איראן הפכה לספקית כטב”מים חשובה של רוסיה לצורך מלחמתה באוקראינה. הסכמת איראן להפר את אמברגו הנשק הלא רשמי שהעולם מטיל על רוסיה היא בעלת משמעות פוליטית וצבאית שעלולה לבוא לידי ביטוי בהגבלת חופש הפעולה של ישראל בסוריה. מאז הופעת הכטב”מים האיראניים באוקראינה הם הוכיחו הן את קטלניותם והן את הקושי להגן מפניהם. סביר שהאיראנים יפיקו לקחים מהניסיון הקרבי שהכטב”מים שלהם צוברים, ועל ישראל לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות.
הפלישה הרוסית רבת העוצמה לאוקראינה בשלהי חודש פברואר השנה נתקלה בקשיים רבים, ובשלב זה היא מקרטעת. הרוסים כבשו אומנם כשישית משטח אוקראינה (בנוסף לחצי האי קרים, שכבר נכבש לפני כשמונה שנים), אך ספגו שתי מפלות מבישות: האחת בקרב על קייב מייד בתחילת המלחמה, והאחרת בקרב על מחוז חרקיב, שבו נסוגו הכוחות הרוסיים מפני מתקפת בזק אוקראינית. בשתי המערכות הללו ספגו הרוסים אבדות ניכרות והשאירו אחריהם בשטח מאות כלי רכב משוריינים, חלקם במצב תקין שאפשר לאוקראינים לשלבם בכוחותיהם המשוריינים.
במבט לאחור, ברור שהנשיא פוטין ופמלייתו לקו בהערכת יתר של יכולותיה של רוסיה לגבור על אוקראינה, ובהערכת חסר של כושר העמידה של אוקראינה. כמו כן הם הופתעו ממידת הנחישות של ארה”ב ואירופה לתמוך באוקראינה תמיכה כלכלית וצבאית. הטעות הזו מובנת למדי. באוקראינה עמד בראש המדינה מי שהיה עד לבחירתו בדרן טלוויזיה פופולרי אך חסר כל ניסיון שלטוני קודם. ממשלתו הסתבכה בשערוריות כלכליות, ותמיכת הציבור בו הלכה ופחתה. הנשיא זלנסקי היה אומנם חסיד נלהב של השתלבות במערב וביקש להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט”ו, אך מעבר למס שפתיים וגרירת רגליים לא החל עדיין שום מהלך של ממש מצד המערב לצרף את אוקראינה לשני הגופים האלה. התגובות הפושרות של המערב לתפיסת חצי האי קרים וסיפוחו לרוסיה בשנת 2014, ולתפיסת החבלים המזרחיים של אוקראינה על ידי בדלנים פרו-רוסיים באותה שנה, העידו לכאורה על כך שהמערב מעניק עדיפות נמוכה לשילוב אוקראינה במערכת המדינית והצבאית המערבית. הנסיגה המבוהלת של ארה”ב ובני בריתה מאפגניסטן באוגוסט 2021 העמידה בספק את עצם נכונותו של המערב להשתמש בכוח על מנת להגן על האינטרסים שלו. לא מן הנמנע שהנסיגה האמריקאית החפוזה מאפגניסטן הייתה התמריץ האחרון שהניע את פוטין לחצות את הרוביקון ולפתוח בהכנות למלחמה שתכניע את אוקראינה לרצונו.
בנאום שבו בישר הנשיא פוטין לעמו ולעולם על “המבצע הצבאי המיוחד” באוקראינה נקבעו על ידו שני יעדים: האחד, “להציל” את האוכלוסייה הרוסית של אוקראינה מציפורני “שלטון קייב”, והאחר, “דה- נאציפיקציה” של המדינה האוקראינית, לאמור הדחת השלטון הנוכחי והקמת משטר פרו-רוסי שיפרק את אוקראינה מנשקה.[1] המהלכים הצבאיים הרוסיים עם פתיחת המלחמה תאמו את שני היעדים הללו. כוח צבאי רוסי שיצא מקרים פלש למחוזות המזרחיים של אוקראינה והתחבר לבדלנים הרוסיים של מחוזות לוהנסק ודונצק (סביר שהתוכנית כללה גם התפרסות דרומה לאורך הים השחור וכיבוש אודסה, אך הדבר לא יצא לפועל עד כה מסיבות שתקצר היריעה מלפרט כאן). מאמץ צבאי זה במזרח אוקראינה ביטא את השלב הראשון של “הצלת” האוכלוסייה הרוסית המקומית. בהמשך היה הצבא הרוסי אמור להשתלט על מרבית שטחה של אוקראינה ו”להציל” בכך גם את שאר תושביה, למעט מחוז לביב המאוכלס, לדעתו של פוטין, בגרעין קשה של “נאצים” אנטי-רוסיים ללא תקנה.[2]
לביצוע היעד השני של התוכנית – חילופי שלטון – פלש כוח רוסי גדול מגבול בלרוס לכיוון קייב, במטרה לתפוס את מרכזי השלטון ולגרש או לחסל את זלנסקי וממשלתו. הצלחת המאמץ הזה הייתה מאפשרת להקים ממשלה פרו-רוסית בעזרת משת”פים מקומיים שהיו פוקדים על הצבא האוקראיני להניח את נשקו ולא להפריע לצבא רוסיה להתקדם מזרחה ולכבוש את מרבית אוקראינה. המהלך הזה כלל ניסיון השתלטות של כוחות קומנדו בעזרת איגוף אנכי על שדה התעופה הוסטומל, צפונית לקייב, כנקודת יציאה לחיסול של זלנסקי. הסכנה האישית לזלנסקי הייתה כה גדולה עד כי ארה”ב הציעה להטיס אותו ואת ממשלתו למקום מבטחים (הנשיא זלנסקי התייחס להצעה זו באומרו “אני זקוק לנשק, לא לשירותי תחבורה”). המאמץ הרוסי נכשל עקב הלחימה העקשנית של האוקראינים על השליטה בשדה התעופה הוסטומל והצלחת המשמר האישי של זלנסקי להדוף את ניסיונות החיסול שלו.
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire
בנאום שנשא פוטין ערב הפלישה לא נאמר אומנם דבר על המֶשך הצפוי של המלחמה, או על תחזית לסיום מהיר למדי של “המבצע הצבאי המיוחד”. ככל הידוע, רוסיה צפתה מערכה קצרה בת שבועות ספורים לכל היותר, שתוכרע במהירות על ידי חיסול או גירוש השלטון “הנאצי” הנוכחי והקמת שלטון חדש בחסות רוסיה, כפי שהדברים היו לפני הדחתו של הנשיא ויקטור ינוקביץ ב”מהפכת המיידן” בשנת 2014. בד בבד, נראה שפוטין ואנשיו הניחו שהמערב יעמוד מהצד ויתמוך באוקראינה מוסרית אך לא חומרית. כתוצאה, כמות הכוח הצבאי שרוסיה הטילה למערכה הייתה מוגבלת, התמיכה הלוגיסטית בכוחות הצבאיים הייתה לקויה, והתעשיות הצבאיות הרוסיות פעלו במתכונת של ימי שלום.
כאמור, הניסיון הרוסי לקצר את המלחמה על ידי “עריפת” הממשל האוקראיני לא צלח. וולודימיר זלנסקי, במקור בדרן טלוויזיה, התגלה באבחה אחת כמנהיג מלחמה דגול שסחף אחריו את העם האוקראיני בהתנגדות לפולש וזכה לאהדת דעת הקהל במערב, מה שאפשר למדינות המערב להגיש תמיכה צבאית וכלכלית גוברת והולכת לאוקראינה. הכישלון הזה חייב את רוסיה “לחשב מסלול מחדש”. ב-19.4.2022 הכריז הפיקוד הרוסי העליון על תחילת “השלב השני” של “המבצע הצבאי המיוחד” שעיקרו הוא התמקדות ב”שחרור” כל שטחי מחוזות לוהנסק ודונצק שעדיין נותרו בשליטת אוקראינה. הכוחות הרוסיים ששהו באזור קייב לאחר הכישלון לכבוש אותה הוסגו לאחור והופנו לחזית המזרחית. הלחימה שהתחילה כמלחמת בזק הפכה למלחמת שחיקה. התקווה לסיום מהיר של המערכה נגוזה. רוסיה נאלצה מאותו רגע ואילך לארגן את הכוחות הצבאיים והמשק הלאומי למלחמה ארוכה שעשויה להימשך שנים רבות. נראה שהאכזבה מהכישלון להשיג ניצחון מהיר לא השפיעה על הנחישות של פוטין להמשיך במלחמה ככל שיידרש עד להשגת יעדי המלחמה המוצהרים, אך נוצר צורך דחוף לסגור את הפערים שהתגלו בבניין הכוח ולהכין את רוסיה וצבאה למלחמה ממושכת.
אחד הפערים שהתגלו היה ביכולת של התעשיות הביטחוניות הרוסיות לספק לצבאה כלי נשק מודרניים בכמות נאותה. אף על פי שרוסיה הכפילה ושילשה את תקציבי הביטחון שלה מאז השפל של התמוטטות ברית המועצות, נראה שההתקדמות במגוון המוצרים ובהספקי הייצור של התעשיות הצבאיות הרוסיות לא הייתה אחידה. לדברי הפרשן הצבאי האמריקאי סטפן בריאן, “למרות (הגידול בתקציבי הביטחון) המודרניזציה (של מערכות הנשק הרוסיות) וכושר הייצור שלהם עדיין נמצאים בפיגור קשה… התקציבים הופנו בראש ובראשונה לפיתוח מערכות יוקרתיות ורק בעדיפות שנייה לשיפור ושדרוג מערכות מיושנות יותר”.[3] רוסיה פיתחה והכניסה לשימוש מבצעי מטוס קרב חמקן, אך לא התקינה בצי הטנקים שלה מערכות להגנה אקטיבית כנגד טילי נ.ט. דוגמת “מעיל רוח” הישראלי. ההשקעות הגדולות היו בעיקר במערכות נשק מרשימות כמו מטוסי מערכה חמקניים וספינות מלחמה מודרניות, אך מערכות “שגרתיות” הוזנחו. מלבד הטעויות בסדר העדיפויות של ההשקעות במחקר ופיתוח, נראה שנעשתה טעות גם בהשקעות בקווי הייצור. עוד לפני פרוץ מלחמת אוקראינה קבע מיכאל קופמן, ראש מחלקת לימודי רוסיה במכון המחקר האמריקאי CNA, כי “הבעיה הגדולה ביותר (של התעשייה הביטחונית הרוסית) היא היכולת הנמוכה ובכלל זה מחסור בכוח אדם מיומן, במכונות וברכיבים”.[4]
מה הם הפערים שרוסיה חייבת לסגור בבניין הכוח שלה על מנת לנצח במלחמה ממושכת? כדי לראות את הדברים בעיניים רוסיות יש צורך לשער מה תהיה האסטרטגיה של רוסיה בהשגת יעדיה המוצהרים. בהקשר זה רב הנעלם על הגלוי. פרשנים במערב משרטטים תחזיות מגוונות, וסותרות לעיתים, על התפתחות הקרב על אוקראינה, החל מהכרה רוסית בכך שהיעדים אינם בני השגה וכניסה למו”מ על הסדר שיסיים את המלחמה עם הישג כלשהו לפוטין, דרך מלחמה “מהבהבת” שתתלקח ותדעך מעת לעת ושתימשך שנים ועשורים, ועד מלחמת עולם גרעינית בין רוסיה למערב. הבלוג הרוסי Southwest, המהווה שופר של החוגים הקיצוניים ביותר ברוסיה ושאמינותו נמוכה, פרסם לאחרונה מאמר בדיוק על הנושא הזה: כיצד רוסיה רואה את המשך המלחמה. המאמר סוקר שלושה תהליכים שיביאו לשיטתו לניצחון רוסי בסופו של דבר. האחד הוא הגורם האקלימי: באוקטובר יתחילו גשמי הסתיו שיהפכו את אדמת אוקראינה לבוץ ולא יאפשרו מהלכים צבאיים משמעותיים – ממש כמו שהיה במלחמה העולם השנייה שבה קפאו החזיתות במקומן בעונות הבוץ של האביב והסתיו (עונות ה”רספוטיטצה”). פסק הזמן של ה”רספוטיטצה” הקרובה מאוקטובר עד דצמבר יעניק לרוסיה את מרווח הנשימה הדרוש לאמן, לצייד ולפרוס את כוחות המגויסים החדשים, ובינואר הקרוב, כשהאדמה תקפא, תפתח רוסיה במתקפת חורף בעזרת הכוחות הרעננים שגויסו וצוידו. היתרון הכמותי של רוסיה בגייסות, ארטילריה ושריון יאפשר לצבא רוסיה לשבור את ההתנגדות האוקראינית ולכבוש שטחים נרחבים נוספים במדינה זו.
התהליך השני הוא שחיקת התשתיות הצבאיות והכלכליות בעורף אוקראינה במתקפת טילי השיוט הרוסיים שנמשכת מאז תחילת המלחמה בסוף פברואר והנמשכת בימים אלה ביתר שאת. שחיקה זו תביא לכך שכאשר תתחיל אופנסיבת החורף של הצבא הרוסי, התשתיות תגענה למצב של התמוטטות והממשל האוקראיני יאבד את יכולת השליטה שלו על המדינה.
התהליך השלישי הוא משבר האנרגיה באירופה שיגיע לשיאו בחורף, ושיביא לשינוי בדעת הקהל ודרישה מממשלות האיחוד האירופי לחדול מהתמיכה באוקראינה. על פי התחזית הזו יהיה זה החורף הקרוב שיביא את המפנה: צבא רוסי חדש וגדול, מאויש במאות אלפי מגויסים, יפתח במתקפת חורף מתגלגלת לתוככי אוקראינה, שבאותה עת תחדל לתפקד עקב הרס התשתיות שלה וגם תפסיק לקבל סיוע כלכלי וצבאי מהאיחוד האירופי.
אין לדעת עד כמה החזון הזה מייצג את הלך המחשבה בממשל הרוסי, אם בכלל. עם זאת, הוא אינו נטול היגיון. בהשערה שזהו אומנם מִתאר הֶמשך המלחמה בראיית רוסיה, הרי שעל צבאה להכין את עצמו למלחמת שחיקה מתגלגלת שיעדה יהיה לפחות כיבוש מלא של ארבעת חבלי אוקראינה שסופחו רשמית לרוסיה, אך ייתכנו גם יעדים רחבים יותר כמו כיבוש אודסה וכל שארית חופי הים השחור שעדיין בידי אוקראינה, ואולי אף חזרה לתוכנית המקורית של כיבוש אוקראינה כולה למעט החבל ה”נאצי” של לביב. כדי להכין את עצמם למלחמת השחיקה המתגלגלת הכוחות הצבאיים של רוסיה חייבים לסגור שלושה סוגי פערים. הפער הראשון הוא במישור כוח האדם. סגירת פער זה מתבצעת בימים אלה במרץ רב על ידי הממשל הרוסי בשתי דרכים: הדרך הראשונה – גיוס מילואים (רשמית מדובר על 300,000 מגויסים, אך יש המשערים שזהו רק גל ראשון של גיוס נרחב יותר שעשוי בסופו של דבר להגיע למיליון איש). הדרך השנייה עוברת דרך הסיפוח וההכרזה על מרביתה של מזרח אוקראינה כטריטוריה רוסית. דבר זה יאפשר מבחינת החוק הרוסי להציב שם חיילי שירות חובה (שהחוק אוסר להציב אותם מחוץ לגבולות רוסיה) ובכך יתוגבר עוד יותר סדר הכוחות בחזית האוקראינית.
הפער השני הוא פער הציוד עבור הכוחות המגויסים החדשים, מכלי רכב משוריינים ועד נשק אישי, ציוד רפואי וכו’. לא נעסוק במפורט בפער זה, אך נזכיר שלרשות רוסיה עומדים עדיין ציים גדולים של טנקים, כלי רכב משוריינים וארטילריה מתקופת המלחמה הקרה שלא נגרטו אלא אוכסנו אי שם במעמקי המדינה. המשימה להחזיר את הכלים המיושנים האלה לשירות ולבצע מודרניזציה כל שהיא כדי לתת להם סיכוי לשרוד בשדה הקרב לא תהיה פשוטה, אך גם לא בלתי אפשרית.
הפער השלישי הוא הפער האווירי. לדברי מפקד חיל האוויר האמריקאי באירופה, מכיוון שאף אחד משני הצדדים לא השיג עליונות אווירית “הם נמנעים מלהגיע למגע זה עם זה”.[5] לרוסיה אין מחסור במטוסי קרב והפצצה מאוישים ובמסוקי תובלה וסער. מאידך גיסא, עקב היעדר עליונות אווירית, הרוסים משתדלים להימנע מלהפעיל מטוסים מאוישים במרחב האווירי של אוקראינה. לצורך הפצצה אסטרטגית הם משגרים טילי שיוט ממטוסים המשייטים מאות קילומטרים מחוץ למרחב האווירי האוקראיני וכן מצוללות וספינות מלחמה המשייטות בים השחור. לצורך תצפית טקטית הם משתמשים בכטב”מים קטנים מפיתוח עצמי (“אורלן 10”). החוסר העיקרי הוא בכטב”מי תצפית ארוכי טווח וכן בכטב”מי תקיפה שיכולים לשגר חימושים מדויקים לפגיעה בשיירות אספקה, טנקים וסוללות הגנה אווירית (הג”א) בעומק אוקראינה, כפי שהאזארים ביצעו בהצלחה בעזרת כטב”מי הבאיראקטאר ((Bayraktar הטורקיים במלחמת נגורנו קאראבאך לפני כשנתיים. חוסר נוסף הוא בכטב”מים “מתאבדים” קטני ממדים ואיטיים שיכולים לחדור דרך כל מערכי ההתרעה ולפגוע בדייקנות בתשתיות ובמטרות איכות באוקראינה (דוגמת הפגיעה במתקני הנפט של סעודיה בספטמבר 2019).
צבא רוסיה איחר מאוד בהכרת חשיבותם של כלי הטיס הלא מאוישים בשדה הקרב המודרני. לפי הידוע, ההכרה בחשיבות הנשק האווירי הלא מאויש חלחלה לשורות הפיקוד הגבוה הרוסי רק בסוף שנות ה-2000. על פי שיחה בין המחבר ואיש משרד החוץ הרוסי לפני יותר מעשור (כשהיחסים בין ישראל לרוסיה היו לבביים), תובנה זו הושגה במלחמת רוסיה-ג’ורג’יה בקיץ 2008. לג’ורג’יה היה צי קטן של כטב”מי תצפית ישראליים מסוג “הרמס 450” מתוצרת אלביט. מרבית המטוסים הללו הופלו מייד בתחילת המלחמה על ידי מטוסי הקרב המאוישים של רוסיה, אך אלה ששרדו עשו על הרוסים רושם רב. בשלב המכריע של המלחמה, כשטור שריון רוסי עשה את דרכו לעבר טביליסי הבירה, חג מעליו כטב”מ מתוצרת ישראל. על פי התו”ל הרוסי, ההגנה האווירית מעל כוחות הקרקע בתנועתם היא באחריותו של צבא היבשה ולא באחריות חיל האוויר הרוסי. כל ניסיונותיה של ההגנה האווירית הקרקעית להפיל את הכטב”מ הישראלי עלו בתוהו, והוא המשיך לחוג מעל הטור המשוריין ולשדר מידע חזותי ללא הפרעה.
לדברי איש משרד החוץ הרוסי, אחד הלקחים שהצבא הרוסי הפיק מהאירוע הזה במלחמה ההיא היה הצורך בכלי טיס לא מאוישים. ואכן, תוך פחות משנה רכשה רוסיה מישראל כמות לא ידועה של כטב”מי תצפית מהדור הראשון “סרצ’ר” (Searcher). ייתכן שההסכם כלל גם זכויות ייצור של הכלי הזה ברוסיה.[6] במקביל החלה רוסיה לפתח כטב”מים משלה, כולל כטב”מים חמושים מודרניים שמקבילים בביצועיהם לכטב”מ הטורקי שבידי אוקראינה, הBayraktar TB2-, וכן כטב”מים מתאבדים. עם זאת, משפתחו הרוסים בקרב על אוקראינה, התברר שפרט לכטב”מי תצפית טקטיים קצרי טווח צי הכטב”מים שלהם קטן עקב קצב ייצור נמוך. הכישלונות הרוסיים בבחירת סדר העדיפויות בפיתוח ובקיבולת הנמוכה של קווי הייצור הצבאיים שצוינו למעלה הגיעו כאן לידי ביטוי. בסופו של דבר, רוסיה נאלצה לפנות למיקור חוץ כדי להשיג בדחיפות כטב”מים עבור הלחימה באוקראינה.
מבחר הספקים האפשריים היה נמוך מאוד. סביר להניח שמדינות מערביות שהצהירו על ניטרליות, כמו טורקיה וישראל, לא היו מספקות אמצעי לחימה כלשהם לרוסיה גם אם היו מתבקשות על ידה. לצפון קוריאה – מדינה שמוכנה למכור כמעט כל דבר לכל קונה תמורת מטבע זר – יש רק מספר קטן של כטב”מים פרימיטיביים. מעצמות הכטב”מים היחידות שהיה ביכולתן לספק לרוסיה כלים מהסוגים ובכמויות הנדרשות היו סין ואיראן. סין לא הצהירה רשמית על סירוב לספק אמצעי לחימה לרוסיה, אך ההתנהגות של החברות המסחריות שלה הצביעה בבירור על מדיניות של הימנעות מכך.[7] נותרה אם כן איראן, וכבר ביולי השנה בישר היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב על עסקת כטב”מים גדולה בין איראן לרוסיה.[8] איראן מצידה לא אישרה, אך גם לא הכחישה, את קיום העסקה והתחבאה מאחורי הצהרה כללית שהיא מקיימת “ניטרליות אקטיבית” לגבי הסכסוך הרוסי-אוקראיני.[9] באמצע אוקטובר 2022, תוך כדי מתקפת הנגד המוצלחת של אוקראינה ששחררה את מרבית חבל חרקיב מהכיבוש הרוסי, נמצאו לראשונה שברים שהעידו כי הכטב”מים של איראן, שעד כה גדשו רק את שמי המזה”ת, אומנם הגיעו לשדות הקרב של אוקראינה.
כמה סוגים של כטב”מים איראניים נמכרו לרוסיה? קיימת אי בהירות בנושא, אך לדברי פרשן ישראלי לענייני תעופה[10] הרוסים רכשו שלושה או ארבעה סוגים: הראשון הוא הכטב”מ המתאבד “שאהאד 136” (ואולי גם הדגם המוקטן שלו, “שאהאד 131″). כטב”מ זעיר זה, שמוטת כנפיו היא כ-2 מ’ בלבד, נושא כ-40 ק”ג חנ”מ ונועד להשמיד מטרות נקודה כמו תשתיות, מכ”מים, מערכות ארטילריה ומפקדות. ה”שאהאד 136” משוגר ממשאית בעזרת רקטת האצה, ועושה את דרכו למטרתו בעזרת מנוע בוכנה קטן שניתן לרכישה באתרי מכירות באינטרנט. הכלי מונחה למטרתו בעזרת נווט לווייני, ועל כן הוא יעיל בעיקר נגד מטרות נייחות. עם זאת יש רמזים לכך שקיים גם דגם עם ראש ביות המאפשר פגיעה במטרות מזדמנות ומטרות בתנועה. כטב”מים מסוג זה גרמו לעיקר הנזק בתקיפת מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר 2019 ופגעו במיכלית הנפט Mercer Street ששייטה ליד מיצרי הורמוז ביולי 2021.[11]
הסוג השני הוא כטב”מ חמוש מסוג “מוהאז’ר 6″, המקביל בביצועיו פחות או יותר ל”באיראקטאר” שברשות אוקראינה. זהו כטב”מ גדול למדי בעל מוטת כנפיים של כ-10 מ’ המונע במנוע בוכנה והמשייט בגבהים של כחמישה ק”מ. כלי הטיס הזה מכיל אמצעי תצפית וכוונת לייזר ומסוגל לשאת מתחת לכנפיו פצצות גולשות וטילים מונחים. ה”מוהאז’ר 6″ הוא כלי טיס לשימוש חוזר הזקוק למסלולים שהוכשרו לכך לצורך המראה ונחיתה. לאחרונה העבירו האיראנים כטב”מים מסוג זה לממשלת אתיופיה לצורך מלחמתה במורדים בחבל טיגריי. הופעת הכטב”מים הללו בשדה הקרב בלמה את המתקפה של הכוחות המורדים והצילה כנראה את הבירה אדיס אבבה מכיבוש.
הסוג השלישי הוא ה”שאהאד 191″, שהוא חיקוי איראני של כטב”מ הסיור והתצפית האמריקאי RQ 170 שפריט אחד ממנו שהמריא מאפגניסטן נחת בשטח איראן והועתק על ידי מהנדסיה. ביחד, תפריט הכטב”מים הזה נותן בידי רוסיה את היכולת לתצפית אסטרטגית בעומק אוקראינה (כדי לאתר, למשל, את דרכי ההעברה של הנשק המערבי לצבא אוקראינה), לאתר מטרות ולהשמידן באזורים שבעורף ולהפיק מודיעין טקטי מפורט שמאפשר לתקוף מתקנים ומערכות נשק בשדה הקרב עצמו.
עד כה נצפו באוקראינה שלושה מסוגי הכטב”מים שצוינו למעלה. כטב”מ יחיד מסוג “מוהאג’ר 6″ נראה בקטע וידאו שהופץ על ידי אוקראינה כשהוא נמשה מהים השחור. האוקראינים הודיעו כי כוחותיהם הפילו אותו ב-24 בספטמבר. עד כתיבת דברים אלה לא נצפו באוקראינה כטב”מים נוספים מסוג זה. ה”שאהאד 136”, לעומת זאת, הופיע בשמי אוקראינה במספר רב וגרם כבר מתחילת פעילותו לנזקים ניכרים לכוחותיה. התקיפות הראשונות של כטב”מים מתאבדים אלה אירעו כאמור בעיצומה של מתקפת הנגד האוקראינית בחבל חרקיב. שברים של “שאהאד 136″ נמצאו ב-13 בספטמבר ליד העיר קופיאנסק (Kupiansk), מזרחית לחרקיב. לדברי מפקד אוקראיני מקומי, תקיפת כטב”מי ה”שאהאב” הייתה מדויקת והשמידה ארבעה תותחים וכלי רכב משוריין אחד בגזרתו.[12] על שברי אחד הכטב”מים נראה כיתוב ברוסית “”Geran 2 (“גרניום 2″), שהוא כנראה הכינוי שהרוסים נתנו לכטב”מ הזה עם היכנסו לשירות בצבאם. מייד לאחר מכן התפשטו תקיפות ה”שאהאד 136” לאזורים דרומיים יותר של החזית במיקולאייב ובאודסה. ב-24 בספטמבר, לדוגמה, נורו שני מטחים של כטב”מי “שאהאד 136 ” אל אודסה ופגעו שם במפקדה צבאית ובמחסן תחמושת, פגיעה שגרמה לשרפה משמעותית. עם התגברות התקיפות בתחילת אוקטובר נמצאו שברים המעידים גם על נוכחותם של הכטב”מים הקלים יותר מסוג “שהאהאד 131” בחזית המערכה, תחת הכינוי “גרניום 1”.[13]
כטב”מי ה”שאהאד” צולמו על ידי אזרחים אוקראינים בשעות היום כשהם טסים אופקית בגובה של כמה מאות רגל, מתחת לתקרת העננים, תוך השמעת הרעש הטיפוסי של אופנוע קל (“טוסטוס”), ולאחר מכן הם נראים צוללים אנכית על מטרותיהם. בסרטוני הווידאו נשמעים קולות ירי של נשק קל – כנראה ניסיונות של אזרחים וחיילים לפגוע בכטב”מים הללו, אך ללא הצלחה. צבא אוקראינה הודיע שכוחותיו מצליחים להפיל כ-60% מהכטב”מים התוקפים, אך רק בסרטוני וידאו בודדים שפורסמו עד כה נראים כטב”מי “שהאהאד” נפגעים באוויר ומתפוצצים (סרטון אחד מראה יירוט אחד של “שהאהד” ליד אודסה, וסרטון נוסף מראה יירוט אחד מעל קייב). מעבר לשברי ה”שאהאד 136″ שצולמו ליד קופיאנסק שבצפון החזית הועלו עד כה לרשת מעט צילומי שברים נוספים של כטב”מים ממשפחת ה”שאהאד”, אך לא ניתן להבחין אם הם יורטו או התפוצצו בהצלחה על מטרותיהם. בהתאם, לא ניתן בשלב זה לאשש ממקורות חיצוניים את ההודעות האוקראיניות בדבר הצלחה ביירוטם.
נראה שלאחרונה החלו הרוסים להפעיל את הכטב”מים הללו גם בלילה, מה שיכול להעיד אולי כי בשעות היום הם אכן פגיעים להגנה האווירית האוקראינית. לדוגמה, בלילה של 5 באוקטובר שיגרו הרוסים לא פחות מ-16 כטב”מי “שאהאד 136”, מהם 6 למפקדה של חטיבה 72 של צבא אוקראינה שבעיר Bila Tserkva, הנמצאת כ-80 ק”מ דרומית לקייב. הפגיעות במבני המפקדה היו מדויקות, וקטעי וידאו שהועלו לרשת מראים שרפות נרחבות המזכירות את השרפות במתקני הנפט הסעודיים בשעתם.[14] ההשערה היא שהכטב”מים הללו שוגרו מצפון חצי האי קרים או מדרום חבל חרסון. אם ההשערה הזו נכונה הרי שהכטב”מים שפגעו במתקן צפונית לקייב טסו כ-550 ק”מ עד ליעד – החדירה העמוקה ביותר של כטב”מים איראניים לשטח אוקראינה עד כה. מאז הלכו התקפות הכטב”מים וגברו. לאחר הפגיעה בגשר האסטרטגי המחבר את רוסיה לחצי האי קרים ב-7 בספטמבר, שיוחסה לאוקראינה, הגיבה רוסיה בהתקפה של עשרות כטב”מים על ערים ראשיות באוקראינה, ששיאה עד כה היה בהתקפה על העיר קייב ב-17 באוקטובר. הרושם הוא שבזמן שעבר מאז הופעתם הראשונה של כטב”מי ה”שהאהד/גרניום” בשדה הקרב הם הוכיחו הן את דיוקם והן את הקושי להתמודד עימם.
הופעת הכטב”מים האיראניים גרמה לדאגה רבה הן בממשלת אוקראינה והן בקרב חייליה בחזית. הנשיא זלנסקי כינס ב-28 בספטמבר את בכירי מערך הביטחון שלו כדי לטכס עצה כיצד לנטרל את “מערכות הנשק החדשות של רוסיה”.[15] אנשי צבא אוקראינה שרואיינו בעת ביקורם בוושינגטון הגדירו את הכטב”מים האיראניים כ”בעיה גדולה” והבהירו שאין להם כל הגנה נגדם.[16] ישראל, על פי דיווחים בתקשורת, אישרה לפולין להעביר לאוקראינה מערכות ישראליות להגנה נגד כטב”מים, בניגוד למדיניות הרשמית של ניטרליות בסכסוך.[17] ארה”ב מצידה אישרה העברה של 12 מערכות מסוג “טיטן” שנועדו לשבש כטב”מים.[18] יכולותיהן של מערכות אלה לא פורסמו מעולם, אך הרושם הוא שהן נועדו לשבש ערוצי תקשורת של רחפנים (הליקופטרים זעירים) ולאו דווקא של כטב”מים מגביהי טוס. יעילותם מול ה”שאהאד 126″, שפועל כנראה באופן אוטונומי ללא צורך בערוץ תקשורת למפעיליו, אינה ברורה.
בניגוד לניראות הגבוהה של כטב”מי ה”שאהאד 136″ בשמי אוקראינה, לא הצטברו עד כה עדויות לגבי פעילות כטב”מי התקיפה “מוהאג’ר 6″ (למעט צילומיו של אותו מטוס שנפל כנראה עקב תקלה בים השחור). הדעת נותנת שהרוסים ימהרו לפרסם קטעי וידאו של השמדת מטרות אוקראיניות בעזרת הפצצות הגולשות שמוטלות מה”מוהאג’ר” כפי שהאוקראינים מרבים לפרסם סרטוני פעולה ממצלמות כטב”מי התקיפה שלהם מסוג באיראקטאר. ייתכן שהרוסים עדיין מתאמנים בהפעלת המערכת הזו, שהיא מורכבת למדי בהשוואה ל”שאהאד 136″ הפשוט. כטב”מ התצפית האיראני מטיפוס “שאהאד 191” לא נצפה לפי שעה בשום מקום באוקראינה.
התקשורת האוקראינית עוסקת בהרחבה בשאלה האם הכטב”מים האיראניים הם “שוברי שוויון”, וכיצד ניתן להתגונן מפניהם. הניסיון עד כה איננו חד-משמעי. בערב הסעודית התגלה שכמעט לא ניתן להגן על שטח גדול מפני כטב”מים פשוטים. ישראל, לעומת זאת, הצליחה להשמיד כמעט את כל הכטב”מים שהופעלו נגדה, כולל כטב”מים איראניים ששוגרו מסוריה. במלחמת נגורנו קאראבאך השנייה השמידו הכטב”מים הטורקיים והישראליים של אזארבאיז’אן את ההגנה האווירית של ארמניה והביאו בכך לתבוסתה. מאידך גיסא, אותם כטב”מים טורקיים עצמם שהופעלו על ידי אוקראינה בתחילת הפלישה הרוסית לא השיגו הישגים מרשימים, ונראה כי לאחר שמספר גדול מהם הופל במהרה על ידי מערכי ההגנה האווירית הצפופים של רוסיה, האוקראינים חדלו להשתמש בהם לתקיפה והסתפקו במשימות סיור (יצוין שלאחרונה חידשו האוקראינים את הפעילות ההתקפית של כטב”מי הבאיראקטאר שלהם, אולי בעקבות משלוחים חדשים שהתקבלו מטורקיה). נראה שלכטב”מים קשה להתמודד מול מערכי הגנה אווירית צפופים כפי שיש בידי הרוסים. השאלה אם וכיצד תצליח ההגנה האווירית הדלילה יותר של אוקראינה להתמודד עם איום הכטב”מים האיראניים עדיין פתוחה.
לנכונות של איראן לספק לרוסיה מערכות נשק התקפיות עלולה להיות משמעות פוליטית רבה. הבידוד הדיפלומטי של רוסיה במלחמתה באוקראינה בולט לעין, בקהילה הבינלאומית בכלל ובקרב מדינות ברית המועצות לשעבר בפרט. איראן היא כנראה המדינה היחידה עד כה שהסכימה לספק מערכות נשק לרוסיה לצורך הלחימה באוקראינה – אם כי גם זאת בחשאי ותחת מסך של ערפול. יש להניח שהאיראנים דרשו תמורה הולמת על הסיכון שהם נטלו על עצמם בהפרת אמברגו הנשק הלא רשמי על רוסיה. לא מן הנמנע שהתמורה תהיה במתן יד חופשית לאיראן להתבסס בסוריה וסיום ההסכמה השקטה של רוסיה לתקיפות “המלחמה שבין המלחמות” של ישראל נגד התבססות כזו.
מבחינת ישראל, להופעת הכטב”מים האיראניים באוקראינה יש פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, אין ספק שהאיראנים יפיקו לקחים מבצעיים משמעותיים מביצועי הכטב”מים שלהם במלחמה של ממש, לקחים שיביאו לשיפורים ולהגברת יכולות. מאידך גיסא, ניתן יהיה ללמוד הרבה מההתמודדות של אוקראינה נגד האיום הזה. שומה עלינו לעקוב מקרוב ובפירוט ככל האפשר על הקרב בין הכטב”מים האיראניים לבין כוחות אוקראינה, וללמוד מהשיטות ומהאמצעים שיופעלו בקרב זה.
[1] לתמליל המלא של נאום פתיחת המלחמה של הנשיא פוטין, ראה
Transcript Vladimir Putin Televised Adress on Ukraine, Blomberg News, February 3-4 2022
Full Transcript: Why Is Russia Invading Ukraine? Putin Speech Feb. 24 Tells Why – Bloomberg
[2] לעיקרי תוכנית המלחמה המקורית של רוסיה, ראה
Harris, S. DeYoung, K. Khurshudian, I. and Parker, A. “Road To War: US Struggled to Convince Allies and Zelensky of Risk of Invasion”, The Washington Post, August 16 2022
https://www.washingtonpost.com/national-security/interactive/2022/ukraine-road-to-war
[3] Bryen, S. “Is Russian Weaponry Mainly Junk?”, Asia Times, September 2 2022–09–28
https://asiatimes.com/2022/09/is-russian-weaponry-mainly-junk
[4] Kofman, M. “Russian Military Forces Dazzle After A Decade of Reform”, The Economist, November 2 2020
https://www.economist.com/europe/2020/11/02/russian-military-forces-dazzle-after-a-decade-of-reform
[5] Cohen, S.R and Gould, J. “With A Mix of Donated Weapons, Ukraine’s Defenders Adapt to War”, Defense News, September 26 2022
https://www.defensenews.com/…/with-a-mix-of-donated-weapons-ukraines-defenders-adapt-in-war/
[6] נראה שהרוסים ייצרו גרסה חמושה של הכטב”מ הזה תחת הכינוי “פורפוסט” (Forepost) בעל כושר נשיאה של שני טילים. כטב”מ כזה הופל באוקראינה ובצילומי שרידיו נראה בבירור תג של התעשייה האווירית, ראה
https://www.timesofisrael.com/ukraine-photos-claim-to-show-downed-russian-drone-with-israeli-origin
[7] יצרנית הרחפנים האזרחיים הסינית DJI הודיעה כבר בתחילת המלחמה כי היא מפסיקה לספק את תוצרתה לרוסיה, ראה https://www.reuters.com/technology/chinese-drone-maker-dji-suspends-business-activities-russia-ukraine-2022-04-26
[8] Warren, J. and Wang, A.B. “Iran To Send Hundreds of Drones to Russia For Use in Ukraine, US Says”, Washington Post, July 11 2022
https://www.washingtonpost.com/national-security/2022/07/11/iran-drones-russia-ukraine
[9] שר החוץ של איראן התייחס לידיעות על הופעת כטב”מים איראניים בשירות רוסיה כ”שמועות לא מבוססות”, אך לא הכחיש אותן. הוא הוסיף כי “לאיראן יש מדיניות של ניטרליות פעילה” בסכסוך הרוסי-אוקראיני. ראה
Manziar, M. “Iran Responds to Ukraine Diplomatic Demotion Over Russian Drones”, Al Jazeera, September 24 2022 https://www.aljazeera.com/news/2022/9/24/iran-to-respond-to-ukraine-diplomatic-demotion-over-russia-drones
[10] סדן, נ’ “המל”טים המתאבדים של איראן באים להציל את המלחמה של פוטין”, כלכליסט, 30 בספטמבר 2022
https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/rybvypzgi
[11] לתיאור מפורט יותר של תקיפת הכטב”מים האיראניים על ספינה זו ועל ספינת אחרות באזור המפרץ הפרסי ראה “כלי הטיס הבלתי מאוישים של איראן משנים את מאזן הכוחות במזרח התיכון” מאת המחבר הנוכחי, https://jiss.org.il/he/rubin-irans-unmanned-aerial-vehicles
[12] “What are Iran Made Shahed 136 Kamikaze Drones Used by Russia to Strike Ukraine?”, Firstpost, September 28 2022
[13] לפי אתר Southfront ה”גרניום 1 וה”גרניום 2″ הם עותקים רוסיים המיוצרים ברוסיה של “שאהאד 131″ ו”שאהאד 136”, בהתאמה, ראה Russian Loitering Munitions Destroy Tanks, Howitzers Air Defense Systems of Ukrainain Forces
[14] Malsin, J. and Coles, I. “Russia Uses Iranian Made Drones to Strike Military Base Deep Inside Ukraine”, Wall Street Journal, October 5 2022 https://www.wsj.com/articles/russia-uses-iranian-made-drones-to-strike-deep-inside-ukraine-11664965580?mod=WSJ_ENG_NAS_EML_DAILYDISCOVER_AUTO_NAH
[15] “Russia-Ukraine War, List of Key Events Day 126”, Al Jazeera
https://www.aljazeera.com/news/2022/9/27/russia-ukraine-war-list-of-key-events-day-216
[16] Seligman, L. “Huge Problem, Iranian Drones Pose New Threat to Ukraine”, Politico, September 26 2022
https://www.politico.com/news/2022/09/26/iranian-drones-ukraine-russia-war-00058802
[17] Goldstein, T. “Israeli Defense Firm Selling Anti Drone Systems to Ukraine by Way of Poland”, The Times of Israel, September 12 2022
[18] Gould, J. “New Ukraine Aid Will Buy 18 HIMARS and Weapons to Disrupt Drones”, Defense News, September 29 2022
תמונה: IMAGO / ITAR-TASS
- בניית אתרים