JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר בני סבטי

מר בני סבטי

בני סבטי הוא חוקר בנושא רשתות חברתיות באיראן וממקימי דובר צה"ל בפרסית. בעל תואר שני במדעי המדינה ותקשורת ציבורית מאוניברסיטת בר-אילן.

לאחרונה החריפו גורמים איראניים בכירים את נימת האיומים שלהם נגד המערב, ובניגוד לניסיונות בעבר להכחיש כי מדובר בתוכנית גרעינית צבאית, הצהירו מפורשות כי “עבור איראן הנשק הגרעיני נמצא בהישג יד”. בד בבד הסכימה איראן לחידוש המו”מ על החייאת הסכם הגרעין ולהנחת טיוטה “סופית”, שגובשה על ידי האירופים, על השולחן. על ישראל להביא בחשבון כי איראן חותרת, באמצעות הצהרות אלה, להזהיר את ארה”ב כי אם לא תיעננה דרישותיה היא תעלה על מסלול מואץ של פריצה לקראת התחמשות גרעינית, על כל המשתמע מכך, בטווחי זמן קצרים.

צבר התבטאויות הרומזות לשאיפה לנשק גרעיני

בשבועות האחרונים, לאחר חודשים מספר של קיפאון במו”מ בין איראן למערב על חידוש הסכם הגרעין, ולנוכח סירוב אמריקני להיענות לדרישותיה, בדגש על הסרת הסנקציות מעל משמרות המהפכה, יזמו גורמים איראניים בכירים שיח חריג המבשר על הצלחות טכנולוגיות של איראן בתחום הגרעין: על יכולת העשרת אורניום ל-90%, ולראשונה בריש גלי – גם על התקדמות טכנולוגית בפיתוח נשק גרעיני. בכירים אלה מקורבים למנהיג האיראני ח’אמנאי, הקובע את מדיניות איראן בתחומי הגרעין, החתרנות האזורית והעמידה מול הסנקציות, ולאו דווקא מסביבת הנשיא, שאינו קובע את המדיניות האיראנית – למעט היבטים מוגדרים של ניהול כלכלי שוטף – ופועל כזרוע מבצעת בלבד. הדבר מעיד כנראה על עניינו של המנהיג בשיח זה, וראיית ההצהרות המאיימות כמועילות לאינטרס הלאומי לקראת ההכרעה בארה”ב ובמערב בסוגיית חידוש ההסכם:

  • יועץ המנהיג וראש המועצה האסטרטגית למדיניות חוץ, כמאל ח’ראזי, היה חלוץ הדוברים כאשר הצהיר (ערוץ אלג’זירה בערבית, 17 ביולי) כי “כולם יודעים שלאיראן ישנה היכולת לייצר פצצת גרעין אך אין החלטה לעשות זאת. הצלחנו בעבר להגיע מהעשרת אורניום ברמת 20% לרמת 60% ונוכל בקלות להקפיץ את ההעשרה ל-90%”. ח’ראזי שירת בעבר כשר החוץ של ממשלות הנשיא הרפורמיסטי ח’אתמי, ועד להתבטאות זו היה נחשב למתון בדעותיו ולא האיש שהמשטר יבחר בו כמי שיישא מסר קיצוני. מעניין שח’ראזי בחר בערוץ דובר ערבית, מה שאולי רומז לרצון האיראני לאותת למדינות ערב השכנות לה כי אל להן להתקרב יתר על המידה לישראל, כי הן עלולות להיפגע ראשונות, ולגרום להן ללחוץ על ארה”ב להיכנע לדרישות איראן.
  • בנוסף, הבכיר השמרני המקורב למנהיג, ג’ואד לאריג’אני, מי שהיה מיוזמי תוכנית הגרעין של איראן בשנות ה-90 ומראשי “המכון לפיזיקה PHRC” (שם כיסוי למוסד האיראני הראשון שניסה להשיג סרכזות להעשרת אורניום), אמר (הטלוויזיה האיראנית, 17 ביולי) דברים דומים לאלה של ח’ראזי והדגיש כי “אם איראן תחליט על כך, אף אחד לא יעצור אותה”.
  • הבכיר הרפורמיסטי עטאללה מהאג’ראני, ששירת לצד ח’ראזי בממשלות ח’אתמי אך פוטר בשל עמדותיו המתונות, ובשנים האחרונות מתגורר בלונדון מחשש שהמשטר האיראני יתנכל לו, הפתיע אף הוא במאמר ביומון המתון “אעתמאד” (23 ביולי) כשתמך בדברי ח’ראזי ואישש את האזהרה לגבי יכולותיה של איראן בדבר ההתקדמות להשגת נשק גרעיני. הוא הדגיש שתזמון ההתבטאות של ח’ראזי מכוון נגד ביקור הנשיא ביידן בישראל ובסעודיה. דבריו באו להבהיר כי “איראן הינה מעצמה ואיומים לא יסייעו נגדה”. לדבריו “ההצהרה של ח’ראזי עשויה לשים סוף לאיומים שמטרתם לשים קץ למשטר המהפכני באיראן ולחסל את מוקדי ההתנגדות בלבנון, סוריה, תימן ועיראק. רק איראן הצליחה לחבל בתוכנית של ‘ישראל הגדולה’ שארה”ב הגתה ולכן איראן יכולה להשיג בקלות נשק גרעיני, אם כי מדיניותה אוסרת עליה לעשות זאת. על ארה”ב, ישראל ואירופה ללמוד לקח מההתקדמות האיראנית”.
  • ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן מוחמד אסלאמי, שהינו האחראי הרשמי לסטטוס ולהתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, צידד (אתרים איראניים רשמיים, 1 באוגוסט) גם הוא בדברי יועצו של ח’ראזי, ואף קשר בין ההתקדמות לעבר נשק גרעיני לבין מצב שיחות הגרעין: “אם למערב אין רצון אמיתי לשוב להסכם הגרעין, אל לה להאשים את איראן בהאשמות שווא ישנות ולהסית את דעת הקהל, ולא לבזבז לנו את הזמן. לאיראן אכן ישנה היכולת לייצר נשק גרעיני אך אין תוכנית לכך”.
  • במאמר שכותרתו “הצעות להסרת המכשולים לחידוש הסכם הגרעין” (אתר החדשות השמרני-מתון עצר איראן, 20 ביולי) הציע החוקר האיראני ליחסים בינ”ל, ד”ר ג’ליל ביאת, פתרונות ליציאה מהקיפאון בשיחות הגרעין, המתמצים בכך שלאיראן יש לגיטימציה לפתח נשק גרעיני אם יבחר נשיא אמריקאי לפרוש פעם נוספת מהסכם הגרעין בעתיד, או אם לא יסיר את הסנקציות מעל משמרות המהפכה.
  • הגדיל לעשות ערוץ הטלגרם המקורב למשמרות המהפכה “ביסים-צ’י” (כינוי ללוחמי חיל הקשר במלחמת איראן-עיראק, רמז לעקשנות ולעמידה של המשטר), אשר פרסם סרטון (30 ביולי) מתוך מנהרות הטילים ארוכי הטווח של איראן, ואיים כי “אם מתקני הגרעין בנטנז יותקפו, אז הצנטריפוגות המתקדמות באתר פורדו יופעלו לטובת פרויקט ‘עמאד’ – פיתוח ראשי נפץ גרעיניים שיורכבו על טילים בין-יבשתיים איראניים שעשויים להגיע עד ניו יורק!”.
  • גם חבר הפרלמנט האיראני באפקי נקט קו חריג ואיים )אתר אילנא, 2 באוגוסט) כי “אם ארה”ב תמשיך באיומיה נגד איראן, אז נדרוש ממנהיג איראן לשנות את פסק ההלכה שלו נגד ייצור נשק גרעיני”. פסק ההלכה שמיוחס לח’אמנאי, והמשטר עשה בו שימוש תעמולתי לקראת הסכם הגרעין, אוסר לכאורה על ייצור, אחזקה או שימוש בנשק גרעיני, והוא היווה קלף חשוב ביצירת אמינות מצד איראן לקראת ההסכם שהוביל הנשיא לשעבר רוחאני. אלא שיש המטילים ספק בתוקפו, והאפשרות של “ביטולו” ממילא עומדת על הפרק.

במקביל, גורמים במשטר האיראני, וכן הסוכנות הבינ”ל לאנרגיה גרעינית, הודיעו (אתרים איראניים רשמיים, 1 באוגוסט) כי איראן התקינה שלושה מפלי סרכזות מתקדמות מדגם 6-IR במתקן בנטנז, צעד מתריס שנועד ככל הנראה להציג את הנחישות האיראנית במסלול ההתקדמות לעבר העשרת אורניום ברמה גבוהה יותר, ולהדגיש כי איראן אינה מסתפקת בשיח קיצוני בלבד.

תכלית השיח הקיצוני – הישגים בשיחות הגרעין

למרות השיח האיראני על שאיפה לנשק גרעיני והתקנת הסרכזות, איראן וסבא”א הודיעו במפתיע (3 באוגוסט) כי יגיעו לסבב שיחות נוסף בווינה כדי לנסות להגיע להסכמות לקראת הסכם גרעין אפשרי. האיראנים, ששאבו עידוד מהיעדר תגובה חריפה לשיח על השאיפה להשגת נשק גרעיני, הציגו בכלי התקשורת עמדה קשיחה ובלתי מתפשרת בדבר הוצאת משמרות המהפכה מרשימת הסנקציות, וכן הפסקת חקירת סבא”א בנושא העיסוק האיראני בקידום ייצור נשק גרעיני. לנוכח תוצאות הסבב – הנחת “טיוטה סופית” על השולחן על ידי האירופים, בהמתנה להכרעה פוליטית בטהראן ובוושינגטון – נראה כי איראן כבר השיגה הישג תודעתי: ככל שאיראן מקשיחה עמדות ומקצינה את השיח על השאיפה לנשק גרעיני, היא מרוויחה נקודות אל מול מה שמצטייר כרתיעתו של המערב – ובעיקר הממשל האמריקאי – מפני הצעדים שעלולים להידרש כדי לעצור את איראן מ”פריצה” (breakout) לעבר יכולת גרעינית צבאית.

כיצד על ישראל לנהוג בעת הזו?

לאור התגובות הרפות עד כה להתבטאויות אלה, אין להוציא מכלל אפשרות שממשל ביידן יכריע בעד המשך השיחות על הסכם הגרעין וקבלת דרישותיה של טהראן, מתוך חתירה להגיע להסכם כלשהו עם איראן, גם אם אין הוא עוצר את איראן מהתקדמות טכנולוגית, איטית או מהירה, לעבר נשק גרעיני.

על ישראל – וידידיה בארה”ב – לתת תהודה רחבה הרבה יותר למסרים אלה, המוכיחים (שוב) כי ההסכם מ-2015 נשען מראשיתו על אדנים של “שקר מוסכם” בדבר צביונה האזרחי, כביכול, של תוכנית הגרעין האיראנית. מהלכים בוושינגטון ובבירות אירופה, שמטרתם לנצל את השיח האיראני הפומבי בדבר שאיפתה לנשק גרעיני כדי לתבוע עמדה תקיפה יותר כלפי טהראן (עד כדי נכונות לשימוש בכוח, כמתחייב מ”הצהרת ירושלים” של ביידן) צריכים ויכולים להיות מתואמים עם מדינות ערב במפרץ, שהינן בעלות אינטרס ביטחוני משותף עם ישראל אל מול האיום האיראני. עם זאת, יש סימנים לכך שבהעדר ביטחון בתמיכת ארה”ב (למרות ביקור ביידן בסעודיה) הן נזהרות כעת מלנקוט עמדה מתריסה מול התוקפנות האיראנית.

בנסיבות אלה, נודעת חשיבות רבה – ולא רק בהקשר של עמדות חיזבאללה כלפי אסדת ההפקה בשדה “כריש” – למסרי האזהרה של ממשלת ישראל, ושל צה”ל, בעקבות מבצע “עלות השחר”. לנכונותה של ישראל לנקוט פעולות מנע, גם אם הן כרוכות בסיכון, בכל מקום – “מח’אן יונס עד טהראן” – יש תפקיד משל עצמה בגיבוש עמדותיהן של ארה”ב, מדינות המערב ומדינות האזור אל מול איומים איראניים חסרי תקדים. בה בעת, בעידן של שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי, הדוק מאי פעם בעבר, עם מערכת הביטחון האמריקנית, חשוב שהדיון הפרטני, והמגובה במעקב מודיעיני, לגבי משמעויות הקו האיראני החדש והתוקפני יתנהל בכל הרמות המקצועיות, יעוגן בנתונים מהימנים, ויהיה נקי ככל האפשר ממטענים פוליטיים, גם אם שתי המדינות שרויות במערכת בחירות.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: IMAGO / ZUMA Wire

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך