JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

הרבה אתגרים אסטרטגיים עומדים לפתחה של ישראל. עם חלקם נתניהו מתמודד בהצלחה.

בימים שבין בחירות לבחירות כל תשומת הלב מופנית אל הזירה הפנימית, במנעד הרחב שבין הרכילותי והפוליטי לבין סוגיות העקרוניות של דת ומדינה. אבל בשעה שאנו מתווכחים עד אין קץ בתוך הבית, חיילינו ממשיכים לשמור על הגבולות, מנהרות ממשיכות להיחפר, ושינויים במערך הגיאו-אסטרטגי במזרח התיכון ממשיכים להתרחש. הזירה האסטרטגית, הביטחונית והמדינית, ממשיכה להציב את אתגריה.

בניסיון למפות את האתגרים הללו, פרסם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), שאני משמש בו סגן נשיא, הערכת מצב ותוכנית מדינית-ביטחונית תחת הכותרת "'עוצמה בשעת מבחן". כהקדמה למסמך, בחרו עמיתי המכון את הנוסחה: "ללא אשליות וללא ייאוש" –  נוסחה שטבע דוד בן-גוריון בשעה חשוכה בהיסטוריה היהודית, טרם ההצבעה באו"ם ב-1947. "איננו שוגים באשליות", אמר אז, "אבל אל ייאוש. עלינו היהודים, וביחוד עלינו הציונים, אסורים שני דברים: אופטימיות קלה ופסימיות עקרה".

מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון הוקם בשנת 2017 מתוך כוונה לתת ביטוי להשקפת עולם אסטרטגית ריאליסטית. המכון מעודד את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל כ"מרכיב מרכזי בתפיסה הביטחונית ובזהות הלאומית", ומקדם "מדיניות פרגמטית שתשמור על ישראל חזקה ותוביל בטווח הארוך להסדרים מדיניים יציבים". מסמך הערכת-המצב והתוכנית זמין במלואו באתר המכון.

בבסיס ארבע עשרה ההמלצות המדיניות הקונקרטיות של התוכנית עומדת ההנחה, שנדמה כי רבים נוטים להדחיק, שישראל עלולה למצוא את עצמה במלחמה בשלוש חזיתות עם איראן וגרורותיה. המשבר בין ארה"ב לאיראן וההתבססות הנמשכת של גורמים איראניים בסוריה ובלבנון, לצד המשך השליטה של חמאס בעזה, עלולים להביא את ישראל לאתגר של לחימה לא פשוטה – קרקעית ובליסטית. כדי לקדם את פני הרעה, על ישראל לבלום את התהוותה של מכונת מלחמה איראנית בסוריה ואת הקמתם של בסיסי טילים איראניים ארוכי טווח בעיראק; להפגין יכולת שרירה לפגוע במטרות הגרעין האיראניות ולעמוד במלחמת טילים קשה; ולהכין כוחות קרקע המסוגלים לתמרן במהירות ולהשיג תוצאות מכריעות בשתי הזירות הפלסטיניות.

מערכה כזו תעמיד במבחן את הלכידות הלאומית שלנו, את עוצמתו של צה"ל ואת כושר התמרון של הדיפלומטיה הישראלית. משום כך, המשימה החיונית ביותר של הממשלה הבאה היא להשיב רוח של אחדות וייעוד לאומי באמצעות בניית קונצנזוס מדיני רחב ככל האפשר.

פירוש הדבר, בין היתר, הימנעות מהרפתקאות מדיניות מסוכנות כמו נסיגות חד-צדדיות מחלקים מיהודה ושומרון – מהלך שיקרע את העם ללא צורך וללא הצדקה ויזין את הציפיות הלא-מציאותיות של הפלסטינים בלי שיניב לישראל תמורה מדינית של ממש. גם מתוכניות הפוכות – כמו החלת החוק הישראלי על כל ההתנחלויות – קוראת התוכנית של JISS לאיפוק. "אין לנקוט כל פעולה עד למיצוי יוזמת השלום של ממשל טראמפ, וגם אז צריכים המהלכים של ישראל לדבוק בקווי הקונצנזוס הלאומי הרחב".

מבחינה זו, "ניהול הסכסוך עם הפלסטינים ללא הגבלת זמן אינו בחירה פחדנית של מנהיגים, אלא בחירה רציונלית", כותבים עמיתי המכון. "במיוחד בעת שהאתגר האיראני מתנשא גבוה מתמיד מעל אופקיה של ישראל". לזאת אוסיף: ניהול שקול של סכסוכים מחייב יד יציבה על הגה השלטון, וביטחון עצמי בצדקת האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. אך יותר מכול, הוא דורש סבלנות.

עמיתי המכון טוענים שישראל צריכה לברך על מה שמכונה "עסקת המאה" שיציג ממשל טראמפ, ולהסכים לנהל משא ומתן על בסיס קווי היסוד שלה. הסיבה לכך פשוטה: יש להניח שתוכנית טראמפ תגבר על "החוכמה המקובלת" המיושנת בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כלומר מודל "שתי המדינות" המבוסס על מתווה קלינטון, ותציע קווי מתאר ריאליסטיים יותר.

בסוגיה אסטרטגית זו החוקרים מגבים את עיקרי מדיניות ממשלת נתניהו היוצאת, אולם בסוגיות אחרות הם מראים כי התנהלותו של ראש הממשלה בעייתית. כך, למשל, לגבי ירושלים: כפי שמראה הניתוח האסטרטגי, ביטחונה הלאומי של ישראל מחייב שליטה על ירושלים ועל המרחבים שסביבה. על הממשלה לפעול לביסוס הרוב הציוני בעיר באמצעות בנייה נרחבת באזור E1 (למרות ההתנגדות הפלסטינית והאירופית, שעיכבה עד כה את נתניהו מלבנות שם ומלפנות את ח'אן אל-אחמר) וחיבור ירושלים למעלה אדומים, ולבסוף גם לבקעת הירדן.

התוכנית ממליצה גם להנהיג ממשל תקיף והוגן יותר בחלקים הערביים של העיר: פעולה נחושה נגד גורמים קיצוניים או זרים המבקשים לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, לצד קידום שילובם של ערביי ירושלים המזרחית בחיים האזרחיים באמצעות השקעה בתשתיות ובחינוך.

בעיה נוספת היא משרד החוץ. במסגרת המלצותיה קוראת התוכנית לשורה של צעדים בזירה הבינלאומית. היא מראה כמה חיונית היא הפעולה הדיפלומטית, ועומדת על כך שעל ישראל לפעול בתחום זה בזירות רבות ובכלים מגוונים. עמיתי המכון נותנים לראש הממשלה נתניהו ציון גבוה מאוד על השיפור הניכר במעמדה הדיפלומטי של ישראל בעולם, ובכלל זה הידוק הקשרים עם רוסיה, סין, הודו, מדינות מזרח אירופה ומחוזות באפריקה ובדרום אמריקה – אבל מותחים ביקורת על ההזנחה המתמשכת של שירות החוץ המקצועי.

ישראל זקוקה לשר חוץ במשרה מלאה; להחזרת יחידות מקצועיות שפוזרו בין משרדים אחרים; להקצאת תקציבים נוספים למאמץ הדיפלומטי; להגדלת מש"ב, המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ (הגוף שאפשר לראות בו סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל) ולשילובם של ארגוני סיוע וולונטריים ישראליים (ויהודיים) ביוזמות סיוע בחו"ל; ולהכשרת אנשי מקצוע שיוכלו לתקשר עם הקהל בעולם הדובר ערבית, הקשוב היום יותר מתמיד למסרים הבאים מירושלים.

ישראל היא מדינה חזקה ומעמדה האסטרטגי טוב מתמיד. יחד עם זאת היא עומדת בפני אתגרים ביטחוניים לא מבוטלים, המחייבים את צה"ל צריך להיות ערוך וכשיר למלחמה, ואת החברה הישראלית לשמור על לכידות מרבית. אלו הם מבחנים שחשיבותם עולה בהרבה על ניצחון כזה או אחר בנקודות בהתגוששות הנמשכת בין שונאי נתניהו לחסידיו או בין דתיים לחילונים.

פורסם ב-השילוח גיליון מס' 15, תמוז תשע"ט, יולי 2019.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *