מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

על ישראל להתכונן לשינוי פרדיגמה בנוגע לממשל בשטחים; לזנוח את ההסתמכות הקלוקלת על הנהגת הפת"ח ואת הרעיון הרעוע של שתי מדינות.

 

היום שבו יסתלק מחמוד עבאס מתפקיד הנשיא-הדיקטטור של הרשות הפלסטינית קרב במהירות. אשפוזיו החוזרים ונשנים לאחרונה, כמו גם נאומי הזעם האנטישמיים והאנטי-אמריקניים הפרועים שלו, מעידים בבירור על כך שתש כוחו.

השאלה היא: מי יתפוס את מקומו, וכיצד יכולה ישראל לנווט את המהפך הבלתי-נמנע שיתרחש ברשות הפלסטינית למצב שיקדם עתיד טוב יותר בין הפלסטינים לישראלים?

החל בחאג' אמין אל-חוסייני, דרך יאסר ערפאת ועד עבאס, התנועה הלאומית הפלסטינית התפתלה והתנוונה תחת דיכוי, שחיתות, סרבנות וקיצוניות. זוהי ה"נכבה" האמיתית, האסון האמיתי, שלהם.

בסופו של יום, עבאס הוכיח שהוא מאכזב ממש כמו קודמיו. הוא נמלט ממשא ומתן ופשרה אמיתיים עם ישראל, הביע עמדות מקסימליסטיות, ליבה שנאה כלפי ישראלים ויהודים, הטמיע תרבות המכחישה את ההיסטוריה היהודית והזהות הלאומית היהודית, חלק כבוד למחבלים וקרא להטלת אות קלון פלילי על ישראל במישור הבינלאומי.

מאמציו חסרי התקנה לבודד את ישראל דיפלומטית ולאלץ את ישראל לבצע נסיגות חפוזות לא נשאו פרי. תוך כדי כך, גרם עבאס למרבית הישראלים להגיע דווקא להבנה המצערת שבעת הזו לא ניתן להגיע לסכם סביר עם הפלסטינים.

גרוע אף מכך, הרשות הפלסטינית תחת הנהגתו הפכה מושחתת לחלוטין ודכאנית באופן יוצא דופן. כך היא נתפשת גם על ידי 95.5 אחוזים מן הפלסטינים, לפי סקר שנערך לאחרונה. עשרות מיליארדי הדולרים שניתנו במסגרת הסיוע הבינלאומי נבלעו על ידי הקלפטוקרטיה של עבאס ולא סייעו בבנייתם של מוסדות אמיתיים כלשהם של ממשל פלסטיני תקין או דמוקרטי. נדמה שמטרתו העיקרית של המשטר היא להגן על זכויות-היתר של האליטות השלטוניות המזדקנות שלו. בתוך כך, עבאס איבד את עזה לתנועה אסלאמיסטית טרוריסטית הזוכה לתמיכה איראנית, ונראה סביר שהנחלה שלו בגדה המערבית הייתה גם היא נופלת לידי שליטת חמאס אילו ישראל הייתה נסוגה.

החסד היחיד, מנקודת מבטה של ישראל, הוא שעד עתה שמרה הרשות הפלסטינית על מידה מסויימת של תיאום ביטחוני עם ישראל לצורך הדיפת חדירות של חמאס והג'יהאדיסטים.

כעת, סגניו הבריונים של עבאס מתמרנים סביבו בניסיון להגיע לעמדה מועדפת בקרב על תפיסת מקומו כעריץ הגדה המערבית, מאבק המעורר שאלות בנוגע לתיאום הביטחוני בעתיד. חמאס מריח דם. הוא חש הזדמנות לשרטט מחדש את תוואי הקרב, ולהזכיר לכולם שתיאום ביטחוני עם ישראל הוא "בגידה בפלסטין" וכי כל גבולותיה של ישראל הם למעשה בלתי-חוקיים. זו הייתה משמעותה של "צעדת השיבה הגדולה" הניהיליסטית והפנטזיונרית של חמאס נגד ולאורך גדר הגבול שבין ישראל לעזה.

בהינתן מצב זה, על ישראל להתכונן לתקופת אי-יציבות ואף אנדרלמוסיה בגדה המערבית לאחר ימי עבאס. לא קיים כל מנגנון להעברה מסודרת של השלטון או לקיום בחירות. קיימים מרכזי פיקוד מרובים המתחרים ביניהם, החל מן המפלגה (פת"ח), דרך התנועה (אש"ף) והדרג הביורוקרטי (הרשות הפלסטינית), וכלה במוסדות ביטחון רשמיים מרובים, כמו גם הרבה מיליציות, כנופיות וחמולות – שחלק מהן זוכות למימון מגורמים מדינתיים עוינים. יתכן שנחזה במלחמה גלויה בין גורמים אלו, ואין באפשרותה של ישראל לעשות הרבה כדי להשפיע על התוצאה.

בינתיים, על ישראל לשמור על גבולות בטוחים, להבטיח את ביטחונם של תושבים יהודים ביהודה ושומרון, לטפל בענייני מים ותשתיות אחרות, ולהתמודד עם מתקפות דיפלומטיות פלסטיניות על ישראל.

בה בעת, על ישראל להתכונן לשינוי פרדיגמה בנוגע לממשל בשטחים; לזנוח את ההסתמכות הקלוקלת על הנהגת הפת"ח ואת הרעיון הרעועה של שתי מדינות.

על ראש הממשלה נתניהו לנצל את ההזדמנות שיוצרים חילופי השלטון בפוליטיקה הפלסטינית ובפוליטיקה האמריקנית על מנת לאתחל את הזירה הדיפלומטית. עליו להוסיף על מתווה השלום שיתכן שיוצג בקרוב על ידי ממשל טראמפ, יהא אותו מתווה שלום אשר יהא, ולנקוב בקווי המתאר של תהליך פרגמטי למזעור הסכסוך שבו ישראל יכולה להרשות לעצמה לקחת חלק.

הבסיס לאתחול זה חייב להיות מתן ביטוי לשינויים עיקריים שהתפתחו בחשיבה האסטרטגית הישראלית מאז אוסלו. תמורות עומק בתפישות ההגנה הישראליות נוצרו כתוצאה מהישגיהם של אסלאמיסטים רדיקליים במלחמות האזרחים הערביות המשתוללות ברחבי האזור, ועקב כישלונותיהם הסדרתיים של משאים-ומתנים לשלום עם הפלסטינים.

המסקנה היא כזו: מול איומים מרובים מצד אויבים בלתי-נלאים שאינם מדינות, כדוגמת חמאס, חזבאללה, הג'יהאד האסלאמי, אל-קאעידה ודאעש; ומול התבססות קדמית איראנית בסוריה; ומול שכנים פלסטיניים הלוקים בחוסר אמינות כרוני – ישראל לא תמהר לוותר על שטחי קרקע אסטרטגיים. יתרה מכך, היא תתקוף מעת לעת על מנת לדכא התקוממויות בסמוך לשטחה, במיוחד כאשר כלי נשק נורים בפועל לכיוונה של ישראל. ישראל מצויה במלחמת התשה ארוכה.

לפיכך, בכוונתה של ישראל לקיים הגנות חזקות בכל גבול, להציב את כוחותיה לאורך כל היקף הגבולות, כמו גם בתוככי הגדה המערבית על מנת להבטיח אי-קיום כוח צבאי עוין. לא קיים כל כוח שבאפשרותו להבטיח את ביטחונה של ישראל באזורים אלו למעט צה"ל.

אי לכך, ה"עצמאות" הפלסטינית שישראל יכולה להרשות היא בעיקרון רק פרובינציה (או פרובינציות) פלסטינית בעלת אוטונומיה פוליטית וכלכלית, בעוד ישראל תישאר בעלת השליטה המלאה בגבול ובביטחון בפנים השטח. מדינה פלסטינית מלאה ומאוחדת, במשמעותו של מושג זה במסגרת הפרדיגמה של "פתרון שתי המדינות", הפכה לרעיון שאבד עליו הכלח.

כתוצאה מכך, על ישראל להציע פתרונות אזוריים חלופיים לסכסוך; מבני ממשל יצירתיים כדוגמת הסדרי ריבונות משותפת פלסטינית-ירדנית-ישראלית; וחילופי שטחים בין שלושה או ארבעה צדדים, בהם מצרים וירדן.

על מעצמות המערב הגדולות להיות מוכנות לבדוק חלופות אלו ברצינות. גם על מדינות ערב לקחת אחריות על הרגעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולשקול השקעה של משאבים מוחשיים בפתרונות, לרבות חילופי שטחים ויישוב-מחדש של פליטים במדינותיהן.

אני סבור גם שהגיע הזמן להפסיק להגן הגנה כושלת על "המצב הקיים" כביכול בירושלים. משמעות הדבר היא, בראש ובראשונה, שלושה דברים שנויים במחלוקת: על ישראל לתת אזרחות מלאה לכל 300,000 ערביי ירושלים; עליה לפתוח במבצע בקנה מידה רחב לבניית בתים באזור ירושלים; ועליה להתעקש על זכויותיהם של יהודים להתפלל בהר הבית.

הצעד הראשון האמור לעיל – הענקת אזרחות לשליש הערבי מאוכלוסיית העיר – יהפוך את שלטונה של ישראל בירושלים המאוחדת ואת אחריותה בעיר לברורים. היוזמה השנייה, בנייה בשטח E-1, גבעת המטוס, עטרות ועוד, תחזק את עתידה של העיר כעיר ואם יהודית וציונית בעיקרה. הצעד האחרון האמור לעיל – היתר זהיר וצנוע ליהודים להתפלל באתר הקדוש לנו ביותר – יהיה דרך מצוינת לסחוט מן הפלסטינים הכרה בלית ברירה בזכויותיו העתיקות של העם היהודי במולדת אבותיו.

לסיכום, על נתניהו למנף נקודת מפנה זו על מנת להגדיר מחדש את הפרמטרים של השאלה כיצד באפשרותה של ישראל להתקיים כשהיא ניצבת מול התנועה הלאומית הפלסטינית הבעייתית עד מאוד, במזרח תיכון בלתי-יציב במיוחד, ותוך שמירה על חוסנה והצלחתה של ישראל.

 

פורסם ב-ג'רוזלם פוסט וב-ישראל היום באנגלית, 25.05.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה:Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *