מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

כמה מיהודי השמאל הקיצוני בארה"ב יוצאים כעת לחבל בתכנית 'תגלית'. הם כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

כאשר נוסד ארגון 'ג'יי סטריט' לפני כעשר שנים, הוא התיימר להיות ארגון פרו-ישראלי בעד השלום. זה התפרש כשותפות עם הזרם המרכזי של השמאל הישראלי, שמטרתה ליצור תמיכה בוושינגטון לפתרון שתי המדינות בין ישראל והפלסטינים. כך, בכל אופן, רצו שנחשוב.

אך אבוי, מאז הפך 'ג'יי סטריט' למשהו אחר לגמרי: ארגון שמשקיע את כל זמנו וכספו בהשמצת ישראל, בהכפשת איפא"ק וארגונים יהודיים-אמריקניים אחרים, בחיזוק הקשרים בין ארה"ב לאיראן, ובתמיכה במועמדים פוליטיים שקידום BDS הוא אות כבוד עבורם.

הזרוע האוניברסיטאית של הארגון, הקרויה 'ג'יי סטריט יו', הפכה להיות כלי מרכזי להעברת המסרים המרעילים ביותר נגד ישראל לסטודנטים, ולערעור התמיכה בישראל באוניברסיטאות האמריקניות.

אני שומע מכלי ראשון יותר ויותר על מסעות התעמולה הארסיים והפעילויות ההרסניות של 'ג'יי סטריט יו' מגברים ונשים ישראלים המשמשים כשליחי הסוכנות היהודית בקמפוסים, ומאנשי המקצוע של ארגוני 'הלל' ו'אורתודוקס יוניון' העובדים עם סטודנטים. כמעט כל פעילות פרו-ישראלית שהם מנסים לארגן נתקלת בהתנגדות או בשיבוש מצד שליחים ושליחוֹת של  'ג'יי סטריט יו'.

בערך לפני שנה פתח ארגון 'ג'יי סטריט' במסע התעמולה שלו, שקרא: "הַפסיקו להרוס בתים ובנו שלום", ושנועד "לאתגר את הקהילות שלנו שיתעוררו ויראו את ההשמטה ואת המחיקה של נקודת הראות והנרטיב הפלסטיניים, שיוצרות את האקלים המאפשר להתעלם מהריסות הבתים, מהרחבת ההתנחלויות ומהכיבוש."

ה"ג'יי-סטריטים" הצעירים (נשמע כמו "טרוצקיסטים") אירחו סמינרים, צעדו לשגרירויות ישראל והתקשרו לקונסוליות, קיימו משמרות מחאה, הקימו קואליציות עם ארגוני קמפוס "פרוגרסיביים" ברחבי ארה"ב, ודחקו בחברי קונגרס להשמיע ביקורת נגד מדיניותה של ישראל ביהודה ובשומרון (ש'ג'יי סטריט' מכנה, כמובן, בשם שנתן להן האו"ם, "השטחים הפלסטיניים הכבושים", או OPT).

כעת נמצא ארגון 'ג'יי סטריט' ב"שלב השני" של מסע התעמולה שלו – החלשתה של תכנית 'תגלית', משום שהיא משרתת את "סדר היום הימני של סיפוח השטחים".

תכנית 'תגלית' היא אחת היוזמות החשובות והמצליחות ביותר של הקהילה היהודית בארה"ב בדור הנוכחי; חבל הצלה במאבק הקשה לשמור על יהדותם של הצעירים היהודים בארה"ב ולהקנות להם קצת ערכים ציוניים.

אך ארגון 'ג'יי סטריט' אינו מרוצה מ'תגלית' משום שלדבריו היא, וטיולים רבים אחרים שמביאים כ-50,000 סטודנטים בשנה לסיורים בישראל, מהווים מקור נרחב ל"השמטה ולמחיקה". כלומר, הטיולים "משמיטים נרטיבים פלסטיניים בתכנון שלהם ומוחקים את הפלסטינים ואת הכיבוש מהמודעות הקולקטיבית שלנו."

אני מצטט כאן מילה במילה מתוך ספרות התעמולה ש'ג'יי סטריט' מפרסם בקמפוסים: "'תגלית' מתעלמת לגמרי מהקולות ומההתנסויות של הפלסטינים החיים תחת כיבוש בגדה המערבית. טיולים אלה, אם כן, מנציחים את הגישות ואת המדיניות המאפשרות את הריסת הבתים ואת הכיבוש." הטיולים עלולים, חס וחלילה, להוביל לכך ש"הקהילות שלנו לא ירגישו חובה להתבטא בשם הפלסטינים ולתבוע את זכויותיהם."

ארגון 'ג'יי סטריט' טוען שכל רצונו הוא לחולל רפורמה בתכנים של 'תגלית', אך הוא אינו ניגש ל'תגלית' עם רעיונות חינוכיים, קונסטרוקטיביים או מלאי מחשבה; הוא פשוט מנסה לחבל בתכנית. עשרות אנשי מקצוע בקמפוסים, העוסקים בתחום, מספרים לי שפעילי 'ג'יי סטריט יו' עמלים בשקדנות להחליש את מאמצי הגיוס של 'תגלית'. הם פשוט ממררים את חייהם של משתתפים פוטנציאליים בתכנית.

לכן, "להוכיח את עוולות הכיבוש ולגייס את הקהילות שלנו כדי שיעזרו להביא לסיומו" היא מטרתו של השד העוין ש'ג" סטריט' הפך להיות.

בשם "הקהילות שלנו" – מונח חביב על 'ג'יי סטריט', המציין גרעין שמאל קיצוני של יהודים ולא-יהודים שהכוח המניע הפסיכו-נוירוטי של חייהם הוא הרצון להקטין את ישראל וללעוג לה – ה"ג'יי-סטריטים" מוכנים לשפוך את התינוק עם מי האמבט ולהרוג את 'תגלית'.

חיסול ה"כיבוש" וקידום עצמאות-עם-דיקטטורה פלסטינית חשובים להם יותר מבניית זהות יהודית בסיסית ואהדה לרעיון הציוני.

האמת היא שמנקודת מבט היסטורית אל לנו להיות מופתעים מדי מהעובדה שהדור הצעיר של 'ג'יי סטריט' הפך להיות כה מרוחק מישראל. הדור המבוגר שלהם בהחלט הניח את היסודות להתרחקות הזו במהלך עשרים השנים האחרונות.

האם שמעתם אי-פעם על מקום שבו "קנאים דתיים קיצוניים וכנופיות" "בפרץ גואה של קיצוניות", "יורקים", "מכים", "הורסים", "מתקיפים", "תוקפים", "נלחמים" ו"מתעללים באכזריות" באנשים תמימים?

האם אתם מכירים מדינה (הזכירו את אפגניסטן ואת איראן כדי לרמוז על אופיה) שבה "קיצוניים דתיים" מנסים "להשיב את השעון אחורה" (הזכירו זאת שלוש פעמים לצורך הדגשה), נוהגים ב"אפליה" באופן ראוי לשמצה (חיזרו על כך ארבע פעמים), ומנסים גם בדרכים אחרות "לכפות", "להפחיד", "לדרוש", "לדכא", "לאלץ" ו"להכתיב" (תשע חזרות) את דעותיהם ה"בלתי סובלניות" לחברה נתונה תחת דיכוי?

ובכן, זוהי השפה שננקטה בידי ארגון יהודי גדול בארה"ב כדי לתאר את ישראל במסע התרמות שהושק ב-1997 כדי "לקדם פלורליזם דתי בישראל" (כביכול). ישראל תוארה גם כמדינה ש"מראה לעולם את פרצופה הדוחה של היהדות", ושבה אי אפשר להסתובב ברחובות מבלי להיות "מותקפים בידי כנופיות של אנשים זועמים וכועסים."

כל הדימויים המוגזמים והקיצוניים האלה – שלא היו נכונים אז וגם לא נכונים כיום – השפיעו באופן הרסני וארוך טווח על הצטיירותה של ישראל כמקום אפל וקיצוני. חישבו על ישראל וחישבו על סרטן. חישבו על ישראל וחישבו על חוסר סובלנות – ועל כיבוש. איזה אדם בר-דעת ירצה להשתייך למקום כה בריוני ורטרוגרסיבי?

לכן אין זה מפתיע שלא מעט בנים ובנות של מנהיגים יהודיים דאשתקד הם כיום מנהיגים של "קולות יהודיים למען שלום", "אם לא עכשיו" וג'יי סטריט יו". הם הפרי המורעל של הדור השני, הלוקח את הדמוניזציה של ישראל צעד נוסף קדימה.

ארגונים אלו אוהבים להתייחס במסעות ההשמצה שלהם ל"אופיה" של ישראל; "נשמתה של ישראל הולכת ונעשית מושחתת", כביכול. הם נחלצים להציל את ישראל מריקבון, והם ימשיכו להילחם עד שהישראלים יבינו עד כמה הפלורליזם הדתי נוסח אמריקה הוא טוב, או עד כמה נפלאה תהיה מדינה פלסטינית עצמאית.

מובן שלכל היהודים משני צדי האוקיינוס האטלנטי יש הזכות להחזיק בדעותיהם ולקיים מסעות הסברה פוליטיים. אולם להשמיץ את ישראל באופן כה מזויף כמדינה ימיביניימית פלילית ומיליטריסטית – זה הרבה מעבר לגבולות הטעם הטוב. בתיאור המצב במושגים כה קודרים ואפוקליפטיים, ובמתקפה על 'תגלית', פעילי השמאל הקיצוני כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

גרסה של מאמר זה פורסמה ב-ג'רוזלם פוסט וב-ישראל היום, 21.12.2018.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *