JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד״ר פנינה שוקר

ד״ר פנינה שוקר

מומחית לסוגיות של ביטחון לאומי, דעת קהל ומדיניות חוץ.

לקחי ההיסטוריה מלמדים כי אירועים מרובי נפגעים חוללו זעזוע בדעת הקהל והובילו לעלייה חדה בתמיכה הציבורית בתגובה צבאית.

בעשורים האחרונים אנו עדים להשפעה גוברת של גורמים אזרחיים על קביעת מטרות המלחמה, ובמדינות דמוקרטיות לעיתים אף על ניהול הלחימה עצמה. עד למאה ה-20 ראתה דעת הקהל ברובה את השימוש בכוח ככלי טבעי למימוש האינטרסים של המדינה, אלא שמוראותיהן של שתי מלחמות העולם הובילו לדה-לגיטימציה של השימוש בכוח בדמוקרטיות מערביות. כיום, דמוקרטיות ליברליות מתחשבות עד כדי כך בדעת הקהל שאין הן יכולות לצאת למלחמה ללא – לכל הפחות – הסכמה שבשתיקה מצד אזרחיהן, גם בעידן שבו צבאותיהן מבוססים על שירות מקצועי ולא על גיוס כללי. יש אומנם היזון חוזר בין דעת קהל למדיניות חוץ: מנהיגים אינם רק מושפעים מדעת הקהל אלא אף מעצבים אותה, וכך עשה גם הנשיא ביידן מאז פרוץ המשבר. עם זאת, ניכרת התגייסות גוברת של דעת הקהל האמריקנית, וזו עשויה להשפיע על מדיניות ממשל ביידן כלפי המלחמה באוקראינה, עד לסף של מעורבות צבאית אמריקנית (עקיפה), חרף הצהרותיו החוזרות ונשנות של הנשיא ביידן המבהירות את הסכנות הכרוכות בכך.

דעת הקהל האמריקנית כלפי המלחמה באוקראינה

לאורך שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, משימות שמירת שלום ומעורבות הומניטרית הכרוכות במשלוח כוחות אמריקניים זכו ללגיטימיות מעטה מצד הציבור בארה”ב. תפיסת “החובה להגן”, שקנתה אחיזה בקנדה ובאירופה, לא מצאה אוזן קשבת (מימין, בשל התמקדות באינטרס הלאומי ונטיות בדלניות; משמאל, בשל סלידה משימוש בכוח וחשדנות לגבי יומרותיו המוסריות של המערב). ניתן להניח שהיגד זה מקבל משנה תוקף כיום, לאור העובדה שהאומה האמריקנית עדיין מלקקת את פצעיה מהמלחמות הממושכות בעיראק ובאפגניסטן.

עם זאת, ככל שתפיסת האיום על ידי הציבור גבוהה יותר, כך עולה התמיכה הציבורית בהפעלת כוח צבאי. כך, המלחמות היזומות בעיראק ובאפגניסטן זכו לתמיכה ציבורית גבוהה בראשיתן, מכיוון שנתפסו כהגנה על אינטרסים חיוניים אמריקניים. בסקר שנערך על ידי מכון “גאלופ” בשבוע שקדם לפלישה הרוסית לאוקראינה נמצא כי מרבית הציבור האמריקני (52%) תופס את העימות בין רוסיה לאוקראינה כ”איום קריטי על האינטרסים החיוניים של ארצות הברית”. לשם השוואה, לאחר הפלישה הרוסית לחצי האי קרים ב-2014, רק 44% מהציבור האמריקני סבר כך. מבחינת שונות מפלגתית – 61% מהנשאלים הדמוקרטים מזהים את העימות בין רוסיה לאוקראינה כאיום קריטי, בעוד ש-56% מהנשאלים הרפובליקנים סבורים כך (נראה כי בקרב בלתי מזדהים השיעור נמוך יותר באופן ניכר, אולי משום שעמדותיהם מגובשות פחות). כאשר נשאלו באופן רחב יותר, על האיום הנשקף מעוצמתה הצבאית של רוסיה על האינטרסים החיוניים של ארצות הברית, שיעור המשיבים כי מדובר באיום קריטי לביטחונה של ארצות הברית היה אפילו גבוה יותר – 59%. שיעור זה הוא הגבוה ביותר שתועד בסקרי גאלופ מאז שנשאלה שאלה זו לראשונה ב-2004. כמו כן, סלידת הציבור האמריקני מרוסיה טיפסה לשיאים של ימי המלחמה הקרה – כאשר 39% אחוזים השיבו כי הם רואים ברוסיה מדינת אויב.

זה, כפי הנראה, ההסבר לממצאים המפתיעים בנוגע לגישת הציבור האמריקני כלפי המלחמה באוקראינה. עוד ביולי 2021 נמצא בסקר שנערך על ידי ה-Chicago Council Survey שיא של 50% מהנשאלים שטענו שהם יתמכו בשליחת חיילים אמריקניים אם רוסיה תפלוש לאוקראינה.[1] לאחר הפלישה לחצי האי קרים ב-2014 עמד שיעור הנשאלים שתמכו באפשרות זו על 30% בלבד. בסקר שנערך בדצמבר 2021, לאחר תגבור הכוחות הרוסיים ליד הגבול עם אוקראינה, נמצא כי 52% תומכים ביציאה למלחמה עם רוסיה כדי להגן על ריבונותה של אוקראינה. ניתן להניח שגם לאפקט המצטבר לאורך השנים של התוקפנות הרוסית (הפלישה לגאורגיה ב-2008 וסיפוח חצי האי קרים ב-2014), כמו גם חוסר האמון הציבורי האמריקני כלפי רוסיה לאור הטענות על התערבותה בבחירות 2016 לנשיאות בארה”ב, ישנה השפעה על ממצאים אלה, אך במרכזם ניצבת ראייה היסטורית שלפיה חייבים לעצור דפוס של תוקפנות חוזרת ונשנית.

ניכר כי הדמוקרטים והרפובליקנים מאוחדים בהשקפתם השלילית על רוסיה במשבר הנוכחי. למעשה, במהלך כהונתו של ביידן עד כה, אין נושא אחר שאיחד את הרפובליקנים והדמוקרטים כמו העימות בין אוקראינה לרוסיה: סקר שנערך על ידי The Economist לאורך השבוע הראשון למלחמה מצא כי 63% מהדמוקרטים ו-60% מהרפובליקנים תומכים בהשתת סנקציות על רוסיה. בסקר CNN שנערך ב-28 בפברואר 2022, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, נמצא כי מרבית הנשאלים (62%) רוצים שארצות הברית תעשה יותר על מנת לעצור את הפעילות הצבאית הרוסית באוקראינה, ומתוכם תמכו 58% בשימוש בכוח צבאי במידה שהסנקציות תיכשלנה בהשגת מטרתן. יתרה מכך, בסקר שנערך ב-15 במרס נמצא כי 42% מהנשאלים סבורים כי על ארצות הברית לעשות יותר כדי לסייע לאוקראינה, וכי 35% מהנשאלים תומכים בשימוש בכוח צבאי אפילו אם משמעות הדבר היא הסתכנות בעימות גרעיני מול רוסיה. כמו כן, 77% סבורים כי יש להותיר כוחות אמריקניים גדולים במדינות חברות נאט”ו הסמוכות לאוקראינה.[1] לנוכח העלייה בהפגזות רוסיות על אזורים עירוניים, נראה כי הזעם הציבורי האמריקני גואה: סקר שנערך בסוף השבוע האחרון העלה כי ישנה תמיכה דו-מפלגתית רחבה באכיפה של אזורים אסורים לטיסה מעל אוקראינה, והחרמת נפט וגז רוסיים. כמו כן, סקר זה הצביע על עלייה בשיעור האמריקנים הסבורים כי יש להטיל סנקציות נוספות על רוסיה: מ-77% בתחילת השבוע שעבר ל-81% בסוף השבוע. יתרה מכך, בסקר שנערך ב-7 במרס נמצא כי 71% מהנשאלים הביעו תמיכה בחרם על נפט רוסי, גם אם משמעות הדבר היא התייקרות מחירי הדלק בארה”ב. הנשיא וראשי הממשל, כולל שרת האוצר ילן, התבססו על הלך רוח זה בהחלטותיהם בשאלת הסנקציות: באותו היום פורסם כי ארצות הברית אכן מחריפה את הסנקציות ומטילה חרם על ייבוא גז ונפט מרוסיה. ניכר כי הציבור האמריקני מפעיל לחץ על הנשיא ביידן לנקוט פעולות תקיפות יותר נגד מוסקבה, וכי לחץ זה נושא פרי.

אומנם, עדיין מרבית הציבור האמריקני אינו תומך במשלוח כוחות אמריקנים למלחמה באוקראינה, אולם ניכר כי הוא סבור ברובו שאסור לתגמל את רוסיה על תוקפנותה, וכי על ארצות הברית לעשות יותר כדי לבלום את רוסיה. כמו כן, קיימת התנגדות ציבורית, דו-מפלגתית, לתנאים שרוסיה מציבה לסיום המלחמה: התחייבות מצד אוקראינה שלא להצטרף לנאט”ו כחברה והסגת חיילי נאט”ו במזרח אירופה. לפיכך, ניתן להניח שהציבור האמריקני ימשיך לדבוק לעת עתה במיצוי הסנקציות ובמשלוח סיוע צבאי והומינטרי לאוקראינה, אך הוא אינו שולל באופן נחרץ שימוש בכוח כדי להגן על אוקראינה (כל עוד הדיון התקשורתי בכך, וספציפית באופציה של no fly zone, מתחמק מן ההשלכות האפשריות של תגובה גרעינית רוסית). ניכר אף כי התמיכה בשימוש בכוח עולה ככל שהתוקפנות הרוסית כלפי מטרות אזרחיות גוברת. לאחרונה הולכים ומתרבים הדיווחים על כך ששכונות מגורים מופגזות באופן חסר הבחנה, וכי הרוסים אינם מספקים מסדרונות הומניטריים לאזרחים. סביר להניח שככל שהפגיעה בבלתי מעורבים תגבר, כך תיטה גם דעת הקהל האמריקנית לצד שימוש בכוח מסוים – וככל הנראה עקיף – במלחמה באוקראינה.

ממצא מעניין נוסף הוא שמרבית הציבור האמריקני חפץ שארצות הברית תדבק בסעיף מס’ 5 של האמנה הצפון אטלנטית, שלפיו חברות נאט”ו מחויבות להתייצב להגנתה של מדינה מותקפת החברה בברית. 61% מהנשאלים בסקר של YouGov, שנערך בין ה-24 ל-28 בפברואר, טענו כי על ארצות הברית לקיים את התחייבותה להגן על חברות נאט”ו, בעוד ש-13% בלבד סברו כי על ארצות הברית לסגת מהתחייבותה זו.[2] בסקר נוסף נמצאה אפילו תמיכה גבוהה יותר בכך: 79% מהנשאלים הביעו תמיכה בתגובה צבאית אמריקנית במידה שאחת ממדינות נאט”ו תותקף על ידי רוסיה.[3]

מיצוי אמצעים דיפלומטיים הינו הכרחי על מנת להכשיר את דעת הקהל לאפשרות של התערבות צבאית מעבר לים. גם בחודשים שקדמו למבצע “סופה במדבר” ב-1991, למשל, נעשו מאמצים גדולים על ידי בכירי ממשל בוש למצות את האמצעים הדיפלומטיים טרם יציאה למבצע צבאי שנועד להסיג את סדאם חוסיין מכוויית, כולל הזמנת שר החוץ העיראקי לפגישה עם מזכיר המדינה בייקר בז’נבה ימים ספורים לפני היציאה למבצע. זאת, בעיקר כדי להראות לציבור האמריקני שנעשה כל ניסיון להימנע ממלחמה ו”ללכת את המייל הנוסף” לקראת היריב, וכי למעשה היציאה למלחמה הפכה למוצא אחרון. גם מבצע “חירות לעיראק” ב-2003, שנתפס כמוצדק לאור מתקפת ה-11 בספטמבר וזכה לתמיכה ציבורית גבוהה, הצריך הכנה ממושכת של דעת הקהל לאור העובדה שמדובר היה במלחמה יזומה.

נראה שבד בבד עם נשק הסנקציות, על ממשל ביידן להתכונן לקראת האפשרות של בניית קואליציה בהובלה אמריקנית שתעמיק את הסיוע ליכולות הלחימה של אוקראינה, אומנם ללא מעורבות צבאית ישירה שאת תוצאותיה האפשריות הוא מבהיר בשפה חד-משמעית. זאת במידה שהסנקציות הכלכליות, שהולכות ומחריפות, תיכשלנה. לפי שעה שורר קיפאון במשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה, כמו גם בשדה הקרב: בניגוד לתחזיות, הצבא האוקראיני קוצר הצלחות מסוימות, בעיקר ביירוט כלי טיס רוסיים, ונראה כי העמידה האזרחית האוקראינית טרם מגלה סימני התרופפות משמעותיים, חרף הקורבנות הרבים שנגבים ממנה.

לאור כך, מסתמן כי אוקראינה ורוסיה צועדות לקראת מלחמת התשה ממושכת, ואין לדעת לאן וכמה רחוק ילך פוטין כדי להשיג הכרעה. בימים האחרונים הולכות וגוברות ההערכות כי ייתכן שרוסיה מכינה את הקרקע למתקפה בנשק להשמדה המונית, זאת לאור האשמותיה של מכונת התעמולה הרוסית כי אוקראינה מנהלת מעבדות לנשק כימי וביולוגי בתמיכת ארה”ב, בד בבד עם דיווחים על כך שרוסיה מכניסה לאוקראינה חליפות הגנה מפני נשק ביולוגי וכימי. לאחרונה אף התקבלו דיווחים על כך שהצבא הרוסי עושה שימוש באוקראינה ב”פצצות ואקום” – הסוג העוצמתי ביותר מבין הפצצות הקונבנציונליות, שבכוחן לפגוע גם במטרות תת-קרקע. ניתן רק לשער את גודל האסון שייגרם אם אחת מהן תפגע באחת ממנהרות המטרו בערים הגדולות באוקראינה, שבהן מסתתרים אזרחים רבים שטרם עלה בידם להימלט. סביר להניח שבעקבות כך יגבר הלחץ הציבורי הן מצד דעת הקהל הבינלאומית והן מצד דעת הקהל מבית להתקרב יותר אל סף התערבות צבאית אמריקנית במלחמה.

נוכח הסיכון למלחמה גרעינית, וכן בזכות היכרותו רבת השנים והמעמיקה של הנשיא ביידן עם המוטל בכף, הוא עומד בהתנגדותו ללחץ לאכוף אזורים אסורים לטיסה מעל אוקראינה, מהלך שאין ספק שיוביל להסלמה חריפה בין רוסיה לארצות הברית אם כלי טיס רוסיים יופלו על ידי האחרונה. אך מול הלחץ הגובר, אופציות אחרות למתן סיוע משמעותי יותר לאוקראינה צפויות לעלות כבר עכשיו על השולחן מצד ארצות הברית.

לאור הניצנים הראשונים של נטייה בדעת הקהל מבית לתמיכה בתגובה צבאית, ייתכן שבאופן פרדוקסלי דווקא הציבור האמריקני הוא זה שילחץ על הנשיא ביידן לשנות את עמדתו אם יוסיף לדבוק בבדלנות גם לנוכח הסלמה מול רוסיה. לקחי ההיסטוריה מלמדים כי אירועים מרובי נפגעים חוללו זעזוע בדעת הקהל, והובילו לעלייה חדה בתמיכה הציבורית בתגובה צבאית. צריך לקוות כי אירועים כאלה לא יהיו מנת חלקה של אוקראינה, אולם על ממשל ביידן להיות מוכן לתרחיש שמולו תהיה התערבות צבאית בלתי נמנעת, שכן על אף ניצני השינוי בדעת הקהל, עדיין תידרש הכנה ממושכת כדי להכשיר את המוחות והלבבות של הציבור האמריקני למעורבות יקרה מעבר לים.


[1] https://www.pewresearch.org/politics/2022/03/15/public-expresses-mixed-views-of-u-s-response-to-russias-invasion-of-ukraine/


[1] https://www.thechicagocouncil.org/commentary-and-analysis/blogs/half-americans-support-use-us-troops-defense-ukraine

[2] https://fivethirtyeight.com/features/what-would-it-take-for-americans-to-support-war-against-russia/

[3] https://poll.qu.edu/poll-release?releaseid=3838


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.



תמונה: Flickr/Ted Eytan

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך