אל תשליכו לכלבים את מוחמד בן סלמאן

נסיך הכתר הסעודי אינו דמוקרט או מושיע אסטרטגי, אך אל תעניקו פרס ניצחון למנהיגים של טורקיה ואיראן בכך שתחלישו את הקשרים בין ארה”ב לסעודיה.

בשנה שעברה הזהרתי שישראל אינה צריכה לחבק חיבוק דוב את הסעודים החלשים והבעייתיים, וגם לא ללכת שבי אחר פנטזיות נלהבות מדי ביחס ליוזמות שלום סעודיות כלפי ישראל.

אל תניחו, כתבתי, שהמנהיג בפועל החדש של סעודיה, נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן בן ה-33 (המכונה מב”ס), הוא התשובה לתפילותיה של ישראל במה שקשור להתמודדות מול איראן.

היה זה נכון לאחל למב”ס הצלחה בבלימת כוחם של אנשי הדת הוואהאבים האסלאמיסטים הקיצוניים ובתיקון הכלכלה הסעודית הכושלת, וגם לברך אותו על כך שכינה את המנהיג העליון של איראן “ההיטלר החדש של המזרח התיכון”, וכן על כך שדיבר בחמימות על תפקידה של ישראל במזרח התיכון.

אולם היה ברור שכל מאמץ הרפורמות הסעודי מוטל בספק, ושברית קרובה מדי בפומבי עם ריאד – אפילו עם מב”ס הדינמי – עלולה להניב תוצאות לא רצויות עבור ישראל.

למרות כל עושרה האגדי, סעודיה היא, ככלות הכול, מדינה כושלת עם פילוג שבטי, סכסוכים תוך-משפחתיים במשפחות האוליגרכיות, מנהיגים דתיים קנאים ונוקשים, ומערכת “צדק” ברברית – כל אלה עלולים לחבור יחדיו ולסכל את הרפורמות שמב”ס מנסה ליישם כמעט לבדו.

בנוסף, התנהגותה של סעודיה בעבר מחייבת מידה רבה של סקפטיות באשר לנחישותה או ליכולתה האמתית להתעמת עם איראן. הסעודים מעולם לא היו מיומנים בהפיכת כמויות הפטרודולרים העצומות שברשותם לכוח בשטח. כמשקל נגד לאיראן, סעודיה איכזבה.

עם זאת, היה שווה לעקוב בעידוד מסויג אחר הצעדים הנועזים של מב”ס ולהתענג על הרעיון שהנה עשויה לקום קואליציה סונית נגד איראן בהנהגת סעודיה, בשיתוף ישראל כשותפה ברורה, גם אם שקטה.  

כל זה נמצא כעת תחת איום עקב תגובה היסטרית ומלאכותית על הריגתו של העיתונאי הגולה ג’מאל חשוקג’י. רק האויבים המרים ביותר של המערב (וגם של ישראל) – המנהיגים הרעים של טורקיה ואיראן – עשויים להרוויח מההתמקדות המטורפת והבלתי-פוסקת בטעותם הגסה של הסעודים.

נכון, הרצח המזוויע והשלומיאלי של חשוקג’י באיסטנבול הוא טעות נוראית שמכתימה את שמו הטוב של מב”ס. אך זו אינה סיבה להגיש לרג’פ טאיפ ארדואן ולעלי חמינאי פרס ניצחון שאינם ראויים לו בדמות החלשתה של הברית בין ארה”ב לסעודיה, ובכך לערער את שיתוף הפעולה השקט בין ארה”ב, סעודיה וישראל.

עבור הרודן הטורקי ארדואן, המעידה הסעודית היא מתנה משמיים, והוא סוחט אותה באופן ציני ככל שניתן. היא מספקת לו הסחת דעת מועילה מדאגותיו הכלכליות; והיא גם משמשת אותו ככלי לחיזוק מעמדו בוושינגטון על חשבונה של ריאד. הוא מתכוון לגרום לארה”ב לשלם על הברית שלה עם סעודיה על ידי כך שידרוש ממנה לסגת מתמיכתה במיליציות הכורדיות בסוריה. כמו כן, הוא מתכוון לסחוט מסעודיה כפרת-עוונות בכך שידרוש ממנה להשקיע כספים בטורקיה.

ארדואן חולם אף על ריסוק הקשרים בין ארה”ב לסעודיה, סירוס מעמדה של סעודיה כמנהיגת העולם הסוני, וכמובן השתקת רמיזותיה של סעודיה על השתלבותה החיובית של ישראל במזרח התיכון.

עמדתו של ארדואן צבועה ושערורייתית, בהתחשב בשתי עובדות יסוד: שהוא פוגע באינטרסים של המערב במזרח התיכון באופן פעיל באמצעות קשריו ההדוקים עם רוסיה, איראן וקטאר, ושהוא מנהל משטר רודני לא פחות מזה של מב”ס. למעשה, ישנם יותר עיתונאים (וגנרלים, שופטים ואקדמאים) בבתי הכלא בטורקיה, מאשר בכל מקום אחר בעולם, כולל סין!

ועל אף שאיני טוען שהריגתו של חשוקג’י הייתה מוצדקת, בואו לא נשכח שחשוקג’י לא היה שוחר-שלום גדול. הוא היה תועמלן של תנועת האחים המוסלמים, מתנגד לידידותה של סעודיה עם ארה”ב (ועם ישראל), חסיד הברית עם טורקיה וקטאר, ושותפם של נסיכים מנוכרים, מתנגדיו של מב”ס.

ארדואן עינה וכלא עיתונאים בגין חטאים פחותים בהרבה. התקשורת שלו, הנשלטת בידי המדינה – שמזינה בצייתנות את האובססיה הקדחתנית בדבר רציחתו של חשוקג’י ברחבי העולם – מפיצה בקביעות שקרים ושנאה כלפי מתנגדיו הפוליטיים ותומכי זכויות אדם.

בוושינגטון, טעותו האדירה של מב”ס בשיקול דעת מנוצלת פוליטית כדי להטיל ספק בכושר השיפוט של הנשיא טראמפ – וליתר דיוק בזה של חתנו ויועצו הבכיר ג’ארד קושנר, שהוביל את עלייתו של מב”ס לדרגת החשיבות שהוא זוכה לה בתכנון האסטרטגי של ארה”ב.

המשבר מלובה גם בידי פקידיו הצדקניים של ממשל אובמה לשעבר, השואפים להחיות את הסיוע שהעניק אובמה לאיראן. הם שואפים לפרום את הברית ארה”ב-סעודיה-ישראל בדיוק ברגע שבו ממשל טראמפ עומד ליישם סבב חדש של סנקציות נגד איראן. הם רוצים להפוך על פיו את מגרש המשחקים הדיפלומטי במזרח התיכון.

החלשתו של קושנר היא גם דרך ללעוג לתוכנית השלום של טראמפ בין ישראל לפלסטינים (שגם אותה מוביל קושנר).

מספר מנהיגים דמוקרטיים – שמתנגדים בצדקנות לסנקציות נגד איראן, האחראית למאות אלפי הרוגים בסוריה בשנים האחרונות – קוראים עכשיו לסנקציות כלכליות נגד סעודיה אם לא יודח מב”ס ממעמדו, ואפילו לקיצוץ במכירת נשק אמריקני לריאד ולצמצום שתוף הפעולה המודיעיני עם סעודיה. אלו הן הצעות מטורפות שייטיבו עם ה”רעים” באזור ויענישו את אמריקה עצמה. טראמפ צריך להתנגד להצעות גרועות אלו.

נסיך הכתר הסעודי אינו דמוקרט או מושיע אסטרטגי, אך הוא נמצא בצד הנכון של קו-העימות הראשי באזור ולכן הוא שותף חשוב. הוא כנראה זקוק לעזרה בהתגברות על האימפולסיביות שלו, ולא יזיק אם תהיה לו חבורה של יועצים המבינים היטב בחוק ובשלטון תקין, בעיקר בכל מה שנוגע להתמודדות עם מדינות, חברות ובני אדם מערביים. התככים הסעודיים מוטב להם שיכוילו מחדש ויכוונו כלפי איראן ועושי דברה.

אך טראמפ אינו צריך לזרוק לכלבים את מב”ס רק כדי לרַצות את מזימותיהם של אויביה החיצוניים של ארה”ב, או כדי לשכך את המניפולציות של יריביו הפנימיים.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: By U.S. Department of State from United States [Public domain], via Wikimedia Commons