ישראל חזקה ובריאה יותר מכל אויבותיה גם יחד.
הערכה אסטרטגית קרה מובילה למסקנה שבשנתה ה-70, ידה של ישראל על העליונה. חרף איומים צבאיים ואתגרים אחרים, מדינת ישראל מנצחת בכל החזיתות.
קיום מדיני: בכל רחבי העולם הערבי, מדינות מתפוררות, גבולות נמחקים וחברות נקרעות לגזרים. מנגד, מדינת הלאום הישראלי נחושה, גבולותיה מוגנים היטב וחברתה חסונה.
ביטחון: אל מול שאיפותיה של איראן, הרפתקנותה של רוסיה ונסיגתה של ארה”ב, ישראל ניצבת איתנה ועיקשת, מחזיקה בצבא החזק ביותר שהועמד אי פעם במזרח התיכון ומונהגת בידיים יציבות ומנוסות. עמידה על המשמר, סבלנות וגמישות דיפלומטית מבטיחות את שלומה של ישראל אל מול הסערות השוטפות את האזור.
שטחים: ישראל יודעת כיצד להגן על גבולותיה, ולא ביצעה לאחרונה נסיגות מוטעות רציניות כלשהן. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את המהומות והסבל שישראל הייתה חווה אילו נסוגונו מרמת הגולן או מהשומרון? המנהיגים הפלסטינים יכולים לשאוג בארס באו”ם, אבל כולם יודעים שלפלסטינים ולישראלים (כמו גם לירדנים ולאחרים) טוב יותר המצב הקיים שבו ישראל שולטת בכל המעטפת של הגדה המערבית.
דיפלומטיה: דעת הקהל בצפון אמריקה עודנה תומכת נמרצות בישראל – ומשמעות הדבר היא שניתן לצפות שוושינגטון ואוטווה יעמדו לצידה של ישראל ברגעי משבר. יתר על כן, אופקיה הדיפלומטיים של ישראל מתרחבים על מנת לכלול בנות-ברית חשובות מחוץ לצפון אמריקה ולאירופה. משלחות מסחר וביטחון מסין, הודו, רוסיה, אפריקה ודרום אמריקה מכתתות רגליהן לירושלים בחיפוש אחר הזדמנויות לשתף פעולה עם ישראל, ולא על מנת לבודד אותה. ומאחורי הקלעים, יחסיה של ישראל עם מצרים, ערב הסעודית ומדינות סוניות אחרות מעולם לא היו טובים יותר.
אסטרטגיה: שחקנים מרכזיים בזירה העולמית מסכימים עם המצע האסטרטגי של ישראל; דהיינו, שהסכסוך העיקרי באזור כבר אינו בין ישראל לבין הפלסטינים או בין ישראל לבין הערבים. במקום זאת, הציר הראשי של הפעילות ההגנתית והדיפלומטית במזרח התיכון הוא ברית לא-רשמית בין ישראל לבין רוב הערבים (יחד עם מעצמות המערב), נגד האיראנים והג’יהאדיסטים. כוחות היציבות והמתינות (שישראל היא מן המובילים בהם) ערוכים נגד כוחות המהפכה האסלאמית האלימה והרדיקלית.
קיימת “אסטרטגיה רבתי” ישראלית מסוג מסוים, וככלל היא זכתה להצלחה רבה. היא כרוכה בעמידה איתנה, סבלנות והתבוננות אל מעבר לאופק. היא כרוכה בהפגנת גמישות כמו גם קשיחות. היא כרוכה במיצובה של ישראל כעוגן של יציבות באזור וכמקור עולמי ליצירתיות.
כלכלה: חרף מאמציה של תנועת ה-BDS, המדע והטכנולוגיה הישראליים זוכים לביקוש רב בכל מקום. עתודות מטבע החוץ של ישראל הן עמוקות (115 מיליארד דולר), והייצוא שלה גבוה (102 מיליארד דולר). החוב הוא בר-ניהול, האבטלה נמוכה, הבנקים עמידים, והציבור משכיל ויצרני (– אף שהציבור החרדי והציבור הערבי הגדולים משתרכים במרחק משמעותי מאחור). למדינה יש כעת אוצרות גז טבעי ומים מותפלים, שאומרים לאפשר לישראל קיום כלכלי בכוחות עצמה כמו גם להפוך אותה לשחקנית אסטרטגית בשוק המשאבים האזורי.
עלייה: ישראל מוסיפה למשוך אליה גלי הגירה: כ-30,000 עולים בשנה. רוב העולים הללו יכלו ללכת למקומות אחרים, אך הם בוחרים בישראל! ואולי השמיים יפתיעו אותנו עם גל נוסף של מיליון עולים בעשור הקרוב.
(השוו זאת עם המצב העצוב במקומות אחרים באזור: שלושה מיליון פליטים נודדים בדרכים ובלב ים, נמלטים מאפריקה ומחצי-האי ערב, ושלושים מיליון נוספים עוד עשויים לבוא בעקבותיהם. שיהיה לאירופה בהצלחה).
זהות: אחד ממקורות האנרגיה הכבירים ביותר בישראל הוא התעצמות האמונה כעוגן בתוך ההרכב החברתי של המדינה, יחד עם שיעור ילודה גבוה יחסית. ישראל הולכת ונעשית אומה של מאמינים, שמתקיים בה חיפוש רוחני קולקטיבי רב. להשקפתי, גם זהו בסופו של דבר מקור לבריאות ועוצמה.
במבט מקיף, וסיכומו של דבר, ישראל חזקה יותר מכל אויבותיה; ואף חזקה יותר מכל אויבותיה גם יחד. לא הבעיה הפלסטינית המתמשכת, לא האיום האיראני על ישראל, ולא המצב האזורי הבלתי-יציב פוגמים באופטימיות שלי. הערכתי היא שישראל מנצחת בכל החזיתות, אף שהעתיד יזמן עימותים בלתי-נמנעים.
ואולי הדבר החשוב מכל – הישראלים אינם שבורים או מדוכדכים למול האתגרים שעמם הם מתמודדים. הם נותרים בעלי חוסן נפשי ומוטיבציה לבנות עתיד טוב אף יותר; דבר המעניק לישראל עוז רוח לטווח ארוך.
אחד מן האסטרטגים המוערכים ביותר בישראל, פרופ’ אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, הגיע למסקנות דומות. במאמר בן 4000 מילים שפורסם בשבוע שעבר הוא קובע כי “הזמן משחק לטובתה של ישראל.”
“סקירה של מאזן הכוחות שבין ישראל לאויבותיה; של המאפיינים מבית המעצבים את כוחה הלאומי של ישאל; ושל מעמדה של ישראל בקהילייה הבינלאומית – מאששים את ההערכה שידה של ישראל תהא על העליונה בעתיד הנראה לעין.”
ביום העצמאות ה-70 של ישראל, חשוב להדגיש שוב ושוב נקודת השקפה זו; להתעלם מן הנבואות הקודרות והמאיימות המובעות לעתים על ידי ‘ידידים’ ואויבים כאחד. התחזיות העגומות והקדורניות פשוט אינן מדויקות.
אני מתייחס במיוחד לבכירים אמריקנים בעידן אובמה, וליהודים מן השמאל הקיצוני, שמזהירים את ישראל כי אם לא תקים במהרה מדינה פלסטינית של ממש ביהודה ושומרון – השמיים יפלו על המדינה היהודית; וכי אם “פתרון שתי המדינות” לא ייושם מיידית – ישראל תתפורר, או תתנוון לכדי אפרטהייד ותהפוך אט-אט למבודדת.
ובכן, הם טועים. גם אם נתעלם מן השאלה האם פתרון שתי מדינות הוא נבון או מועיל, העובדה שהוא נתון כעת בספק אינה חורצת את גורלה של ישראל. סכסוך מתמשך עם הפלסטינים לטווח ארוך הוא מצער אך נסבל, וישראל תמשיך לשגשג ולהיות ראויה חרף כך. כמו כן, ידה של ישראל עודנה מושטת לשלום, בכל רגע שבו אויבינו יהיו מוכנים באמת להגיע לפשרה מפוכחת.
אם כך, למרות הידידים הנסערים, נביאי הזעם המתייסרים, המחרימים והמלעיזים – השמיים מעל ישראל בהירים, ולא נופלים.
הקשיבו למילותיו של הדיפלומט הגדול הרב ד”ר יעקב הרצוג ז”ל, בדברו בשנת 1971 אודות “נצח ישראל”:
“אנו מתמודדים עם סכנות. איש אינו יכול לערוב לכך שהלחימה לא תתחדש מחר, שחיילינו לא ייאלצו שוב להילחם בקרבות עקובים מדם. אך אנו יודעים שיש בנו הכוח לעמוד בהם… בתַּקִּיפוּת מהולה בנדיבות, בעוצמה המקבלת את השראתה מהבנה רוחנית, באפשרותנו להתקדם. עם כל הקשיים, עם כל הלחצים, אנו דור הגאולה. מי ייתן ואכן נהיה ראויים לזכות הזו, העולה על ההיגיון האנושי והעליונה על נוף האדם.”
אז ביום עצמאות זה אנו יכולים להיות אסירי תודה ברמה האישית והלאומית. החיים בישראל מלאים במשמעות ובהנאה – מעוטרים בנתינה, במחויבות ובאושר; המרכיבים החיוניים ההופכים את החיים למספקים ומרגשים, במיוחד עבור העם היהודי, שהמתין זמן כה רב לשיבה הלאומית לציון.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים