“פסגת הדמוקרטיות” (בזום) – מקומה בסדר היום האמריקני וחשיבות השתתפותה של ישראל

ועידת הפסגה (בזום) של מנהיגי המדינות הדמוקרטיות – וליתר דיוק, של אלו שארה”ב בחרה להכיר בהן ככאלה – התקיימה לראשונה בדצמבר 2021, ביוזמת הנשיא ביידן, ושבה והתכנסה (28–30 במרס 2023) בצל המלחמה באוקראינה והמתח הגובר בין ארה”ב לסין. גם אם בישראל זכה הכינוס לתשומת לב חולפת בלבד, בדגש על נאומו של ראש הממשלה, הממשל האמריקני הנוכחי, בשונה מקודמו, שם את הדגש על שותפות ערכית, ולכן רואה בברית הדמוקרטיות מכשיר מדיני עיקרי.

הפעם הוגדרו גם הולנד, דרום קוריאה, קוסטה ריקה וזמביה לצד ארה”ב כמדינות מארחות. סדר היום עסק בסוגיות עקרוניות כמו הקשר בין דמוקרטיה לצמיחה (המושב שבו השתתף נתניהו), ובתפקידה של הדמוקרטיה בשמירה על הצדק ומאבק בשחיתות, ובהתמודדות עם אתגרים גלובליים.

בה בעת, המסר המובהק של ממשל ביידן – ושותפותיו בניהול הפסגה – הוא של מינוף המסר הדמוקרטי לתמיכה באוקראינה, שנשיאה קרא במושב הפתיחה לשלום “צודק ובר קיימא”, ובטאיוואן, ששרת הדיגיטל שלה השתתפה גם היא, תוך הוקעת הדגם הפוליטי הסמכותני של רוסיה והעריצות בסין. דיון מרכזי הוקדש למרחב הטכנולוגי והתודעתי המתפתח במהירות, שיכול לשרת ערכים דמוקרטיים אך גם עלול לתת כלים למבצעי השפעה עוינים. שיתופה של ישראל – רק היא ועיראק, מעין “דמוקרטיה בדרך”, נטלו חלק מבין מדינות המזרח התיכון – חשוב הן ברובד הסמלי, דווקא בימים אלה, והן בשל יכולתה למלא תפקיד בעל ערך במימוש סדר היום של ארה”ב ושותפותיה במערב.  

“פסגת הדמוקרטיות” (הווירטואלית) ותכניה הרשמיים

ממשל ביידן יזם את כינוסה של ועידת פסגה, בהשתתפות מנהיגי הדמוקרטיות מכל רחבי העולם, כבר בשנה הראשונה לכהונתו. בנסיבות הזמן – דצמבר 2021 – היא התקיימה בזום. גם אז, וביתר שאת בכינוס השני (28–30 במרס 2023), השתלב המהלך בראיית עולם כוללת של הממשל. בניגוד לקודמו, שהבליט אינטרסים לאומיים ותפישת עולם שמרנית, הוא מבקש להדגיש את המסד הערכי המשותף של ארה”ב ובעלות בריתה מול יריבות, כמו רוסיה וסין (וגם איראן), שאינן דמוקרטיות.

בה בעת, סדר היום הרשמי של הפסגה, כפי שהוגדר על ידי ארה”ב וארבע המדינות הנוספות, מארבע יבשות, שנבחרו להיות שותפות לאירוח הדיונים (הולנד, דרום קוריאה, זמביה וקוסטה ריקה), מתייחס רק בחלקו לאתגרים שמציבות רוסיה וסין, ועוסק בהרחבה בשורה של נושאים עקרוניים הנוגעים לחיזוק הלגיטימיות של הדגם הדמוקרטי, המחשת הזיקות שבינו לבין צמיחה, צדק ושוויון הזדמנויות, וזיהוי יתרונותיו המבניים, כשברקע סימנים לשחיקה במאפיינים של הסדר הדמוקרטי אפילו במדינות מערביות מובהקות. זהו סדר יום המשקף במידה רבה את תפיסת עולמו של ממשל ביידן ושל הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית.

המארחות חילקו ביניהן את יום הדיונים העיקרי (29 במרס) לחמישה נושאי יסוד:

1. דמוקרטיה וצמיחה – מושב שנוהל על ידי נשיא דרום קוריאה, יון סוק יאול, והשתתפו בו בין היתר ראש ממשלת ישראל, עמיתיו מהודו, איטליה ויוון, ונשיאי קרואטיה, קניה, טימור ל’אסטה ובוטסואנה, כאשר מטרתו היא להמחיש את הזיקה ההיסטורית בין משטר דמוקרטי לבין צמיחה כלכלית מהירה וחברה יצרנית.
2. דמוקרטיה וצדק – מושב שנוהל על ידי ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, ונטלו בו חלק בין היתר ראש ממשלת עיראק הנוכחי, מוחמד סודאני (המשתתף היחיד ממדינות ערב), ראש ממשלת יפן ואחרים, ועסק בין היתר בחוסן שהדמוקרטיה מעניקה למערכת אכיפת החוק.
3. דמוקרטיה ומוסדות איתנים – מושב בניהולו של נשיא זמביה, האקאינדה היצ’ילמה, שבו השתתפו נשיא צרפת, קנצלר גרמניה וראש ממשלת בריטניה לצד מנהיגי שווייץ, קולומביה, איסלנד וקוסובו, דיון שחשיבותו בולטת דווקא לאור סימני השאלה בשנים האחרונות באשר לחוסנן של מערכות המשטר הדמוקרטי מול אתגרים מבית.
4. דמוקרטיה, שיתוף (inclusion) ושוויון – בניהולו של נשיא קוסטה ריקה, רודריגו צ’אבס רובלס, ובהשתתפות האיחוד האירופי, קנדה, פינלנד, מקסיקו, נפאל ואחרות, שעניינו חשיבות הדמוקרטיה לקידום שוויון הזדמנויות, בין היתר לנשים ולקבוצות מוחלשות או מודרות.
5. דמוקרטיה ואתגרים גלובליים – בניהולו של הנשיא ביידן עצמו ובהשתתפות עמיתו האוקראיני וולודימיר זלנסקי, ומנהיגי סלובקיה, מולדובה, דנמרק, פנמה, אקוודור, מלאווי וניז’ר. על הפרק עמדו, בין היתר, סוגיות משבר האקלים ויישום העיקרון של “קיימות”, על בסיס שיתוף פעולה בין המדינות הדמוקרטיות.

כמו כן כלל יום הדיונים הראשון שרשרת של תדרוכים בהיבטים אופרטיביים שבהם עלו סוגיות נוספות בעלות אפיון כללי, ובראשן המאבק בשחיתות, מעמד האיגודים המקצועיים ותפקידם בדמוקרטיה, מקומו של המגזר העסקי, והסכנה הטמונה בפשעי שנאה למיניה. בדיונים אלה נטלו חלק גורמים בכירים בממשל האמריקני, ובהם גם שר החוץ טוני בלינקן וראשת סוכנות הסיוע, סמנת’ה פאואר. ארה”ב הציגה, בהקשר זה, תוכנית לאומית ראשונה למאבק בטרור הפנימי, במשתמע – בימין הקיצוני.

גם ביום השלישי הובילו המארחות דיונים על שאלות עקרוניות כמו תפקיד הנוער בדמוקרטיה (קוסטה ריקה), שמירה על חופש העיתונות והתקשורת, הנתון למתקפה אפילו במערב (הולנד), המערכה הגלובלית נגד שחיתות שלטונית (דרום קוריאה) וניהול בחירות הוגנות (זמביה). מדובר בנושאים שיש בהם כדי להעיד היכן מצויות כיום נקודות התורפה של הרעיון הדמוקרטי, שעד לא מכבר נראה היה כדגם המנצח במערכת הבינלאומית (“קץ ההיסטוריה”), וכעת הוא מתמודד עם סימני שאלה לגבי אחיזתו בדור הבא.

סדר היום האסטרטגי של ארה”ב מול רוסיה וסין

בין נושאי הדיון ביום הראשון נשזרו, לצד סוגיות אלה, גם התייחסויות ישירות למה שהוגדר כ”מדינות לאום עוינות”. נשיא אוקראינה נשא נאום שבו קרא לסיום המלחמה והשגת הסכם שלום “צודק ובר קיימא” שיתבסס על עקרונות מגילת האו”ם, היינו – אי-השגת שטחים בכוח. דיון נפרד הוקדש לשאלות של פעולות התערבות מצד המדינות העוינות בשטחן של הדמוקרטיות, כשמדובר הן בפעולות דיכוי שמדינות אלה מנהלות מעבר לגבולותיהן, כדוגמת מעשי רצח אן חטיפה של מתנגדי משטר גולים, או הפעלת מנגנוני מעקב מסוג אלו שהמשטר בסין מקיים מול קהילות סיניות במערב, והן במבצעי השפעה פוגעניים ובהם גם ניסיונות להשפיע על תוצאות הבחירות ועל הלכי רוח ציבוריים.

זהותם של כוחות עוינים אלה הובהרה היטב, אם כי בפסגה נטלו חלק גם מדינות כמו הודו והדמוקרטיות החדשות יחסית באפריקה, שאינן ממהרות לנקוט צד במלחמה באוקראינה. בראש ובראשונה, בכל מקרה, מאמציו של ממשל ביידן לגבש מחנה דמוקרטי – גלגול של מושג “העולם החופשי” מעידן המלחמה הקרה – מכוונים כלפי המשטר בביג’ינג עוד יותר מאשר נגד פוטין. לא במקרה הוזמנה לשאת דברים ביום הראשון גם נציגות של המיעוט האויגורי הנרדף בסין.

אחד הדיונים המרכזיים ביום השלישי, שכאמור עסק בפועל במיפוי האתגרים לעתידה של הדמוקרטיה, התמקד בהשפעותיה של הטכנולוגיה המתחדשת בהתמדה על הסדר הדמוקרטי, ובכלל זה המרחב המקוון, איומי הסייבר והשלכות הבינה המלאכותית. שוב, לא במקרה הייתה אודרי טאנג, המכהנת מאז אוגוסט 2022 כשרת הדיגיטל של טאיוואן, בין הדוברות המובילות, לצד אווריל היינס, העומדת בראש מערך המודיעין של ארה”ב, והשר לביטחון פנים של ארה”ב, אלחנדרו מיורקאס. המסר האמריקני שרטט הבחנה חדה ודו-קוטבית בין מרחב “חיובי, ערכי ומכבד זכויות” לבין מה שהוגדר כ”עריצות דיגיטלית” ושימוש לרעה במרחב המקוון.

מקומה של ישראל במערך הדמוקרטי העולמי

כאמור, בפסגה השתתפו רק שתי מדינות מן המזרח התיכון – עיראק, שארה”ב עדיין רואה בה “פרויקט דמוקרטי” בהתהוות, וישראל. זהו מסר ברור למדינות ערב המובילות, כמו סעודיה ומצרים, שארה”ב אומנם רואה בהן שותפות אסטרטגיות, אך לא שותפות ערכיות. חשובה לא פחות היא הדרתה של תורכיה, אף שמדובר במדינה שיש בה בחירות וריבוי מפלגות, ואף קרה שהאופוזיציה ניצחה למרות לחצי השלטון, כמו בבחירות לראשות עיריית איסטנבול ב-2019. הדרך שבה משטרו של טייפ רג’פ ארדואן שוחק מרכיבי יסוד של הסדר הדמוקרטי, כמו חופש העיתונות ועצמאות מערכת המשפט, נתפסת בוושינגטון כמוציאה אותו “מעבר לגדר”.

עבור ישראל, השמירה של מעמדה במסגרת הפסגה חשובה בכמה היבטים:

1. בנסיבות הדרמטיות הנוכחיות, עצם ההכרה בכך שישראל היא דמוקרטיה מובהקת, שבה גם מתנהלת מחאה נרחבת נגד הממשלה, כפי שציין שר החוץ בשיחתו עם עמיתו האמריקני, היא מסר חשוב, בראש ובראשונה כלפי הזירה האמריקנית הפנימית, שבה נטושה כיום מערכה לשימור מעמדה של ישראל והבסיס הדו-מפלגתי של היחסים המיוחדים. יש להביא בחשבון, עם זאת, שממשל ביידן מאותת בפועל כי מבחינתו הכרה זו איננה מובטחת בכל מצב, ואף תלויה בהגעה ל”פשרה אמיתית” בסוגיות הרפורמה המשפטית. אולם כל עוד ממשל ביידן מוכן להדוף את הלחצים המופעלים מאגפה הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, ישראל יכולה להפיק מכך תועלת מדינית.
2. בהיבטים הנוגעים ליחסי ישראל עם סביבתה, מקומה ב”מועדון” זה – ובכל מסגרת רב-לאומית משמעותית, מן ה-OECD ועד מזרח הים התיכון (ה-EMGF) – הוא בחזקת נכס אסטרטגי. שילובה שב וממחיש את כישלון המאמצים הפלסטיניים לבודד ולהוקיע אותה כמדינה שאינה עומדת באמות המידה של חברה לגיטימית במשפחת העמים, גם אם יש במערב מי שמוכנים לתת במה לעמדה הפלסטינית.  
3. ברמה האופרטיבית, בשורה של נושאים, ובראשם המאבק על עתידה הערכי של הסביבה הדיגיטלית, וההתגוננות מפני מבצעי תודעה עוינים, יש לישראל מה לתרום, ואף למלא תפקיד חשוב, כל עוד היא ממשיכה להיתפס בוושינגטון כשותפה לערכי היסוד וליעדים של המחנה הדמוקרטי שארה”ב שואפת להוביל. מבחינתה של ארה”ב, יכולות הסייבר של ישראל חשובות לארה”ב בראש ובראשונה בתחומים אסטרטגיים מובהקים, אך הן יכולות להיות רלוונטיות גם לשמירה על החוסן הדמוקרטי.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / Cover-Images / Yuri Gripas -Pool via CNP