JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר אודי לוי

ד"ר אודי לוי

מומחה ללוחמה פיננסית

על ארה"ב וישראל לנסות לקבל החלטה אסטרטגית, האם הן פועלות במלוא המרץ להפלת המשטר באיראן או להבאתו לשולחן המו"מ. החלטה זו היא קריטית להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול איראן.

בשבועות האחרונים יש התעוררות חריגה בקרב הציבור באיראן שבאה לידי ביטוי בהפגנות ענק, אלימות במיוחד, תוך מחאה חריפה נגד המשטר. הזרז לאירועים היה העלאת מחירי הדלק, אך ברור כי הסיבה היא עמוקה יותר. מפגינים יצאו לרחובות במאה ערים ויישובים, תוך שהם שורפים בנקים ותחנות דלק ומתעמתים עם כוחות הביטחון. המשטר נקט מהלכים חריגים ואלימים כדי לדכא את המחאה החברתית: גלי מעצרים נרחבים, מלווים באלימות שהביאה למותם של מאות בני אדם. כמו כן נקט המשטר בצעד חריג של חסימת הגישה לאינטרנט וניתוקה של איראן מהרשת החברתית הבינלאומית. ייתכן כי לראשונה מזה שנים ישנו חשש אמיתי בקרב העילית השלטונית באיראן מהידרדרות המצב עד לכדי אובדן שליטה.

המשטר האיראני מבקש להדגיש לציבור את הקשר הישיר בין הסנקציות האמריקאיות לבין מצבה הכלכלי של המדינה. המשטר "מצייר" תמונה שהאויב והאשם במצבם של האיראנים הוא ארה"ב, ובכך להסית את הזעם הציבורי אל המערב. הגם שהתמונה נכונה בחלקה, הרי שהפניית הזעם הציבורי כלפי המשטר ולא כלפי האמריקאים היא שינוי מהותי. אומנם הסנקציות הוטלו על האיראנים בגין תוכנית הגרעין, אך מבחינת הציבור האיראני המציאות הכלכלית שאליה נקלעו מיוחסת בעיקר למדיניות הכושלת של משטר האייתולות. עיקר תשומת הלב הציבורית מופנה אל השחיתות הגואה במסדרונות השלטון, וכן אל בזבוז המשאבים של המדינה על הפצת האסלאם, על הטרור ועל המאבקים בסוריה, בעיראק, בעזה ובמקומות אחרים בעולם.

נראה כי הציבור באיראן חלוק עם מנהיגיו באשר למגמת פניה של איראן. בעוד שההנהגה רואה חשיבות מכרעת בתוכנית הגרעין, בהפצת האסלאם המהפכני ובקידום המערכה מול ישראל הן בזירה הסורית, הן בזירה הלבנונית והן בזו הפנים-פלסטינית, הציבור דורש כי עיקר המאמץ האיראני יושקע דווקא בתוך איראן פנימה. לעובדה זו יש משמעות קריטית, שכן היא פוגעת באופן מהותי ביכולת של ההנהגה האיראנית לגייס תמיכה ציבורית בהעדפותיו וביכולתו לתעל את הזעם והכעס של הציבור לעבר האויב ההיסטורי – "השטן הגדול והשטן הקטן". קושי זה פוגע ביכולת המשטר לשרוד מול הסנקציות החונקות את הכלכלה האיראנית.

אל מול האיום ההולך וגובר מבית מבקשת ההנהגה האיראנית לנקוט צעדי חירום, אולי נואשים, אשר יחזירו את התמיכה הציבורית במערכה מול ארה"ב וישראל. אולי הדרך היחידה (מפתיעה משהו) היא ליצור פרובוקציות שיביאו למהלומה צבאית מוגבלת נגד איראן. אז תוכל ההנהגה האיראנית להפעיל את מערכת התעמולה שלה ולרתום את הציבור שוב מול האויב המבקש להשמיד את העם האיראני הגאה. בחודשים האחרונים עשתה איראן כמעט כל פעולה אפשרית כדי לגרור את המערב לתגובה צבאית. ההשתלטות על המכלית הבריטית, הפלת המל"ט האמריקאי, והירי חסר התקדים לבתי הזיקוק בסעודיה היה להם ככל הנראה רק מסר אחד: "בואו תתקפו אותנו". אבל, באופן פרדוקסלי, העדר התגובה, שבעיני גורמים במערב ובישראל נתפסו כחולשה של ארה"ב וסעודיה, בסופו של דבר השיגו את התוצאה ההפוכה – פגיעה ביכולת גיוס משאבי תמיכה מהציבור במדינה וכרסום נוסף בתמיכה הציבורית במשטר.

האמריקאים, לא ברור אם מתוך מדיניות מחושבת, העמיקו את הקרע בין ההנהגה לעם האיראני. הסנקציות שהוטלו בחודשים האחרונים על ידי משרד האוצר האמריקאי כוונו קודם כול אל בכירי המשטר באיראן ולא אל העם האיראני. סנקציות אלה דווקא התקבלו בברכה מסוימת על ידי העם האיראני, שכאמור רואה במנהיגיו את האשמים העיקריים במצב הכלכלי, ונראה מברך על כל מהלך נגד השחיתות ונגד אלה אשר גונבים את פת לחמו.

אבל דווקא המציאות הנוכחית, שלמעשה עמדה בבסיס המערכה הכלכלית מול איראן, טומנת בחובה סיכונים. הסיכון המרכזי הוא מהות התגובה האיראנית למציאות המתהווה: מפקד כוחות הצבא האמריקני בפיקוד המזרח התיכון, קנט מקנזי, הזהיר כי איראן מתכננת בימים אלו מתקפה גדולה נוספת במזרח התיכון. זה לא מפליא, שכן נראה כי האיראנים יעשו מאמץ נוסף על רקע המצב בתוך איראן לגרור את ארה"ב, ואולי אף את סעודיה, למערכה צבאית מוגבלת. אנו מגיעים לנקודה קריטית שבה הסנקציות והמערכה הצבאית מתחברות.

האם גם ישראל נכנסת לתוך המשוואה של עימות חזיתי עם איראן? ניתן להעריך שבראייה איראנית מפוכחת יש הבדל בין עימות עם ישראל, בגין המערכה שישראל מנהלת מולם על אדמת סוריה ועיראק ואינה זוכה לתמיכה ציבורית באיראן, לבין מערכה מול ארה"ב וסעודיה. במידה שהמשטר אכן מחפש לגיטימציה נראה כי יעדיף עימות עם ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ ולאו דווקא עם ישראל. אם יתפתח עימות עם ישראל אל למשטר לצפות לתמיכה מהציבור האיראני.

במצב הנוכחי על מקבלי ההחלטות בארה"ב ובישראל להתנהל באופן מושכל במערכה מול איראן. יש להמשיך לתקוע טריז בין העם האיראני לבין המשטר באיראן. ניתן לעשות זאת באמצעות המשך הטלת סנקציות על בכירי המשטר, אך בשלב זה יש לדאוג בעיקר לאכיפת הסנקציות. לדוגמה, יש להתחיל פעילות בינלאומית לאיתור נכסים של בכירי המשטר האיראני, תוך הצהרה של הממשל האמריקאי על פרס כספי גדול למי שיסייע באיתור נכסים שכאלה והבטחה לעם האיראני כי הכספים שיחולטו ילכו לקרן שתכליתה להגיש בעתיד סיוע לעם האיראני.

כמו כן, יש לשקול היטב האם להיגרר למערכה מול איראן, גם אם היא מוגבלת, בעקבות התגרויות חוזרות ונשנות שיש לצפות שתתרחשנה בתקופה הקרובה. על ארה"ב וישראל לנסות לקבל החלטה אסטרטגית, האם הן פועלות במלוא המרץ להפלת המשטר באיראן או להבאתו לשולחן המו"מ. החלטה זו היא קריטית להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול איראן.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *