JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

כמה מיהודי השמאל הקיצוני בארה”ב יוצאים כעת לחבל בתכנית ‘תגלית’. הם כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

כאשר נוסד ארגון ‘ג’יי סטריט’ לפני כעשר שנים, הוא התיימר להיות ארגון פרו-ישראלי בעד השלום. זה התפרש כשותפות עם הזרם המרכזי של השמאל הישראלי, שמטרתה ליצור תמיכה בוושינגטון לפתרון שתי המדינות בין ישראל והפלסטינים. כך, בכל אופן, רצו שנחשוב.

אך אבוי, מאז הפך ‘ג’יי סטריט’ למשהו אחר לגמרי: ארגון שמשקיע את כל זמנו וכספו בהשמצת ישראל, בהכפשת איפא”ק וארגונים יהודיים-אמריקניים אחרים, בחיזוק הקשרים בין ארה”ב לאיראן, ובתמיכה במועמדים פוליטיים שקידום BDS הוא אות כבוד עבורם.

הזרוע האוניברסיטאית של הארגון, הקרויה ‘ג’יי סטריט יו’, הפכה להיות כלי מרכזי להעברת המסרים המרעילים ביותר נגד ישראל לסטודנטים, ולערעור התמיכה בישראל באוניברסיטאות האמריקניות.

אני שומע מכלי ראשון יותר ויותר על מסעות התעמולה הארסיים והפעילויות ההרסניות של ‘ג’יי סטריט יו’ מגברים ונשים ישראלים המשמשים כשליחי הסוכנות היהודית בקמפוסים, ומאנשי המקצוע של ארגוני ‘הלל’ ו’אורתודוקס יוניון’ העובדים עם סטודנטים. כמעט כל פעילות פרו-ישראלית שהם מנסים לארגן נתקלת בהתנגדות או בשיבוש מצד שליחים ושליחוֹת של  ‘ג’יי סטריט יו’.

בערך לפני שנה פתח ארגון ‘ג’יי סטריט’ במסע התעמולה שלו, שקרא: “הַפסיקו להרוס בתים ובנו שלום”, ושנועד “לאתגר את הקהילות שלנו שיתעוררו ויראו את ההשמטה ואת המחיקה של נקודת הראות והנרטיב הפלסטיניים, שיוצרות את האקלים המאפשר להתעלם מהריסות הבתים, מהרחבת ההתנחלויות ומהכיבוש.”

ה”ג’יי-סטריטים” הצעירים (נשמע כמו “טרוצקיסטים”) אירחו סמינרים, צעדו לשגרירויות ישראל והתקשרו לקונסוליות, קיימו משמרות מחאה, הקימו קואליציות עם ארגוני קמפוס “פרוגרסיביים” ברחבי ארה”ב, ודחקו בחברי קונגרס להשמיע ביקורת נגד מדיניותה של ישראל ביהודה ובשומרון (ש’ג’יי סטריט’ מכנה, כמובן, בשם שנתן להן האו”ם, “השטחים הפלסטיניים הכבושים”, או OPT).

כעת נמצא ארגון ‘ג’יי סטריט’ ב”שלב השני” של מסע התעמולה שלו – החלשתה של תכנית ‘תגלית’, משום שהיא משרתת את “סדר היום הימני של סיפוח השטחים”.

תכנית ‘תגלית’ היא אחת היוזמות החשובות והמצליחות ביותר של הקהילה היהודית בארה”ב בדור הנוכחי; חבל הצלה במאבק הקשה לשמור על יהדותם של הצעירים היהודים בארה”ב ולהקנות להם קצת ערכים ציוניים.

אך ארגון ‘ג’יי סטריט’ אינו מרוצה מ’תגלית’ משום שלדבריו היא, וטיולים רבים אחרים שמביאים כ-50,000 סטודנטים בשנה לסיורים בישראל, מהווים מקור נרחב ל”השמטה ולמחיקה”. כלומר, הטיולים “משמיטים נרטיבים פלסטיניים בתכנון שלהם ומוחקים את הפלסטינים ואת הכיבוש מהמודעות הקולקטיבית שלנו.”

אני מצטט כאן מילה במילה מתוך ספרות התעמולה ש’ג’יי סטריט’ מפרסם בקמפוסים: “‘תגלית’ מתעלמת לגמרי מהקולות ומההתנסויות של הפלסטינים החיים תחת כיבוש בגדה המערבית. טיולים אלה, אם כן, מנציחים את הגישות ואת המדיניות המאפשרות את הריסת הבתים ואת הכיבוש.” הטיולים עלולים, חס וחלילה, להוביל לכך ש”הקהילות שלנו לא ירגישו חובה להתבטא בשם הפלסטינים ולתבוע את זכויותיהם.”

ארגון ‘ג’יי סטריט’ טוען שכל רצונו הוא לחולל רפורמה בתכנים של ‘תגלית’, אך הוא אינו ניגש ל’תגלית’ עם רעיונות חינוכיים, קונסטרוקטיביים או מלאי מחשבה; הוא פשוט מנסה לחבל בתכנית. עשרות אנשי מקצוע בקמפוסים, העוסקים בתחום, מספרים לי שפעילי ‘ג’יי סטריט יו’ עמלים בשקדנות להחליש את מאמצי הגיוס של ‘תגלית’. הם פשוט ממררים את חייהם של משתתפים פוטנציאליים בתכנית.

לכן, “להוכיח את עוולות הכיבוש ולגייס את הקהילות שלנו כדי שיעזרו להביא לסיומו” היא מטרתו של השד העוין ש’ג” סטריט’ הפך להיות.

בשם “הקהילות שלנו” – מונח חביב על ‘ג’יי סטריט’, המציין גרעין שמאל קיצוני של יהודים ולא-יהודים שהכוח המניע הפסיכו-נוירוטי של חייהם הוא הרצון להקטין את ישראל וללעוג לה – ה”ג’יי-סטריטים” מוכנים לשפוך את התינוק עם מי האמבט ולהרוג את ‘תגלית’.

חיסול ה”כיבוש” וקידום עצמאות-עם-דיקטטורה פלסטינית חשובים להם יותר מבניית זהות יהודית בסיסית ואהדה לרעיון הציוני.

האמת היא שמנקודת מבט היסטורית אל לנו להיות מופתעים מדי מהעובדה שהדור הצעיר של ‘ג’יי סטריט’ הפך להיות כה מרוחק מישראל. הדור המבוגר שלהם בהחלט הניח את היסודות להתרחקות הזו במהלך עשרים השנים האחרונות.

האם שמעתם אי-פעם על מקום שבו “קנאים דתיים קיצוניים וכנופיות” “בפרץ גואה של קיצוניות”, “יורקים”, “מכים”, “הורסים”, “מתקיפים”, “תוקפים”, “נלחמים” ו”מתעללים באכזריות” באנשים תמימים?

האם אתם מכירים מדינה (הזכירו את אפגניסטן ואת איראן כדי לרמוז על אופיה) שבה “קיצוניים דתיים” מנסים “להשיב את השעון אחורה” (הזכירו זאת שלוש פעמים לצורך הדגשה), נוהגים ב”אפליה” באופן ראוי לשמצה (חיזרו על כך ארבע פעמים), ומנסים גם בדרכים אחרות “לכפות”, “להפחיד”, “לדרוש”, “לדכא”, “לאלץ” ו”להכתיב” (תשע חזרות) את דעותיהם ה”בלתי סובלניות” לחברה נתונה תחת דיכוי?

ובכן, זוהי השפה שננקטה בידי ארגון יהודי גדול בארה”ב כדי לתאר את ישראל במסע התרמות שהושק ב-1997 כדי “לקדם פלורליזם דתי בישראל” (כביכול). ישראל תוארה גם כמדינה ש”מראה לעולם את פרצופה הדוחה של היהדות”, ושבה אי אפשר להסתובב ברחובות מבלי להיות “מותקפים בידי כנופיות של אנשים זועמים וכועסים.”

כל הדימויים המוגזמים והקיצוניים האלה – שלא היו נכונים אז וגם לא נכונים כיום – השפיעו באופן הרסני וארוך טווח על הצטיירותה של ישראל כמקום אפל וקיצוני. חישבו על ישראל וחישבו על סרטן. חישבו על ישראל וחישבו על חוסר סובלנות – ועל כיבוש. איזה אדם בר-דעת ירצה להשתייך למקום כה בריוני ורטרוגרסיבי?

לכן אין זה מפתיע שלא מעט בנים ובנות של מנהיגים יהודיים דאשתקד הם כיום מנהיגים של “קולות יהודיים למען שלום”, “אם לא עכשיו” וג’יי סטריט יו”. הם הפרי המורעל של הדור השני, הלוקח את הדמוניזציה של ישראל צעד נוסף קדימה.

ארגונים אלו אוהבים להתייחס במסעות ההשמצה שלהם ל”אופיה” של ישראל; “נשמתה של ישראל הולכת ונעשית מושחתת”, כביכול. הם נחלצים להציל את ישראל מריקבון, והם ימשיכו להילחם עד שהישראלים יבינו עד כמה הפלורליזם הדתי נוסח אמריקה הוא טוב, או עד כמה נפלאה תהיה מדינה פלסטינית עצמאית.

מובן שלכל היהודים משני צדי האוקיינוס האטלנטי יש הזכות להחזיק בדעותיהם ולקיים מסעות הסברה פוליטיים. אולם להשמיץ את ישראל באופן כה מזויף כמדינה ימיביניימית פלילית ומיליטריסטית – זה הרבה מעבר לגבולות הטעם הטוב. בתיאור המצב במושגים כה קודרים ואפוקליפטיים, ובמתקפה על ‘תגלית’, פעילי השמאל הקיצוני כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

גרסה של מאמר זה פורסמה ב-ג’רוזלם פוסט וב-ישראל היום, 21.12.2018.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

Some hard-left Jews are out to sabotage the Birthright program. They are cutting away the limb – love for, and identification with, Israel – upon which all pro-Israel Jewish community activity must be based.

When it was founded some ten years ago, J Street claimed to be a pro-Israel and pro-peace organization. That was taken to mean partnering with the mainstream Israeli political left to build support in Washington for a two-state solution between Israel and the Palestinians. Or so we were led to believe.

Since then, alas, J Street has become something else all-together: an organization that spends almost all its time and money besmirching Israel, smearing AIPAC and other leading American Jewish organizations, boosting US-Iran relations, and backing political candidates for whom promoting BDS is a badge of honor.

Its campus arm, J Street U, has become a primary vehicle for conveying the most poisonous messages against Israel to students, and the sapping of support for Israel at American universities.

I hear firsthand more and more about J Street U’s venomous campaigning and destructive activities – from young Israeli men and women who serve as Jewish Agency emissaries on campus, and Hillel and OU professionals who work with students. Almost every truly pro-Israel activity they try to organize is opposed or disrupted by J Street U hatchet men and women.

About one year ago, J Street launched its “StopDemolitionsBuildPeace” campaign, designed to “challenge our communities to wake up to the omission and erasure of Palestinian perspectives and narratives, which create the environment that make it easy to ignore demolitions, settlement expansion and occupation.”

The younger J Street-yites (sounds like “Trotskyites”) hosted teach-ins, marched to Israeli embassies and called consulates, held sleep-ins, formed coalitions with “progressive” campus organizations across America, and pressed congressmen to speak-out critically against Israeli policy in Judea and Samaria (– which, of course, J Street calls by its UN moniker, the “Occupied Palestinian Territories,” or OPT).

Now J Street is on a “second phase” of its campaign – to undermine the Birthright program, because it serves the “right-wing annexationist agenda.”

Birthright is one of the American Jewish community’s most important and successful initiatives of this generation; a lifeline in the difficult struggle to keep young American Jews Jewish and to give them some Zionist foundations.

But J Street is not happy with Birthright because it, and many other trips that bring some 50,000 students on tours of Israel, are major sources of “omission and erasure,” i.e., the trips “omit Palestinian narratives in their programming and erase Palestinians and the occupation from our collective consciousness.”

I’m quoting here verbatim from J Street campus propaganda literature: “Birthright completely ignores the voices and experiences of Palestinians living under occupation in the West Bank. These trips therefore perpetuate the attitudes and politics that help make demolitions and occupation possible.” They might, G-d forbid, lead “our communities to feel no compulsion to speak out on behalf of Palestinian rights.”

J Street claims it wants is to reform Birthright content, but it hasn’t approached Birthright with thoughtful, constructive educational ideas; it’s just sought to sabotage the program. Dozens of campus professionals in the field tell me that J Street U activists work assiduously to undermine Birthright recruitment drives. They literally make life hell for potential participants.

So you see, “bringing home the realities of the occupation and mobilizing our communities to help bring it to an end” is the hostile hobgoblin that J Street has become.

 

In the name of “our communities” – a term that J Street loves using, denoting a hard-left orbit of Jews and non-Jews for whom ranking-out Israel is the psychoneurotic driving force in their life – J Street-yites are prepared to throw the baby out with the bathwater and kill Birthright.

Crushing the “occupation” and promoting Palestinian independence-cum-dictatorship is more important than building basic Jewish identity and core Zionist sympathies.

THE TRUTH IS that in historical perspective we can’t be too surprised that J Street’s younger generation has ended-up so distant from Israel. Their elders certainly laid the groundwork over the past 20 years for such souring on Israel.

Have you ever heard of a place where “fundamentalists and gangs” in a “surging tide of extremism,” “spit,” “beat,” “vandalize,” “assault,” “attack,” “fight” and “brutally abuse” innocent people?

Are you familiar with a country (mention Afghanistan and Iran to hint at its nature) where “religious extremists” seek to “turn back the clock” (mention this three times for emphasis), notoriously practice “discrimination” (repeat four times), and otherwise seek to “impose,” “intimidate,” “demand,” “repress,” “coerce” and “dictate” (nine repetitions) their “intolerant” views on a beleaguered society?

Well, that was the language used by a major Jewish organization to describe Israel in a fundraising campaign launched in 1997 to “promote religious pluralism in Israel” (sic.). Israel was further described as a country that “shows the world a repugnant face of Judaism,” and where it is not safe to walk down the street without being “set upon by a gang of angry, enraged men.”

All this hyperbolic, radical imagery – which wasn’t true then, and it’s not accurate now either – had the long-term corrosive effect of painting Israel as a dark, extremist place. Think of Israel and think of cancer. Think of Israel and think of intolerance – and occupation. Who in their right mind wants to be associated with such a retrogressive, thuggish place?

It’s no surprise, then, that not-a-few sons and daughters of the Jewish leaders of yesteryear are J Street U, “Jewish Voices for Peace” and “If Not Now” leaders today. They are next-generation poisoned fruit, carrying the demonization of Israel a step further.

J Street campaigns love to reference the “character” of Israel; Israel’s “soul that is being corrupted,” as it were. They’re out to save Israel from rot, and they will fight-on until Israelis realize just how good American-style religious pluralism really is, or how wonderful full-fledged Palestinian statehood would be.

Of course, every Jew on either side of the Atlantic is entitled to their opinions and their political campaigns. But to spuriously malign Israel as medieval and militaristically-criminal is beyond the pale. In painting the situation in such dire and apocalyptic terms, and by attacking Birthright, hard-left activists are cutting away the limb – love for, and identification with, Israel – upon which all pro-Israel Jewish community activity must be based.

 

A version of this article was published in The Jerusalem Post and Israel Hayom, 21.12.2018. 


JISS Policy Papers are published through the generosity of the Greg Rosshandler Family.


photo: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *