זעמו של האזרח הלבנוני מאיים על משוואת ההרתעה של נסראללה

במשוואה הקיימת בין חיזבאללה לישראל, המנהיג השיעי לא לקח בחשבון את תגובת התושבים בלבנון, המוכים והרעבים. ישראל צריכה לקחת זאת בחשבון ולהשתמש בזה לטובתה בעודה נערכת לעימות כולל מול אירן.

מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, הוא מתמטיקאי דקדקן שבנה במרוצת השנים משוואות משוכללות הנוגעות לעונשים שישראל תספוג אם תעז להפר את הריבונות הלבנונית. הוא אף גולל זאת באוזני הציבור בישראל, כמין רבשקה המקראי, אותו סוכן שנשלח על ידי סנחריב למוטט את המורל בירושלים הנצורה. משוואה זו כוללת את הירי שנעשה אתמול בתגובה לתקיפות צה”ל, שהסתיים ללא נפגעים ועם נפילות בשטח פתוח בלבד. ירי על “התנחלויות” – כלומר, יישובים בצפון – בתגובה לתקיפה של כפרים. ירי על ערים בתגובה לתקיפת יעדים עירוניים וכל מה שאחרי-אחרי-אחרי חיפה ועד לאיום שבמקרה של לחימה כולל, ישראל תעמוד בפני מהלומות שלא ספגה “מאז 1948” – רמז עבה להכשרת כוחות עילית של חיזבאללה לפלישה לשטח ישראל וכיבוש יישובים בקרבת הגבול.

בעת האחרונה נעשה משחק המשוואות מורכב עוד יותר. האירוניה היא שההגנה על “ריבונות לבנון”, לכאורה, משמשת עילה להפרתה המוחלטת של ריבונות זו על ידי מיליציה צבאית רבת עוצמה – בוודאי חזקה יותר מצבא לבנון ועם כוח אש קרקעי תלול-מסלול העולה על זה של צבאות רבים בעולם. חיזבאללה, כפי שראינו, מאחסן חומרים כימיים מסוכנים היכן שנוח לו; מונע מצבא לבנון בדרום לבנון למלא את משימותיו והרתיע זה מכבר כל ניסיון של כוח יוניפי”ל לאכוף את החלטה 1701 של מועצת הביטחון; יש לו אחיזת חנק על המערכת הפוליטית הלבנונית; הוא פועל, במוצהר, בשירות האינטרסים של מעצמה זרה, הלוא היא אירן.

מעצמה זו זקוקה כעת להסלמת הפרובוקציות. קשה לה לגרור את חמאס לעוד מערכה, לאור לקחי ‘שומר חומות’: יחיא סינוואר עובד עם האירנים, כמאמר הביטוי העממי, לא “בשביל” האירנים. אף על פי כן, ההנהגה בטהרן בחרה להסלים את המתחים באזור כולו בתגובה ל-“מערכה שבין המלחמות” שמנהל צה”ל. זאת כהכנה – והרתעה מסוג אחר – לאפשרות שהאצת תוכנית הגרעין הצבאית תוביל את ישראל להחליט על פעולה נרחבת נגד תשתיות ההעשרה באירן. מכאן, התקיפה הקטלנית על ה-“מרסר סטריט” וכנראה גם ניסיון ההשתלטות על ה-“אספלט פרינסס” (כדי לשכנע את בריטניה שלא כדאי לה להגיב על רצח האזרחי שלה?). מכאן גם תופעת הטפטופים שהחלה מסתמנת, כביכול מידי “סוררים” בדרום לבנון.

כאשר חיל האוויר תקף, בעיקר כאיתות אסטרטגי וללא נפגעים, אבל לראשונה מאז 2013 – הגיב חיזבאללה בירי מוצהר משלו, גם הוא לכאורה שלא על מנת להסב אבידות. עם זאת, כך לא פרשו זאת מחשבי “כיפת ברזל”, שאינם מבזבזים מיירטים על ירי לשטח פתוח. ישראל למדה עם השנים את משוואות חיזבאללה (זכורה הדרך שבה הושג השקט על ידי בימוי אירוע עם נפגעים…) וחזקה עליה שתדע לבחור מענה הולם מבלי לדרדר את העימות הלאה והלאה.

מה שהופך את האירוע למעניין במיוחד הוא שנראה כי נסראללה שכח להזין לחישוביו, הנעשים בשליחותו של המנהיג העליון עלי חמינאי, נתון אחד שלא ציפה לו: זעמם של הדרוזים, שבדרך כלל חיזבאללה מצפה לתמיכתם. תושבי הכפר שוואיא הגיבו באלימות על כך שצוות משגרי הטילים של חיזבאללה עבר בריש גלי דרך רחובותיהם – עם כ-11 טילים שלא נורו מתוך כ-30 היכולים להיות מותקנים ברכב שיגור מאולתר (פיק-אפ). אנשי חיזבאללה הוקפו, נגררו החוצה ורכבם נתפס.

אירוע מעין זה מגלם חרדה בחוגים לבנוניים רחבים, חלקם אף שיעים, מפני משמעויותיו הקשות של עימות עם ישראל. התמונות הללו מגלמות גם זעם מצטבר כלפי חיזבאללה, שפרץ גם אחרי הפיצוץ בביירות לפני שנה בדיוק. יש בו כדי לאותת שללבנונים רבים, העומדים בפני קריסה שלטונית וחרפת רעב, פשוט נמאס. עכשיו תורה של ישראל להזין נתון זה למשוואות ההרתעה שלה, בעודה נערכת להתמודדות רחבת היקף עם אירן.

פורסם ב-N12
07.08.2021

תמונה: Bigstock

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר