ההצעה להחזיר את הפלסטינים למרכז הבמה הבינלאומית תערער את המערך האזורי, המשרת במובהק אינטרסים אמריקאים. זהו חוסר הבנה מוחלט של המציאות הגאו-פוליטית במרחב.
“רוח לוהטת נושבת במזרח, והעשבים היבשים מחכים לניצוץ” – זו הפתיחה למאמר דעה של שני דיפלומטים אמריקאים לשעבר בעיתון וושינגטון פוסט ב-29 בנובמבר 2022 (עד כמה סמלי מועד הפרסום). שם הם מבהירים מה לדעתם צפוי לישראלים ולפלסטינים תחת שלטון הממשלה החדשה בישראל. הם מתארים שלושה כוחות הפועלים במרחב: רשות פלסטינית חלשה, ממשלה “ימנית רדיקלית”, וממשל דמוקרטי שונא סיכונים. כל זאת על רקע פעילותה של איראן ומדינות הסכמי אברהם “הטומנות את ראשן בחול”, כשהן מתעלמות מהסוגיה הפלסטינית.
במאמר הם קוראים לנשיא ביידן לנקוט שורה של צעדים נגד ממשלת נתניהו הצפויה לקום. הם דורשים חרם על שניים משריה העתידיים, איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ’, שאותם הגדירו כימין רדיקלי. בנוסף, הם קוראים לנשיא ביידן להתרות בארבע מדינות הסכמי אברהם כי במידה שלא ישיבו לסדר היום את הנושא הפלסטיני, הן תיפגענה מצעדים שתנקוט נגדן ארה”ב.
מאמר הדעה אמור לשקף, ככל הנראה, דאגה כנה של יהודים אמריקאים טובים, ששירתו תחת ממשלים דמוקרטיים בתפקידים במזרח התיכון ובישראל, לעתידה של מדינת היהודים. הם מודאגים כל כך מחוסר האונים של העם בישראל לדאוג לעתידה של מדינת היהודים, שבשלה בהם ההכרה לפעול להצלת המדינה היהודית מידי עצמה.
מעבר להתנשאות שבגישתם, יש בה כדי הפרה בוטה של הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה, שהיא גם בעלת ברית, ודחייה של תוצאות תהליך דמוקרטי, היחיד שלמעשה מתקיים בכל המזרח התיכון. גישתם גם נגועה בהתחסדות. בעוד ארצם מקוטבת פוליטית היום כמעט ללא תקדים, הם עסוקים בחינוך והטפה למדינת ישראל. הם אצים רצים להציל את מדינת היהודים מפני עצמה במקום לעסוק בביתם שלהם. הקונגרס האמריקאי נכבש על ידי אספסוף אלים ומושחת; נשיא לשעבר מוביל קהל של עשרות מיליונים המפקפקים בצביונה של אמריקה הליברלית והטוענים לגנבת הבחירות; “אדומי צוואר” גזענים, נאו-נאצים ואלימים מכתימים את דברי ימי אמריקה, ובית המשפט העליון ברוב שמרני מבטל חוקים של בית הנבחרים ופוגע בזכויות נשים.
למרות קריסתה של הפרדיגמה בדבר האפשרות לנרמול היחסים של מדינות ערביות באזור עם ישראל רק לאחר פתרון הסוגיה הפלסטינית, ולמרות התעצבותה של ארכיטקטורה אזורית חדשה התורמת ליציבות המזרח התיכון ולשגשוגו, ושבהרחבתה ובביסוסה טמון גם הסיכוי לפתרון הסוגיה הפלסטינית, מתעקשים הכותבים להקים לתחייה את הפרדיגמה הכושלת, זו שאפשרה לפלסטינים במשך שנות דור את כוח הווטו על כל התקדמות ונורמליזציה עם העולם הערבי. ההיגיון האסטרטגי המעורער של הנשיא אובמה, שראה את איראן ואת האחים המוסלמים כחלק מהפתרון של בעיות המזרח התיכון במקום את הסיבות לבעיות של המזרח התיכון, הוא למעשה ההיגיון שבבסיס הצעת הכותבים.
הרעיון לאתר את הבריון השכונתי, הגורם הבעייתי, ולנסות לרצותו ולגייסו לשיתוף פעולה, או במילים אחרות להפוך את הסיבה לבעיה לפתרון לבעיה, הוא הזוי. בפועל, המשמעות של הצעתם היא ערעור היציבות והסדר האזורי החדש במזרח התיכון שעיצבו ארכיטקטורה אזורית חדשה ברוח הסכמי אברהם.
האובססיה של הכותבים לגבי הסוגיה הפלסטינית מוזרה, מכיוון שאין בה מזור לבעיות האזור. הכותבים מתעלמים מהמתרחש בזירה הפלסטינית, המאופיינת על ידי דעיכת כוחה של הרשות הפלסטינית וריקבון פושה בפוליטיקה הפלסטינית. זוהי זירה מפוררת ומפולגת, הסובלת משחיתות, נפוטיזם וחוסר תפקוד כרוני, שהוביל לוואקום שלטוני. הרשות איבדה את המונופול על שימוש בכוח, מה שהוביל לצמיחתן של חממות טרור בצפון השומרון שזולגות גם לשאר המחוזות ברשות. הרשות הפלסטינית גם מאותגרת על ידי החמאס והג’יהאד האסלאמי, שהם ארגוני טרור בשליחות איראנית, ובנוסף מדובר ברשות שאיבדה את שאריות הלגיטימציה שהייתה לה. כותבי המאמר בוושינגטון פוסט פשוט אינם מבינים את עומק המשבר בחברה הפלסטינית ואת חוסר יכולתה של הרשות הפלסטינית לתרום ליציבות באזור.
ראוי יהיה להזכיר לכותבים המכובדים שהדמוקרטיה הישראלית חזקה ויציבה. אפשר לא לאהוב את תוצאות הבחירות, אבל חובה לכבדן. בסופו של דבר, מדינת ישראל, ממשלתה ושריה ייבחנו במעשים ולא בהצהרות או בסיסמאות בחירות. לכן מוקדם מדי לקרוא לחרמות ולקיצוץ בסיוע האמריקני לישראל.
הכותבים הנכבדים גם מתעלמים מהעובדה שישראל היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שיש לארה”ב במזרח התיכון, והיא ערובה ליציבות ולביטחון אזורי. אין ממלכה ירדנית יציבה ושורדת ללא ישראל, ואין מאבק בתוקפנות האיראנית ובמאמצי ההתבססות שלה באזור ללא ישראל; לישראל תרומה מרכזית במלחמה נגד הטרור האסלאמי באזור ובעולם; ישראל היא נכס צבאי, מודיעיני, טכנולוגי ומדיני של ארה”ב. על ארה”ב לכבד את תוצאות הבחירות בארץ. ישראל היא מעצמה אזורית החוסכת לארה”ב משאבים רבים. היא תשרת נאמנה את האינטרסים האסטרטגיים של ארה”ב גם אם תחליט להתרכז בסין. ישראל היא נכס גם מעבר למזרח התיכון, למשל הפורום המשותף I2U2 (ישראל-הודו -ארה”ב-איחוד האמירויות), שהוא פורום חוצה מזרח תיכון.
גם המדינות הערביות במרחב (אלו שיש להן הסכמי שלום עם ישראל וגם כאלו שלא) מכירות בנכסיות של ישראל. מדינות ערב רבות מזהות בדאגה את החולשה האמריקאית מול איראן ואת תהליכי ההתרחקות של ארצות הברית מבני בריתה המסורתיים במרחב. מארג הקשרים של ישראל עם מדינות ערביות במרחב מתפתח ומתרחב למרות הבעיה הפלסטינית. תהיה זו איוולת גדולה להחזיר את הגלגל לאחור ולהפקיד את גורל האזור בידי הנהגה פלסטינית חסרת יכולת ואחריות.
הכותבים משקפים את הריחוק הגובר שבין היהדות הפרוגרסיבית בארה”ב למדינת ישראל. ריחוק זה מהווה איום על העורף האסטרטגי של מדינת ישראל, שנעזרת רבות בעוצמה הפוליטית שצברה הקהילה היהודית האמריקנית. קהילות יהודיות בארה”ב עומדות בקו הראשון במאבק נגד מאמצי הדה-לגיטימציה והחרם.
ממשלת ישראל הנכנסת חייבת לעשות כל מאמץ כדי לשמר את הקשר עם יהדות ארה”ב ולשמר את התמיכה הדו-מפלגתית; מצד שני יהדות ארה”ב חייבת להפנים את העובדה שמרכז הכובד של העם היהודי כבר מזמן אינו בארצות הברית, אלא במדינת היהודים הדמוקרטית והחזקה. גם אם יהודי אמריקה רואים פגמים בהתנהלותה, הם צריכים לכבד את התהליך הדמוקרטי בישראל.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונות: IMAGO / Panthermedia, Freepik
- בניית אתרים