JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר איימן מנצור

ד"ר איימן מנצור

מומחה לפוליטיקה בין-ערבית, הזירה הצפונית ואסטרטגיה אזורית.

על ישראל, כלקח מהעבר, להתמקד במשמעויות האסטרטגיות העלולות לנבוע מהמשך ההידרדרות הכלכלית בלבנון, בדגש על מצב העדה השיעית.

עיקרים: בעבר כשלה ישראל בזיהוי מגמות בלבנון – ובייחוד בעדה השיעית – שטיפול נכון בהן היה יכול להניב תוצאות אסטרטגיות חיוביות יותר. הקריסה הכלכלית הנוכחית – שסיבתה העיקרית היא התנהלות לקויה (ושחיתות) בדרגי השלטון – עלולה להביא דווקא לעוד התחזקות במעמד חיזבאללה בלבנון. 

ישראל ומצוקות העדה השיעית בלבנון

מאז הפלישה ללבנון ב-1982 החמיצה ישראל בעקביות תמורות משמעותיות בקרב העדה השיעית בלבנון. עוד בשלבים המוקדמים של המלחמה נמנעה ישראל מלנהל מגע רציני עם בני העדה, ואף התייחסה אליה כאל גורם שולי במסגרת מהלך השיח שניהלה מול הגורמים הלבנוניים, בדגש על הנוצרים בהובלת הכוחות הלבנוניים. ישראל גם זיהתה באיחור רב את מגמת ההקצנה שעברה עדה זו בשנות השמונים והתשעים, וניהלה מדיניות שתרמה להקצנה ודחפה יותר ויותר כפרים לזרועות חיזבאללה, בעיקר כאשר נקטה ענישה קולקטיבית נגד הכפרים השיעים בדרום לבנון בתגובה לפיגועי הארגון (אף שרוב משרתי צד”ל היו שיעים, ובעדה היו משקעים קשים ביותר כלפי הארגונים הפלסטיניים מאז שנות שלטונם הברוטלי בדרום בשנות ה-70′). 

מאז הנסיגה בשנת 2000, ובמיוחד מאז שחיזבאללה הפך לגורם החזק ביותר בזירה הלבנונית (תהליך שהתעצם לאחר שהקהילה הבינלאומית הכריחה את סוריה להסיג את כוחותיה מלבנון בשנת 2005), ניכר שיש התעלמות נמשכת מן התהליכים שהעדה השיעית עוברת, ובמיוחד מהתפתחותה הכלכלית-חברתית. התבססות האינטרסים השיעיים בלבנון מייצרת בפועל רסנים על מדיניות הפעלת הכוח נגד ישראל, וזאת לצד ההרתעה הצבאית שהעמיקה אחרי מלחמת 2006. יצירתו של מעמד בורגני שיעי המקושר היטב לצמרת הארגון, יחד עם התמקדות בלחימה בסוריה, הביא לקדמת סדר היום של חיזבאללה שיקולים כלכליים וחברתיים שדחקו את המיקוד הצבאי בישראל. לכן, יש להטיל ספק בטענה הרווחת כי קריסתה הכלכלית של לבנון עשויה לשרת את ישראל, היות שהיא תוביל לפגיעה בחיזבאללה ולהחלשתו.

מה גרם להתמוטטות הפיננסית בלבנון? 

חשוב להבהיר תחילה כי הקריסה הכלכלית שלבנון עוברת בימים אלה אינה פועל יוצא של התנהלות חיזבאללה במדינה, אלא בעיקר של התנהלות לקויה מצד קברניטיה הכלכליים – ראשי ממשלות לבנון לדורותיהם, מאז הסכם אלטאא’ף ב-1989 וכניסתו לתפקיד של נגיד בנק לבנון ריאצ’ סלאמה. הוא הקל על הפוליטיקאים לנהל מדיניות שתכליתה משיכת דולרים מהבנקים הלבנוניים אל הבנק הלבנוני המרכזי, על מנת לאפשר לממשלה למשוך כספים. כל זאת במסגרת המגמה המתמשכת של ניהול כלכלה מכוונת ביקוש שבבסיסה ייבוא מוצרים, ללא יצירת מסד לבניית משק יצרני. 

מחד גיסא, הבנקים הלבנוניים משכו השקעות רבות של לבנונים החיים במדינה ומחוצה לה, תוך הבטחת ריביות גבוהות (אשר הגיעו ל-7% ויותר). מאידך גיסא, המדינה הלבנונית נמנעה מלגבות מיסים מהתאגידים הכלכליים הגדולים במדינה המקושרים היטב אל העילית הפוליטית, ולא ביצעה את ההשקעות הנדרשות על מנת לאפשר הפיכת המשק הלבנוני ליצרני. קצב משיכת הדולרים לבנקים הלבנוניים ומשם לבנק המרכזי לא עמד בהתפתחויות הדמוגרפיות ובצרכים הכלכליים שהלכו וגדלו עם השנים. על כן, נוצר פער הולך וגדל בין הצרכים החברתיים לבין רמת המימון הזמין לכיסוים. תהליך זה הביא בסופו של דבר לקריסתה של ממשלת סעד אלחרירי באוקטובר 2019. 

מאז, ממשלתו של חסאן דיאב, אשר נכנס לתפקידו בינואר השנה, אינה מצליחה לגבש מדיניות כלכלית סדורה ונתונה באופן מתמיד ללחץ, הן של גורמי המערב המאיימים בגביית מחיר קשה מלבנון אם נגיד הבנק המרכזי יפוטר מתפקידו, והן של השחקנים הפוליטיים הפנימיים, החלוקים בדעתם ביחס לעתידו של נגיד הבנק ולגבי הכיוון הכללי הרצוי ללבנון. עיקר הוויכוח הוא האם יש לפנות לקבלת סיוע מהבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), תוך קבלת התנאים הקשים הכרוכים בכך, או לחלופין לבצע “פנייה מזרחה” ולחדש באופן מלא ופומבי את היחסים עם סוריה ומשם לפתוח את קווי הסחר עם עיראק, עם ירדן ואף עם מדינות המפרץ. 

משמעויות לעדה השיעית

תהליך זה משפיע גם על העדה השיעית בהובלת חיזבאללה, שנפגעה קשה – במקביל – גם מן הירידה בהיקף הסיוע האיראני (המשטר בטהראן ניצב הן בפני סנקציות מחמירות והן בפני קריסת מחירי האנרגיה, משענתו הכלכלית העיקרית). הקונספציה הקיימת במערכת הישראלית (וכן בארה”ב ובאירופה) טוענת, במידה מסוימת של צדק, כי הפיכת המצב הכלכלי בלבנון לבלתי נסבל יוביל להתכנסות פנימה ולחיפוש אחר פתרונות כלכליים-פיננסיים שיאפשרו את חיי היום-יום. התמודדות זאת, עם הצורך להבטיח את אמצעי המחיה של העדה, תשאב גם את חיזבאללה, בטווח הנראה לעין, ותסיט את הארגון מפעילות מלחמתית-חבלנית. 

מנגד, יש לקחת בחשבון את ההשלכות שיש למגמה זו על כל המגזרים בלבנון, ולמקומם של השיעים בהתמודדות עם הקריסה: 

  • ראשית, יש להניח כי המצב הכלכלי בלבנון יאיץ את תהליך ההגירה למערב ולמדינות המפרץ מתוך האוכלוסייה הפרו-מערבית והליברלית, ואז יגבר משקלם של חיזבאללה ובעלי בריתו במערכת הפוליטית. אם מגמה זו תלך ותגבר, המוטיבציה לשינוי הסדר הפוליטי הקיים בלבנון, אשר מבוסס עדיין על חלוקה שווה בין נוצרים למוסלמים (סונים ושיעים), תתעצם בעקבות הרוב המוחלט שיש היום לאוכלוסייה המוסלמית במדינה, ויידרשו הסדרים פוליטיים חדשים המשקפים את החלוקה הדמוגרפית הנוכחית. שינוי כזה יעצים את ההשפעה של העדה השיעית על מוסדות המדינה ועל חלוקת המשאבים. תרחיש אפשרי נוסף הוא הפיכת לבנון לאזור בחירה אחד שבמסגרתו לכל אזרח קול אחד בקלפי, ללא קשר להשתייכותו העדתית או המחוזית. הסדר פוליטי כזה יהפוך את העדה השיעית – בהובלת חיזבאללה – לשליטה, למעשה, במערכת הפוליטית הלבנונית. 
  • שנית, קריסתה הכלכלית של לבנון תמצא את כלל העדות במצב של אי-מוכנות, מלבד העדה השיעית, שיש בה מוכנות לקראת קריסה ופשיטת רגל, וזאת על רקע קיומם של מנגנונים סוציאליים מנוסים בכלל תחומי החיים הרלוונטיים – רפואה, סעד ותמיכה סוציאלית, חינוך ועוד. מנגד, האוכלוסייה הנוצרית מפוררת ונמצאת ביריבות פנימית קשה בין מספר רב של זרמים ומפלגות. העדה הסונית חלשה, חסרת מנהיגות ונתונה לחסדיהם של מספר מועט של אנשי עסקים, שחלקם נתון בקשיים פיננסיים משמעותיים, דוגמת משפחת חרירי. עדות לחולשתה של העדה הסונית ניתן היה לראות בהפגנות הקשות שהתרחשו בטריפולי במהלך החודש האחרון, על רקע ההזנחה המשוועת של האוכלוסייה בה. מצבם של הדרוזים טוב מעט יותר: העדה יודעת להתלכד במצבי משבר, אך היא הפכה לזניחה יחסית לאוכלוסייה הכלל-לבנונית (בין 3% ל-4%). לעומתם, השיעים ממשיכים להיות מלוכדים יחסית ותחת מנהיגות חזקה. אומנם יש יריבים מקומיים לחיזבאללה בכמה מוקדים, אך אלו עדיין אינם מהווים אתגר משמעותי, וסביר כי תהליך של פשיטת רגל לאומית יאפשר לכלל הזרמים בעדה להתכנס מחדש תחת כנפי הארגון.
  • שלישית, עדה זו רגילה, במשך מאות שנים, לחיות תחת קשיים (כאן המקום לציין כי חיזבאללה קם בשעתו על מנת לדאוג לאינטרסיהם של “העשוקים”, שהיה כינוים של השיעים בעיני עצמם). יתר על כן, נוכחותו ועוצמתו של חיזבאללה כארגון כלכלי-חברתי הכולל ארגוני סעד מאפשר לעדה הזו את הבסיס ההכרחי שיאפשר את השרידות שלה. העדה אומנם לא תשגשג כלכלית ולא תפרח, אך מנגד היא לא תרעב ללחם וחלק ניכר מצעיריה תמיד יוכל למצוא מקום עבודה בזרוע הצבאית של הארגון. 
  • רביעית, סביר להניח שקריסתה הכלכלית של לבנון תביא לנפילתה של העילית הכלכלית-פוליטית החדשה שהעדה השיעית והארגון התחילו להצמיח במהלך שני העשורים האחרונים. עילית זו לא רק נהנתה ממנעמי החיים, אלא גם אימצה לעצמה דפוסי התנהלות הדומים מאוד לאלו של שאר שכבות העילית של העדות והמפלגות הלבנוניות (שחיתות, נפוטיזם, ניתוק מהשטח ועוד). כפועל יוצא מכך החל להיווצר פער גדול מאוד בינה לבין שאר האוכלוסייה השיעית. אכן מושמעת ביקורת קשה מאוד מבית, הן מתוך העדה והן מתוך הארגון עצמו, כולל מצד המזכ”ל נצראללה. התהליך הכלכלי שלבנון עוברת כיום עלול לטשטש את הביקורת הזו ולהביא לגיבושה מחדש של תפיסת העדה כ”עשוקה” במקום לאפשר צמיחת שכבה בורגנית חדשה, עוצמתית ובעלת אינטרסים כלכליים מסועפים. 

ניסיון השנים האחרונות מצביע על כך שקיומה של בורגנות שיעית חדשה זו מייצר – מחד גיסא – רסנים משמעותיים ביותר על ההנהגה הצבאית של הארגון, ומעמיק – מאידך גיסא – את הפער בינה לבין האוכלוסייה השיעית הרחבה. בהקשר הזה ניתן להעריך כי ירידת שכבות העילית השיעיות החדשות תביא לעליית קרנם מחדש של המוסדות הישנים של חיזבאללה ולהגברתה מחדש של תלות האוכלוסייה בהם, בעיקר נוכח העובדה כי אפשרויות ההגירה העומדות בפניהם כיום מוגבלות ביותר בהשוואה לעבר.

השלכות לישראל

אל לישראל לשמוח לאידה של לבנון. הניסיון שנצבר במהלך 38 השנים האחרונות אינו מעיד על פיצוח השיטה להבנת דפוסי ההתנהלות בזירה הלבנונית, ובמיוחד בקרב העדה השיעית. בעוד שישראל השכילה להבין את מרכיבי העוצמה הקשה שיש בידי חיזבאללה ואף להתמודד עימה – בהצלחה לא מבוטלת – במסגרת המב”מ, היא טרם הבינה את המורכבות של העדה השיעית וכיצד תהליך של התפתחות כלכלית עשוי היה לאפשר את הרחבת הסדקים, הן בתוכה והן בתוך חיזבאללה, כפי שישראל גם לא ידעה לנצל לטובתה את מה שנתפס בעיני רבים מתומכי חיזבאללה השיעים כמלחמת קיום נגד דאעש, ולבדוק היתכנות של דו-שיח עקיף מול העדה השיעית בלבנון, ואף עם הארגון. 

הקונספציה הקיימת עלולה להוביל אותנו למצב שבו העדה השיעית תחזור לתהליכי ההקצנה שאפיינו אותה במהלך שנות השמונים והתשעים ותחזיר את חיזבאללה לאותו מקום אחרי תהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים משמעותיים ביותר. לחילופין, ישראל יכולה לנקוט גם בזירה זו, כפי שעשתה במקומות אחרים, ואפילו מול חמאס בעזה, מדיניות מושכלת יותר, המזהה יציאה מהמשבר הכלכלי (ובין היתר יצירת תנאים לפיתוח משאבי הגז של לבנון בים התיכון, על בסיס הסכמות בין שתי המדינות בסוגיית גבול ה-EEZ), כמכשיר לקידום האינטרס הישראלי בשמירת השקט בגבול הצפוני. 


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Freepik

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *