האם ח’אמנאי שולל הידברות עם טראמפ?

על שיקום היחסים בין טהראן לוושינגטון. יש סיכויים שהמחאה באיראן תגבר, ואמצעי הלחץ של טראמפ על טהראן יתחזקו.

הצעת נשיא ארה”ב דונלד טראמפ להיוועד עם נשיא איראן חסן רוחאני העידה על כוונת הממשל האמריקאי לקיים מגע ישיר עם טהראן, במקביל ללחצים הדיפלומטיים והכלכליים, ולהשיג פגישה בין טראמפ לרוחאני. מוחמד ואעט’י, מנהל לשכתו של רוחאני, חשף ב-18 ביולי 2018 שבמהלך ביקורו של רוחאני בעצרת הכללית של האו”ם בספטמבר 2017, טראמפ העביר  שמונה פעמים הזמנה להיפגש עמו. רוחאני דחה את ההזמנה, קרוב לוודאי כיוון שלא קיבל אישור לכך מהמנהיג ח’אמנאי, אך נראה שמחנהו חשף את ההצעה האמריקאית להיפגש כדי לאותת לציבור האיראני שרוחאני דווקא נענה לרחשי חוגים נרחבים בציבור האיראני שתומכים בהידברות בין טהראן לוושינגטון.

שיקום היחסים בין טהראן לוושינגטון עמד כבר במוקד מסע הבחירות בשנת 2013  שבו רוחאני נבחר לכהונה ראשונה כנשיא. אז, הממשל האמריקאי של אובמה לא הסתיר את רצונו לשקם את היחסים עם איראן. במסגרת זאת אף נקט בשורה של ויתורים מפליגים כלפי איראן, ששיאם השתקף בעיסקת הגרעין שתאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית למרות המגבלות הזמניות שהוטלו על תוכניתה הגרעינית. אובמה אף ראה את איראן כשותף בכיר לניהול המשברים במזה”ת. אובמה ומזכיר המדינה ג’ון קרי חשבו שעיסקת הגרעין עם איראן תחזק את האגף הפרגמטי במשטר האיראני ותביא את ח’אמנאי להרחיב את ההידברות בין טהראן לוושינגטון לנושאים נוספים. אולם, ח’אמנאי דחה על הסף אפשרות לפגישה בין רוחאני לאובמה.

המניע העיקרי לדחייה נעוץ בחששו של ח’אמנאי ממה שהגדיר כ”חדירה תרבותית” של המערב בראשות ארה”ב אל איראן, מה שעלול לדעתו להוות סכנה קיומית למשטר האסלאמי באיראן. בנאומיו בשנים האחרונות הדגיש ח’אמנאי את האיום שנשקף למשטרו מצד חדירת התרבות המערבית למדינה. חזרתו של ח’אמנאי על אזהרה זו, שקפה את חומרת האיום שהוא זיהה ואת חששו הגובר מפני איום שכזה. למרות מדיניותו הפייסנית של אובמה, ח’אמנאי וחוגים בקרב מחנהו חוששים שהממשל האמריקאי שואף לחולל באיראן מהפכת קטיפה. הפלת  המשטר תהיה תוצאה של החדרה מאסיבית של התרבות האמריקאית לאיראן שתרוקן את הזהות האיראנית השורשית מתוכנה. התפתחות כזו תסכן את צביון המשטר האסלמי באיראן, ובמוקדו, ההתנגדות לארה”ב וראייתה כ”שטן הגדול”, המשמשת מרכיב חשוב בזהותו של המשטר.

מאז נחשפה יוזמתו של טראמפ להיפגש עם רוחאני, ניהלו בכירי המשטר בטהראן ויכוח ערני בנושא. מחד, ח’אמנאי ומשמרות המהפכה הדגישו את התנגדותם למו”מ ישיר עם וושינגטון, והסבירו, בין היתר, שהידברות בעת הזו, כשארה”ב מפעילה מכבש לחצים כלכליים נגד איראן, משמעה כישלון. מאידך, חוגי רוחאני בפרלמנט האיראני הביעו נכונות להיענות להצעה האמריקאית לקיים מו”מ ישיר. כחלק ממדיניות זו, שמחנה רוחאני מקדם למעשה מאז בחירת רוחאני לנשיאות ב-2013, פרסם האתר האיראני החדשותי הפופולרי, עסר-י איראן, המשתייך למחנה רוחאני, טור דעה שקרא להיענות בחיוב לבקשת טראמפ. קריאה זו באה בהמשך למדיניות חידוש היחסים בין טהראן לוושינגטון שניסה האתר עסר-י איראן לקדם בשנים האחרונות. האתר הסביר שחידוש יחסים אין משמעו הסכמה עם המדיניות האמריקאית. למרות זאת, כחלק מהציות של רוחאני למדיניות שהתווה ח’אמנאי, הצהירו רוחאני ודובר משרד החוץ האיראני, בהראם קאסמי, שממשלת איראן דוחה את הקריאה האמריקאית למו”מ בין שתי המדינות.

למרות הצהרת הסרוב, יש לציין שמדיניותו של ח’אמנאי המסרבת לקיים עם וושינגטון דיאלוג כולל על כל הסוגיות שעומדות על הפרק בין השני הצדדים, מסכימה לדון עמה בנושא פרטני כשהיא מזהה שהדבר יכול לשרת את האינטרס הלאומי שלה. כך קרה בעבר, כאשר טהראן וושינגטון ניהלו שיחות בנוגע לעתיד עיראק במחצית השנייה של העשור הקודם (בעיצומה של מלחמת עיראק), ובנוגע לעתיד אפגניסטן בשלהי המאה העשרים-ראשית המאה העשרים ואחת. כך גם קרה ב-2011 כשבתיווך עומאן, פתחו טהראן ווושינגטון במו”מ בנושא תוכנית הגרעין האיראנית, שהבשיל לעיסקת הגרעין ב-2015. למרות החיזור האינטנסיבי מצד ממשל אובמה, טהראן דבקה באופן רשמי באי הכרתה בארה”ב. הדבר בא לידי ביטוי בכך שלא היו חתימות במעמד ההכרזה על הסכם הגרעין בוינה ב-2015.

לפיכך, מסע הדילוגים שניהל לאחרונה שר החוץ העומאני בטהראן ובוושינגטון מעניק את הרושם לפיו עומאן ממלאת שוב, כבעבר, את תפקיד המתווך בין איראן לארה”ב. זאת, למרות שטהראן מכחישה רשמית שעומאן ממלאת שוב את תפקיד המתווך. נראה שבעוד שטהראן מבקשת לצמצם את הדיון עם וושינגטון לנושא פרטני, בהתאם למדיניות ח’אמנאי, ממשל טראמפ נחוש דווקא להידבר עם איראן גם במגוון נושאים נוספים שעומדים על הפרק, ובהם תוכנית הטילים של איראן, ההתפשטות של איראן באזור, תמיכתה בטרור, וייתכן גם קריאותיה החוזרות ונשנות להשמדת ישראל.

הממשל האמריקאי ביצע צעד חשוב לקראת יוזמת הידברות עם טהראן כשהכריז שהוא אינו חותר להפיל את המשטר האיראני, ואינו שוקל לפתוח במערכה צבאית נגד איראן, כפי שהתבטא בהצהרת שר ההגנה האמריקאי ג’יימס מאטיס. בכך, נראה שלפי שעה גברו הקולות בקרב ממשל טראמפ שבוחרים בגישה מתונה יחסית כלפי טהראן, לעומת המחנה שהוביל ג’ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי, שדגל בהפלת המשטר. המדיניות הזו נועדה לסדוק את חומת אי האמון בין טהראן לוושינגטון, שמטילה צד כבד על האפשרות לקדם דיאלוג פורה בין הצדדים.

עם זאת לאור החשדנות הרבה מצד מחנה ח’אמנאי ביחס לכוונות של ארה”ב, ספק רב אם ח’אמנאי יאשר לרוחאני להיוועד עם טראמפ, כיוון שהצעד יתפרש כהכרה איראנית בארה”ב ושינוי דרסטי במדיניות האיראנית ללא תמורה הולמת מארה”ב. אם ממשל טראמפ ימשיך להתעקש לנהל דיאלוג כולל עם טהראן, שיחרוג מנושא הגרעין, יצטרך המשטר האיראני להסביר לבני עמו מדוע הוא מתמיד בסרובו למרות הלחץ הכלכלי הגובר על איראן, שעתיד להיות משמעותי אף יותר בנובמבר הקרוב, אז צפויות להתווסף לסנקציות הקיימות סנקציות נרחבות יותר על תחומי הנפט והבנקאות באיראן. בהעדר הסברים משכנעים, יש סיכויים שהמחאה באיראן תגבר, ואמצעי הלחץ של טראמפ על טהראן יתחזקו.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: Bigstock