JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

JISS

JISS

שינוי במעמדן המוניציפלי של השכונות הערביות שמחוץ לגדר הביטחון יוביל באופן בלתי נמנע לחלוקה פוליטית כוללת של העיר. חלוקה כזו תהיה בעלת השלכות אסטרטגיות ודיפלומטיות חמורות לישראל. או שישראל תשלוט באופן יעיל ורחב-היקף בירושלים רבתי על כל תושביה, או שלא.

מעטים יודעים כי קיימת תכנית, העושה דרכה מעלה בסולם מקבלי ההחלטות, שמטרתה להביא לשינוי משמעותי במעמדן של כמה שכונות ערביות במזרח ובצפון העיר ירושלים. בעיקרו של דבר, הכוונה הוא להפרידן מירושלים, להוציאן מתחום השיפוט של ירושלים וליצור עבורן רשות מקומית נפרדת.

הרציונל המרכזי לכך הוא שיפור המאזן הדמוגרפי של העיר באמצעות הפחתת האוכלוסייה הערבית בירושלים מ-40% ל-30%.

יש בי ספקות כבדים באשר להגיון העומד בבסיס התכנית, בהתחשב בהשלכותיה הדיפלומטיות והביטחוניות. אני מטיל ספק בהצלחתה, וחושש כי היא תסלול מדרון חלקלק לעבר חלוקה פוליטית כוללת של העיר.

במטרה להבין את הדילמה יש לדעת את המספרים. יש כ-320,000 תושבים ערבים בירושלים, כמו גם לפחות 50,000 מתושבי יהודה ושומרון המתגוררים בעיר באופן בלתי חוקי או מכוח איחוד משפחות.

ערבים אלו הם בעלי מעמד חוקי של תושבי קבע, המבטיח להם זכות לחיות ולעבוד בישראל ללא צורך בהיתרים מיוחדים (בניגוד לפלסטינים ביהודה ושומרון). המעמד גם מזכה אותם בהטבות ישראליות מלאות בתחומי החברה, הבריאות והחינוך.

רבים מערביי ירושלים הגיבו בהתלהבות לנוכח מאמציה האחרונים של העירייה לצמצום הפערים ושיפור רמת השירותים והתשתיות בשכונות הערביות. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת שם דגש על תכניות חינוכיות כגון הכנה אינטנסיבית בעברית ומכינות קדם אקדמיות עבור ערביי העיר.

למעשה, מספר הסטודנטים ממזרח ירושלים שניגשו לבחינות הבגרות הישראלית קפץ ב-20% השנה; ומ‑300 ל-5,800 סטודנטים על פני 7 שנים. ישנו אפוא כיוון חיובי אשר פתוח לשילוב גדול יותר של ערבים ויהודים בבירת ישראל המאוחדת.

ואולם בין 90 ל-140 אלף מערביי ירושלים חיים בשכונות כאוטיות השוכנות בתוך גבולותיה המוניציפליים של ירושלים, אך בצידה השני של גדר הביטחון, בייחוד כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט בצפון העיר.

זהו שטח הפקר בו לא קיים שלטון של ממש, לא ישראלי ולא פלסטיני. טרור, פשע, עוני וסמים, משתוללים בשכונות אלו. קיימת בנייה מאסיבית של בניינים גבוהים לא בטיחותיים ובלתי חוקיים. מצב זה הוזנח על ידי הממשלה לאורך שנים.

תגובה קיצונית לבעיה זו מקודמת על ידי ח”כ לשעבר ממפלגת העבודה ומקדימה, חיים רמון, לצד קבוצה של מקדמי שלום מושבעים, ששוב ושוב הוכח כטועים. הם רוצים להוציא כ‑200,000 ערבים ירושלמים מ-28 שכונות אל מחוץ לבירה, לשלול מהם את מעמדם כתושבי ישראל ואת זכויותיהם הסוציאליות, ולהעביר אותם לרשות הפלסטינית החלשה והבלתי אמינה. שכונות כמו שועפט, ג’בל מוכבר, צור באהר ווולאג’ה, יוצאו אל מחוץ לירושלים.

תכניתו הלוחמנית של רמון לחלוקת ירושלים היא איומה. פיצול העיר לריבונות יהודית וערבית תהפוך את ירושלים לבלפאסט בצורתה הגרועה ביותר. כל חלק מן העיר אשר ייפול תחת ריבונות פלסטינית יהפוך קרקע מוצקה למאבקים החריפים הניטשים בתוך העולם הערבי, על אורח החיים האסלאמי, אידאולוגיה ולגיטימיות, ולבסיס למתקפה על ישראל.

ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אינה מתכוונת לאפשר זאת, אולם השר לירושלים ומורשת זאב אלקין מעניק את תמיכתו למה שמכונה תכנית “מגן ירושלים”, המציעה להוציא את כפר עקב ושועפט מתחום השיפוט של ירושלים אך להשאירן תחת ריבונות ישראלית.

בשונה מתכניתו הפזיזה של רמון, אין הדבר כרוך בוויתור על שכונות ערביות לטובת הרשות הפלסטינית או בשלילת מעמד התושבות הישראלית וזכויותיהם הסוציאליות של תושבי השכונות. במקום זאת השכונות תהפוכנה לרשויות מקומיות עצמאיות, כמו מבשרת ציון ואבו גוש שמחוץ לירושלים. אך הם יהיו חלק ממבנה גדול יותר של “ירושלים רבתי” הכולל את גוש עציון, גבעת זאב ומעלה אדומים.

אלקין מבקש כי הממשלה תקצה 2 מיליארד ₪ (550 מיליון דולר) למטרת פיתוח, תשתיות ופיקוח של מועצות מקומיות מוצעות אלו ש”מחוץ” לירושלים. על פי הדיווחים, הרעיון נבחן באור חיובי על ידי גדעון סער מהליכוד ונפתלי בנט מהבית היהודי.

למעשה, בהצעת חוק “ירושלים מאוחדת” של בנט שעברה בקריאה ראשונה בכנסת בחודש יולי, יש סעיף נסתר המאפשר לנתק שכונות ערביות מן העיר, כל עוד הן נשארות תחת ריבונות ישראלית. יתכן גם שניתן יהיה להוציא את כפר עקב ושועפט מתחום השיפוט של ירושלים ללא חקיקה. למשרד הפנים יש הליך פשוט לשינוי גבולות מוניציפליים באופן חד צדדי.

ואולם ראש העיר ברקת בוחן את התכנית בהסתייגות רבה, כמו גם קבוצת עבודה במועצה לביטחון לאומי – ומסיבות טובות. לאחר שכפר עקב ושועפט תנותקנה מירושלים, האם באמת אז תתחלנה הרשויות הישראליות סוף סוף להשקיע בבריאות, בציוד בבתי הספר, להסדיר ולפקח על הבניה, ולשלוט בעיירות אלו? או שמא יהיה קל יותר מתמיד לכוחות אסלאמיים קיצוניים ולרשות הפלסטינית לנהוג בשטחים אלו כאחוזי טירוף?

מי ימנע מעשרות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית לעבור לעיירות אלו, בין אם על מנת להרוויח מההשקעה הישראלית או על מנת לבנות בסיס למתקפות על עטרות, פסגת זאב ונווה יעקב? האם ישראל תבנה מחדש את גדר הביטחון כך שתקיף עיירות אלו? האם מישהו ערך תרגיל “משחק מלחמה” ארוך טווח שיידמה את התוצאה הסבירה בעוד 10 שנים של ניסיון היפרדות?

מלבד זאת, האם מישהוא מאמין שבג”ץ יאפשר כל פגיעה ב”זכויות” הירושלמיות של ערביי כפר עקב ושועפט?

יותר מכל, אני חושש כי לגבי צעד כזה תחול תיאוריית הדומינו: השינוי במעמד המוניציפלי יוביל באופן בלתי נמנע לחלוקה פוליטית כוללת של העיר, דבר אשר יהיה בעל השלכות אסטרטגיות ודיפלומטיות חמורות על ישראל.

ידוע לכל, כי אין כזה דבר להיות “חצי בהריון”. או שישראל שולטת באופן יעיל, כולל ורחב-היקף בירושלים רבתי על כל תושביה, או שלא. אני מאמין כי ישראל יכולה להבטיח שגשוג וביטחון לכל עוטף ירושלים.

פורסם בג’רוזלם פוסט, 6.10.2017


תמונה: Bigstock


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך