רוסיה ואיראן: הילכו שניים יחדיו?

בשעה שטהראן מבקשת להתקרב לרוסיה, שימור חופש הפעולה הצבאי והמדיני של ישראל בסוריה מחייב לשמר דיאלוג פומבי עם מוסקבה, חרף רגישות התקופה הנוכחית של המשבר הרוסי-מערבי החריף.

נסיעתו של נשיא איראן, אבראהים ראיסי, למוסקבה (19–20 בינואר) היא ביקורו המדיני המשמעותי הראשון מחוץ לארצו מאז שנכנס לתפקידו באוגוסט האחרון. בפגישה בקרמלין עם הנשיא ולדימיר פוטין הצהיר ראיסי שאין שום מגבלות בפיתוח היחסים עם רוסיה, ושהוא שואף לראותם כקשר אסטרטגי יציב. הוא הביע את ציפייתו להכפלת הסחר בין המדינות פי כמה וכמה, וציין שנמסרה לידי הרוסים טיוטת הסכם שותפות אסטרטגית ל-20 שנה (במקום הסכם השותפות מ-2001 שתוקפו פקע ב-2021). פוטין התייחס באופן מאופק יותר לשיתוף הפעולה בין המדינות ולרצון להרחיבו. השניים דנו במשא ומתן בווינה על הסכם הגרעין, ועל שיתוף הפעולה בסוריה ובאפגניסטאן.

בנאום לפני מליאת הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, הדומא, שהסתיים במחיאות כפיים בעמידה של כל חברי הבית, ניבא ראיסי את התפרקותה של ברית נאט”ו, ודיבר על התמודדות משותפת של רוסיה ושל איראן עם המדיניות האמריקנית העוינת והמלווה בסנקציות כלכליות. לביקור היה גם פן דתי בולט: ראש מועצת המופתים של רוסיה בירך את ראיסי בשם 20 מיליון המוסלמים הרוסיים, וערך עימו תפילה במסגד הגדול של מוסקבה. ראיסי היה למנהיג המוסלמי הראשון שקטע את הפגישה עם פוטין לעשר דקות כדי לערוך תפילת ערב בקרמלין.

עוד לפני הביקור ניכר כי ראיסי חותר לפריצת דרך ביחסי שתי המדינות, שקשריהן בעשורים האחרונים עומדים בצל זיכרון היסטורי איראני של רוסיה וברית המועצות כשחקן אימפריאלי כובש. בשובו לאיראן טענו מתנגדיו הפוליטיים של ראיסי כי הוא מסכן את איראן על ידי הפקדת גורלה בידי הרוסים.

הבסיס היציב לקשרים בין רוסיה לבין איראן הוא ההתנגדות המשותפת לדומיננטיות האמריקנית בזירה הבינלאומית ובמזרח התיכון. שתי המדינות סובלות מסנקציות כלכליות, מבידוד מדיני ומאיומים ביטחוניים מצד וושינגטון. הנסיגה החפוזה של ארה”ב מאפגניסטאן נתפסה כהישג אסטרטגי הן בטהראן והן במוסקבה, שכן היא ערערה את דימוי העוצמה הגלובלית של ממשל ביידן, והסירה נוכחות אמריקנית צבאית באזור מרכז אסיה. מנגד, לשתי המדינות יש כעת כורח לשתף פעולה בנוגע לאיומים הביטחוניים מאפגניסטאן. בהקשר זה ראיסי אסיר תודה לפוטין על כך שבספטמבר 2021, בשבועות הראשונים לכהונת ראיסי, התגייס כדי להעניק לטהראן חברות מלאה בארגון שנגחאי (SCO), התארגנות לשיתוף פעולה אזורי במרכז אסיה.

במשא ומתן בווינה, המתנהל ללא מגעים ישירים בין האמריקנים לבין האיראנים, רוסיה ממלאת תפקיד גישור פעיל (תוך תיאום גובר עם סין). כך, לאחר ביקור ראיסי התפרסם כי רוסיה ניסתה לשכנע את איראן, בידיעת האמריקנים, לחתום על הסכם ביניים לעצירת העשרת אורניום לרמה של 60%, בתמורה להפשרת כספים איראניים כלואים מחוץ לאיראן. זאת, בניסיון להרוויח זמן למשא ומתן לחזרה מלאה לעסקת הגרעין, שנתקל בקשיים. מוסקבה היא הקרובה ביותר לאיראן מבין המעצמות, מטילה את האשמה על התפרקות הסכם הגרעין המקורי על ארה”ב ומצדדת בהסרת העיצומים, בין היתר בציפייה להקל על החברות הרוסיות לעבוד באיראן. כמו כן, הסרת העיצומים תאפשר לאיראן יכולת כלכלית לממן רכש אזרחי וביטחוני מרוסיה, והחזרת חובות בפרויקט הכור הגרעיני בבושהר. אולם רוסיה אינה מעוניינת באיראן גרעינית, ומבקשת להציג את התיאום עם ארה”ב והאירופים כדוגמה של שיתוף פעולה ענייני עם המערב, דווקא בעיצומו של המשבר הגדול סביב אוקראינה.

שתי המדינות גם הידקו בעשור האחרון את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן, כשמוקד הלחימה המשותפת הוא הגנה על משטר אסד בסוריה. ערב ביקור ראיסי עגנו בנמל Chabahar האיראני שלוש ספינות מלחמה רוסיות שהשתתפו בתרגיל משותף עם הצי האיראני והסיני באוקיינוס ההודי. בשנים האחרונות ציי רוסיה ואיראן עורכים תרגיל כזה כמעט באופן קבוע, ואילו סין מצטרפת מפעם לפעם. באוקטובר 2021 ביקר במוסקבה הרמטכ”ל האיראני, באקרי, והודיע על רצון לרכוש מטוסי קרב ומסוקים מרוסיה. שתי המדינות העדיפו קודם לכן מסרים עמומים יותר בנושא רגיש זה, שעד אוקטובר 2020 היה מצוי תחת עיצומים של האו”מ. בניגוד לציפיות שביקור ראיסי יקדם עסקאות נשק על ידי מתן הלוואות רוסיות או הסכמי חליפין, פרשנים רוסיים הדגישו כי מוסקבה אינה צפויה לסבסד מכירות נשק לאיראן כל עוד אין החזר חובות.

בניסיון להתמודד עם העיצומים החונקים, ראיסי מבקש להעמיק את שיתוף הפעולה הכלכלי עם רוסיה ועם סין. נלוותה אליו משלחת שרים, ובתום הביקור הודיע ראיסי על הגעה להסכמות חשובות בתחומי האנרגיה והחקלאות ועל היעד של הגדלת הסחר ל-10 מיליארד דולר בשנה (ההיקף הנוכחי הוא 3-2 מיליארד דולר). הפרשנים הרוסיים הביעו ספקנות כלפי האפשרות שהמדינות אכן תצלחנה לשדרג את קשריהן, בעיקר בשל חשש החברות הרוסיות לסכן את עצמן בשל העיצומים המוטלים על איראן. בפועל, לנוכח שיתוף הפעולה הקרוב של רוסיה עם מדינות המפרץ לתיאום מחירי הנפט, היא נהנית מהעיצומים, שכן הם מסייעים לה לשמר רמה גבוהה של מחירים.

הפרשנים במוסקבה תהו כיצד “מתקפת הנועם” של ראיסי עולה בקנה אחד עם חתירתה של מוסקבה לשמר קשרים טובים עם ישראל ועם העלמת העין הרוסית מתקיפות ישראל נגד יעדים איראניים בסוריה. סביר כי רוסיה תוסיף לדבוק בגישה המאזנת את קשריה מול השתיים, תוך ניסיון לוודא כי חילופי המהלומות בין טהראן לירושלים על אדמת סוריה לא יתפתחו להסלמה רחבה שתפגע באינטרסים הרוסיים. הסיור האווירי הרוסי-סורי ההפגנתי בגבול ישראל ב-24 בינואר אומנם מהווה איתות של אי-שביעות רצון ממהלכי ישראל בזירה הסורית בחודשים האחרונים, אך לא יביא לסיום מדיניות העלמת עין זו.

מתבקשת השוואת המפגש הראשון של פוטין עם ראיסי עם המפגש הראשון שלו עם ראש הממשלה בנט באוקטובר. בעוד ש”תמונת הביקור” של ראיסי היא השולחן הריק והארוך שהמנהיגים יושבים בו במרחק רב זה מזה (הוסבר על ידי מגבלות הקורונה), ראש הממשלה בנט צולם מסתודד עם פוטין באחוזת הקיט שלו בסוצ’י.

סיכום

ביקור ראיסי משקף שהלהיטות של טהראן להתקרב לרוסיה גבוהה מזו של מוסקבה. פוטין ישמח לקדם את האינטרסים הכלכליים של ארצו, אך מבחינתו טהראן נטולת חלופות מלבד ההסתמכות על רוסיה וסין. לפוטין, מנגד, ישנם שיקולים כבדי משקל שלא להבליט את התמיכה באיראן. הרחבה משמעותית בסחר הרוסי-איראני, לרבות בתחום הנשק מחכה, לפי שעה, להכרעה בווינה בנושא עתיד הסכם הגרעין.

מבחינת ישראל תוצאת הביקור היא מעורבת: לא ניכר לחץ רוסי פומבי על טהראן להתגמש בנושא הגרעיני, אך מנגד גם לא היו הצהרות ביקורתיות ביחס לתפקידה בזירה הסורית. בשעה שטהראן מבקשת להתקרב לרוסיה, שימור חופש הפעולה הצבאי והמדיני של ישראל בסוריה מחייב לשמר דיאלוג פומבי עם מוסקבה, חרף רגישות התקופה הנוכחית, של המשבר הרוסי-מערבי החריף.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר