יוון, קפריסין וישראל מחזקות את שיתוף הפעולה ביניהן
בעיצומם של המתחים ואף התמורות שבימים דרמטיים אלו – הנסיגה האמריקנית מן העסקה עם איראן, העימות האלים בסוריה, ההתגרויות המתמשכות של חמאס בגבול עם עזה, ופתיחת שגרירות ארה”ב בירושלים נדחק הצידה בנקל אירוע נוסף בעל משמעויות מרחיקות לכת. אפשר אולי להתברך בכך שפסגה משולשת של ראש הממשלה נתניהו ועמיתיו מנהיגי מדינות מזרח הים התיכון – נשיא קפריסין אנסטסיאדס וראש ממשלת יוון ציפראס – כבר אינה נחשבת לאירוע בלתי-רגיל. פגישתם הייתה הרביעית מסוגה. היא הפכה כעת לחלק מדפוס רחב יותר של שיתוף פעולה מגובש בין שלוש המדינות.
ועדיין, ההצהרה המשותפת (הארוכה מאוד) שנמסרה בניקוסיה ב-8 במאי היא מסמך מרשים. בדומה לקודמותיה (28 בינואר 2016 בניקוסיה, 8 בדצמבר 2016 בירושלים, ו-15 ביוני 2017 בסלוניקי), ההצהרה קובעת כי לא מדובר במועדון אקסקלוסיבי. היא מפצירה באומות “תמימות דעים” (LIKE MINDED) להצטרף למאמצים להפוך את מזרח הים התיכון לבטוח יותר, יציב יותר ומשגשג יותר.
ברור כי האתגרים שמציב האסלאמיזם הרדיקלי הם אחד מן הכוחות המניעים העיקריים המחברים בין שלוש המדינות. הדבר נכון גם לגבי ההתגרויות התורכיות, שכונו כאן, במילים מפורשות יותר בהשוואה להצהרות משותפות קודמות, “פעולות בלתי-חוקיות בעת האחרונה במזרח הים התיכון ובים האגאי אשר מהוות סיבה רצינית לדאגה, בהפירן את הדין הבינלאומי ובהיותן מנוגדות ליחסי שכנות טובים.”
אי לכך, הצהרת הפסגה ציינה את פגישתם המשולשת של שלושת שרי הביטחון – פאנוס קאמנוס, אביגדור ליברמן, כריסטופורוס פוקאידס (שהתקיימה לראשונה ב-7 בנובמבר 2017 באתונה) – אשר “מקדמת את שיתוף הפעולה הביטחוני בינינו, לרבות התמודדות עם איומים אסימטריים, תרומה למאמצים בינלאומיים ללוחמה בטרור, חילופי מידע, הגנת סייבר וכן תרגילים משותפים בחיפוש והצלה.”
הפגישה הבאה בין השלושה נקבעה לחודש הבא, יוני 2018, בניקוסיה. קצינים בכירים משלושת הצבאות נפגשים דרך קבע, ונפגשו מיד לאחר הפסגה. נראה שדפוס התרגילים הצבאיים המשולבים, שנוצר בשנים האחרונות, ימשיך ויתרחב. אף שסביר להניח שלא גובשו תכניות קונקרטיות כלשהן לעימות עם תורכיה, עצם נפחה של הפעילות המשולשת מייצר תחושה של ביטחון מוגבר בכל שלוש האומות.
בין יתר סיבות ומטרות, תחושת ביטחון זו נחוצה גם מטעמים כלכליים. שלוש המדינות, כמו גם מצרים – שיש לה מתכונת משולשת משלה להתייעצויות עם יוון וקפריסין – ואיטליה (אם וכאשר מנהיגיה יעשו סדר בביתם פנימה), מקדמות תכניות להגביר את פיתוחם של משאבי אנרגיה במזרח הים התיכון. העיתונות הנפוצה במדינות ההלניות תיארה את הפגישה כ”פסגת גז”, ובדומה להפשטות-יתר רבות, גם בזו יש מידה של אמת. תכניות לקיים צנרת ו/או חיבורי חשמל שיחברו את ישראל, קפריסין ויתכן שגם את שדה זוהר המצרי לשווקים באירופה עוברות כעת חקר היתכנות (וניצבות בפני מספר אתגרים מעשיים רציניים). סוגיה זו בפירוש תפסה את מרכז הבמה בוועידות הפסגה המשולשות שהתקיימו עד כה. התועלות המשותפות ששיתוף הפעולה הרחב יותר בתחום זה צפוי להניב תמשכנה לשחק תפקיד מרכזי בקירוב הולך וגובר של היחסים בין כל האומות “תמימות הדעים” במזרח הים התיכון.
אך רשימת הסוגיות הטעונות שעל סדר יומה של הפסגה לא הייתה מוגבלת, בשום צורה, לפרויקטים בתחום האנרגיה בלבד. למעשה הוצג בהודעה המסכמת, בפירוט ניכר, מגוון כמעט מבלבל של נושאים, החל מטכנולוגיית תקשורת ועד פרויקטים בתחום הבריאות, מקידומה של תיירות בספינות שיט תענוגות ועד ESD (חינוך לפיתוח בר-קיימא). כל זה מתורגם למעשה להתייעצויות משולשות דרך קבע ברמת השרים הרלוונטיים והפקידים המקצועיים הבכירים הרלוונטיים, כמו גם ישיבות בין-פרלמנטריות. עצם היקפן ועצימותן של פעילויות אלו משמשים כהוכחה לכך שקיומן של ועידות הפסגה כבר אינו רק מגדר פעולה פוליטית ברמת ההנהגה. הדבר משתקף במארג ההדוק של פרויקטים לשיתוף פעולה שיבטיחו את השותפות האסטרטגית המתגבשת, יחד עם השלכותיה ארוכות-הטווח על הביטחון האזורי, למשך שנים.
בהצהרה המשותפת הושם דגש מיוחד על הצורך ביחסי גומלין נמרצים יותר “בין העמים” (People to People) , כמו גם בדיאלוג תרבותי קרוב יותר. הפסגה עצמה לוותה בוועידה משולשת של לשכות המסחר של שלוש המדינות, שהדגישה את תפקידם של מוסדות לא-ממשלתיים בבניית גשרים. הדבר השתקף אפילו השבוע, באופן סמלי, בידידות האישית שבין שתי המתחרות המובילות על המקום הראשון בתחרות השירים האירוויזיון – נטע ברזילי הישראלית, שניצחה, ואלני פוריירה הקפריסאית (למעשה יוונית) שהגיעה למקום השני. התמיכה ההדדית שהפגינו השתיים הזכירה את זוכה מדליית הזהב היחידה אי פעם של ישראל באולימפיאדה, גולש הרוח גל פרידמן, וידידו הטוב מיוון, זוכה מדליית הזהב באטלנטה ניקולאוס קקלמנאקיס, שבאולימפיאדת אתונה ב-2004 נאלץ להסתפק במדליית הכסף.
אפקט מעניין נוסף נוצר עקב הבחירה בבאר שבע לשם אירוח הפסגה המשולשת הבאה (החמישית במספר) בהמשך השנה. זהו חלק מדפוס רחב יותר. “בירת הנגב” הישראלית – נוסף על כך שהצליחה, בסוף השבוע הנוכחי, להפוך לאלופת ישראל בכדורגל זו השנה השלישית ברציפות – מטפסת במהירות למעמד של עיר חשובה, הן טכנולוגית והן אקדמית. בליבת עליית קרנה של העיר ניצב חזונו של ראש הממשלה להפיכת העיר ל”בירת הסייבר של העולם.” הוא מקווה, לפחות, להפוך את העיר למוקד עבור תאגידי הגנת סייבר שירוויחו מן הסינרגיה שבין קבוצות עסקיות, מרכזי מחקר, והיבול המבטיח של צעירים בוגרי היחידות הרלוונטיות בצה”ל. גם יוון וקפריסין עתידות להפיק תועלת משיתוף פעולה הדוק בתחום זה, והפסגה הבאה תתמקד בין היתר – מתוקף מיקומה – בהזדמנויות מתהוות אלו.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: קובי גדעון, לע”מ
- בניית אתרים