JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר אודי לוי

ד"ר אודי לוי

מומחה ללוחמה פיננסית

ייתכן מאוד שאנו עומדים בפני שינוי במדיניות האיראנית מול ארה"ב בגלל הקשיים הנערמים באיראן ובגלל מגפת הקורונה.

האם מגפת הקורונה באיראן תביא לשינוי במשטר או לשינוי במדיניות הגרעין? על מצבה הכלכלי של איראן בעקבות הסנקציות המשתקות נכתבו הערכות שונות לנוכח הספק לגבי יעילותן. לאחר כמעט שני עשורים של סנקציות הולכות ומתגברות (למעט בתקופה שבין 2015–2018) אפשר להתפעל מכושר עמידה יוצא דופן של המשטר האיראני. בכל פעם שחזו בעבר קטסטרופה שאין למשטר האיראני מוצא ממנה, קם עוף החול האיראני לתחייה.

לדוגמה, המצב הכלכלי הנואש הוציא בנובמבר 2019 מיליונים לרחובות להפגנות מחאה, ואלו דוכאו באכזריות רבה. מומחים העריכו פעם נוספת שקיים איום על המשטר האיראני. השינוי המהותי במחאה הציבורית בנובמבר 2019 היה האשמת המשטר בצרותיו של העם במקום את משטר הסנקציות האמריקאי. התסכול של ההמונים בא לידי ביטוי בבחירות למג'לס בפברואר 2020, כאשר אחוז ההשתתפות הארצי בבחירות ירד ל-42% (בטהראן כ-22%!) – הנמוך ביותר מאז המהפכה.

למשבר האמון חסר התקדים בין הציבור האיראני להנהגה התווסף אירוע הפלת מטוס הנוסעים האוקראיני. שוב נתפסה ההנהגה האיראנית כמשקרת לעם. העמקת הקרע בין העם למשטר הגיעה לאחר חיסול גנראל סולימאני, מבכירי המשטר, בידי ארה"ב (אירוע בעל משמעות אסטרטגית) והטלת סנקציות נוספות.

אז פרצה מגפת וירוס הקורונה אשר פוגעת בחברה, בכלכלה ובמשטר האיראניים. משבר הקורונה מציב לראשונה את הקשר בין המציאות הכלכלית הקשה שבגינה אין תשתיות הולמות במדינה לבין איום קיומי על האזרח. מספר חולי הקורונה באיראן עלה ל-21,368, ומספר המתים טיפס ל-1,685 (נכון ל-22 במרץ 2020). האזרח האיראני נחשף לאוזלת היד ולחוסר האונים של המשטר בניהול המשבר, ולהמשך תעמולת השקרים המהווה אבן יסוד בהתנהלות המשטר באיראן. אמון הוא מרכיב מרכזי בניהול משברים מסוג זה. המביט לתוך מערכת הבריאות האיראנית רואה רופאים שמשדרים לציבור כי אין בכוחם לעשות דבר, כי אין להם התשתית המניעתית הבסיסית להילחם במגפה, ושהרופאים עצמם נדבקים בהמוניהם.

אם לא די בכך, את איראן פקדה בימים האחרונים מכה מסוג אחר – נחילי ארבה עצומים בהיקפם חיסלו את החקלאות בדרום המדינה. אירוע זה העצים את תחושת חוסר האונים של האזרח ושל המשטר האיראני.

בעת הזאת נוספו גם מהלומות כלכליות. כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור (FATF) הודיע בכינוסו בפריז (19–21 בפברואר) כי הוסיף את איראן ל"רשימה השחורה" של הארגון (שבה "כיכבה" לה עד כה, בבדידות זוהרת, רק צפון קוריאה). המהלך מגיע לאחר שנים של התדיינות בין הארגון לאיראן שבמהלכה היא סירבה לאמץ בחקיקה את הכללים הבינלאומיים בתחום מימון טרור והלבנת הון. המשמעות של הכרזה כזו היא סגירה גדולה יותר של כל המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים בפני חברות איראניות ואנשי עסקים איראנים.

המשטר האיראני, שנאלץ עד כה להתמודד עם לחץ כלכלי הולך וגובר על רקע הסנקציות, ובעקבותיו גם עם מחאה וזעם מצטברים בקרב חלק לא מבוטל מהציבור האיראני, נתקל עכשיו באיום מסוג אחר, ולפחות בשלב הזה נראה כי המשטר מתקשה מאוד להתמודד עם האיום החדש. התגובה הראשונית להתפרצות נגיף הקורונה הייתה של זחיחות דעת ויהירות. כשכבר הבינה הממשלה את ממדי המגפה בסין היא שיקרה לציבור באומרה כי הפסיקה את הטיסות לסין, בעוד שלמעשה המשיכה אותן כסדרן. רק בשלב מאוחר מאוד התחילה בצעדי מנע, אבל לא לפני שגרמה להתפשטות המגפה גם אל בנות בריתה לבנון ועיראק.

כאן החל המשטר לנקוט שורה של פעילויות שנראות כלפי חוץ כמענה למגפה, אבל יכולות גם להתפרש כחשש אמיתי מתגובת הציבור וכהגנת המשטר. המשטר הורה על איסור לקיים תפילות המוניות, על סגירה של מסגדים חשובים במיוחד בעיר קום וברחבי איראן ועל איסור מעבר מעיר לעיר. כבר ניתנה הנחיה כי הצבא ומשמרות המהפכה יהוו מרכיב חשוב במערכה נגד הקורונה, ושוחררו מבתי הכלא כ-85 אלף אסירים פליליים וביטחוניים. דווקא החלטה קריטית של סגר מוחלט על רקע המגפה המשתוללת לא התקבלה, שכן החלטה שכזו הייתה ממוטטת לחלוטין את הכלכלה האיראנית ומביאה לתוצאות הרסניות למשטר.

המשטר האיראני מבין שתחת הסנקציות הכבדות והבידוד הבינלאומי יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להיאבק במגפת הקורונה. לכן הפנה שר החוץ זריף קריאה דרמטית לקהילייה הבינלאומית: "אני דוחק באו"ם – ובחברות הארגון – התעלמו מהסנקציות האמריקניות הבלתי אנושיות. התעקשו שיסירו אותן; כשנגיף הקורונה מכה באיראן, אנחנו צריכים לזכור שהווירוסים אינם עושים הבחנה. בשביל להילחם בהם, גם בני האדם אינם צריכים לעשות הבחנה כזו". במכתב שכתב למזכ"ל האו"ם הוסיף בין היתר: "הממשל האמריקני משית עונש קולקטיבי על העם האיראני, כולל מניעת האפשרות שלו לקחת חלק בשוק העולמי של האנושות, בניגוד לסיסמאות של האמריקנים שהם חוזרים עליהן – זה ברור. עד עכשיו, למרבה הצער, בקהילייה הבינלאומית פחות מבינים שהטרור הכלכלי שמפעילה ארה"ב באופן ישיר – ומכוון – חותר תחת המאמצים שלנו להילחם במגפת הקורונה באיראן".

קריאות אלה של האיראנים יש בהן כדי להוכיח כי האיראנים ממשיכים בשלהם, וגם משבר הקורונה אינו מביא אותם לפי התהום. מצד אחד הם מנסים לתקוע טריז בין הקהילייה הבינלאומית לארה"ב ולשחק על הקלף ההומניטרי, ומצד שני, באמצעות בני חסותם – המיליציות של חיזבאללה בעיראק – הם מגבירים את המתקפות שלהם נגד יעדים אמריקאים.

ראוי לבחון את ההתנהלות האמריקאית מול המהלכים האיראניים. ערב פריצת מגפת הקורונה הייתה החלטה של הממשל האמריקאי להגביר באופן משמעותי את הסנקציות ואת הלחץ הכלכלי על איראן. בכירי הממשל והנשיא טראמפ המשיכו ב"לחץ מקסימלי" על איראן, ועל לבנון ועיראק. אבל משבר הקורונה מעסיק כיום את הממשל האמריקאי יותר מכול, ולא ברור מה מידת תשומת הלב שהוא נותן למציאות המתהווה באיראן. האמריקאים אינם מעוניינים שמגפת הקורונה תצא משליטה באיראן ותהווה איום ביולוגי על המזרח התיכון, אך מאידך גיסא נראה כי דווקא משבר הקורונה משרת את האינטרס האמריקאי שכן הוא מעמיק את המשבר הכלכלי-חברתי והפוליטי באיראן. ההחלטה האמריקאית בשלב זה היא לא להקל בסנקציות, ולמרות נגיף הקורונה אף הטילו בשבוע האחרון סנקציות נוספות על שורה של חברות איראניות.

אבל במקביל, מחלקת המדינה הכריזה ש"ארצות הברית עומדת לצד תושבי איראן במהלך משבר הבריאות הציבורי שנגרם כתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה. ממשלת ארה"ב מוכנה לסייע לעם האיראני". מחלקת המדינה הוסיפה "שאנשים המעוניינים לספק תמיכה לעם האיראני צריכים לדעת כי תרומות מסוימות לאיראן שנועדו להקל על סבל אנושי, כולל תרומת תרופות, פטורות מסנקציות אמריקניות. בנוסף, ארצות הברית שומרת על החרגות רחבות לסנקציות שלה לייצוא מסחרי של מזון, רפואה, מכשור רפואי ומוצרים חקלאיים לאיראן". האמריקאים גם אישרו למעשה הקמת ערוץ בין שוויץ לאיראן שבמסגרתו יעברו תרופות וציוד חקלאי.

האיראנים מצידם סירבו להצעה האמריקאית לסיוע. המנהיג העליון של איראן אף טען כי יכול להיות שיש אמת בתאוריה שארה"ב עומדת מאחורי הפצת הווירוס בעולם. "אני לא יודע עד כמה ההאשמה הזו אמיתית, אבל כשהיא קיימת, איזה אדם בעל שכל ישר יכול לסמוך על התרופות שלהם?", הוסיף חמינאי. "ייתכן שהתרופה שלהם היא בכלל דרך להפיץ הלאה את הנגיף".

האם משבר הקורונה מביא את המערכת הבינלאומית ואת איראן לנקודת מפנה? קשה מאוד להתנבא בימים אלה של חוסר בהירות, אבל ניתן להניח כמה הנחות עבודה שיש בהן כדי להצביע על האפשרות שאכן אנו בפתחה של מציאות חדשה.

ארבעה מרכיבים מרכזיים משפיעים על קבלת ההחלטות באיראן. ראשית, המכבש הכלכלי על איראן מגיע לשיאים חדשים. הסנקציות על בכירי המשטר, ההחלטה של הודו להפסיק את רכש הנפט מאיראן, הירידה הדרמטית במחירי הנפט בעולם (מקור הכנסה קריטי לאיראנים), העלויות במלחמה בנגיף הקורונה – כל אלה מציבים את כלכלת איראן במציאות הקשה ביותר מאז תחילת המערכה הכלכלית נגדה.

שנית, מדינות החסות של איראן, מיזם הדגל של סולימאני, קורסות בהדרגה. עיראק ולבנון במשבר כלכלי חסר תקדים, הציבור במדינות אלה מאשים את איראן ואת חיזבאללה במצב שנוצר, לאיראן אין כסף לתחזק את מדינות החסות הללו, ונגיף הקורונה משתולל בהן, בין השאר בגלל המדיניות האיראנית הכושלת ו"ייצוא הנגיף".

שלישית, לראשונה במערכה מול איראן עומדים בכירי המשטר (כמו גם חלק מהנהגת חיזבאללה) בפני איום קיומי. נגיף הקורונה מאיים בראש ובראשונה על בכירי המהפכה (הנמצאים בקבוצת סיכון ראשונה מפאת גילם). מעבר לכך, ככל שהמגפה תשתולל ותפגע בעם האיראני ניתן להעריך שמידת השליטה של המשטר בכוחות האלימים שהוא מפעיל תרד. יש לכך השלכות ברורות על כושר ההישרדות של ההנהגה באיראן. ברור למנהיגות כי מה שלא עשו הסנקציות או ההפגנות נגד המשטר יכול לעשות בסופו של דבר נגיף הקורונה.

רביעית, ברור להנהגה האיראנית שגם אם יימצא פתרון לנגיף הקורונה הנתק בינה לבין הציבור יחריף עד מאוד, שכן יתבררו ממדי האסון ואוזלת היד של המשטר. ניתן להעריך אם כן שכל המרכיבים הללו עומדים בפני מקבלי ההחלטות באיראן, ובהחלט "דוחפים" לכיוון של הגעה להסדר עם ארה"ב והעולם.

הצד האמריקאי, הגם שהוא שקוע כל כולו בניהול משבר הקורונה בארה"ב, התנהלותו מול האיראנים דווקא בתקופה זו יכולה להיות מכריעה. באופן פרדוקסלי, משבר הקורונה משרת את האינטרס האמריקאי באיראן, שכן הוא פוגע באופן כמעט אנוש ביכולות הכלכליות והאזרחיות של המשטר ומביא את האמון בין הציבור למשטר לנקודת שפל. במציאות כזו צריך להיות ברור לאמריקאים שיכול להיווצר תרחיש שבו במסגרת המערכה למיגור הקורונה ייווצרו התנאים המתאימים למו"מ בין המשטר באיראן לארה"ב. לנשיא טראמפ, ששקוע גם בניהול המשבר אך גם בשנת בחירות, יכולה להוות מציאות זו הזדמנות פז להשגת שלושה הישגים: הסכם גרעין חדש עם האיראנים (פרס נובל…), הזנקת השווקים הכלכליים בארה"ב ובעולם, ועמדת כוח משמעותית במאבק על ארבע שנות כהונה נוספות כנשיא.

אבל גם הנחת העבודה ששני הצדדים מעוניינים מאוד כרגע להגיע להסכם לא תוביל בהכרח את שני הצדדים לנתיב זה, שכן שאלת ה"כבוד" עומדת מעל לכול. במציאות של "מי ימצמץ ראשון" ניתן להעריך, מניסיון העבר, כי ככל שהייאוש האיראני יגבר כך הוא ידחוף את המשטר מחוסר ברירה לנסות להגיע להסכם חדש עם האמריקאים, שאם לא כן הקורונה והשלכותיה יכולים להביא לקיצו של המשטר, וברור למשטר שבלי הסרת הסנקציות וסיוע בינלאומי ייתכן שגם קיצם שלהם קרוב. ניתן להעריך שבדרך לכך הם ינסו לגרור את האמריקאים ואת המזרח התיכון לעימותים אלימים, שהם מבחינתם אמצעי אולטימטיבי, אך במקביל להסביר בתוך איראן שהסכם כזה, אם יהיה, בא מעמדה של כוח ומתוך אילוץ אלוהי (הקורונה).


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *