JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר יוסי מנשרוף

ד"ר יוסי מנשרוף

איראן המהפכנית, האסלאם השיעי הפוליטי, רשתות שיעיות טרנס-לאומיות.

יום ירושלים שנקבע על ידי מייסד המשטר האסלאמי באיראן, ח'ומיני, משקף את נחישותה של טהראן להשיג את השמדת ישראל, יעד שהוא עקרון יסוד במדיניותה של איראן. לצד זאת, יום ירושלים משמש עוגן חשוב במאמצי ייצוא המהפכה האסלאמית של איראן.

יום ירושלים, שנקבע על ידי מייסד המשטר האסלאמי באיראן, האיתוללה רוחאללה ח'ומיני, הוא אחד הכלים החשוביםשבאמצעותם איראן מבקשתמאז המהפכה האסלאמית לקדם את שאיפתה להגמוניה אזוריתואת השמדת ישראל. במסר למוסלמים ברחבי העולם באוגוסט 1979 קבע האיתוללה ח'ומיני את יום שישי האחרון בכל חודש רמדאן כ"יום ירושלים", המבטא את השאיפה להשמדת ישראל. במסר קרא ח'ומיני למוסלמים ולממשלות המוסלמיות לקיים טקסים המזכירים את הכיבוש הציוני של ירושלים ואת ההזדהות עם המאבק הפלסטיני נגד הישות הציונית.

ההתמקדות האיראנית בסוגיה הפלסטינית התאפשרה לאחר השינוי התאולוגי שחולל ח'ומיני לאחר המהפכה האסלאמית ביחס השיעה כלפי ירושלים. לאחר הזנחתה רבת השנים על ידי חכמי ההלכה השיעים ביסס ח'ומיני את מעמדה הקדוש של ירושלים (לאחר נג'ף וכרבלא), וקבע שחובה על כל המוסלמים לפעול לשחרורה מעול הציונים.

מאז השתמשה איראן בסוגיה הפלסטינית כדי לחתור תחת המשטרים הערביים באזור, לצד קידום הלחץ הצבאי על ישראל באמצעות תמיכתה בארגוני טרור שיעים וסונים שפעלו נגד ישראל. כך למעשה הפכה הסוגיה הפלסטינית בכלל, ויום ירושלים בפרט, לכלי חשוב בידי איראן לקידום הלגיטימציה שלה במרחב הערבי והמוסלמי במזרח התיכון. יום ירושלים הפך לכלי בגיוס לגיטימציה כיוון שאיראן נבדלה מיתר המשטרים באזור בשני היבטים: ראשית, היותה שיעית במרחב שהוא סוני ברובו, ושנית, בהיותה משטר אסלאמי פונדמנטליסטי, המונהג בידי אנשי הדת, לעומת המשטרים המונרכיים והרפובליקות הערביות.

ואולם, ח'ומיני קבע שיום ירושלים אינו מצומצם לסוגיה הפלסטינית בלבד אלא מהווה יום של התקוממות העמים המדוכאים נגד היהירים, ובראשם ארצות הברית והממשלות האזוריות בעלות בריתה.בכך אותת ח'ומיני על מהותו האמיתית של יום ירושלים כמכשיר הגברהלהרחבת השפעתה של איראן במדינות אחרות, ובפרט במדינות המוסלמיות המזוהות עם ארצות הברית, ולחתור תחת ממשלותיהן.

טקסי יום ירושלים באיראן – מאפיינים עיקריים

יום ירושלים הוא עוגן מרכזי בלוח השנה של המשטר המהפכני באיראן, לצד "יום אללה", שמצוין ב-4 בנובמבר, להוקרת כיבוש השגרירות האמריקאית בטהראן ב-1979. יום ירושלים מצוין באמצעות תהלוכות שנערכות בערים השונות באיראן, ובראשן טהראן, שבה נישא הנאום המרכזי של היום. הסיסמאות בתהלוכות משקפות את ערכי היסוד שהמשטר מבקש להנחיל, ובראשן הציות המוחלט לשליט חכם ההלכה ח'אמנאי, השאיפה להשמיד את ישראל, ההתנגדות לארצות הברית ולמשטרים המזוהים איתה, ובראשם משטר אאל-סעוד בסעודיה ואאל-ח'ליפה בבחריין. התהלוכות יוצאות עלפי רוב מהמסגדים לאחר תפילות יום שישי, שבהן דרשני התפילהמעליםעל נס את השאיפה לשחרור ירושלים ואת ההכרח להשמיד את ישראל. המוטיב המרכזי של הדרשות שנושאים אנשי המשטר (ובראשם ח'אמנאי) לרגל יום ירושלים בערי איראן, ובמיוחד בעצרת המרכזית בטהראן, הוא הקריאה לממשלות ולעמי האזור להקים גוש מוסלמי בהובלת איראן נגד ישראל. ההשתתפות בטקסים ביום זה, שהינו יום חופשי מעבודה ככל יום שישי במהלך השנה, נתפשת על ידי המשטר כעדות נוספת ללגיטימציה פנימית למשטר. לכן, ניכרים מדי שנה מאמצים מצד המשטר להוציא המונים אל התהלוכות (במיוחד בטהראן הבירה), אליהן מובלים עובדי מדינה ואף תלמידי בתי הספר.

מאידך גיסא, כפי שהתבטא מאז ההפגנות ב-2009 ואילך, במיוחד באמצעות סיסמת המפגינים "לא עזה ולא לבנון, אקריב נפשי עבור איראן", קבוצות רבות בציבור אינן מסכימות עם האידיאל שהמשטר מבקש להשריש בחברה.הסיבה העיקרית לכך היא סלידתם של חוגים רבים מהפניית המשאבים הפיננסיים המרובים לארגונים השונים שנתמכים בידי איראן, על חשבון הציבור שנאנק תחת עול הסנקציות. האינטלקטואל האיראני, הפרופ' צאדק זיבכלאם, שקרא למשטר כבר ב-2014 להכיר בישראל כיוון שהיא מוכרת על ידי האו"ם, הוא אחד הקולות הבולטים נגד השאיפה האיראנית להשמיד את ישראל. בנוסף, סירובם של סטודנטים בכמה אוניברסיטאות בטהראן ובאיספהאן בשנים האחרונות לדרוך על דגלי ישראל וארצות הברית שהוצבו על ידי המשטר מהווה ביטוי פומבי נוסף להתנגדות למדיניות המשטר כלפי ישראל.

למול גילויי ההתנגדות למדיניותו,המשטר מבצע מדי שנה מאמץ אינדוקטריני משמעותי. לצד דרשות יום ירושלים, עיתוני המשטר מפרסמים לקראת מועד זה אתנאומי הבכירים במשמרות המהפכה ומאמרים של עיתונאים בולטים שבהם מודגשת חשיבותה ומרכזיותה של הסוגיה הפלסטינית והכרח "שחרורה של פלסטין". מוסדות משטר גם מוציאים לאור ספרות המדגישה את חשיבות הסוגיה הפלסטינית, ואת הצורך בהשמדת ישראל. הפרסום הבולט ביותר בנושא זה הוא קובץ נאומיו של ח'אמנאי בנושא הפלסטיני, שאוגדו לספר: "הנושא החשוב ביותר בעולם האסלאם: הצהרות נבחרות של האיתוללה ח'אמנאי בנושא פלסטין". הספר מדגיש את חשיבות יום ירושלים, ואת החובה של הממשלות והעמים המוסלמים להתגייס כל אחד כפי יכולתו למשימת "שחרור פלסטין" ו"השבתה לידיים מוסלמיות".לצד זאת, הוצאות לאור שונות שפועלות מטעם המשטר מפרסמות ספרות ענפה שבה מודגשת בעלותם הבלעדית של המוסלמים על פלסטין, כגון "פלסטין: היסטוריה, גיאוגרפיה כיבוש, אינתיפאדה" (2016); "יהדות וציונות: ניתוח המרכיבים האתניים, ההיסטוריים והדתיים של אסון" (2010); "קמפ דיוויד: בגידה בערכי פלסטין" (2015).

יום ירושלים 2020 בצל משבר הקורונה

בשל התפשטות נגיף הקורונה, שגבה עד כה, באופן רשמי,מעל לשמונת אלפים קורבנות באיראן (הכמות האמיתית גבוהה הרבה יותר), לא התקיימו השנה תהלוכות יום ירושלים ברחבי המדינה, ונאום ח'אמנאי שודר בטלוויזיה. תוכני הנאום הועברו גם בערבית וב-11שפות אחרות (ובהן אזרית, סינית, בוסנית, פשטו וכורדית) באמצעות לשכת ח'אמנאי, וכן בחשבונות הטוויטר של לשכת ח'אמנאי בשפות אלו ברשתות החברתיות.

ההשקפה האיראנית שלפיה ירושלים חייבת להימצא תחת ריבונות מוסלמית בלבד השתקפה היטב בדבריו של ח'אמנאי שהציונות היא חידוש מגונה, שהינו זר לדת היהודית. בהתאם לכך הצהיר ח'אמנאי שפלסטין היא נחלת הפלסטינים, שסולקו ממנה עם הקמת ישראל ב-1948, אף שאבות אבותיהם גרו בה במשך דורי דורות. ח'אמנאי חזר גם על הטענה שיש לממש את "זכות השיבה" של הפלסטינים, בעליהם החוקיים של חבל ארץ זה, ובכך להבטיח את השמדתה של מדינת ישראל. ח'אמנאי שבלהצהיר שהיהדות היא דת ולא לאום, ולפיכך ישראל היא מדינה מלאכותית ופסולה, תוך הכחשה מוחלטת להיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל.

בהתאם לשימוש הנרחב שאיראן עושה בסוגיה הפלסטינית כדי להרחיב את השפעתה במדינות מוסלמיות, ציינו חוגים שיעים ופרו-איראניים את יום ירושלים במדינות שבהן איראן פעילה ובהן אפגניסטן, סוריה, עיראק, מדגסקר, בנין וניגריה. יותר מכול שימשו התהלוכות הללו, שהתנהלו בעיראק על ידי מיליציות שיעיות פרו-איראניות, כגון אל-נוג'באא' וארגון בדר, ובתימן על ידי מיליציית אנסאראללה החות'ית, מפגן כוח של איראן, ששיקף את שליטתה במדינות הללו. ברחבי המזרח התיכון לא הצליחה איראן לייצא את יום ירושלים לקהילות סוניות, ולמעשה מלבד ארגוני ההתנגדות (ובראשם הג'יהאד האסלאמי וחמאס ברצועת עזה) קהילות אלו אינן מציינות את יום ירושלים. התנגדות לציון יום ירושלים ניכרת גם בקרב חוגים שיעים המתנגדים לאיראן. כך, הצהיר איש הדת הלבנוני, מחמד עלי חוסייני, בריאיון לעיתון עכאז הסעודי, שיום ירושלים אינו משקף שאיפה איראנית לסייע לפלסטינים אלא לקדם את תוכנית ההתפשטות האיראנית באזור.

בשל משבר הקורונה בוטלו התהלוכות בחלק מהמדינות (כמו באיראן ובלבנון) או התקיימו במתכונת מצומצמת (ברצועת עזה), ובאמצעות שיירת מכוניות (בתימן ובסוריה). בעקבות זאת ארגנה איראן כנס מקוון בהשתתפות מנהיגים מציר ההתנגדות בהובלתה. בכנס נאמו, בין היתר, נסראללה, מנהיג האופוזיציה השיעית בבחריין, האיתוללה עיסא קאסם, מפקד המיליציה העיראקית השיעית עסאא'ב אהל אל-חק, קיס אל-ח'זעלי, מפקד מיליציית אנסאראלה התימנית, עבד אל-מאלכי אל-חות'י, מנהיג הג'יהאד האסלאמי, זיאד נח'אלה, וראש הלשכה המדינית בחמאס, אסמאעיל הניה. המסר הבולט בנאומי הבכירים השונים בכנס המקוון היה גינוי המשטרים הסונים השותפים לתהליך הנורמליזציה המדורג עם ישראל, הוקרת התמיכה האיראנית לארגוני ציר ההתנגדות ודבקותה בסוגיה הפלסטינית, והדגשת המאבק המזוין כדרך היחידה לשחרור פלסטין.

ח'אמנאי הזכיר בנאומו השנה את הפתרון הדיפלומטי שאיראן מקדמת להשמדת ישראל, אשר עוגן לאחרונה בחוק שחוקק הפרלמנט האיראני. תוכנית זו קוראת לעריכת משאל עם בקרב התושבים שהתגוררו במרחב ארץ ישראל/פלשתינה עד 1948, וצאצאיהם שגרים כיום בגולה, שיקבעו את המערכת הפוליטית המועדפת עליהם. התוכנית מבטיחה מראש רוב מוסלמי ובכך קובעת מבעוד מועד את השמדת ישראל. לפי ח'אמנאי, התוכנית אמורה להוכיח שאיראן אינה מקדמת מדיניות אנטישמית אלא אנטי-ציונית. עם זאת, תסמינים רבים מראים שאיראן מקדמת מדיניות אנטישמית מובהקת. במסגרת זאת הטיח בישראל ח'אמנאי, מכחיש השואה הסדרתי, בנאומו את הכינויים "וירוס" ו"גידול ממאיר", ולשכתו פרסמה ערב יום ירושלים כרזה תחת הכותרת "הפתרון הסופי" (מונח טעון היסטורית). בנוסף, ערוצי הטלוויזיה באיראן מפרסמים בהתמדה תכנים אנטישמיים מקומיים, ומשרד הבריאות האיראני אף ערך באפריל תחרות קריקטורות תחת הכותרת "אנו מביסים את הקורונה", כאשר חלק מהקריקטורות שהוצגו בה הינן אנטישמיות.

עד שתיענה קריאתו ליוזמה דיפלומטית זו, קרא ח'אמנאי להמשיך במאבק המזוין נגד ישראל, הגדיר זאת כחובה דתית אסלאמית וציין ש"הניצחון במאבק הזה מובטח". הצהרת ח'אמנאי שאיראן תוסיף לתמוך בארגוני ההתנגדות למרות המשבר הכלכלי שממנו היא סובלת בעקבות הסנקציות ומשבר הקורונה משקפת גם היא את סדרי העדיפויות של המשטר. בנאומו השנה קרא ח'אמנאי לארגוני ההתנגדות שנתמכים בידי איראן להגביר את שיתוף הפעולה ביניהם. הוא הסביר ששת"פ כזה יכול לקדם את האסטרטגיה האיראנית של חימוש הגדה המערבית, והביע סיפוק מכך שרצועת עזה כבר התחמשה באמל"ח איראני. שוב רואים שהשאיפה להשמדת ישראל היא מרכיב יסוד במדיניות החוץ האיראנית.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Freepik/Kremlin.ru

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *