JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

סא"ל (מיל') אייל פינקו

סא"ל (מיל') אייל פינקו

חוקר ומרצה בתחום האסטרטגיה הצבאית, מודיעין וסייבר

התפרצות נגיף COVID-19 – גם אם מקורה טבעי – שבה ומעלה על הפרק את סוגיית הלוחמה הביולוגית ומשמעויותיה, ומחייבת היערכות במבט לעתיד נוכח האטרקטיביות המוכחת של אופציה זו עבור ארגוני טרור וכוחות עוינים.

הלוחמה הביולוגית היא שימוש מכוון בחומרי לחימה ביולוגיים על מנת לגרום לתמותה, למחלה או לנזק למטרה שעבורה הם נבחרו. חומרי לחימה ביולוגיים הם למעשה מיקרואורגניזמים המפוזרים באופן יזום ומכוון בגוף המאכסן אותם. חומרים אלו מזהמים ומתרבים, ובכך יוצרים מחלה קלינית המנטרלת או הורגת את המאכסן.

התפרצות נגיף הקורונה זוהתה לראשונה בדצמבר 2019 (ואולי אף קצת קודם לכך) בעיר ווהאן שבסין. הגורם למחלה זוהה כנגיף ממשפחת הקורונה (SARS-Cov-2). הנגיף משתייך למשפחה של נגיפים נשימתיים הגורמים לרוב לתחלואה נשימתית קלה, ואולם נגיפים ממשפחה זו גרמו גם למגפות של זיהומים נשימתיים קשים ולמוות בהיקפים רחבים.

מאז הדיווח הסיני הראשון על התפרצותו החל הנגיף להתפשט ברחבי העולם, על פני יבשות ומדינות, ונכון לכתיבת שורות אלו דווח על התפרצות הנגיף ב-168 מדינות. בעולם דווח על כחצי מיליון איש אשר נדבקו בנגיף ועל למעלה מ-23,000 איש שנפטרו כתוצאה מההידבקות (יחד עם זאת דווח על כ-119,000 אשר נרפאו).

באתרי אינטרנט וחדשות שונים הועלו טענות שנגיף הקורונה פותח במעבדות הלוחמה הביולוגית של סין בעיר ווהאן, ושהתפשטותו בעולם נגרמה כתוצאה מתקלה. בין אם הטענות נכונות ובין אם לא, מאמר זה יבחן מהן התובנות שניתן ללמוד מהתפשטות נגיף הקורונה ולהשליך על השימוש בלוחמה ביולוגית.

על הלוחמה הביולוגית

הלוחמה הביולוגית מוגדרת בספרות הצבאית כסדרת מאמצים מלחמתיים, סדורה ומכוונת, העושה שימוש בחומרים ביולוגיים על מנת להשבית או להרוג את היריב באמצעות הדבקתו במחלה המתפשטת בקרב כוחותיו, בעורף ו/או בחזית. ההדבקה במחלה מתבצעת באמצעות מנגנוני הידבקות יעילים המאפשרים התקדמות מהירה של המחלה ואחוזי תמותה גבוהים יחסית.

בדומה לחומרי לחימה כימיים, ובשונה מאמצעי לחימה קינטיים, חומרי הלחימה הביולוגיים אינם משמידים אתרים, תשתיות ושטחים, אלא מנטרלים אנשים לאורך זמן, בין אם בעורף ובין אם בחזית.

הלוחמה הביולוגית מביאה איתה לא רק יכולת להשבית או להרוג יריבים, אלא גם יכולת לייצר אפקטים של לוחמה פסיכולוגית שתכליתה יצירת פאניקה ובהלה המונית, המשפיעים קשות על הכלכלה והמסחר ופוגעים במדינת היריב בכל אורחות החיים והשלטון.

מאז ימיה של המלחמה הקרה התפתח בתחום הלוחמה הביולוגית ענף חדש, העוסק בפיתוח חומרי לחימה שמטרתם השמדת שדות וגידולים חקלאיים, כחלק מתפיסה שהשמדת החקלאות של מדינת היריב תביא אותו לכדי מצב של רעב ומכאן לכניעתו.

השימוש בלוחמה ביולוגית והפצת מחלות כאמצעי יעיל לנטרול יריבים ולזריעת בהלה אינו חדש בתולדותיה של האנושות.

בעת העתיקה נהגו הסקיתים למרוח את חיציהם בגללים ובדמם של בעלי חיים להדבקת יריביהם במחלותיהם. הפרסים, היוונים והרומים, על מנת לגרום להרג מסיבי של יריביהם, נהגו להרעיל מקורות מים ובארות באמצעות גוויות של בעלי חיים שמתו ממחלות מידבקות או באמצעות ארס נחשים.

גם באירופה – סמוך יותר לזמננו – נהגו הפרוסים, הצרפתים, הספרדים והאיטלקים להשליך גופות של חיילים, סוסים ובעלי חיים אחרים לבארות מים על מנת להרעילם. במאה ה-14 הושלכו גופות של חיילים נגועות בדבר על ידי המונגולים לנהרות ומאגרי מים במהלך מצור על ערים השוכנות לחוף הים השחור. התקיפה המונגולית גרמה, בשלוש השנים שלאחריה, למות כשליש מאוכלוסיית אירופה.

במרוצת ההיסטוריה המודרנית ניסו הרוסים להדביק את יריביהם בנגיפי מחלת הדבר, האנגלים ניסו למכור לאינדיאנים באמריקה שמיכות מלאות באבעבועות שחורות, הגרמנים מכרו סוסים נגועים במחלות במלחמת העולם הראשונה, והיפנים ריססו ממטוסים את אזורי הערים של יריביהם בסין ובמנצ'וריה באמצעות פרעושים נגועים בדבר.

הגם שלא נעשה בהם שימוש בפועל במהלך המלחמה הקרה שבין הגוש הקומוניסטי והגוש המערבי, שולבו חומרי לחימה ביולוגיים במלאי אמצעי הלחימה של ברית המועצות וארצות הברית. יתר על כן, גם צרפת ובריטניה פיתחו ושימרו כמויות ניכרות של סוגים שונים של אמצעי לחימה ביולוגיים.

עד 1960 ביקשו למעלה מתריסר מדינות להשיג, או שהיו ברשותן, חומרי לחימה ביולוגיים, לרבות דמוקרטיות מערביות כגון אוסטרליה, מערב גרמניה ושוודיה, ומדינות הגוש המזרחי, כגון צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, וכן מדינות נוספות כגון מצרים, לוב, איראן וסין.

ב-1973 נכנסה לתוקף אמנת הנשק הביולוגי והרעלנים (BTWC), שהייתה האמנה הראשונה שאסרה על פיתוח, ייצור ואגירה של נשק ביולוגי להשמדה המונית (על האמנה חתמו 163 מדינות אשר גם אשררו אותה; 13 מדינות חתמו ללא אשרור, וכ-20 מדינות לא חתמו עליה). דא עקא שהאמנה לא עצרה מדינות וארגוני טרור שבחרו לפתח חומרי לחימה ביולוגיים ואמצעים לנשיאתם ולפיזורם, וכך למשל המשיכה עיראק, בתקופה שטרם מלחמת המפרץ הראשונה ובמהלכה (1991), במאמצים לייצור חומרי לחימה ביולוגיים ולשילובם בראשי הקרב של מערך טילי הקרקע-קרקע מדגם סקאד.

שנים מספר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה הצטייד ארגון הטרור אל-קאעידה, ארגונו של אוסמה בן לאדן, בחומרי לחימה ביולוגיים. אף שהדבר אינו ודאי, נראה כי עמד מאחורי סדרה של פיגועי טרור ביולוגי על אדמת ארצות הברית בין השנים 1997–2001, הידועה כטרור האנתרקס או כטרור "המעטפות".

הנשק הביולוגי, מעצם תכונותיו, בשל מחיריו ויכולותיו לנטרול אנשים ומדינות, מהווה נשק אטרקטיבי לארגוני טרור.

העת המודרנית והיכולות הטכנולוגיות שפיתח המין האנושי הביאו עימן יכולות חדשות של פיתוח וייצור אמצעי לוחמה ביולוגית יעילים יותר, עמידים יותר ומורכבים יותר לגילוי והתגוננות, ואף יותר מכך פותחו יכולות להובלה ולהפצה של חומרי לחימה ביולוגיים.

תכונות ויכולות של חומרי לחימה ביולוגיים

חומרי הלחימה הביולוגיים גורמים להתפשטות המחלות בתצורה של חיידקים, נגיפים או רעלנים. דוגמאות לחומרי לחימה כאלו הם למשל נגיף האבעבועות השחורות, חיידק האנתרקס המורכב משני רעלנים שונים, חיידק הדבר ונגיף האבולה.

חומרי הלחימה הביולוגיים מתאפיינים בכך שהם פשוטים יחסית וזולים לייצור. זאת ועוד, טכנולוגיות הייצור המודרניות מאפשרות לייצר כמויות גדולות מאוד. חומרי הלחימה שייבחרו כמתאימים ללוחמה ביולוגית, בין אם למטרות נטרול ובין אם למטרות גרימת מוות, יהיו כאלו אשר משך הדגירה שלהם ומהירות פעולתם יאפשרו לכוח המפעיל אותם להיעלם טרם הפעלתם, ולהשיג משך זמן מרבי אשר יאפשר להם לפעול ולגרום לנזק ללא ההבנה שחומר לחימה ביולוגי אכן הופעל.

תכונה נוספת המאפיינת את חומרי הלחימה הביולוגיים היא הקלות והיעילות שבהובלתם ליעד הרצוי ופיזורם באמצעים לוגיסטיים פשוטים ומעטים על פני שטחים נרחבים. כך למשל ניתן לפזר חומרי לחימה ביולוגיים באמצעות בקבוקי תרסיס או במעטפות דואר (כפי שהיה במתקפת האנתרקס בארצות הברית).

כאן יש לציין כי לתנאי הסביבה והאקלים, כגון היציבות התרמית של האוויר, עוצמת וכיוון הרוח וירידת גשם, ולמבנה פני הקרקע, השפעה חשובה על יעילות הפיזור של חומר לחימה ביולוגי.

תכונה נוספת המאפיינת את החומרים הביולוגיים הינה שקיים קושי רב בגילוים בכל שלבי החיים שלהם – משלב הפיתוח במעבדות, הייצור, ההובלה וההפעלה.

הקושי בזיהוי חומרי לחימה ביולוגיים, בעת הפעלתם, נובע מן הדמיון בין התסמינים הראשוניים הנובעים מהפעלתם לבין תסמינים של מחלות הנובעים מזיהומים אנדמיים אחרים. הקושי הראשוני בזיהוי ובהבנה כי הופעל או פוזר חומר לחימה ביולוגי גורם לכך שקיים קושי רב ביכולת התגובה וההתגוננות מפניו.

נקודת האור של השימוש בלוחמה הביולוגית היא שקיים חיסון למרבית חומרי הלחימה הביולוגיים, ולאחרים שלהם לא קיים חיסון, הטכנולוגיה והידע האנושי מסוגלים לספק פתרון חיסוני גם אם זה יימשך חודשים מספר.

נגיף הקורונה והלוחמה הביולוגית

בין אם נגיף הקורונה השתחרר והתפרץ בסין כתוצאה מטעות או כתוצאה מתקלה בטיחותית ממעבדת המחקר הביולוגי שבעיר ווהאן, ובין אם החלה ההתפרצות של הנגיף באופן תמים בהדבקה מבעל חיים, הרי שניתן ללמוד מכך רבות על הלוחמה הביולוגית המודרנית ותוצאותיה.

התובנה הראשונה העולה מכך היא שהתפרצות נגיף הקורונה מוכיחה את יעילות השימוש בלוחמה ביולוגית בנטרול ובהרג אנשים מחד גיסא, ומאידך גיסא מוכיחה שביכולתם של חומרי לוחמה ביולוגית לנטרל מרחבים ומדינות, לא רק צבאית אלא גם כלכלית ומדינית.

ההתפרצות מוכיחה כי מעבר לכמות הנדבקים, האפקטים המשמעותיים ביותר שנגרמו כתוצאה ממנה הם בהיבט המדינתי, הכלכלי, החברתי, הפוליטי ואף בהיבט התודעתי, והמורא שנוצר בקרב אוכלוסיית העולם בעקבות המשבר (ואנו עוד לא בסופה של ההתפרצות והמאמצים להכלתה).

יתר על כן, מאמצי ההתחסנות ופיתוח מענה לנגיף יימשכו ככל הנראה עוד חודשים רבים, זמן אשר ישפיע רבות על חוסנן הכלכלי, הביטחוני והחברתי של מדינות העולם, על החברות העסקיות ועל עתיד המין האנושי כולו. בעידן הגלובליזציה, שבו סחורות ואנשים נעים על פני התבל כולו בדרכי הים, האוויר והיבשה, היכולת לשלוט ולהכיל התפרצות למרחב מוגדר מסוים אינה קיימת.

זאת ועוד, חודדה התובנה כי זנים של הנגיף העשויים להתפתח ממנו עלולים להיות אלימים יותר או בעלי תכונות שונות, ובכך גם לגרום לפיתוח מענה לא מתאים או לעכב את פיתוח המענה.

שלישית, פיתוח כלי לוחמה ביולוגית (אם יימשך) מחייב פיתוח אמצעי הגנה ספציפיים מפניו, לחיסון האוכלוסייה המקומית. התפשטות הקורונה מוכיחה כי אין חוסן ממשי מפני לוחמה ביולוגית גם במדינה אשר מפתחת אמצעי לחימה ביולוגיים.

יחד עם פיתוח אמצעי הגנה, המוסדות הבינלאומיים השונים מחויבים ביתר פיקוח, בקרה ואכיפה של שימוש באמצעי לוחמה ביולוגית, על מנת שמקרה כגון התפרצות נגיף הקורונה (שאנו תקווה שיסתיים במהרה) לא יקרה שוב. מנגנונים כאלו, אשר מופעלים על ידי האו"ם במסגרת אמנת BTWC, כוללים דו"חות שנתיים של מדינות, כנסים בינלאומיים וביקורות יזומות במדינות של ארגוני הפיקוח של האו"ם.

מעבר לכך, צריך לשים דגש על פיתוח חומרי לחימה המוגדרים כדואליים ומאפשרים לאלו המבקשים לייצר חומרי לחימה ביולוגיים לעקוף את האמנה הביולוגית.

יחד עם מאמצי הבקרה והאכיפה הבינלאומיים נכון יהיה לפתח מערכה מודיעינית כוללת שבמסגרתה ייאסף וינותח מודיעין באופן ושוטף על אודות מאמצי מדינות בכלל, ומדינות היעד בפרט, לפתח ולייצר לא רק נשק גרעיני אלא גם נשק ביולוגי וכימי. מערכה מודיעינית זו מומלץ שתכלול גם מאמצי סיכול שלא במסגרת המוסדות הבנלאומיים שיעילותם מוגבלת.

התובנה האחרונה העולה מהתפרצות נגיף הקורונה מדגישה את הצורך בהשקעה במחקר ופיתוח של תשתיות ופתרונות ביו-טכנולוגיים אשר יאפשרו מתן מענה מהיר ויעיל לאנושות במקרה שמגפות נוספות תפרוצנה, גם שלא כתוצאה מהפעלה בשוגג או הפעלה מכוונת של חומרי לחימה ביולוגיים.

* הכותב שירת כ-30 שנה בצה"ל ובמערכת הביטחון בתפקידים בכירים, חוקר ומרצה בתחום האסטרטגיה הצבאית, מודיעין וסייבר. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בלוחמה צבאית אסימטרית.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *