JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

סא"ל (מיל') אבי שלו

סא"ל (מיל') אבי שלו

מתמחה בסוגיות פלסטיניות

הצמיחה הדרמטית במספר הערבים הישראליים הבוחרים לצאת ללמוד במוסדות אקדמיים בשטחי הרשות הפלסטינית בעשור האחרון מצביעה על הפער הקיים במאמץ להנגשת ההשכלה הגבוה לציבור הערבי בישראל. פער זה מכרסם במאמצים לשלב את הצעירים הערבים במשק ובחברה הישראליים ומחייב את הממסד הישראלי לפעול ליצירת חלופות מקומיות מושכות, למשל בדמות הקמת מכללה בעיר ערבית בישראל.

בעשור האחרון נרשם גידול הדרגתי ומרשים במספר הערבים הישראליים המשולבים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ומספרם נאמד בשנה האקדמית הנוכחית (2021–2022) בכ-54 אלף סטודנטים. נתון זה מהווה כ-17 אחוזים מסך כל הסטודנטים הלומדים לתארים אקדמיים בארץ, ומתקרב למספרם היחסי של הערבים בחברה הישראלית הנאמד בכ-20 אחוז.[1] הגם שאחוז הסטודנטים הערבים באקדמיה הישראלית עדיין נמוך משמעותית ממספרם היחסי בשנתונים הרלוונטיים (בניגוד ליחסם הכולל באוכלוסייה), תהליך השתלבותם המוצלח של ערבים ישראליים במערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית הינה בשורה מעודדת הסוללת את דרכם של הערבים להשתלבות במשק הישראלי, והיא מחזקת את מנועי הצמיחה של המשק הישראלי ותורמת לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים המאפיינים את החברה בישראל.

יחד עם זאת, נתוני המל”ג לשנת הלימודים 2021–2022 אינם מתייחסים לתופעה משמעותית נוספת הנרשמת בעשור האחרון ושיש לה השלכות על החברה הישראלית בהקשרים שונים, ובראשם במישור הביטחון הלאומי. במסגרת זאת נרשמה בעשור האחרון צמיחה ניכרת גם במספר הסטודנטים הערבים הישראליים היוצאים ללימודים אקדמיים בחו”ל, לכ-15,000 (קרי כ-22 אחוז מכלל הסטודנטים הערבים הישראליים הלומדים באקדמיה), ובהם כמחצית לפחות לומדים בשטחי הרשות הפלסטינית ובכלל זאת באוניברסיטאות בג’נין, בשכם, בחברון, בבית לחם, באבו דיס ובאזור רמאללה. הגם שיש קושי לאמוד את מספרם המדויק של הערבים הישראליים הלומדים במוסדות אקדמיים בשטחי הרשות הפלסטינית (בין היתר עקב הסתרת הנתונים על ידי הרשות הפלסטינית, לרבות המועצה להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית), מוערך שמספרם הוא כ-8,000 על פי אומדנים שמרניים ומעל ל-15,000 סטודנטים על פי אומדנים אחרים, וזאת לעומת כ-1,300 סטודנטים שלמדו בשטחי הרשות הפלסטינית לפני כעשור בלבד ומאות בודדות בעבר הרחוק יותר.[2]

בהקשר זה יודגש כי שיעור הסטודנטים הערבים הלומדים מחוץ לגבולות המדינה גבוה מהשיעור המקביל בקרב יהודים (לא חרדים). כך, למשל, כחמישית מהאקדמאים הערבים בישראל בגילים 25–44 דיווחו בסקר מיומנויות הבוגרים הבינלאומי PIAAC כי הם למדו בחו”ל, בהשוואה ל-5% בלבד בקרב האוכלוסייה היהודית (הלא חרדית).[3]

ברקע לפופולריות הרבה שמהן נהנות האוניברסיטאות בשטחי הרש”פ בקרב ערביי ישראל בעשור האחרון נמצאים הגורמים המרכזיים הבאים:

א. היצע של תארים ומסלולים שאינם נגישים מטעמים שונים בישראל והעדפה למסלולים מסוימים (למשל בתחום הבריאות). כך למשל, האוניברסיטה האמריקנית בג’נין המשלבת למעלה מ-6,000 ערבים ישראליים המתמקדים בתחומי הבריאות: לימודי רפואה, רפואת שיניים, רוקחות, סיעוד, פיזיותרפיה, ביו-טכנולוגיה ועוד.

ב. תנאי קבלה נוחים יותר – בדגש על סוגיית הפטור ממבחן פסיכומטרי.

ג. לימודים בשפה הערבית או האנגלית – הקלה משמעותית לסטודנטים הערבים הישראליים המתקשים בשפה העברית.

ד. זיקה חברתית-תרבותית – שיקולים של שמרנות תרבותית ורצון לשמר אורח חיים מסורתי (שיקול רלוונטי במיוחד עבור נשים צעירות, שהינן רוב בקרב ציבור הסטודנטים).

ה. פעילות נמרצת והשקעה משמעותית של הרשות הפלסטינית, לצד גורמים פלסטיניים פרטיים בתחום ההשכלה הגבוהה. זאת, תוך יצירת מסגרות לימוד ייחודיות הפונות באופן נקודתי לאוכלוסיית ערביי ישראל ולצרכיה. בעיני גורמים אלו החברה הערבית בישראל נתפסת כייחודית, בעלת חשיבות לאומית (פלסטינית) ואטרקטיבית מאוד במישור הכלכלי.

ו. עלייה בביקוש לרכישת השכלה גבוהה בחברה הערבית. זאת, כחלק מתפיסה ציבורית כוללת הרואה במסלול הלימודים האקדמי נתיב מרכזי, הכרחי ורצוי להבטחת התבססות כלכלית-חברתית בחברה המודרנית.

ז. הכרת המל”ג הישראלי במסלולים רבים המוצעים באוניברסיטאות הפלסטיניות, וזאת לצד נגישות גאוגרפית המעניקה לאוניברסיטאות הפלסטיניות יתרון מובהק (לעומת מוסדות אקדמיים בישראל ובירדן).

לצמיחה הדרמטית בעשור האחרון במספרם של הערבים הישראליים הבוחרים ללמוד במוסדות אקדמיים בשטחי הרשות הפלסטינית השפעות שליליות ארוכות טווח על המשק ועל הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. זאת מן הסיבות הבאות:

א. העמקת החשיפה של ערבים ישראליים לנרטיב ה”התנגדות” הפלסטיני העוין את מדינת ישראל ומחפש את רעתה.כך שבפועל, צעירים ערבים ישראליים המבקשים מלכתחילה לרכוש השכלה גבוהה על מנת להגדיל את סיכוייהם להשתלבות בכלכלה הישראלית נשאבים לעיתים קרובות בעל כורחם לאווירה האנטי-ישראלית, חווים הקצנה בדעותיהם ומסיימים את לימודיהם כשהם מגויסים לנרטיב הפלסטיני העוין שמכביד על סיכוייהם להשתלב בחברה הישראלית. בהקשר זה נראה כי מידת ההשפעה של תופעת הלומדים באוניברסיטאות פלסטיניות על תהליכי ההקצנה והמעורבות בטרור טרם נבחנה לעומק, ומחייבת בחינה יסודית. בהקשר זה תצוין תופעת הסטודנטים מהנגב הלומדים באוניברסיטאות הפלסטיניות בעיר חברון ומשתלבים במערכת החינוך הישראלית כמורים.

ב. העמקת המכשול הלשוני ואיבוד ההזדמנות לשיפור מיומנויות השפה העברית – מיומנויות הנחוצות כל כך להשתלבות יעילה בחברה הישראלית. זאת לצד עיכוב בפיתוח מרכיבים חיוניים נוספים, כגון הסוציאליזציה של צעירים ערבים בחברה הישראלית וחסימת הזדמנות לצעירים אלו לרכוש כישורים “רכים” נוספים הנחוצים להשתלבות במשק הישראלי, ובכלל זאת גם בסקטורים הטכנולוגיים.

ג. רכישת השכלה וכישורים מקצועיים בשטחי הרשות הפלסטינית אינם מוכוונים בהכרח לטובת השתלבות במשק הישראלי, אינם עונים על צורכי המשק הישראלי ובמקרים רבים גם אינם מתאימים לדרישות המקצועיות ולמגמות ולפערים הקיימים בשוק הישראלי. כך למשל, צעירים ערבים רבים שביקשו להשתלב בבתי חולים ישראליים לאחר רכישת השכלה פרה-רפואית באוניברסיטאות פלסטיניות נתקלו בקשיים של ממש לאור עודף היצע בתחום ופערים מהותיים שהתגלו בתהליך הכשרתם. צעירים אלו נאלצו לבסוף להתפשר על מקומות התעסוקה או לבחור במסלול של הסבה מקצועית – מצב המחולל תסכול רב בקרב הצעירים הערבים ומוביל לבזבוז משאבי זמן והון יקרים.

ד. אי מימוש הפוטנציאל הכלכלי-אזרחי הטמון בפיתוח תחום ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל והישענות על ייבוא “שירותי חינוך והשכלה” ממוסדות אקדמיים זרים, ובראשם אלו הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית וירדן.

הצמיחה המרשימה של המוסדות להשכלה גבוהה בשטחי הרשות הפלסטינית והפופולריות הגבוהה שהם זוכים לה בקרב צעירים ערבים ישראליים מחדדת בפני הצד הישראלי את הדילמה הכרוכה בהקמת מכללה אקדמית ישראלית בעיר ערבית. מחד גיסא נראה כי המוסדות האקדמיים הקיימים בערים וביישובים היהודיים אינם נותנים מענה שלם לצורכי החברה הערבית בישראל, ומאידך גיסא העדר מוסד אקדמי ישראלי בעיר ערבית מעמיק את החלל הקיים, מונע מפלח מסוים בחברה הערבית הזדמנות שווה לרכישת השכלה אקדמית, דוחק את הערבים הישראליים למוסדות אקדמיים פלסטינים נגישים ועלול, בסופו של דבר, להוות זרז לפתיחת מרכזי לימוד של אוניברסיטאות פלסטיניות בערים הערביות במדינת ישראל. מטבע הדברים, התפתחות שכזו עלולה להאיץ תהליכים חברתיים בלתי רצויים ומחייבת בחינה מדוקדקת של הסיכונים וההזדמנויות הנוגעים לתהליך הנגשת ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית בישראל כחלק משיקולי מארג הביטחון הלאומי. תמוהה בהקשר זה עמדת המל”ג ביחס להכרה הניתנת למסלולי לימוד רבים ומגוונים במוסדות אקדמיים בשטחי הרש”פ וירדן, וזאת לעומת הסחבת המאפיינת את המאמץ לקדם הכרה במכללה אקדמית ישראלית בעיר ערבית.

סוגיה זו מחדדת את השאלה: מדוע טרם הוקם מוסד להשכלה גבוהה, בדמות מכללה אקדמית, בעיר ערבית במדינת ישראל, בעוד שבמרכזים יהודיים פועלות למעלה מ-40 מכללות ואוניברסיטאות? “קול קורא” להקמת מוסד אקדמי בעיר ערבית בישראל פורסם לפני למעלה משש שנים, אולם נכון להיום מונחת על שולחנה של המועצה להשכלה גבוהה הצעה קונקרטית אחת לבחינה בדמות “מכללת באקה”. הקבוצה היוזמת את הקמת “מכללת באקה” מזוהה עם גורמים סוּפיים[4] המפעילים את “מכללת אלקאסמי האקדמית לחינוך” ואת “מכללת אלקאסמי להנדסה ומדע” לצד רשת החינוך אלקאסמי[5] – מוסדות חינוך שהוקמו ביוזמה ובתמיכה מקומית וזוכים במשך שנים למימון ולתמיכה כספית של משרדי הממשלה (בדגש על משרדי החינוך והכלכלה) ושל תורמים ואנשי עסקים פרטיים מקומיים, ואף זוכים להצלחה רבה ולהערכת משרדי הממשלה הישראליים מזה עשרות שנים. במסגרת זאת, וכחלק משאיפות הקבוצה להנגיש את ההשכלה הגבוהה לצעירים ערבים בישראל, פתחה קבוצת אלקאסמי את שערי מכללת באקה בשנת הלימודים הנוכחית (התשפ”ב 2021–2022), וזאת טרם קבלת אישור סופי ולמורת רוחה של המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג), בשלושה מסלולים: לימודי תקשורת, מנהל עסקים וביו-טכנולוגיה. הלימודים במכללת באקה מתקיימים בשפה העברית, עם הנגשה של מושגים בשפה הערבית לסטודנטים ערבים מתקשים, וזאת בדומה למכללה להנדסה ומדע.

האילוצים שהובילו לפתיחת שערי מכללת באקה והתנגדות המל”ג לפתיחתה מחדדים את הסוגיות המלוות את המאמץ להנגשת ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית, ואת האתגר העומד לפתחה של מדינת ישראל לנוכח החלופות המתפתחות בשטחי הרשות הפלסטינית בתחום זה. השיקולים להקמת מכללה אקדמית בעיר ערבית מורכבים וסבוכים וכוללים בין היתר חששות לגיטימיים מפני היווצרות של “גטו תרבותי” ומוקד תסיסה לאומני מחד גיסא, ורצון לביסוס מודל חיובי של חיים משותפים ואינטגרציה חברתית מאידך גיסא. מכל מקום נראה כי התקווה הסמויה שהמשיכה העצומה של מוסדות האקדמיה הצומחים בשטחי הרשות הפלסטינית “תתאדה” בחלל הקיים וזאת ללא נקיטת פעולות קונקרטיות מצד רשויות המדינה ליצירת חלופה מושכת בערים הערביות בישראל אינם אלא חלומות באסְפַּמְיָה. זאת ועוד, התגייסות פוליטית למען הקמת מכללה אקדמית בעיר ערבית בישראל יכולה גם להצטייר כהזדמנות וכאיתות פוליטי חשוב כלפי החברה הערבית בדבר רצינותו של הממסד הישראלי לאפשר את הנחת היסודות והתשתיות האזרחיות הנחוצות להשתלבותם של הערבים הישראליים בחברה הישראלית ויצירת סביבה נאותה המעניקה שוויון הזדמנויות לצעירים הערבים.

סיכום והמלצות:

א. לצד מגמת הגידול במספר הערבים הישראליים המשתלבים במערכת להשכלה גבוהה בישראל נרשמת גם התרחבות מהירה במספר הלומדים במוסדות אקדמיים בשטחי הרשות הפלסטינית.

ב. ברקע לפופולריות הגואה של המוסדות הפלסטיניים מצויות סוגיות של נגישות גאוגרפית, הקשרי תרבות ושפה, מאמצי שיווק אגרסיביים של מוסדות אקדמיים פלסטיניים, היצע של מסלולים מועדפים, תנאי קבלה נוחים, הכרה ישראלית בתארים ועוד.

ג. הפיכת המוסדות האקדמיים בשטחי הרשות למוקד משיכה לאלפי סטודנטים ערבים ישראליים מכרסמת במאמץ הישראלי לשלב צעירים ערבים במשק ובחברה הישראליים, ומעניקה לרשות הפלסטינית דריסת רגל בעיצוב פני החברה הערבית בישראל.

ד. השלכות מגמת הזליגה של אלפי סטודנטים ערבים ישראליים למוסדות אקדמיים בשטחי הרשות הפלסטינית אינן מוגבלות לתחום ההשכלה הגבוהה אלא מקרינות גם על תחום הביטחון הלאומי. פתרון אפשרי למגמה האמורה מסתמנת בדמות הקמת מכללה אקדמית ישראלית בעיר ערבית – מהלך המייצר הזדמנויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות לקידום התנאים הנחוצים לשילוב הערבים בחברה הישראלית. הדיון בסוגיה חורג מתחום האחריות של משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה (מל”ג), ומחייב בחינה יסודית של הגורמים העוסקים בתחום הביטחון הלאומי.


[1] נתוני אתר המל”ג לשנת 2021–2022.

[2] יובל וורגן, “לימודי סטודנטים ישראלים בתחומי החינוך וההוראה במוסדות להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית”, מרכז המידע של הכנסת.

[3] זאב קריל ונג’יב עמרייה, “חסמים להשתלבות האוכלוסייה הערבית במערכת ההשכלה הגבוהה”, משרד האוצר 2019.

[4] זרם תאולוגי-מיסטי באסלאם.

[5] רשת חינוך הכוללת גנים ובתי ספר – יסודי, חט”ב ותיכון – זוכת פרס משרד החינוך לשנת תשע”ט 2018–2019.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: IMAGO / ZUMA Wire


תמונה: איברהים עבאסי