ניתוח המסמכים מראה כי 4,643 עסקאות פיננסיות בוצעו במהלך התקופה שבין 2020 ל-2022, בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, תוך שימוש ב-63 חברות חזית שונות וב-240 בנקים זרים שונים.
ההתנהלות המוזרה בבזאר המזרח-תיכוני סביב הסכם הגרעין מול איראן מאופיינת בעיקר באוזלת היד של המערב. במשך שני עשורים ארה”ב מכריזה, והמערב מחרה מחזיק אחריה (שלא להגיד ישראל), על מערכה כלכלית כמרכיב המרכזי (והיחיד למעשה) של מניעת תוכנית הגרעין האיראנית, תוך הכרזות על “סנקציות חסרות תקדים”.
בראייה של שני עשורים קשה לקבוע את מידת ההצלחה של המדיניות האמריקאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. יש כאלה שיגידו שהסנקציות האטו את תוכנית הגרעין האירנית במידה ניכרת, אחרים אולי יבליטו את הנכונות האיראנית להגיע להסכם ב-2015 כתוצאה מהלחץ הכלכלי הבינלאומי. אבל במבחן התוצאה הסופית לא הביאו הסנקציות על איראן להפסקת פרויקט הגרעין, להפלת המשטר, וגם לא להפסקת התמיכה בארגוני טרור ברחבי העולם.
מדוע לא הביאו הסנקציות לתוצאה משמעותית יותר? מומחים כלכליים יטענו שהסנקציות הכלכליות פגעו בצורה קשה ביותר בכל המשתנים הכלכליים באיראן. הסנקציות כמעט לא פסחו על אף אחד מתחומי החיים באיראן, כולל מגזר האנרגיה והנפט, המגזר הפיננסי והמגזר הפטרוכימי. סנקציות הוטלו על בכירי המשטר ומשמרות המהפכה. הסנקציות הובילו לעזיבת חברות בין-לאומיות רבות – גם לא-אמריקאיות – ולצמצום השקעות במדינה. בנקים איראניים נותקו לחלוטין ממערכת התשלומים העולמית, מה שפגע מאוד ביכולת של חברות איראניות לשלם לספקים זרים. האמברגו על חלקי חילוף וייבוא מוצרים לחברות איראניות הביא לגל אבטלה עצום באיראן. מתחילת 2010 חדלו ספקיות דלק מרכזיות לספק מוצרי דלק לאיראן. ההחמרה בסנקציות על איראן הביאה לנפילת ערך המטבע האיראני – הריאל – אשר הביאה לפגיעה באמון הציבור במדיניות הכלכלית של ממשלת איראן ולהאטת המסחר בגלל אי-הוודאות של התמחור. הפיחות פגע מאוד בחסכונות של מרבית העם. ממשלת איראן נאלצה להגביל הוצאת מט”ח אל מחוץ למדינה, וכתוצאה מכך התקשו סטודנטים איראניים הלומדים מחוץ למדינה לממן את לימודיהם ונאלצו לחזור לאיראן. קשיי הייבוא וירידת ערך הריאל הביאו לעלייה ניכרת במחיריהם של מוצרי יסוד רבים באיראן.
הפגיעה הקשה מאוד בעם האיראני התבטאה בראש ובראשונה בירידה ביכולת של האזרח לשלם על מוצרים למחייתו, ובאיכות ירודה של המוצרים בשוק. המחסור הכרוני במוצרי יסוד נמשך. בשיא מגפת הקורונה התבטאה הירידה במחסור בחיסונים, אך לאיראנים חסרה עד היום שורה של מוצרים. בעיקרון, רמת החיים של האוכלוסייה נפגעה אף כי במחקר שפרסם ד”ר גיל פיילר נטען כי דווקא בתקופת בידן הייתה עלייה בתוצר הלאומי.
הציפייה שהסנקציות הכלכליות יביאו לאי שקט פוליטי ולהפלת המשטר נגוזה, זאת על אף העובדה שהיינו עדים בשבועות האחרונים להתעוררות ברחוב, ולמחאות אלימות. גם אלה לא השפיעו בעבר, וגם לא כעת, על תהליכי קבלת ההחלטות של המשטר בנושא תוכנית הגרעין. ההנהגה האיראנית מגלה קשיחות יוצאת דופן במו”מ עם האמריקאים, תוך חוסר נכונות לפשרות.
כיצד הצליחו האיראנים לבנות תוכנית אסטרטגית שתאפשר להם לשרוד למרות הסנקציות הכלכליות, לשמור על המשטר ולהמשיך בתוכנית הגרעין? האיראנים השכילו להבין כי עמידה מול הסנקציות הבינלאומיות מחייבת בניית תוכנית המכירה בחולשות של שימוש בסנקציות ומציאת פתרונות הולמים. הניסיון הצפון-קוריאני ארוך השנים עם הסנקציות האמריקאיות היה מורה דרך למדיניות האיראנית. אחת החולשות המרכזיות של מדיניות הסנקציות היא העדר שיתוף פעולה בינלאומי מלא אשר מאפשר אכיפת סנקציות. המלחמה הכלכלית בין ארה”ב לסין היוותה חבל הצלה חשוב ביותר. כמו במקרה של צפון קוריאה, איראן ראתה בסינים עוגן מרכזי לעקיפת הסנקציות. לכך יש להוסיף (וזאת טרם מלחמת רוסיה-אוקראינה) את הביקורת ההולכת וגוברת במערב על מדיניות הסנקציות האמריקאית שנתפסה כמפלה, כסלקטיבית, כמי שמשרתת את הכלכלה האמריקאית, ביקורת שהביאה להתרופפות ניכרת בנכונות לאכיפת הסנקציות. השלב הבא היה להשתמש בתשתיות הפיננסיות של מדינות המפרץ, בייחוד קטאר והאמירויות, מתוך ידיעה שאכיפה אמריקאית לא תתבצע במדינות אלה.
עוד גילו האיראנים כי קל לגרום לחברות בינלאומיות ומוכרות לשמור על הסנקציות, אך קשה הרבה יותר לעצור את הסחר עם החברות הקטנות יותר, אלו שאין להן אינטרסים כלכליים בארה”ב.
איראן מצאה את הדרך לשווק את המשאב החשוב ביותר של הכלכלה האיראנית – הנפט. המשך ייצוא הנפט למדינות כמו סין, ונצואלה והודו אפשרה לאיראנים להתקיים כלכלית. הם גם מצאו שיטות מגוונות לעקוף את הסנקציות האמריקניות. הבולטת שבהן הייתה שיגור ספינות עמוסות במכליות נפט מאיראן, כאשר באמצע הים הועבר הנפט למכליות זרות, בעיקר של עיראק. שורה של מדינות ברחבי העולם קיבלו בדרך זו נפט איראני. בשיטה זו כולם יצאו מרווחים: האיראנים שהצליחו למכור את הנפט שברשותם, העיראקים והטורקים שקיבלו דמי תיווך נאים, וכמובן המדינות הרוכשות שלידיהן הגיע הנפט.
המרכיב החשוב ביותר בתוכנית האסטרטגית של האיראנים להתמודדות מול הסנקציות היה אולי ההפרדה בין כלכלת המדינה לבין כלכלת משמרות המהפכה. מדובר למעשה בשתי מערכות כלכליות הפועלות באופן נפרד זו מזו, ובעוד כלכלת המדינה סופגת את מרב ההשלכות של הסנקציות, הכלכלה של משמרות המהפכה פעלה כמעט באופן חופשי. משמרות המהפכה למעשה אחראים בפועל על כל המיזמים באיראן, מכבישים ותשתיות ועד סכרים ודרכים מהירות. הם נהנים פעמיים, גם מההון שהם עושים בעצמם, וגם מהסבסוד שהם מקבלים מהמדינה.
מסמכים שפורסמו לאחרונה על ידי האופוזיציה האיראנית חושפים באופן חסר תקדים את התשתית הכלכלית והפיננסית שהקימו משמרות המהפכה בתוך איראן ומחוצה לה. התשתית הזאת מאפשרת לאיראן לעקוף את הסנקציות. על פי השיטה שנחשפה האיראנים פיתחו מערך חברות כיסוי ברחבי העולם, כולל מערך פיננסי המנותק לחלוטין מחברות ומגורמים הנמצאים תחת סנקציות, אבל משרתים באופן מלא ותחת שליטה מלאה את משמרות המהפכה. הקמת מערך זה נעשה בסיוע ובעזרה של משרדי עורכי דין מובילים במערב, וניהול אלפי חשבונות בנק, בעיקר בסין ובמדינות המפרץ.
לדוגמה, משרד ההגנה האיראני (MODAFL) שולט במגזרי המוצרים הפטרוכימיים והזיקוק במדינה באמצעות חברות אחזקה גדולות, כולל את חברת ההשקעות ע’דיר וחברת הבת שלה החברה הפרסית לפיתוח נפט וגז (POGDC). משרד ההגנה שולט גם בחברה המייצאת השנייה בגודלה בין החברות הפטרוכימיות (PCC) באמצעות POGDC וחברת הבת המסתורית שלה, Iran Investment Co. חברות אלה כולן נמצאות תחת סנקציות בינלאומיות.
המסמכים שנחשפו מוכיחים כיצד PCC, שנמצאת תחת סנקציות אמריקאיות, מבצעת כמעט באין מפריע את העסקים הבינלאומיים ואת העסקאות של משרד ההגנה באמצעות סניפיה ברחבי העולם. המסמכים חושפים כיצד הקימה איראן 12 חברות חזית, שבסיסן בסין ובהונג קונג, המעורבות בסחר פטרוכימי איראני ועוקפות את הסנקציות האמריקאיות. חברות חזית אלה שימשו הן את היצרנים הפטרוכימיים האיראניים והן את המתווכים כדי לקבל תשלומים עבור מכירת מוצריהם לחברה המסחרית הפטרוכימית (PCC). רשת זו מפרה את החוקים המקומיים של המדינה שבה הם פועלים על ידי שימוש בטכסיסים מורכבים של הלבנת הון המבוסס סחר. עיקר החברות מופעלות באיחוד האמירויות הערביות. רוב החברות הללו מחזיקות חשבונות הנקובים בדולרים בבנקים סיניים. אחת הדוגמאות הבולטות ברשימה היא ענקית הבנקאות הבינלאומית HSBC, המארחת חשבון דולרי עבור חברת החזית האיראנית BOBCH Co., Limited.
עוד נחשפו מסמכים על העברות כספים ברחבי העולם על ידי האיראנים המתבצעים באמצעות אחד מבתי המרת הכספים הגדולים ביותר באיראן, טהאיורי (شرکت ت تضامنی تحیری و شرکاء) / ARZ-IRAN (صرافی ارز ایران). אחסאן טהאיורי ירש את עושרו ואת רשתו מאביו שמס-עלי טהאיורי, קצין בכיר במשמרות המהפכה. שמס-עלי טהאיורי השתתף בפעילות המחתרתית נגד השאה והצטרף למשמרות המהפכה מייד עם הקמתה. הוא עשה את הונו בעיקר מעסקי המרת מט”ח אך גם מעסקים בתעשייה הפטרוכימית, תעשיית המזון והבנייה. שמס-עלי, כמו מהפכנים איראנים רבים אחרים וקצינים בכירים במשמרות המהפכה, חי בסגנון חיים יוקרתי, מתגורר בארמון בעיר האיראנית לבסאן ובבעלותו מטוסים פרטיים ומכוניות יוקרה.
משרד החלפנות מפעיל רשת בינלאומית מורחבת של למעלה מ-60 חברות קדמיות להזרמת כספים ועקיפת הסנקציות הבינלאומיות נגד הרפובליקה האסלאמית. חברות קדמיות אלה, הממוקמות במדינות שונות כגון איחוד האמירויות, סין, טורקיה והונג קונג, מאפשרות לבנקים, ליבואנים וליצואנים האיראנים לבצע עסקאות בינלאומיות ולהעביר מטבע חוץ בהיקפים עצומים. כך חושפים המסמכים כיצד טהאיורי, באמצעות חברות החזית שלה, סייעה לעסקאות ייצוא פטרוכימיות שביצעה היצואנית הפטרוכימית האיראנית “נאוואק אסיה קיש”, הנשלטת על ידי משרד ההגנה האיראני. יחד עם חברות פטרוכימיות איראניות אחרות, “נבאק אסיה קיש” היא נכס פיננסי מרכזי עבור משרד ההגנה, הקטר לתוכניות הטילים הבליסטיים והמל”טים של איראן, ועוזר מרכזי למעורבות בטרור של כוח קודס במזרח התיכון.
ניתוח המסמכים מראה כי 4,643 עסקאות פיננסיות בוצעו במהלך התקופה שבין 2020 ל-2022, בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, תוך שימוש ב-63 חברות חזית שונות וב-240 בנקים זרים שונים. פעילות זו חובקת עולם, חוצת מדינות המחויבות למדיניות הסנקציות ובעיקר התבצעה בדולרים, כלומר תחת עינה הפקוחה של ארה”ב.
מסמכים אלה מבליטים בצורה ברורה את הקשיים באכיפת הסנקציות. המדיניות האמריקאית של סנקציות ככלי מרכזי במערכה מול איראן (וגם מול רוסיה) נראית כמס שפתיים בלבד. האמריקאים אינם מוכנים להתאמץ במערכה של אכיפה אמיתית ואסטרטגית, שלא לדבר על המערב. מתבקש שלאור המסמכים שנחשפו היו הממשל האמריקאי ביחד עם גורמים רשמיים ישראליים פועלים בחשאי מול איחוד האמירויות ומדיניות נוספות להקפיא את אלפי החשבונות של משמרות המהפכה. היה מתבקש שהאמריקאים יחד עם הבריטים והגרמנים היו עוצרים את עורכי הדין האחראים על בניית כל המערך החשאי של האיראנים. במקרה כזה היה הנזק האסטרטגי לאיראנים פוגע אנושות ביכולת לעקוף סנקציות. בניית מערכת עוקפת סנקציות לוקחת שנים. מהלך כזה היה מועיל לארה”ב להגיע להסכם טוב הרבה יותר, וייתכן שהפגיעה באיראן הייתה משבשת את מיזם הגרעין, גם בעידן של הסכם.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / NurPhoto
- בניית אתרים