברור כיצד תתורגם הנחיה זו בשטח, ומה תהיינה ההשלכות לגבי מערך הכוחות האזורי, ומכאן הצורך של ישראל ושל שותפותיה באזור להיערך לעידן של חוסר ודאות.

ג. העימות המחריף עם סין ועם רוסיה מחייב את ישראל לכלכל את צעדיה בזהירות מול שתיהן.

ד. רצונה של ארה”ב לשוב ולפעול כ”מקדמת” ((promoter של פתרון שתי המדינות, שצריך על פי המסמך להיות “בר קיימא”, יכול להביא לחיכוך גובר מול ישראל בסוגיות ספציפיות, גם אם הסיכויים לחידוש המו”מ בפועל נותרו קלושים.

ה. “שיבתה” של ארה”ב למנהיגות במסגרת האו”ם עלולה לחשוף גם היא נקודות חיכוך ובראשן, בטווח המיידי, שינוי ביחסה הפורמלי של ארה”ב ל-ICC, והסרת הסנקציות על בכיריו.

כל זה יחייב את ישראל להגיע בהקדם להידברות מקיפה וכוללת עם גורמי הממשל הבכירים, ולהגן על עמדותיה גם באמצעות מהלכים בקונגרס, שם מתקדמת כעת יוזמה לחיזוק מגמת הנורמליזציה עם ישראל בעולם הערבי. במקביל עליה לבצר את מעמדה כגורם כוח אזורי, ולהרחיב את הדיאלוג ושיתוף הפעולה עם גורמים נוספים בזירה הבינלאומית שיש לה איתם שפה משותפת וממשל ביידן רואה בהם בעלי ברית השייכים למחנה הדמוקרטיות, דוגמת צרפת, הודו, אוסטרליה ועוד.

בכל מקרה, יש להיערך לאפשרות של מחלוקת גלויה בנושא האיראני שתציב את ישראל בפני הצורך לשקול את האופציה הצבאית.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock / The White House

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך