JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

שימור המצב הקיים הוא האפשרות המועדפת, לא רק עבור ירדן, אלא זה גם אינטרס ישראלי מובהק שמן הראוי להגן עליו גם במחיר מידה של חיכוך עם עמדות הממשל האמריקני.

בכל דיון על מתווה מדיני אפשרי חשוב שישראל תעמוד על כך שלא יחול שינוי במצב הנוכחי בירושלים בכלל, ובהר הבית בפרט. יש לדחות רעיונות בדבר העברת סמכויות השליטה בווקף (מוסדות ההקדש המוסלמי) מידי ירדן, המוקנות לה מתוקף סעיף מפורש בהסכם השלום. לכל מדינה ערבית אחרת אין זה נכס חשוב עד כדי כך שתוכל לעמוד בלחצים שיופעלו עליה להעבירו לידי הפלסטינים, על כל הנובע מכך. מנגד, לבית המלוכה ההאשמי יש למעמד הסמלי בירושלים חשיבות עליונה. יש גם אינטרס משותף לנו ולהם שהסדר הקיים בירושלים יישאר על כנו. עמדה ישראלית ברורה בסוגיה זו תוכל גם להקהות מעוקצו של הפולמוס עם המשטר בעמאן בשאלת הריבונות בבקעת הירדן.

לקראת הדיון הצפוי – מול האמריקנים, ובקרב החברה הישראלית – לגבי התכנים הספציפיים של יוזמת הנשיא טראמפ, על כל פרטיה, חשוב למקד את תשומת הלב בשאלת ירושלים. ככל שניתן, מול עמדה של “take it or leave it”, חשוב שישראל תסמן את חשיבותו של קיום המצב הנוכחי בעיר וב”עוטף ירושלים”. הן מטעמים לאומיים וערכיים והן משיקולים אסטרטגיים, אחדות העיר צריכה להישאר מחוץ למעגל המיקוח.

הדברים אמורים בראש ובראשונה במצב הרגיש בעיר העתיקה, וביתר שאת בהר הבית. אל מול הרעיונות, הלגיטימיים בפני עצמם, של הרחבת מעגל התמיכה במהלך המדיני על ידי הקניית מעמד ב”חרם אל-שריף” למדינות ערביות נוספות, יש להציב את הנימוקים האסטרטגיים, המדיניים ואף הביטחוניים התומכים בהותרת המצב על כנו ובשימור מעמדה של הממלכה ההאשמית כגורם השולט על הווקף בהר הבית.

  1. ערעור היציבות: מהלומה כבדה מסוג זה – אובדן המעמד במקום השלישי בקדושתו בעולם האסלאם – יש בה כדי לעורר מרבצם כוחות עוינים (כולל לאומנים פלסטינים ואסלאמיסטים למיניהם) שיבקשו לערער את המשטר ולפתוח מחדש את הסכם השלום עם ישראל. להסכם זה, המקנה לישראל זה שנות דור שקט כמעט מוחלט בגבולה הארוך ביותר, חשיבות אסטרטגית מובהקת. זו תהיה גם הזדמנות למשטר האיראני “לדוג במים עכורים” ולחתור ליצור משטח ירדן בסיס לחדירה לשטחי יהודה ושומרון.
  2. כושר העמידה, והאינטרס המשותף מול הפלסטינים: לכל גורם ערבי אחר, הקניית מעמד בירושלים תהווה הישג סמלי חשוב, אך לאו דווקא אינטרס חיוני/קיומי. לפיכך, אם יעמוד משטר זה או אחר בפני סופה מתוזמרת היטב של לחצים ואיומים בדרישה “להשיב את הזכות לבעליה הפלסטינים”, יש יסוד להניח כי גורם כזה לא יעמוד בלחץ – על כל מה שעשוי לנבוע מכך – משעה שהרש”פ (ולצידה תנועת פת”ח) תוכל להשתמש בהר הבית כ”פלטפורמה” להמשך פעילותה בירושלים ולהרחבתה. מנגד, בית המלוכה ההאשמי מקורו בשושלת שהחזיקה במשך כאלף שנה ב”מפתחות” המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, מכה ומדינה (עד שאלו נפלו בידי הסעודים בשנת 1925), ולפיכך המעמד המיוחד בירושלים (המוסדר כיום מתוקף הסכם השלום, סעיף 9) הוא בעל חשיבות ייחודית עבורו. יש לו מטבע הדברים גם אינטרס מובנה, אומנם סמוי, בכך שישראל תישאר הריבון בפועל בירושלים.
  3. “פיצוי” על הקושי הנובע מהחלת החוק הישראלי בבקעת הירדן: עמידה ישראלית ברורה לצד הירדנים בסוגיה זו יכולה לסייע בנטרול הלחצים על המשטר הירדני – ובשורותיו – העלולים לנבוע ממהלכים ישראליים לשינוי מעמדה של בקעת הירדן. יש אומנם יסוד להניח כי משיקולים של ביטחון הממלכה הירדנים מעדיפים בפועל נוכחות קבע של ישראל, לפחות בהיבט הביטחוני, לאורך הירדן, כחיץ בינם לבין היישות הפלסטינית, שהם אינם נותנים בה אמון. יחד עם זאת, הדינמיקה הפנים-ירדנית והבין-ערבית צפויה לדחוף אותם לצעדים מתריסים נגד ישראל. תמיכה במעמד ירדן בסוגיית השליטה בווקף תסייע בהקהיית עוקצה של מורת הרוח בירדן (וכך גם צעדים כלכליים ותשתיתיים, כמו קידום מוביל הימים, שלא הגיעו עד כה לידי מימוש).
  4. קיבוע העיקרון שירושלים נמצאת מחוץ למעגל הדיונים: עמדת הסירוב הפלסטינית מסירה ממילא מעל הפרק כל אפשרות של הסדרי פשרה בעיר, גם אילו הייתה הסכמה לכך בישראל (ואין הסכמה). לעומת זאת, עשוי להתעורר לחץ למחוות חד-צדדיות נוספות כלפי מדינות העולם הערבי בירושלים, מעבר למה שיינתן על חשבון הירדנים בהר הבית, כדי שיוכלו לנמק את מעמדן מול הפלסטינים: מתווה קלאסי של “מדרון חלקלק”.

שימור המצב הקיים הוא אפוא האפשרות המועדפת, לא רק עבור ירדן, אלא זה גם אינטרס ישראלי מובהק שמן הראוי להגן עליו גם במחיר מידה של חיכוך עם עמדות הממשל האמריקני. יותר מכל סוגיה אחרת, שימור ההסדר הקיים בירושלים אכן מצדיק – אם הדבר יידרש – הבעה של הסתייגות נקודתית מהיבט ספציפי של התוכנית האמריקנית המפורטת. זאת, בשלב שבו יחלו הדיונים הפרטניים על אופן יישומם של אותם מרכיבים שאינם כפופים ל”ווטו” פלסטיני.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *