JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

ד"ר יוסי מנשרוף

ד"ר יוסי מנשרוף

איראן המהפכנית, האסלאם השיעי הפוליטי, רשתות שיעיות טרנס-לאומיות.

יש לעמוד על המשמר כנגד תמרוני התחמקות איראניים. חשוב שלמנופי הלחץ יהיה גיבוי של אופציה צבאית אמינה. כל הסדר עתידי חייב לסגור את הפרצות לגבי זמן התפוגה על המגבלות בנושא העשרת אורניום, ולהתייחס למערך הטילים ולחתרנות האזורית והגלובלית של איראן.

החטיפה של מיכלית בבעלות בריטית במיצרי הורמוז וההחלטה על תגבור הכוחות האמריקניים על אדמת סעודיה – אומנם בהיקף מוגבל – מעידות על החרפה במשבר בין איראן לארה"ב. בהיעדר משא ומתן, או אפילו ניסיונות לשיפור עמדות לקראת משא ומתן עתידי, גוברת הסבירות להידרדרות לעימות בהיקף רחב. התבטאויותיהם החריפות של מנהיג חיזבאללה חסן נצראללה ושל אנשיו, בדבר פגיעה הרסנית בישראל, נועדו להרתיע את ישראל וארה"ב מפני כל פעולה נגד איראן. בדרך זו, נצראללה ממחיש את ערכו עבור אדוניו בטהראן, כאשר התמיכה התקציבית בארגונו פוחתת. על ישראל להביא בחשבון, אפוא, שהידרדרות כזו אכן עלולה להיות כרוכה במתיחות, או אף בלחימה בצפון.

בה בעת, התבטאויותיו של הנשיא טראמפ בעת האחרונה, כמו גם מהלכים שנקט (כולל "שליחותו" של ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, והאישור שניתן לסנאטור ראנד פול לנהל מגעים עם האיראנים) מעידים כי הוא רואה לנגד עיניו מתווה של חידוש המשא ומתן עם איראן בסוגיית הגרעין. זו גם ההנחה שביסוד הניסיונות האירופיים למנוע הידרדרות נוספת ולהתמקם כגורם מתווך. מערכת הלחצים האינטנסיביים המופעלת על המשטר בטהראן לא נועדה – כפי שטראמפ חוזר ומבהיר – להביא להפלתו והחלפתו, אלא לאלצו לדון מחדש בסוגיית הגרעין, מתוך עמדת חולשה, כך שניתן יהיה להכתיב לו תוצאה טובה יותר מ"העִסקה האיומה", כפי שטראמפ מכנה את ה-JCPOA של 2015.

שני מנופי לחץ שלובים זה בזה מופעלים על מנת להבהיר למשטר האיראני שאין לו מוצא אחר מלבד שיבה לשולחן המשא ומתן.

הראשון: מכבש סנקציות, שיעילותו מסתמנת כרבה מן הצפוי. למרות ההסתייגויות של ממשלותיהן ממדיניותו של טראמפ, השחקניות העיקריות במשק האנרגיה וחברות כלכליות רבות עוצמה מדירות את רגליהן מסחר עם איראן ומהשקעות בתשתית, העלולות להביא אותן לעימות חזיתי עם ארה"ב. התוצאה היא ירידה תלולה מאוד בהיקף יצוא הנפט והגז מאיראן. גורם אמריקני בכיר העריך באחרונה שמדובר בצניחה ל-400 אלף חביות ליום, מאז הודיע ממשל טראמפ במאי 2019 על ביטול ההחרגות והרחבת הסנקציות; ופירוש הדבר הוא צמצום של כ-40% (!) בהכנסות המדינה בתוך חודשים ספורים.

שליחו של הממשל לנושא איראן, בריאן הוק, הציע אומדן של 50 מיליארד דולר הפסד בהכנסות למשטר עקב חידוש הסנקציות המלאות. גם אם אומדן זה אינו מביא בחשבון את ההברחות ומהלכים לעקיפת הסנקציות (בהקשר זה יש סימני שאלה לגבי תורכיה), יש בו כדי לסמן מה היא המגמה.

גם תגובותיהם האלימות של המשטר האיראני ועושי דברו, כולל פרובוקציות משטח תימן, מעזה, מעיראק ובתוך שטחה, ובעיקר ההתנכלויות ההולכות ומחריפות לשיט במפרץ הפרסי, יש בהן כדי להעיד על עומק המצוקה. ההצעה האיראנית העדכנית לאירופה, חופש שיט במיצרי הורמוז בתמורה לכך שאירופה תרכוש נפט מאיראן ובכך תדחה את מסע הלחץ המקסימלי של טראמפ, מהווה ניסיון סחיטה איראני ומעידה גם היא על מצוקתה של טהראן.

השני: מהלכים של הממשל האמריקני שנועדו להביא את המערכת הבינלאומית – כולל הודו ויפן, גם אם לא תחת פיקוד אמריקני – לתרום את חלקה באבטחת נתיבי השיט במיצרי הורמוז וסביבתם (ולנוכח הטרדות מצד המורדים החות'ים בתימן – גם באזור באב אל-מנדב). ל