איראן מסתירה מעורבותה בסוריה

נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים “כסף לעם האיראני ולא לסוריה”, אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס.

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011, בונה איראן בהדרגה מפעל התבססות בשטחה, הכולל מעורבות ישירה בלחימה באמצעות משמרות המהפכה, לצד מערך מיליציות טרנס־לאומיות פרו־איראניות. המשטר באיראן משקיע מאמצים מרובים בהסתרת היקף המעורבות מאזרחיו, התובעים להעביר את תקציבי העתק מסוריה לטובת שיפור מחייתם וכלכלת ארצם.

מאמצי העמימות האיראניים נתקלים בקשיים, בעיקר לאור התקיפות הישראליות, שלפי הצהרות רשמיות, כוונו ליותר מ־300 יעדים ומשלוחי נשק איראנים לחיזבאללה בסוריה. מתקפות אלה החריפו את המתח הפנימי באיראן והביאו את ראשי משמרות המהפכה לצאת במסע תעמולה שקרי, הממעיט בהישגי ישראל ומציג את מתקפת הגומלין האיראנית כקטלנית.

בפועל, שומרת איראן על פאסיביות, ולמעט מתקפת הטילים הכושלת על הגולן ב־10 במאי, לא הגיבה בפעולה צבאית נגד ישראל. בעוד מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי, הצהיר שאיראן תגיב בנחרצות אם תותקף, היא מפגינה בפועל חוסר מעש מול התקיפות הישראליות הסדרתיות נגד כוחותיה בסוריה.

משמרות המהפכה וחיזבאללה הסתירו את היעדר התגובה באמצעות שקרים שהציגו את איראן כמי שהסבה לישראל אבידות רבות בנפש וברכוש. בנאומיהם האחרונים, הכחישו מזכ”ל חיזבאללה, נסראללה, ובכירים במשמרות המהפכה, את עצם קיומן של המתקפות הישראליות או המעיטו בערכן. הם אף טענו שישראל מסתירה את העובדה שבמתקפה (הכושלת) של כוחות קודס נהרגו כ־50 מחייליה ונפגעו עשרה בסיסי מודיעין חשאיים. לשיטתם, ישראל נתקפה בשיתוק בעקבות האיומים מצד טהרן להשטיח את תל אביב בטילים, אם תתקוף שוב בסוריה.

ל”איפוק” האיראני כמה הסברים. ראשית, איראן סבורה שגם אם חלק מהמערך שפרסה בסוריה ייפגע על ידי ישראל, היא עדיין תוכל להתבסס שם בצורה נרחבת ולהעביר לחיזבאללה אמצעי לחימה מדויקים ומתקדמים. מתוקף רצונה להסתיר מהציבור האיראני את ההשלכות הכלכליות הכבירות הכרוכות בהתבוססותה הצבאית השקטה, היא מתכחשת בפומבי לקיום בסיסיה בסוריה, ומכאן שאינה יכולה לאשר באופן רשמי את הפגיעה בהם.

שנית, תגובה איראנית עלולה לגרור את איראן למלחמה נגד ישראל, המאיימת לא רק על מתקני הגרעין בשטחה, אלא גם על שלטונו של אסד. לאור החשיבות האסטרטגית שהיא מייחסת לחיזוק השפעתה בסוריה ושימור משטרו של אסד, השקיעה טהרן מאז 2011 לפחות 15 מיליארד דולר בשנה בסוריה. סכום זה הוקצה למשטר אסד לצורך לרכישת נפט וטובין אחרים, לצד מימון חימושן והפעלתן של המיליציות השיעיות הטרנס־לאומיות.

לבסוף, נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים “כסף לעם האיראני ולא לסוריה”, אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס. חיוורונה של המדיניות האיראנית בסוריה עלול לתת למפגינים רוח גבית ולמנף את המחאה העממית. לפיכך, מרחב ההכחשה האיראני, ובמרכזו התעמולה השקרית המתרברבת בהישגים צבאיים, מסייע למשטר להציג את המעורבות הצבאית בסוריה כמיזם משתלם ומצליח, המבצר את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית.

פורסם ב-ישראל היום 11.10.2018

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: Bigstock