JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר אודי לוי

ד"ר אודי לוי

מומחה ללוחמה פיננסית

נראה על פניו שהמהלכים האמריקאים מול החמאס בוצעו למעשה כדי לצאת ידי חובה, ובעיקר כהעברת מסר, אם לגורמים בישראל ואם לגורמים בארה”ב ובקונגרס, של “אנחנו ממשיכים במערכה שלנו מול הטרור”. אבל בפועל מהלכים אלה מצטרפים למגמה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות המצביעה על ירידה בעוצמה וביכולת של ארה”ב לנהל מערכה כלכלית מול ארגוני הטרור. נראה שאחד הכלים המשמעותיים ביותר שהיו בארגז הכלים האמריקאי מאז ה-11 בספטמבר 2011 הולך ונשחק.

במסגרת מלחמת “חרבות ברזל” נקטה ארה”ב שורה של מהלכים בתחום הלוחמה הכלכלית כנגד החמאס. מהלכים אלה כללו שורה רחבה של “הכרזות” על מוסדות ואישים האחראים על הפעילות הכלכלית והפיננסית של החמאס, כמו גם פרס כספי על ראשיהם של בכירי המערכת הפיננסית של החמאס. במסגרת זו הוכרזו ברשימות השחורות האמריקאיות ב-18 באוקטובר 2023 חברות ואישים הקשורים למערך ההשקעות של החמאס; ב-14 בנובמבר נוספו לרשימה אישים נוספים, בעיקר מקרב גורמים איראניים ואנשי ג’יהאד אסלאמי הקשורים למערך המימון של החמאס, וב-6 בינואר 2024 הכריזה ארה”ב על פרס של 5 מיליון דולר (על כל ראש) למי שיביא מידע שיסייע למעצרם של חמשת אנשי הכספים המרכזיים של החמאס: כאמל עבדאללה עטאללה, מחמד סרור, זאהר ג’בארין, מחמד יזג’י ופואז מצטפא עואד.

לכאורה, מהלכים אלה מצביעים על המחויבות האמריקאית למערכה מול חמאס בהיבטים הכלכליים. האוּמנם? בטרם מתן תשובה יש להציב כמה שאלות והנחות עבודה. ארה”ב מכירה היטב את מערך ההשקעות של החמאס, את אנשי הכספים המרכזיים ואת צינורות המימון לחמאס, בעיקר את אלה האיראניים והקטאריים. רואים זאת מתחקיר הניו יורק טיימס שחשף שישראל כבר ידעה על מערכי המימון בשנת 2014, ומכאן סביר מאוד שגם ארה”ב ידעה. מדוע היה צורך לחכות לאירועי ה-7 באוקטובר 2023 כדי לבצע הליך של דזיגנציה (הכללה ברשימות השחורות)? שאלה נוספת מתבקשת היא מדוע קטאר אינה מוזכרת כלל בכל הדזיגנציות האמריקאיות אף על פי שמקומה במערך המימון של החמאס הוא קריטי? תמיהה גדולה היא מה עשתה ארה”ב בעקבות הדזיגנציות; פירוט שמות החברות, החשבונות והנכסים ברובם פורסמו בעולם מאז ה-7 באוקטובר והאמריקאים יכלו לשים ידיהם על נכסים וחשבונות, אבל דבר לא נעשה.

נראה אם כן על פניו שהמהלכים האמריקאים מול החמאס בוצעו למעשה כדי לצאת ידי חובה, ובעיקר כהעברת מסר, אם לגורמים בישראל ואם לגורמים בארה”ב ובקונגרס, של “אנחנו ממשיכים במערכה שלנו מול הטרור”. אבל בפועל מהלכים אלה מצטרפים למגמה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות המצביעה על ירידה בעוצמה וביכולת של ארה”ב לנהל מערכה כלכלית מול ארגוני הטרור, מול מדינות סוררות ומול סין. נראה שאחד הכלים המשמעותיים ביותר שהיו בארגז הכלים האמריקאי מאז ה-11 בספטמבר 2011 הולך ונשחק. הירידה ביכולת הלוחמה הכלכלית האמריקאית בולטת מאוד בשנים האחרונות בכל הקשור להתמודדות מול סין ורוסיה, ובעיקר באכיפת הסנקציות הכלכליות מול איראן. ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון מעלות את השאלה כיצד איראן, שאמורה להיות תחת עיצומים מחמירים מאוד מזה כשני עשורים, מצליחה לממן בהצלחה רבה את מיזם הגרעין שלה, את חיזבאללה, את החות’ים בתימן, את המיליציות השיעיות בעיראק, את החמאס ואת ההשתלטות האזרחית והתרבותית על עיראק, סוריה ולבנון. אילו היו העיצומים האמריקאים יעילים איראן הייתה צריכה לקרוס, ובמקום זאת היא מתחזקת ובועטת.

נראה כי הירידה ביכולת האמריקאית במלחמה הכלכלית נובעת משני גורמים מרכזיים: “אויביה” של ארה”ב, וביניהם ארגוני הטרור, למדו היטב את נקודות החולשה באופן השימוש בעיצומים האמריקאים. שנית, אינטרסים מדיניים אמריקאים גוברים כמעט תמיד על מהלכים הקשורים במלחמה כלכלית ומלחמה בטרור. הטלת העיצומים והדזיגנציות האמריקאיות על החמאס מחייבת את ארה”ב להתעמת עם מדינות כמו קטאר ותורכיה, ובמעגל רחב הרבה יותר גם עם סין, האמירויות, ולבנון, שכל אחת מהן מחזיקה מרכיב כלשהו במערך הכספים של חמאס (וגם של חיזבאללה ואיראן). ארה”ב אינה מעוניינת להגיע לעימות עם מדינות אלה, או לכפות עליהן מהלכים. זאת, על אף העובדה שהאמריקאים מבינים היטב שפגיעה אנושה במרכיב הכלכלי של החמאס יש בה כדי להביא לסיומה המהיר יותר של המלחמה, לירידה ניכרת בהיקף הנפגעים, ולאיום מהותי על עצם קיומו של החמאס. ולמרות זאת, ניתן להעריך בסבירות גבוהה שארה”ב לא תממש את יכולותיה מול החמאס. גם הבנה שלחץ אמיתי על קטאר הוא קריטי לשחרור החטופים הישראלים לא יניע כנראה את האמריקאים למהלך תוקפני יותר. האבסורד הגדול הוא שהאינטרס האמריקאי להעברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה גורם להעלמת עין של האמריקאים (וגם של מדינת ישראל) מכך שהגורם המרכזי העומד מאחורי הזרמת הסיוע הוא “אגודת הצדקה האיסלאמית של קטאר”; זהו גוף המוכרז כארגון טרור על ידי ישראל וגם על ידי ארה”ב, שכן הוא חלק מקואליציית הצדקה המוכרזת על ידי הרשויות האמריקאיות כגורם טרור.

הצעת פרס על ראשי המערכת הכלכלית של החמאס מציגה עוד יותר את הבעייתיות שבמדיניות האמריקאית, שכן סוד גלוי הוא שזאהר ג’בארין, האיש המרכזי ביותר כיום במערכת הפיננסית של החמאס, יושב כיום בתורכיה, מבצע דילוגים לקטאר וללבנון, אך זוכה להגנה מלאה מאנשיו של ארדואן. גם מוחמד סרור, איש הכספים המרכזי של החמאס, יושב בלבנון וזוכה להגנתו של נצראללה. ארה”ב לא באמת צריכה את עזרת הציבור באיתורם של ראשי מערכת הכספים, או את איתור חשבונות הבנק של ראשי החמאס. המידע גלוי ונמצא ברשותה. לא ניתן אלא להגיע למסקנה כי הפרסום האמריקאי נועד בראש ובראשונה לשמש כהעברת מסר לדעת הקהל בישראל ובארה”ב כי ארה”ב עומדת לצידה של ישראל ופועלת לסכל את המערך הפיננסי של החמאס. אבל בפועל מדובר במס שפתיים ותו לא.

הרפיון של ארה”ב בתחום המלחמה במימון הטרור בולט גם בכל הקשור לחיזבאללה. ארה”ב מודעת היטב לכך שנקודת התורפה המשמעותית ביותר של חיזבאללה היא התלות במערכת הפיננסית הלבנונית, אך ארה”ב נמנעת מסיבות פוליטיות מלנקוט צעד נחרץ של ניתוקה של לבנון ממערכת הסוויפט (מה שיגרום למהלומה קשה מאוד לחיזבאללה). אבל גם במהלכים טקטיים יותר ארה”ב נמנעת מפעילות שיש בה כדי לפגוע באנשי הכספים של חיזבאללה. ב-2021 הוסגר מכפ ורדה אלכס סאאב, איש מרכזי בהלבנות הכספים של נשיא ונצואלה מדורו ושל חיזבאללה. ב-20 בדצמבר 2023 ביצעה ארה”ב עסקת חילופי שבויים עם ונצואלה ושחררה אותו בתמורה לשחרורם של אמריקאים שהיו עצורים בוונצואלה. המסר ברור. ניתן להניח שעתיד דומה צפוי גם למחמד באזי, איש כספים מרכזי של חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים שהוסגר בשנה החולפת מרומניה לידי ארה”ב. על פי גורמים שונים באזי היה מקור של ה-FBI שבגד במעסיקיו, הוסגר עכשיו לארה”ב וצפוי גם הוא להשתחרר בעסקה עם האיראנים.

לירידה המשמעותית ברצון האמריקאי לנהל מערכה כלכלית אפקטיבית ישנן משמעויות אסטרטגיות. מאז ה-11 בספטמבר 2001 הפכה ארה”ב את הכלי הכלכלי למקור עוצמה אסטרטגי. היא גם השתמשה בכלי הכלכלי בהדרגה לאחר סיום המלחמה באפגניסטאן לניהול המערכה מול סין, רוסיה ואיראן, תוך שהיא זונחת בהדרגה את הנכונות שלה לנהל מלחמה קונבנציונלית ומתבססת כמעט לחלוטין על הזירה הכלכלית. אולם כאשר האויב מתחיל להכיר היטב את חולשותיך, ובעיקר את העובדה שישנם אינטרסים מדיניים ואחרים הגוברים על האינטרסים בניהול מערכה כלכלית, ארה”ב נחשפת במלוא החולשה ולמעשה מאותתת לציר הרשע המתגבש בעולם שהכלב שנובח אינו נושך. נראה שהממשל הבא בארה”ב יהיה חייב לקיים הערכת מצב אסטרטגית בכל הקשור להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול ארגוני טרור ומול מדינות סוררות.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר


תמונה: IMAGO / ZUMA Wire

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך