חוסן חברתי וכלכלי בשעת חירום: השלכות אסטרטגיות

ליכולתה של החברה הישראלית לעמוד איתן בשעת חירום בעת מגפת הקורונה יש השלכה ישירה גם במישור האסטרטגי והביטחוני. בנוסף, למרות הקושי התקציבי המתעצם חשוב להמשיך ולהשקיע ביכולות צבאיות, ולשמור על “כספת” של משאבים לצורך זה, נוכח האפשרות שהעימות עם איראן בסוגיית הגרעין יגיע לנקודת רתיחה.

ככלל – למרות חריגים מעטים אך בולטים לעין – החברה הישראלית הגיבה עד כה למשבר הקורונה, בהיבטיו האפידמיולוגיים והכלכליים גם יחד, במידה מרשימה של חוסן וסולידריות. בשיח הציבורי ניתן אומנם לזהות מידה לא מעטה של חשדנות וציניות כלפי החלטות שהתקבלו בדרג המדיני (בנסיבות של קיטוב פוליטי מתמשך), אך לצידן האזנה קשובה להמלצות המעוגנות בעמדות הדרג המקצועי, ונכונות להסתגל למצב ולמלא אחר ההנחיות. מתרבות גם התופעות של תמיכה הדדית וסולידריות, “רוח קרב” וגיבוי לסגלים הרפואיים הנמצאים בחזית המערכה.

לגילויים אלה של חוסן וסולידריות יש השלכה ישירה לא רק על היכולת “לשטח את העקומה”, בהיבטיו האפידמיולוגיים של המשבר, אלא גם על המישור המדיני והאסטרטגי. ספציפית, לדימוי של חוסן חברתי ותפקוד גבוה בעת מצוקה (היפוכם של “קורי עכביש”) יש תפקיד ביטחוני כחלק ממשוואת ההרתעה. כבר נאמר שהדרך להרתעת מחבלים מתאבדים (שאין משמעות מבחינתם למחיר המעשה – המוות) היא ההמחשה לאורך זמן כי הם ימותו לחינם: לא יעלה בידם לקרוע את הרקמה החברתית או למוטט את כוח העמידה של החברה הישראלית.

חשוב להדגיש, בתוך כך, כי התגובות במישור החברתי טעונות גם השלמה וגיבוי מצד המערכת הפוליטית; זו חייבת להתנער ממשקעי האיבה של העת האחרונה ולהתעלות לגודל השעה. למידת האמינות והנחישות של הדרג המדיני העליון, ונכונותו לקבל החלטות קשות, יש השפעה ישירה על החוסן החברתי בעת משבר היסטורי. ההשוואה בין צרפת לבין בריטניה ב-1940 (מי התפורר ומי עמד) ממחישה את חשיבות המנהיגות בבניית החוסן הלאומי. בנסיבות שבהן אין למעשה פערי עמדות לגבי שאלות יסוד של מדיניות – מול הנגיף, מול איראן, ולנוכח תוכנית טראמפ – יש הכרח בעמידה משותפת ובלכידות לאומית, כפי שהודגש גם בספר ההמלצות של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון כבר ב-2019, אל מול האתגרים האסטרטגיים שעדיין עומדים על הפרק.

גם ניהול נכון של הממד הכלכלי של המשבר, למרות המצוקה התקציבית הגדלה והולכת והשבתת חלקים משמעותיים של המשק, יכול להניב תוצאות בעלות משמעות אסטרטגית: יכולת עמידה במצבי לחץ בסדר גודל זה עשויה, בחלוף המשבר ובכפוף לעומק הפגיעה ארוכת הטווח בכלכלה העולמית, דווקא לשוב ולבצר את תדמיתה של ישראל כיעד כדאי להשקעות, וכגורם שחשיבותו עולה בתחומים שהמשבר מסמן כמשמעותיים לעתיד, החל מביו-טכנולוגיה וכלה ביכולת עבודה ולימוד מקוונות. על מנת לעמוד במבחן, חשוב לעשות שימוש מושכל ברזרבות המטבע המרשימות שצברה ישראל בעשור האחרון, תוך תיאום הדוק בין הממשלה לבין בנק ישראל. כמו ברובד החברתי, גם לחוסן הכלכלי יש תפקיד אסטרטגי הן במשוואות ההרתעה והן בבניית מעמדה המדיני של ישראל מול מדינות המחפשות משענת בתחומי החדשנות הטכנולוגית ומול האויבים.
גם אם משבר הקורונה שואב אליו את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות (ובאופן זמני, לפחות, משפיע גם על התנהלותם של גורמים כמו חמא”ס, ומוריד את רמת החיכוך המיידי בתחום הביטחוני) חשוב לוודא שסדר העדיפויות הלאומי לא ישתבש, והממשלה – כאשר תקום ותהיה בידה הסמכות לקבוע את מאפייני התקציב – תעמוד על המשמר אל מול נטיות לשחוק את ההוצאה הביטחונית. יתרה מזאת: אל מול רמה גבוהה של אי-ודאות פוליטית וכלכלית לגבי עתידה של ארה”ב, יש לשמר ולייעד משאבים (דולריים) כדי לממן לטווח של שנים מספר את צורכי ההצטיידות של צה”ל, אפילו בנסיבות (לא סבירות, אך כיום גם לא בלתי אפשריות) של שינוי באקלים התמיכה הנוכחי בקונגרס.
כל זאת, על רקע המציאות – העומדת בעינה, למרות השפעתו העמוקה של משבר הקורונה על החברה באיראן ועל הלגיטימיות של משטר האיאתוללות – של איום איראני פעיל. החתרנות נמשכת ברחבי האזור, ובמקביל לה גם האצת ההתקדמות לקראת צבירה עתידית של אורניום מועשר – עד להגעה לטווח פריצה לכמות מספקת של חומר בקיע לנשק גרעיני. הפוטנציאל להתפתחותו של מצב משברי עומד בעינו, וההיערכות אליו מחייבת גם היא התנהלות אחראית ומאוזנת וגיבוי ציבורי ופוליטי רחב ככל האפשר.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: קובי גדעון, לע”מ