JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק

ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק

מומחה לתורכיה

תורכיה מוצאת את עצמה היום בצומת דרכים היסטורי שבו עליה להחליט האם להמשיך לבדה מול ישראל, מצרים, יוון וקפריסין – או לאמץ שיתוף פעולה אזורי

מבוא

מזרח הים התיכון שב והופך כיום זירה למאבקי כוח משמעותיים. האזור עבר שינויים דרמטיים בעשור האחרון. "האביב הערבי", התערבות הצבא לשינוי המשטר במצרים, מלחמת האזרחים בסוריה, גלי הפליטים והידרדרות היחסים בין תורכיה למדינות המערב ולישראל – כל אלה ממלאים תפקיד חשוב בדרמה זו.

רשימה זו של התפתחויות מרחיקות לכת עדיין איננה ממצה את התמונה המלאה של הכוחות המשנים את האזור. רוסיה מבססת כאן שוב נוכחות קבועה, בעוד שסין מבקשת עוגנים לתוכנית "חגורה אחת, דרך אחת". לא זאת בלבד, אלא שמשאבי הגז הטבעי שהתגלו לאחרונה הפכו את מזרח הים התיכון לאחד האזורים הימיים הגאו-אסטרטגיים המשמעותיים ביותר, התפתחות שעשויה לעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי ואת הדינמיקה של מדיניות האנרגיה האירופית.

העתודות העשירות של גז טבעי וההזדמנויות למיזמים משותפים הופכות את מזרח הים התיכון לאזור בעל חשיבות בעיצוב מאזן הכוחות, וסוללת את הדרך לבריתות חדשות. כשחקנית מפתח באזור, תורכיה מוצאת את עצמה בצומת דרכים היסטורי שבו עליה להחליט האם להמשיך לבדה מול ישראל, מצרים, יוון וקפריסין, או לאמץ שיתוף פעולה אזורי.

אין ספק שגילוי שדות הגז הגדולים במצרים, בישראל ובקפריסין פתח אפשרויות חדשות למיזמי צינור משותפים שיובילו את השפע לאיטליה ולמערב אירופה דרך יוון, או לאספקת גז למתקני ניזול LNG)) במצרים.1 תוכניות אלה סללו את הדרך לבריתות חדשות בין אתונה, ניקוסיה, ירושלים וקהיר, בריתות שהעיתון הממשלתי התורכי הפרו-ממשלתי, יני שפאק (Yeni Şafak), תיאר כ"ציר הרשע".2

בהתחשב בשלום הקר השורר בין ישראל ומצרים, מנהיגי מצרים נמנעים מלהתייצב מול המצלמות לצד עמיתיהם הישראלים, אולם הודות לאירוח של יוון וקפריסין הצליחו ארבע המדינות ליצור רביעייה בשתי פלטפורמות תלת-צדדיות נפרדות. האחת כוללת את ישראל, יוון וקפריסין, ובמקביל לה מצרים, יוון וקפריסין (שהפסגה המשולשת האחרונה שלהן, השישית עד כה, התקיימה בכרתים ב-10 באוקטובר 2018).

מלבד הפקת רווחים מתגליות הגז, יש לארבע הבירות הללו סיבה משותפת נוספת לכרות ביניהן ברית: תורכיה. ואכן, לאור מדיניות החוץ הנאו-עות'מאנית שלה, המתנערת לעיתים קרובות מאילוצים פוליטיים ומשיקולי ריאל-פוליטיק, נראה כי תורכיה היא הקטליזטור להתקרבות זו. המחלוקות הכרוניות המתמשכות בין אנקרה לאתונה בכל הנוגע למדף היבשתי, ואף לגבול ההיסטורי בים האגאי כפי שהותווה בהסכמי לוזאן, והמחלוקת עם ניקוסיה בשאלת קפריסין הכאובה, משקפות עוינות בת מאות שנים. עוינות היסטורית זו חברה כעת לתמיכתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן באסלאמיסטים, לעמדתו הפרו-פלסטינית, להתערבותו הפרובלמטית בענייני ירושלים, לניסיונותיו לחולל דה-לגיטימציה בשלטונו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי (בעקבות הפלת משטר מורסי במצרים ב-2013) וליחסיו עם טראמפ. כל אלה דחקו את שאר הכוחות האזוריים לגיבוש ברית-למחצה נגד אנקרה. גם העוינות הגלויה והמעורבות הצבאית של אנקרה בצפון סוריה השפיעו לרעה על מעמדה של תורכיה במזרח הים התיכון.

לאור זאת, אנקרה מצאה את עצמה מבודדת באזור. לאחר שסולקה מכל המיזמים האזוריים הפוטנציאליים, אנקרה נראית כמי שלוהקה לתפקיד משביתת השמחות האזורית. במסגרת תפקידה זה אנקרה מפעילה לחצים כבדים בשאלת קפריסין, תוך שהיא מערערת על גבולות המים הכלכליים של קפריסין בניסיון לסכל את פרויקט הגז הטבעי האמור, אף כי אין הוא עובר בשטח תורכיה. בפסגה שנערכה בנובמבר 2018 בכרתים גררה עמדתה של תורכיה ביקורת חריפה מצד מצרים, יוון וקפריסין.

על מנת לנתח את יסודותיו של משחק השחמט האזורי, מאמר זה מציג את השחקנים המרכזיים, את האינטרסים שלהם, את הדינמיקה העיקרית המניעה את מדיניות החוץ שלהם ואת המחלוקות הקיימות ביניהם, תוך התמקדות בתורכיה. תחילה תוצג חשיבותן של תגליות האנרגיה במזרח הים התיכון, וייסקר המצב המשפטי הנוגע אליהן. לאחר מכן יונח בסיס גאוגרפי להבנת הדינמיקה במזרח הים התיכון והאנטגוניזם הנוכחי של מדיניות החוץ התורכית.

חשיבותן של תגליות הגז במזרח הים התיכון, וההקשר המשפטי

בעולם שבו התפתחות כלכלית תלויה במקורות אנרגיה ולנתיבים של קווי האנרגיה יש חשיבות אסטרטגית, ושבו אנרגיה משמשת להטלת סנקציות כלכליות, שיקולי אנרגיה הופכים למרכיבים חשובים במדיניות ארוכת הטווח. כך קרה שמדינות מזרח הים התיכון שאין ברשותן שדות נפט ביקשו לנסות את מזלן והחלו לערוך מחקרים סייסמיים בים התיכון.

בשנת 2003 גילתה חברת האנרגיה Shell שדה גז טבעי שהוערך ב-42 מיליארד מטר מעוקב (קמ"ק) בבלוק NEMED (צפון-מזרח הים התיכון), באזור דלתת הנילוס3 בדצמבר 2017 נכנס לייצור שדה זוהר, מאגר הגז המצרי שהתגלה ב-2015 בשולי קו התחום שבין המים הכלכליים של קפריסין ומצרים, עם עתודה משוערת של 849.50 קמ"ק.4 ב-2009 גילתה ישראל את שדה הגז תמר 1 (255 מיליארד מ"ק) וב-2010 את לווייתן (491 מיליארד מ"ק). הקרבה הגאוגרפית של לווייתן דרבנה גם את הקפריסאים לחפש גז, וב-2011 הודיעה חברת נובל אנרג'י האמריקנית על גילוי גז טבעי בבלוק 12 מול חופי קפריסין – מאגר אפרודיטה (129 מיליארד מ"ק). תגליות אלה שינו מן היסוד את התמונה האסטרטגית במזרח הים התיכון,5 כשהגז משמש בסיס לשיתוף פעולה כלכלי ואסטרטגי בין המדינות. עתודות הגז המשולבות באזור מתקרבות ל-707 מיליארד מ"ק, נפח הממקם אותן בין 30 שדות הגז הגדולים בעולם, גדול ממרבית שדות הגז בים הצפוני.6

בשנת 2013 אימצה ישראל מדיניות ייצוא המאפשרת לה למכור 50% מיתרות הגז שלה לשוקי חוץ.7 קפריסין, שהשוק המקומי שלה קטן והיא אינה שותפה לאוריינטציית הייצוא הישראלית, לא נקטה מדיניות ייצוא ברורה וגם לא שחררה נתונים רשמיים ברורים בעניין זה.8 אי-ודאות דומה אופף גם את מצרים: שדה זוהר יספק גז בעיקר לשוק המקומי, ויעשה שימוש בשני מתקנים לא מנוצלים להפקת גט"ן לייצוא. לפיכך, בשלב זה עדיין לא ברור האם הגז המזרח ים-תיכוני יפחית את תלותו של האיחוד האירופי ברוסיה.9

אמנת האומות המאוחדות לחוק הים (UNCLOS), שנכנסה לתוקפה בנובמבר 94, ביקשה לכונן פתרונות מקובלים למחלוקות הנוגעות להפקה פוטנציאלית של משאבים טבעיים מקרקעית הים. בשל אימוצה הנרחב הוחל להתייחס בהדרגה להוראות האמנה כחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי. אמנה זו קובעת כי לכל מדינת חוף יוגדרו 12 מייל ימי (כ-22 ק"מ) של מים טריטוריאליים ו-200 מייל (כ-370 ק"מ) של אזור כלכלי בלעדי (EEZ), וכן מדף יבשתי שישתרע על 250‏-300 מייל. עקרונות היסוד של אמנת הים התקבלו באופן נרחב כאמות מידה משפטיות.

ישראל, תורכיה, ארה"ב וונצואלה לא מיהרו להצטרף לאמנת הים של האו"ם, וחוסר העניין של ישראל ותורכיה באמנה זו אכן מקשה על פתרון מחלוקות בין מדינות החוף באזור לשכנותיהן. באופן בלתי נמנע התפשטו יחסי העוינות המסורתיים מהיבשה גם לשטחים הימיים. בעיות הליבה בהקשר זה כוללות את העוינות התורכית-יוונית בכל הנוגע לזכויות ריבוניות על המדף היבשתי בים האגאי, שאלת קפריסין והשלכותיה על המים הטריטוריאליים, המתיחות בנושא זכויות המים הכלכליים בין קפריסין היוונית לקפריסין התורכית ומחלוקת הגבול הימי בין ישראל ללבנון. הממד המשפטי במקרים אלה רק מחריף את המתחים הפוליטיים, האידאולוגיים והאסטרטגיים הקיימים.

יחסה של תורכיה למדינות מזרח הים התיכון

יחסה של תורכיה למדינות מזרח הים התיכון נובע מדוקטרינת חוץ עדכנית המכונה "בדידות מזהרת" (דיארלי ילנזליק), כפי שהוצגה על ידי דוברו של הנשיא ארדואן, איברהים קאלין, במקום היומרה, שהתנפצה זה מכבר, של "אפס בעיות עם השכנים". אף כי דוקטרינה חדשה זו ננטשה לכאורה ב-2016, עם הפיוס בין תורכיה לישראל, מצבם הנוכחי של היחסים הבילטרליים בין המדינות וגישתה של תורכיה למשטרים במצרים ובסוריה מעידים על ההפך המוחלט. ברוח השקפת עולמו של קאלין, תורכיה בחרה לעצב את מדיניות החוץ שלה על פי פרשנותה לערכי המוסר האסלאמיים, עיקרון שפירושו בהכרח צמצום קשריה עם "מדינות לא מוסריות". על פי היגיון זה, תורכיה אינה יכולה לנרמל באופן מלא את יחסיה עם ישראל משום שזו האחרונה ערכה שלושה מבצעים צבאיים ברצועת עזה (אם כי האינטרסים של מפלגת השלטון חייבו את ההנהגה התורכית להימנע מכל פגיעה של ממש בקשרי הסחר והכלכלה, שדווקא התרחבו בשנים האחרונות). היא גם אינה יכולה להדק את היחסים עם מצרים תחת משטרו של הנשיא א-סיסי, משום שבעיני התורכים הוא הדיח בהפיכה בלתי לגיטימית את האחים המוסלמים, וודאי שאינה יכולה לשקם את היחסים עם בשאר אל-אסד לאור מלחמת האזרחים העקובה מדם שניהל בסוריה.10 יחסיה הפורמליים עם ירדן טובים יותר, אם כי מתחת לפני השטח שוררת בעמאן דאגה עמוקה נוכח החתרנות התורכית בירושלים.

בה בעת, עם קו חוף שאורכו 1,577 ק"מ בצפון מזרח הים התיכון ונוכחות צבאית בקפריסין, אנקרה עדיין רוצה שארבעת יריביה יכירו במעמדה, וודאי שלא יתעלמו מיכולותיה ומהשפעתה במשוואה המזרח ים-תיכונית. למרבה האירוניה, אנקרה מבקשת להיכלל בכל פרויקט אנרגיה פוטנציאלי במזרח הים התיכון תוך חיזוק מעמדה כגשר אנרגיה לאירופה, למרות מדיניות החוץ האנטגוניסטית שלה. מנקודת מבט תורכית, שילובה של תורכיה בשיתוף פעולה אנרגטי אזורי יגדיל את התלות ההדדית בין המדינות ויחליש את התנגדותן ללחצים התורכיים בשאלת קפריסין (או עזה).11 תלות הדדית זו תחזק באופן בלתי נמנע את ידיה של תורכיה מול ארבע השותפות האחרות, משום שהיא תעמיד אותה בצד המקבל של הצינור. במילים אחרות, שילובה של תורכיה בפרויקט אזורי זה יאפשר לאנקרה לנטרל את העליונות הכלכלית והפוליטית של קפריסין היוונית על פני קפריסין התורכית (אחת ההשלכות הנובעות מחברותה של קפריסין, כמדינה, באיחוד האירופי). היא עלולה אף להשתמש במיקומה הגאוגרפי כדי להפעיל לחצים על מדינות מזרח הים התיכון באמצעות סגירת ברז האנרגיה לאירופה כל אימת שהדבר ישרת את האינטרסים והמטרות האידאולוגיות שלה.

מדיניות החוץ התורכית – בצל השקפת העולם האסלאמיסטית של ארדואן, שלא תמיד נענית לשיקולים של ריאליזם פוליטי – עלולה להיות בלתי ניתנת לחיזוי. למרות זאת ערך שר האנרגיה, יובל שטייניץ, שני ביקורים בתורכיה, באוקטובר 2016 וביולי 2017, כדי לבחון את ההצעה להקמת צינור ישראלי-תורכי, שאורכו המשוער כ-482 ק"מ בעלות מוערכת של כ-7 מיליארד דולר. הואיל ותורכיה מייבאת יותר ממחצית מהגז הטבעי שלה מרוסיה, וכמעט חמישית ממנו מאיראן, ייבוא גז טבעי מישראל עשוי לסייע לה בהקטנת התלות האנרגטית שלה ברוסיה ובאיראן,12 אולם בשל הידרדרות היחסים בין שתי המדינות וההתערבות המתמשכת של ארדואן בסכסוך הישראלי-פלסטיני, במיוחד בכל הנוגע לעזה ולירושלים, לא נראתה עד כה כל התקדמות ממשית בעניין זה, וסיכויי הפרויקט כיום אינם גבוהים.

אם צינור הגז של מזרח הים התיכון אכן יחצה את תורכיה, הוא יחזק את מעמדה בעולם כ"רכזת" טבעית לשינוע אנרגיה. תורכיה כבר מארחת בשטחה צינורות גז טבעי, ביניהם קו הזרם הכחול (Blue Stream) והצינור הדרום קווקזי (באקו-טביליסי-ארזורום, BTE), וסביר להניח שתארח גם את צינור "הזרם התורכי" (Turkish Stream) וצינור הגז הטרנס-אנטולי (TANAP). כדי לממש יעדים אלה תורכיה עלולה להתפתות ולהשתמש גם בחיל הים החזק שלה, נוסף למאמצים דיפלומטיים, על מנת להרתיע ולהניא את ארבע המדינות,כמו גם חברות גז בינלאומיות פוטנציאליות אחרות, מהשקת פרויקטים אזוריים שאינם כוללים את אנקרה.13

מאמציה של תורכיה לחזק את השפעתה במזרח הים התיכון אינם מוגבלים רק לממד הימי. בשנים האחרונות נקטה אנקרה מדיניות פעילה שמהותה תמיכה באחד הצדדים היריבים במדינות המתמודדות עם חוסר יציבות פנימי, בעיקר בלבנט ובצפון אפריקה, ובכלל זה סוריה, עזה מול הרשות הפלסטינית, והממשלות היריבות בלוב. במקרה של סוריה החליטה אנקרה לעלות על העגלה הרוסית, הן משום שהשפעתה הגוברת של רוסיה חותרת תחת הנוכחות האמריקנית באזור, והן בשל תמיכתה של וושינגטון במפלגת האיחוד הדמוקרטי (ה-PYD) הכורדית בצפון סוריה. לאחר ששיקמה את היחסים עם מוסקבה בעקבות המשבר שליווה את הפלת מטוס הקרב הרוסי בנובמבר 2015, יצאה תורכיה במבצע "מגן הפרת" ובמבצע "ענף זית" והצליחה להשתלט על חלקים מסוריה, למרות מחאותיה של ארצות הברית. אנקרה העניקה גם תמיכה פוליטית, כלכלית וצבאית לצבא הסורי החופשי (FSA) וסייעה לו בכיבוש הקנטונים ג'ראבולוס ועפרין. בעקבות הסכם סוצ'י, שנחתם עם רוסיה ב-18 בספטמבר, אף החלה תורכיה לפעול כנותנת החסות במרחב אידליב תוך שהיא מונעת מתקפה צבאית על מובלעת מורדים זו.

תורכיה מבקשת לחזק את השפעתה גם ברצועת עזה באמצעות הפעלת "עוצמה רכה" דרך סוכנות הסיוע הממשלתית TIKA (Turkish International Cooperation and Development Agency). במסגרת המאמצים לשיקום הרצועה, ארגוני סיוע לא-ממשלתיים וגופי ממשל תורכיים מעבירים כספי פיצויים וסיוע הומניטרי לעזה דרך נמל אשדוד. בנוסף, תורכיה מעבירה לעזה תמיכה כספית, סכום שהסתכם ב-200 מיליון דולר בין השנים 2014 ל-2017.14 בימים אלה תורכיה תומכת גם במאמצי הפיוס בין הרשות הפלסטינית לחמאס, אם כי אין זה סוד שליבה של אנקרה נוטה אל החמאס.

אנקרה מייחסת חשיבות רבה לשליטה בלוב בשל מיקומה לחוף הים התיכון, ולאחר נפילתו של הקולונל מועמר אל-קד'אפי תמכה אנקרה במועצת המעבר הלאומית (ה-National Transitional Council) והייתה המדינה הראשונה שהכירה בה כנציגתה הבלעדית של לוב כולה. על מנת לחזק את השפעתה בלוב שלחה תורכיה גם סיוע הומניטרי, אם כי זה הופסק בהמשך בשל מורכבויות ביטחוניות.15

על מנת לחזק עוד יותר את השפעתה במזרח הים התיכון תורכיה מבקשת ליצור ראשי גשר בצמתים אסטרטגיים שיאפשרו לה להרחיב את פעילותה מעבר לאזור. שנת 2017 מהווה ציון דרך בהיבט זה, שכן אז הצליחה תורכיה ליצור את "המשולש התורכי" עם חנוכתם של בסיסים צבאיים חדשים בקטאר, בסומליה ובסודאן.16 צעד נועז זה מתפרש על ידי תורכים רבים כמסר ברור למצרים ולישראל: אם תפגע אחת מהן בזכות המעבר בתום לב (Innocent Passage) של כלי שיט תורכיים בתעלת סואץ או במפרץ עקבה יספק הבסיס בסודאן לתורכיה את כל האמצעים הדרושים כדי להעניש את יריביה.17

לתורכיה, שכאמור אינה חתומה על אמנת הים של האו"ם, יש חוק משלה להסדרת האזורים הימיים. אף כי חוק זה קובע כי תחום המים הטריטוריאליים בים האגאי משתרע למרחק של 6 מייל ימי (כ-11 ק"מ) מקו החוף, בים התיכון ובים השחור קבעה אנקרה את קו הגבול במרחק של 12 מייל (כ-22 ק"מ). נוכח קרבתם של האיים היווניים בים האגאי לאדמת תורכיה, התביעה היוונית למים טריטוריאליים ברוחב של 12 מייל היא בבחינת קזוס בלי מנקודת המבט של אנקרה. יתר על כן, תורכיה טוענת כי האיים היווניים הם חלק מן המדף היבשתי התורכי, ובמילים אחרות שלאיים אלה אין מדף יבשתי משלהם. בהתאם לכך, אנקרה מציעה לשרטט קו חציוני לאורך נקודת האמצע בין החלקים היבשתיים של שתי המדינות, מתווה שיהפוך את האיים היווניים למובלעות יווניות בתוך המדף היבשתי התורכי.18 המתיחות בין שתי המדינות סביב סוגיה זו נמשכת גם היום. ב-1996 הביאה המתיחות את שתי המדינות אל סף מלחמה סביב איי אימיה/קרדק הבלתי מיושבים, ובשנים האחרונות הביע ארדואן ערעור גלוי על תקפותו של הסכם לוזאן משנות העשרים של המאה הקודמת, המתווה את גבולות תורכיה, ומכאן גם את הסטטוס-קוו הטריטוריאלי בים האגאי.

המחלוקת היוונית-תורכית על המדף היבשתי בים האגאי חרגה והתפשטה גם לאגן הים התיכון, והגבול הימי בין תורכיה היבשתית לרודוס, כמו גם לאי יווני קטן נוסף בשם קסטלוריזו/מאיס, הקרוב מאוד לחוף התורכי בדרום, הפך למוקד מתיחות בין שתי המדינות. הממשל התורכי מבקש לצמצם באופן ניכר את תחום המים הטריטוריאליים של יוון ברודוס (ר' מפות 3 ו-4), ואנקרה אף הכריזה על קסטלוריזו כמובלעת יוונית במימי תורכיה (ר' מפה 4). יוון, לעומת זאת, תובעת אזור מים טריטוריאליים ומים כלכליים רציף, בניסיון להרחיב באופן דרמטי את ריבונותה במזרח הים התיכון באמצעות הבלטת חשיבותו של הרצף הגאוגרפי בין האי קסטלוריזו לשאר האיים היווניים (ר' מפה 3).19

המתיחות בנושא הטריטוריאלי בים התיכון אינה מוגבלת לאיים רודוס וקסטלוריזו, והיא מגיעה עד קפריסין. למרות היותה שכנה של קפריסין התורכית (ה-KKTC, ר"ת של הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין בתורכית, ובאנגליתTRNC ), שחתמה עם אנקרה על הסכם תיחום דו-צדדי במענה לדרישותיה, אנקרה טוענת שקפריסין הכריזה על בלוקים 1‏-4‏-5‏-6‏-7 כחלק מהמדף היבשתי שלה (ר' מפה 1). בגיבוי לעמדתה ביחס לבלוקים שקפריסין התורכית תובעת לעצמה אימצה תורכיה שפה לוחמנית כלפי ניקוסיה, והיא מזהירה בעקביות כי היא נחושה בדעתה לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להגן על זכויותיה הריבוניות.20 בפועל, תורכיה נוקטת פעולות ימיות שמטרתן להפריע לעבודתן של ספינות המחקר באזור זה, ויעדן הסמוי – להבריח משקיעים מערביים.

בנוסף היא עורכת חיפושי גז עצמאיים משלה. במסגרת זו החליפה תורכיה את ספינת המחקר הוותיקה פירי ראיס בספינה המודרנית ברברוסה ח'יר א-דין פאשה, שהושקה לראשונה במימי מזרח הים התיכון ב-21.2017 במקביל היא פועלת גם להעצמת הזרוע הימית שלה, וכחלק מפרויקט הנשק הלאומי כבר השיקה ארבע ספינות מלחמה מצוידות היטב במסגרת תוכנית ספינות הקרב, מילגם (Milgem).22 ה-TC-G Heybeliada, שנכנסה לשימוש מבצעי ב-2011, מייצגת בצורה המוחשית ביותר את המדיניות התורכית. הספינה מוכרת גם בשם "ספינת הרפאים" בשל יכולתה להתחמק מזיהוי מכ"ם. ה-TC-G Heybeliada, שכבר הפגינה את יכולותיה, עברה לייצור סדרתי, וב-2013, 2016, ו-2017, בהתאמה, רכשו הכוחות המזוינים של תורכיה את ה-TC-G Büyükada,23 ה-TC-G Burgazada24 וה-.TC-G Kınalıada25

ב-18 באוקטובר 2018 החלו הספינות התורכיות המאובזרות הללו להפגין נוכחות במזרח הים התיכון, כאשר פריגטה יוונית ניסתה למנוע מספינת מחקר תורכית לנוע באזור השנוי במחלוקת שממערב לקפריסין, מה שגרם להתפרצות "קרב חתולים ימי" בין הצי היווני לצי התורכי.26 נוסף למאמצי הצי היווני להגביל את הפעילות התורכית באזור ניסתה ממשלת יוון להגביר את הלחץ על תורכיה לקראת ועידת הפסגה של מדינות הבלקן שנערכה בוורנה שבבולגריה בנובמבר 2018. לצד בולגריה, רומניה וסרביה הוסיפה אתונה למשתתפות בפסגה גם את ישראל ליצירת משוואה מזרח ים-תיכונית חדשה, מתוך מטרה להגביר את הלחץ על אנקרה.27 כפי שניתן היה לצפות, ממשלת ארדואן לא הגיבה בשתיקה. ב-4 בנובמבר, במהלך טקס שנערך במספנת חיל הים באיסטנבול, איים ארדואן בגלוי על יוון ועל שותפותיה במזרח הים התיכון, תוך שהוא נוקט רשמית קו ניצי נגד הקואליציה הזאת: "לעולם לא נקבל את הניסיונות לבצע מחטף על המשאבים הטבעיים במזרח הים התיכון תוך הדרת ארצנו והרפובליקה התורכית צפון קפריסין (KKTC). אין לנו שום שאיפות [ביחס] לשטחיהן של [מדינות] אחרות. מי שמתעלם מתורכיה וחושב כי הוא יכול לנקוט צעדים חד-צדדיים במזרח הים התיכון ובים האגאי, החל סוף סוף להבין שהוא עושה טעות גדולה. [כמו עם] הטרוריסטים שהבסנו בסוריה, גם כאן לא ניתן לשודדי הים לפעול נגדנו".28

סכסוך האנרגיה בין קפריסין לתורכיה

מאז הפלישה התורכית לקפריסין ב-1974 האי מחולק בפועל לשתי מדינות נפרדות: קפריסין היוונית בדרום, ומדינת קפריסין התורכית, או שטח הכיבוש התורכי (המאוכלס כיום גם במתיישבים מהיבשת) בצפון. ממשלת יוון הקפריסאית הקיימת, המכונה רשמית "הרפובליקה של קפריסין", נחשבת לבעלת הסמכות הלגיטימית בכפוף למשפט הבינלאומי, ואילו הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין היא ישות נטולת הכרה בינלאומית (למעט באנקרה). אולם למרות היותה נטולת הכרה רשמית, מאז 1983 קפריסין התורכית פועלת כמדינה ריבונית בצפון האי בזכות נוכחותו של הצבא התורכי (ה-TSK).

הממשלה הקפריסאית היוונית, המוכרת להלכה כממשל הלגיטימי היחיד באי, ביקשה לחזק את מעמדה באמצעות חתימת הסכמי תיחום להגדרת גבולות המים הכלכליים והגבולות הימיים שלה בדרום-מזרח הים התיכון. ב-1964 תבעה לעצמה קפריסין, כאי, את 12 המייל הימיים הטריטוריאליים שלה, וב-1988 אישרה את אמנת האומות המאוחדות לחוק הים (UNCLOS). בהכירה בפוטנציאל העצום הטמון בגז הטבעי חתמה קפריסין בפברואר 2003 על הסכם עם מצרים על גבול המים הכלכליים, ובעקבותיו הגיעה להסכמים דומים גם עם לבנון ב-2006 ועם ישראל ב-2010. לאחר הבטחת גבולותיה הכלכליים מדרום ומדרום-מזרח חילקה קפריסין את האזור הכלכלי הבלעדי שלה ל-13 בלוקים, והעניקה לחברת נובל אנרג'י את הזכות להפקת גז טבעי. ההתפתחות המשמעותית ביותר אירעה בדצמבר 2011, אז הכריזה נובל אנרג'י על גילוי גז טבעי בבלוק 12 – הוא מאגר הגז אפרודיטה, ולאחרונה נוספה לכך הודעת EXXON על תגליות בבלוק 10.

מפה 1: השטח החופף בין המדף היבשתי שתורכיה תובעת לעצמה לבלוקים הקפריסאים בדרום מערב האי. מקור: Prio Cyprus Centre‏ (‏2013)
מפה 1: השטח החופף בין המדף היבשתי שתורכיה תובעת לעצמה לבלוקים הקפריסאים בדרום מערב האי. מקור: Prio Cyprus Centre‏ (‏2013)

על מנת למנוע הידרדרות נוספת ביחסיה עם תורכיה ועם ה-KKTC נמנעה קפריסין ממיפוי החלקות הסמוכות לחופיו הצפוניים של האי במפת הגז הטבעי שלה, אלא שלאור המחלוקת המתמשכת ביניהן ותביעותיהן המתחרות לבלוקים 1, 4, 5, 6 ו-7 תורכיה מסרבת להכיר בהסכמי המים הכלכליים של קפריסין. לטענת אנקרה בלוקים אלה ממוקמים על המדף היבשתי של תורכיה.

מפה 2: החפיפה בין הבלוקים המורשים של ה-KKTC לבלוקים המורשים של קפריסין. מקור:Prio Cyprus Centre ‏(2013)
מפה 2: החפיפה בין הבלוקים המורשים של ה-KKTC לבלוקים המורשים של קפריסין. מקור:Prio Cyprus Centre ‏(2013)

אולם כאב הראש של קפריסין אינו מוגבל לתורכיה לבדה. בתגובה למפת החלקות ששרטטה קפריסין פרסמה ה-KKTC מפה משלה, ולפיה בלוקים "F" ו-"G" של ה-KKTC חופפים לבלוקים 1, 2, 3, 8, 9, 12 ו-13 של קפריסין היוונית. לפיכך הבלוקים היחידים של קפריסין היוונית שאינם נתונים במחלוקת על פי טענות התורכים הם בלוקים 10 ו-11. על מנת להימנע מהחרפת המתח בין המדינות נמנעה קפריסין היוונית מהוצאת הבלוקים הנתונים במחלוקת למכרז בינלאומי, אולם ניקוסיה טרם הכירה בתביעות ה-KKTC לחלקות השנויות במחלוקת.

מפה 3: המדף היבשתי התורכי וגבולות המים הכלכליים מחושבים כקווי אמצע, על פי הצעת קפריסין ויוון. מקור: Prio Cyprus Centre ‏(2013)
מפה 3: המדף היבשתי התורכי וגבולות המים הכלכליים מחושבים כקווי אמצע, על פי הצעת קפריסין ויוון. מקור: Prio Cyprus Centre ‏(2013)
מפה 4: המים הכלכליים / המדף היבשתי הפוטנציאלי של תורכיה במזרח הים התיכון על פי עקרון השוויון שתורכיה מציעה. מקור: Prio Cyprus Centre (2013)
מפה 4: המים הכלכליים / המדף היבשתי הפוטנציאלי של תורכיה במזרח הים התיכון על פי עקרון השוויון שתורכיה מציעה. מקור: Prio Cyprus Centre (2013)

נוכח תביעותיה של ה-KKTC לחופו הדרומי של האי ניתן להסיק בבטחה שטענותיה המרכזיות נוגעות לסוגיות של ריבונות ולא של חלוקת העושר. כישות המהווה חלק מהאי, קפריסין התורכית מבקשת הכרה בינלאומית בתביעתה לנתח שווה ממשאביו הטבעיים.29 אלא שה-KKTC, שתביעתה זו נשענת על החוק הבינלאומי, מוחזקת כמפרה עיקרית של אותו חוק עצמו נוכח כיבוש האי דה פקטו החל משנת 1974. על מנת לבסס את עמדתה מול קפריסין חתמה ה-KKTC ב-2011 על הסכם תיחום מדף יבשתי עם תורכיה המעניק לחברת הנפט התורכית (TPAO) את הסמכות הסופית לביצוע מחקרים סייסמיים באזור שבין תורכיה לקפריסין התורכית. אקט זה נועד, ללא ספק, לחתור תחת ריבונותה של קפריסין על חלק זה של האי.30

עמדת האיחוד האירופי

מאחר שהיעד של חלק ניכר מהגז המזרח ים-תיכוני הוא אירופה, ולאור העובדה שגם יוון וגם קפריסין חברות באיחוד האירופי, מן הראוי לבחון את צריכת האנרגיה והתלות האנרגטית של האיחוד האירופי בייבוא גז. האיחוד האירופי מייבא יותר ממחצית מכלל האנרגיה שהוא צורך, עם תלות גבוהה במיוחד בייבוא נפט גולמי (90%) וגז טבעי (69%). חשבון הייבוא הכולל עולה על מיליארד אירו ליום.31

בשל צורכי מגזר התחבורה, נפט הוא עדיין הדלק החשוב ביותר שהאיחוד האירופי צורך, וב-2017 היווה 37.1% מסך הדלקים. השימוש בגז טבעי הראה עלייה קלה, 1.2%, במהלך אותה תקופה, והגיע ל-%‎,32 23 ואילו השימוש בפחם ירד בצורה דרסטית בעשור האחרון. ב-2007 צרך האיחוד האירופי 372.9 מיליון טון פחם, ועד 2017 צנחה הצריכה ל-296.4 מיליון טון. גז נתפס היום כחומר דלק חלופי לפחם בעולם בכלל, ובאירופה בפרט.33

לפני גילויי הגז במזרח הים התיכון היו לאיחוד האירופי שני מסדרונות גז עיקריים: קווי הגז הרוסיים החוצים את הים הבלטי לאירופה דרך גרמניה, והגז הנורבגי. פרט לשני מסדרונות אלה, הפעילים עדיין, גם אלג'יריה, לוב, ניגריה וקטר נחשבות מקור חלופי לגז טבעי. על פי EU Energy in Figures: 2017 Statistical Pocket Book, ב-2015 ייבא האיחוד האירופי 37% מהגז הטבעי שלו מרוסיה, ואחריה נורבגיה עם 32.5%.34 הצינור הישראלי-קפריסאי-יווני-איטלקי המתוכנן במזרח הים-התיכון, שעליו חתמו שרי האנרגיה של ארבע המדינות מזכר הבנות בדצמבר 2017,‏35 יקטין את התלות של האיחוד האירופי ברוסיה. גם אם יוכל הצינור להעביר לאירופה 16 מיליארד מ"ק גז בשנה החל משנת 2025, הוא עדיין ייתן מענה רק ל-5% מהצריכה השנתית. ובכל זאת, האיחוד האירופי יוכל בהדרגה לצמצם את 100 ממ"ק הגז שהוא קונה מרוסיה מדי שנה.36

השיח הציבורי בתורכיה בנושא מזרח הים התיכון

בעקבות מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העצמאות התורכית (המלחמה נגד הפולש היווני) איבדה תורכיה חלקים ניכרים משטחה. בעוד שב-1913 שלטה האימפריה העות'מאנית על חופי הים האדריאטי, ב-1919 כבר הייתה בירת האימפריה, איסטנבול, נתונה תחת כיבוש. הסכם סוור (1920) הסדיר את אובדן השטח הזה ועורר טראומה לאומית, "תסמונת סוור", העוברת מדור לדור37 ומציירת את מעצמות המערב כאויבות פוטנציאליות המבקשות להחליש או לבתר את תורכיה. חוסר האמון כלפי המערב הוליד תאוריות קונספירציה לרוב, כמעט ביחס לכל מחלוקת בין תורכיה למערב.

נוסף לתסמונת סוור, הנאו-עות'מאניות שהחלה לצמוח בתקופת שלטונו של תורגוט אוזאל זכתה לתנופה משמעותית תחת ארדואן, שטיפח השקפת עולם זו והעצים את "המאבק הנצחי בין הצלב לסהר".38 רטוריקה מסוג זה הביאה רבים מהתורכים להתייחס לאירועים פוליטיים מקומיים ובינלאומיים שונים כאל מהלכים המכוונים נגד תורכיה במשחק מורכב של שחמט המתנהל כבר מאות שנים.

בהתחשב בתפיסת עולמה זו ראתה תורכיה בדחיית תוכנית השלום של ענאן לאיחוד קפריסין ב-2004, ובצירופה של קפריסין לאיחוד האירופי בשנה שלאחר מכן, צורה של השפלה דיפלומטית מכוונת. זאת ועוד, תגליות הגז של מצרים, ישראל וקפריסין במזרח הים התיכון, צמיחתה של מדינה כורדית דה פקטו בצפון עיראק ובצפון סוריה ותמיכתה של ישראל בממשלה האזורית של כורדיסטן (ה-KRG) וביוון נתפסו אף הן כחלק בלתי נפרד מ"המשחק הגדול". התעניינות גוברת של חברות נפט בינלאומיות במיזם זה, ביניהן נובל אנרג'י, החברה הרוסית גזפרום וחברת ENI האיטלקית (שרבים מהתורכים רואים בה זרוע של הוותיקן) הולידה בקרב הציבור התורכי הלך רוח הסובב סביב תאוריות קונספירציה שונות ומשונות.39 תפיסה זו, שלפיה תורכיה נמצאת תחת איום מתמיד, הפעילה באופן בלתי מפתיע את האסטרטגיה הישנה-חדשה של "גיוון הבריתות". במילים אחרות, במקום להסתמך אך ורק על המערב תורכיה מבקשת לחזק את קשריה עם רוסיה וסין, כפי שעשתה אחרי הפלישה לקפריסין ב-1974. הואיל והיחסים עם ארצות הברית, ישראל והאיחוד האירופי מתוחים, האינטרס שלה בגיוון בנות בריתה דוחק את תורכיה לכיוון ציר רוסיה-סין, ובמידה מסוימת גם לחיזוק הקשרים עם איראן.40

יש לציין שבחירה אסטרטגית זו באה לראשונה לידי ביטוי ב-2010, אז הייתה תורכיה אחת משתי המדינות היחידות (לצד ברזיל) שהצביעו נגד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות נוספות על איראן.41 סימן משמעותי נוסף למגמה זו נחשף בעקבות פרסום דו"ח ועדת פאלמר על אירועי משט המרמרה במאי 2010, שבמסגרתו התעמתו אנשי הארגון התורכי IHH42 עם צה"ל בניסיון לשבור את המצור הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה. אנקרה הטילה אז סנקציות על ישראל, ושר החוץ אחמד דוואטולו שלח מסר ישיר לישראל כשהורה לחיל הים התורכי להבטיח את "זכות השיט" של תורכיה במזרח הים התיכון. 11 ימים בלבד מאוחר יותר הוסיפה תורכיה וחיבלה במתכוון בקשרים עם ישראל, כאשר הודיע הצבא התורכי כי הצטייד במערכת זיהוי עמית-טורף (IFF)43 לאומית משלו שבאפשרותה לזהות את כוחות הצבא הישראליים והיווניים כגורמים עוינים,44 במקום בגרסת נאט"ו המזהה באופן אוטומטי את כל מטוסי מדינות נאט"ו כ"ידידים". באופן בלתי נמנע חיזקו צעדים אלה את האינטרס הישראלי בהידוק היחסים עם יוון וקפריסין.

תורכים רבים פירשו את ההתקרבות בין המדינות כתחבולה של יוון שמטרתה להשתמש בישראל כמגן מפני תורכיה בקפריסין. השמועות שישראל עומדת להקים על האי בסיס צבאי45 ולערוך תרגילים צבאיים משותפים באזורים ההרריים שלו46 הביאו רבים מהתורכים לראות בישראל איום ביטחוני מרכזי. תוצאות סקר שערכה אוניברסיטת Kadir Has (KHU) באיסטנבול מאששות מגמה זו: בשנת 2018 ראו התורכים את ארצות הברית וישראל כמקורות האיום הגדולים ביותר על הביטחון הלאומי, בשיעור של 60.2% ו-54.4%, בהתאמה.47

תקריות האוויר המתרחשות עדיין בשמי הים האגאי או מעל מימי מזרח הים התיכון בין מטוסים תורכיים ויווניים מוסיפות דלק למדורה ברמה הבין-אישית. במאי 2017, למשל, הודלפו בכל העולם צילומים המראים את צוות הספינה התורכית ברברוסה ח'יר א-דין פאשה משמיע לצי של קפריסין היוונית את המארש הצבאי העות'מאני המפורסם "Ceddin Deden", ועוררו סערה בתקשורת התורכית וברשתות חברתיות. תקרית זו מהווה אינדיקציה לעליית הלאומיות התורכית ולתפיסת "תורכיה המאוימת לעולם".48

בעשור הראשון של שנות האלפיים התמקדו התרבות הפופולרית והקולנוע התורכי בחזיונות בדבר מלחמת אמריקה-תורכיה, ואילו בשנים האחרונות התחלפה המלחמה עם ארצות הברית במלחמה תורכית-ישראלית פוטנציאלית, מלחמה הנידונה בגלוי כאפשרות ממשית באותן מדיות. אף כי חלק ממוצרי התרבות הפופולרית, כמו הסרט "עמק הזאבים – פלסטין", מתמקדים ישירות בישראל כזירת העימות, אחרים, ביניהם סרטוני יוטיוב49 ורומנים כמו "מבצע דוד" (Davut Harekatı)50 מאת סדאט פקדמיר, מתייחסים אל מזרח הים התיכון כאל נקודת החיכוך הסבירה ביותר.

על פי תרחישי מלחמה אלה, תורכיה וישראל ייכנסו ללחימה בעקבות הסלמת המצב במזרח הים התיכון. בהתחשב בעוצמתה הצבאית של ישראל התורכים אומנם יספגו נפגעים רבים, אולם באופן בלתי מפתיע תסתיימנה כל המערכות הפנטסטיות הללו בניצחונות תורכיים מכריעים שיכללו אפילו את שחרור ירושלים מה"כיבוש" הישראלי.

חילוקי הדעות הנוכחיים במזרח הים התיכון עלולים אפוא להוביל להעצמת הלאומיות התורכית כפי שהיא באה לידי ביטוי בקפריסין, בזיקה לאסלאם פוליטי שחלק מסוכניו אכן משתעשעים בפנטזיות על שחרור ירושלים מהמדינה היהודית.

מסקנות

ממשלת ארדואן עושה שימוש במדיניות החוץ התורכית הן כדי לחזק את תמיכתה הציבורית מבית והן כדי להרתיע ארבע משכנותיה למזרח הים התיכון – יוון, ישראל, קפריסין ומצרים – ממימוש שאיפותיהן באזור. דבריו של שר החוץ התורכי, מבלוט צ'בושואלו, עולים בקנה אחד עם מגמה זו. צ'בושואלו הבהיר כי תורכיה תמשיך לנקוט את כל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי להגן על האינטרסים של תורכיה ושל קפריסין התורכית נוכח התרגילים הצבאיים הנערכים במזרח הים התיכון.51 מנגד הראה לאחרונה הנשיא ארדואן סימנים לעניין בנורמליזציה אפשרית עם מצרים וישראל, תוך שימת דגש על היותה של תורכיה מסלול הייצוא הכדאי ביותר מבחינה כלכלית, בהתחשב בעלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת הצינור החלופי שמתכננות הארבע בשיתוף עם איטליה.52 דבריו של ארדואן מצביעים על כך שתורכיה עדיין מעוניינת לשמש גשר לצינור המזרח ים-תיכוני לאירופה.

יוון, ישראל, קפריסין ומצרים, מצידן, ממשיכות להתקדם משמעותית ללא תורכיה. בהקשר זה, בעקבות פסגה של המנהיגים במאי 2018 בניקוסיה,53 ביקרו שרי החוץ של יוון וקפריסין בירושלים על מנת לקדם את פרויקט הצינור. הפגישה המשולשת השנייה התנהלה לאחר שהודלף לעיתונות דו"ח מסווג של משרד החוץ הישראלי שלפיו ייצוא גז ישראלי דרך תורכיה אינו נתפס עוד כצעד נבון מכיוון שהממשל התורכי הינו "שחקן לא יציב ומסוכן".54

לאחרונה טוענים כלי התקשורת כי שתי המדינות מקיימות שיחות חשאיות במטרה לשקם את היחסים ביניהן, מגעים שיסללו ככל הנראה את הדרך לחילופי שגרירים.55 למרות השמועות המעודדות הללו, דבריו האחרונים של ראש הממשלה נתניהו על היחסים עם תורכיה ועם ארדואן, דהיינו שהוא אינו רואה שום אור בקצה המנהרה בגלל יחסו הבלתי צפוי של הנשיא ארדואן, משקפים את האמת המרה: נורמליזציה אמיתית היא עדיין בגדר שאיפה רחוקה.56

הפריזמה המדינית הנאו-עות'מאנית שתורכיה רואה דרכה את שכנותיה מונעת ממנה, ככל הנראה, לראות את מכלול ההיבטים האסטרטגיים, המשפטיים, הכלכליים והחברתיים במשוואה המזרח ים-תיכונית. אף כי הריאליזם המדיני שכינס את ארבע המדינות יחד יאלץ גם את תורכיה לנרמל את יחסיה עם ישראל ועם מצרים, אנקרה לא נקטה עדיין צעדים משמעותיים בכיוון והנשיא ארדואן ממשיך מבקר אותן ללא הרף, בעיקר כדי לזכות באישור ציבורי מבית. דבריו הקשים של ארדואן והניסיונות לדה-לגיטימציה גורמים ללא ספק למשברי אמון קשים בין קהיר וירושלים לבין תורכיה. חוסר האמון, בשילוב עם תגליות הגז, קירב בין שתי המדינות ודחף אותן לזרועותיהן של קפריסין ויוון, שגם להן חילוקי דעות חריפים עם תורכיה.

בכל הנוגע לחילוקי הדעות עם תורכיה ידן של הארבע על העליונה הן במישור האסטרטגי, הן במישור המשפטי והן במישור הכלכלי. יתרון זה עשוי לתת בידיהן את היכולת לממש את הפרויקט השאפתני שלהן, אם יהיה ביכולתן לגייס את הכספים הדרושים ליישום המיזם.

תורכיה הגיעה לצומת דרכים חדש שבו עליה להחליט: האם להמשיך לחתור ל"בדידות מזהרת" (וריאציה על המונח הבריטי המקורי מהמאה ה-19 "בדידות מזהירה"), דוקטרינת חוץ שהפכה שם נרדף למשחקי ה"הליכה על הסף" של תורכיה, או אולי לבקש נורמליזציה אמיתית עם ארבע שכנותיה. החזרת האמון בין המדינות תחייב נורמליזציה אמיתית, וזו בתורה תחייב את תורכיה להפסיק את ההתנגחות בישראל ובמצרים במרחב הפוליטי.

אם ישראל ומצרים אכן יצליחו לעבוד יחד ולייצב את המשבר בעזה, למרות הניסיונות החתרניים של רמאללה, יהיה לארדואן קל יותר להסביר לציבור התורכי את השינוי הפתאומי במדיניות או בגישה כלפי שתי המדינות, ואם אווירה כזו תישמר ותהפוך למדיניות יציבה, הרי שבסופו של דבר היא תסלול את הדרך לשיתוף פעולה אמיתי בנושא הגז מבלי להוציא מהמשוואה אף אחת מהשחקניות האזוריות. פריצת דרך כזו עשויה, לפחות להלכה, להביא להשגת הסכם שלום סופי בקפריסין, דבר שיפתח פתח לשגשוג האזור כולו. לישראל יש אינטרס ברור להשאיר דלת זו פתוחה, ולו למראית עין.

עם זאת, סביר מאוד להניח שמדיניות החוץ הנאו-עות'מאנית הנוקשה של תורכיה, המונעת על-ידי מתחים דיפלומטיים בעיקר מול מדינות לא-מוסלמיות, תאפיל על הסיכוי לשגשוג במזרח הים התיכון. יכולתו של ארדואן להפוך את המתחים הדיפלומטיים ואת הסלמת היחסים לתמיכה ציבורית בלתי מעורערת מבית אל מול המשבר הכלכלי מעודדת אותו לדבוק בגישה זו, ולגבש מורשת המבוססת על עימות בין הצלב (ומגן דוד) לסהר.

אם לא תעשה אנקרה פניית פרסה בלתי צפויה, סביר להניח שהאיבה המתגברת של תורכיה כלפי צינור הגז המזרח ים-תיכוני תשנה את התוואי כולו ותהפוך את מצרים ליעד הגז של קפריסין וישראל בדרך לייצוא לאירופה כגט"ן שיועבר בספינות, ולא בצינורות. בתרחיש כזה, אירופה לא תוכל להטיל את משקלה נגד תורכיה משום שאנקרה תוכל להשתמש במשבר הפליטים הסורי המתמשך כקלף ניצחון מול האיחוד. לכן בסופו של דבר, תורכיה היא זו שתצטרך להחליט האם לקחת חלק במיזם האזורי המשגשג הזה כשותפה אמיתית, או לפעול נגדו מבלי להשיג דבר ממשי פרט להתשה נוספת.


[1] Simon Henderson, “Cyprus Aims to Export Gas via Egypt,” The Washington Institute, September 21, 2018, https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/view/cyprus-aims-to-export-gas-via-egypt [Accessed: October 17, 2018]

[2] Ceyhun Çiçekli, “DoğuAkdeniz’de Şer İttifakı,” Yeni Şafak, October 9, 2018, https://www.yenisafak.com/hayat/dogu-akdenizde-ser-ittifaki-3400890 [Accessed: October 17, 2018]

[3] R. Suryamurthy, “Shale lures ONGC to quit block,” The Telegraph, India,https://www.telegraphindia.com/1110221/jsp/business/story_13611726.jsp [Accessed: September 5, 2018]

[4] Molly Lempriere, “Zohr gas field: Egypt’s megaproject holds a lot of promise,” Offshore Technologyhttps://www.offshore-technology.com/features/zohr-gas-field-egypts-megaproject-holds-lot-promise/ [Accessed: September 5, 2018]

[5] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, “The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios,” Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp. 1-5

[6] Moises Naim, “The Mediterranean Surprise,” Eniday, https://www.eniday.com/en/human_en/eastern-mediterranean-sea-of-gas/ [Accessed: November 21, 2018]

[7] Israeli Gas Opportunties, Israeli Ministry of Energy, http://archive.energy.gov.il/Subjects/OilSearch/documents/israeli%20gas%20opportunitties.pdf  [Accessed:March 26, 2019[

[8] Aphrodite Gas Field, https://www.offshore-technology.com/projects/aphrodite-gas-field/ [Accessed: October 17, 2018]

[9] Israel Selling Gas to Egypt: Mark of the Real New Middle East, Haaretz, September 27, 2018, https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-israel-selling-gas-to-egypt-mark-of-the-real-new-middle-east-1.6512663 [Accessed: October 17, 2018]

[10] Hay Eytan Cohen Yanarocak, “Turkish – Israeli Reconciliation: The End of 'Precious Loneliness'?” Tel Aviv Notes, Volume 10, Number 11 June 26, 2016, https://dayan.org/content/turkish-israeli-reconciliation-end-precious-loneliness [Accessed: November 5, 2018]

[11] Kıbrıs: Doğal gaz çözümü hızlandırır mı??, BBC Türkçe, July 18, 2014, https://www.bbc.com/turkce/haberler/2014/07/140718_kibris_gaz [Accessed: September 17, 2018]

[12] Alan Makovsky, "The Cyprus factor in Turkish-Israeli normalization," Turkeyscope Insights on Turkish Affairs, Vol. 1, No. 2, December 2016 https://dayan.org/content/cyprus-factor-turkish-israeli-normalization [Accessed: September 17, 2018]

[13] “Küresel enerji oyunundaTürkiye’nin pozisyonu ve Doğu Akdeniz,” Anadolu Ajansı, June 28, 2018, https://www.aa.com.tr/tr/analiz-haber/kuresel-enerji-oyununda-turkiye-nin-pozisyonu-ve-dogu-akdeniz/1189968 [Accessed: September 17, 2018]

[14] “Türkiye – Filistin Siyasi İlişkileri,” Turkish Ministry of Foreign Affairs, http://www.mfa.gov.tr/turkiye-filistin-siyasi-iliskileri.tr.mfa [Accessed: October 17, 2018]

[15] “Türkiye – Libya Siyasi İlişkileri,” Turkish Ministry of Foreign Affairs, http://www.mfa.gov.tr/turkiye-libya-siyasi-iliskileri.tr.mfa [Accessed: October 17, 2018]

[16] “Türk Üçgeni,” Vatan, December 27, 2017, http://www.gazetevatan.com/turk-ucgeni–1129823-gundem/ [Accessed: October 17, 2018]

[17] Kıyam – Sevakin Adası Neden Önemli? Çok Şaşıracaksınız – İsrail’in Planına Denizaşırı Müdahale Ettik, YouTube, https://www.youtube.com/watch?v=gjB-L2_QRZY [Accessed: October 17, 2018]

[18] TC Dışişleri Bakanlığı, “Başlıca Ege Denizi Sorunları,” http://www.mfa.gov.tr/baslica-ege-denizi-sorunlari.tr.mfa [Accessed: September 20, 2018]

[19] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, “The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios,” Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp. 26-29

[20] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, “The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios,” Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp. 51-54

[21] “Barbaros Hayrettin Paşa sismik gemisi Akdeniz’e iniyor,” Akşam, April 23, 2017, https://www.aksam.com.tr/ekonomi/barbaros-hayrettin-pasa-sismik-gemisi-akdenize-iniyor/haber-617243 [Accessed: September 20, 2018]

[22] Hay Eytan Cohen Yanaocak, “No Strings Attached: Turkey’s Arms Projects as a Foreign Policy Tool,” Turkeyscope Insights on Turkish Affairs, Vol. 1, No. 2, December 2016, https://dayan.org/content/no-strings-attached-turkey%E2%80%99s-arms-projects-foreign-policy-tool [Accessed: September 20, 2018]

[23] “Milli gemimiz suya indirildi,” Yeni Şafak, September 27, 2013, http://www.yenisafak.com/gundem/milli-gemimiz-suya-indirildi-569041 [Accessed: October 17, 2018]

[24] “Cumhurbaşkanı Burgazada Korvetini Denize İndirdi, Kınalıada'nın saç kesimini yaptı,” Haberler, June 18, 2016, http://www.haberler.com/cumhurbaskani-burgazada-korvetini-denize-indirdi-8539907-haberi/ [Accessed: October 17, 2018]

[25] “MİLGEM’dekritikadım… TGC Kınalıadadenizeindirildi,” Cumhuriyet, July 3, 2017, http://www.cumhuriyet.com.tr/haber/turkiye/773036/MiLGEM_de_kritik_adim…_TGC_Kinaliada_denize_indirildi.html [Accessed: October 17, 2018]

[26] “Yunanistan Barbaros gemisini taciz etti,” CNN Türk, October 18, 2018, https://www.cnnturk.com/son-dakika-dogu-akdenizde-gerginlik [Accessed: November 4, 2018]

[27] “Tsipras-Netanyahu discuss EastMed pipeline during Balkan summit,” Ahval, November 3, 2018, https://ahvalnews.com/eastern-mediterranean/tsipras-netanyahu-discuss-eastmed-pipeline-during-balkan-summit [Accessed: November 4, 2018]

[28] “Son dakika… Cumhurbaşkanı Erdoğan’dan flaş açıklamalar,” Hürriyet, November 4, 2018, http://www.hurriyet.com.tr/ekonomi/son-dakika-cumhurbaskani-erdogandan-flas-aciklamalar-41008240 [Accessed: November 4, 2018]

[29] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, “The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios,” Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp. 45-54.

[30] TC Dışişleri Bakanlığı Basın Açıklamaları, No: 216, 21 Eylül 2011 Türkiye – KKTC Kıta Sahanlığı Sınırlandırma Anlaşması İmzalanmasına İlişkin Dışişleri Bakanlığı Basın Açıklaması, http://www.mfa.gov.tr/no_-216_-21-eylul-2011-turkiye-_-kktc-kita-sahanligi-sinirlandirma-anlasmasi-imzalanmasina-iliskin-disisleri-bakanligi-basin-ac_.tr.mfa [Accessed: September 20, 2018]

[31] “Energy Security Strategy,” European Union, https://ec.europa.eu/energy/en/topics/energy-strategy-and-energy-union/energy-security-strategy [Accessed: August 22, 2018]

[32] “British Petroleum (BP) 2018 Statistical Review of World Energy,” p. 9, https://www.bp.com/content/dam/bp/en/corporate/pdf/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2018-full-report.pdf [Accessed: August 22, 2018]

[33] “British Petroleum (BP) 2018 Statistical Review of World Energy,” p. 39, https://www.bp.com/content/dam/bp/en/corporate/pdf/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2018-full-report.pdf [Accessed: August 22, 2018]

[34] EU Energy in Figures 2017 Statistical Pocket Book, (Luxembourg: Publications Office of the European Union, 2017), p. 26, https://publications.europa.eu/en/publication-detail/-/publication/2e046bd0-b542-11e7-837e-01aa75ed71a1/language-en/format-PDF/source-search [Accessed: August 22, 2018]

[35] Sonia Gorodeisky, “Israel-Europe gas pipeline MoU signed,” Globes, December 5 2017, https://en.globes.co.il/en/article-israel-europe-gas-pipeline-mou-signed-1001214430 [Accessed: August 22, 2018]

[36] Andrew Rettman, EU Observer, December 6, 2017, https://euobserver.com/energy/140183 [Accessed: August 22, 2018]

[37] Hasan Cemal, Kürtler (Istanbul, Doğan Kitap, 2007) p. 337

[38] “Erdoğan: Haçlı Hilal Savaşı Başladı,” Timeturk, March, 16, 2017 https://www.timeturk.com/erdogan-hacli-hilal-savasi-basladi/haber-534740 [Accessed: September 20, 2018]

[39] Cafer Talha Şeker, DoğuAkdeniz’deki Enerji Rekabetinde İsrail, VatikanveTürkiye’ninKonumu, ORDAF, February 13, 2018, http://ordaf.org/dogu-akdenizdeki-enerji-rekabetinde-israil-vatikan-ve-turkiyenin-konumu/ [Accessed: September 20, 2018]

[40] Cem Gürdeniz, DoğuAkdeniz’de yeni jeopolitik evre, Aydınlık, June 3, 2018, https://www.aydinlik.com.tr/dogu-akdeniz-de-yeni-jeopolitik-evre-cem-gurdeniz-kose-yazilari-haziran-2018 [Accessed: September 20, 2018]

[41] “BM’de Türkiye’nin İran oyu hayır oldu,” Milliyet, June 9, 2010, http://www.milliyet.com.tr/bm-de-turkiye-nin-iran-oyu-hayir-oldu/dunya/dunyadetay/09.06.2010/1248838/default.htm [Accessed: August 22, 2018]

[42] İnsan Hak ve Hürriyetleri ve İnsani Yardım Vakfı – The Foundation for Human Rights and Freedoms and Humanitarian Relief

[43] Identification of Friend and Foe

[44] “İsrail artıkTürk F-16 için ‘dost’ değil,” Sabah, September 13, 2011, https://www.sabah.com.tr/gundem/2011/09/13/israil-artik-turk-f16-icin-dost-degil [Accessed: September 20, 2018]

[45] Ata Atun, “Kıbrıs’ta İsrail’e üs,” Kıbrıs Postası, May 21, 2012, http://www.kibrispostasi.com/c1-KIBRIS_POSTASI_GAZETESI/j97/a15279-Kibrista-israile-us- [Accessed: September 20, 2018]

[46] In mountains and cities of Cyprus, IDF special forces train for war, Times of Israel, December 7, 2017, https://www.timesofisrael.com/in-mountains-and-cities-of-cyprus-idf-special-forces-train-for-war/ [Accessed: September 20, 2018]

[47] “Türk Dış Politikası Kamuoyu Algıları Araştırması: En büyük tehdit ABD ve İsrail,” Anadolu Ajansı, June 16, 2018, https://www.aa.com.tr/tr/turkiye/tu%CC%88rk-dis%CC%A7-politikasi-kamuoyu-algilari-aras%CC%A7tirmasi-en-buyuk-tehdit-abd-ve-israil/1167631 [Accessed: September 20, 2018]

[48] “Barbaros Hayrettin Paşa gemisinden Rumlara ‘mehterli’ cevap,” Hürriyet, May 5, 2017, http://www.hurriyet.com.tr/gundem/barbaros-hayrettin-pasa-gemisinden-rumlara-mehterli-cevap-40448661 [Accessed: September 17, 2018]

[49] https://www.youtube.com/watch?v=0txFO9Jt6_0 [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=bsSBdTLGV-s [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=m1adAT9yOo0&t=174s [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=UtkuhpEiWmo [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=6yqpR4vTNrc [Accessed: September 17, 2018]

[50] SedatPekdemir, DavutHarekatı (Istanbul, Yakın Plan, 2015)

[51] “Bakan Çavuşoğlu'ndan 'hidrokarbon' açıklaması: Sondajlara başlayabiliriz,” YeniŞafak, September 3, 2018, https://www.yenisafak.com/gundem/bakan-cavusoglundan-hidrokarbon-aciklamasi-sondajlara-baslayabiliriz-3393439 [Accessed: September 17, 2018]

[52] “ABD’lilerin kör bahaneleri var,” Vatan, September 9, 2018, http://www.gazetevatan.com/abd-lilerin-kor-bahaneleri-var-1198078-siyaset/ [Accessed: September 17, 2018]

[53] “PM Netanyahu meets with Cypriot President Anastasiades and Greek PM Tsipras,” Israel Ministry of Foreign Affairs, http://mfa.gov.il/MFA/PressRoom/2018/Pages/PM-Netanyahu-meets-with-Cypriot-President-Anastasiades-and-Greek-PM-Tsipras-8-May-2018.aspx [Accessed: September 20, 2018]

[54] Itamar Eichner, “Classified Report: Egypt is Preferable to Turkey for Export of Natural Gas,” YNET, August 14, 2018, https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5328693,00.html [Accessed: October 17, 2018, Hebrew]

[55] Itamar Eichner, “Israel and Turkey conduct secret talks” YNET, September 17, 2018,

[56] “Minister vs. Erdoğan: ‘Unpredictable and Hasty, Turkey Is Becoming Undemocratic,” Channel 10, October 10, 2018, https://www.10.tv/news/173844 [Accessed: October 17, 2018, Hebrew]


תמונה: NASA [Public domain], via Wikimedia Commons

Turkey finds itself at a historic junction where it must decide whether to proceed alone by challenging Israel, Egypt, Greece, and Cyprus – or whether to embrace regional cooperation.

Introduction

The eastern Mediterranean, an arena of great power struggles, has undergone dramatic changes over the past decade. The "Arab Spring," Egyptian military takeover, civil war in Syria, refugee waves, and Turkey's deteriorating relations with the West and Israel – are the most important aspects of this drama.

However, these remarkable developments alone do not provide a complete picture of the forces transforming the region. Russia is once again establishing a permanent presence, while China seeks anchors for its "Belt and Road Initiative." Moreover, the newly-discovered natural gas resources have turned the eastern Mediterranean into one of the most significant geostrategic maritime zones, which may reshape the regional balance power and the dynamics of European energy politics.

With its abundant natural gas reserves and opportunities for joint ventures, the eastern Mediterranean is emerging as an important region, shaping the balance of power and paving the way for new alliances. As a key player in the region, Turkey finds itself at a historic junction, where it must decide whether to proceed alone by challenging Israel, Egypt, Greece, and Cyprus – or whether to embrace regional cooperation.

Certainly the Egyptian, Israeli, and Cypriot discoveries of large new fields of natural gas have opened up new possibilities for joint pipeline projects to transport this bounty via Greece to Italy and to western Europe, or for liquefied natural gas (LNG) conversion to Egypt.1 This has paved the way for new alliances among Athens, Nicosia, Jerusalem, and Cairo, which the pro-Turkish government newspaper Yeni Şafak has described as an "axis of evil."2

Given the "cold peace" between Egypt and Israel, Egyptian leaders generally refrain from posing before the cameras with Israeli counterparts. Yet thanks to the hospitality of Greece and the Republic of Cyprus, the four states have managed to form a quartet on two separate trilateral platforms, namely Israel, Greece, and Cyprus and in parallel Egypt, Greece, and Cyprus (whose latest tripartite summit, the sixth so far, was held in Crete on October 10, 2018).

Besides benefitting from the gas findings, these four capitals have another common reason to forge an alliance: Turkey. Indeed, with its Neo-Ottoman foreign policy, which often shuns the considerations and imperatives of realpolitik, Turkey appears to be a catalyst for this rapprochement. Ankara's ongoing chronic disagreements with Athens over the Aegean continental shelf, and with Nicosia over the painful Cyprus question, reflect a centuries-old enmity. Now this historic animosity has been compounded by President Recep Tayyip Erdoğan's support for Islamists, his pro-Palestinian stance, his problematic intervention in in Jerusalem affairs, his attempts to delegitimize Egyptian President Abdal Fattah A-Sisi's rule (following the 2013 Egyptian military takeover), and his on-and-off relationship with Trump. All this has pushed the other regional powers to form a semi-alliance against Ankara. Ankara's open hostility and military interventions in northern Syria have negatively affected Turkey's position in the eastern Mediterranean too.

In view of the above, Ankara has found itself isolated in the region. Having been ousted from all potential joint regional projects, Ankara appears to be cast in the role of spoiler, the "killjoy" of the region.

For example, by using its leverage on the Cyprus question and declaring the Cypriot exclusive economic zone (EEZ) to be void, Ankara seeks to thwart the big natural gas pipeline project mentioned above, even though it does not traverse Turkey. At the November 2018 summit in Crete, Turkey's position drew severe criticism from Egypt, Greece, and Cyprus.

To analyze the fundamentals of this regional chess game, this study introduces the main players, their interests, and the main dynamics that drive their foreign policies, as well as their disputes, with a focus on Turkey. It starts by highlighting the importance of the energy find in the eastern Mediterranean as well as the legal situation related to this. It then provides a geostrategic basis for understanding the dynamics in the eastern Mediterranean and the current antagonism of Turkish foreign policy.

The Importance of Gas Findings in the Eastern Mediterranean, and the Legal Context

In a world where economic development is energy dependent, where pipeline routes have strategic importance, and where energy is used for economic sanctions – energy considerations are becoming important components of states' long-term policies. Therefore, eastern Mediterranean states without crude oil fields have sought to reverse their fortunes by launching seismic explorations in the Mediterranean Sea.

In 2003 Shell discovered a natural gas field estimated at 42 billion cubic meters (bcm) in the Nile Delta region's North East Mediterranean (NEMED) block.3 In December 2017 the Zohr, an Egyptian natural gas field discovered in 2015 at the edge of the Cypriot-Egyptian median line, began production, with an estimated reserve of 849.50 bcm.4 Because of its huge economic and strategic potential, the original Egyptian discovery of NEMED was seen in Israel as a sign of hope. Indeed, in 2009, Israel discovered the Tamar 1 field (255 bcm) and in 2010 the Leviathan (491 bcm). The geographical proximity of Leviathan then inspired the Cypriots to search for gas in the region, and in 2011 the American company Noble Energy announced the discovery of natural gas in Cyprus's block 12, named Aphrodite, (129 bcm). These discoveries have thoroughly transformed the strategic picture in the eastern Mediterranean,5 with gas serving as a common ground for economic and strategic cooperation among states. The combined estimated gas reserves in the region approach 707 bcm of gas, a volume that would place this among the 30 largest gas fields in the world, surpassing most of the North Sea gas fields.6

In 2013 Israel adopted an export policy that allows it to sell 50% of its gas reserves to other markets.7 Cyprus, which has a small domestic market and does not share Israel's export orientation, has not adopted a clear export policy. Nor has it released official, definitive data on this matter.8 The same uncertainty surrounds Egypt: its Zohr field will provide gas primarily for the domestic market, and it will use its two idle facilities to produce LNG for export to other markets. It therefore remains to be seen whether the eastern Mediterranean gas will decrease the EU's dependence on Russia or not.9

The United Nations Convention on the Law of the Sea (UNCLOS), which entered into force in November 1994, sought to establish peaceful solutions to disagreements over the potential extraction of natural resources from the seabed. Because of its widespread adoption, UNCLOS's provisions have gradually come to be regarded as part of customary international law. In its framework, all coastal states are granted 12 miles of territorial waters and 200 miles of an EEZ, as well as 250-300 miles of continental shelf. The fundamental principles of UNCLOS have been widely accepted as legal standards.

Israel, Turkey, the United States, and Venezuela have not hastened to join UNCLOS. Indeed, Israel and Turkey's indifference to UNCLOS has made it more difficult for the region's coastal states to resolve disagreements with their neighbors. Inevitably, traditional hostilities also spread from the land to maritime zones. The core nautical problems of the Eastern Mediterranean include Turkish-Greek antagonism regarding sovereignty rights over the Aegean Sea continental shelf basin, the Cyprus question and its ramifications for territorial waters, EEZ rights between Greek Cypriots and Turkish Cypriots, and the Israeli-Lebanese maritime border disputes. The legal dimension in these cases only exacerbates preexisting political, ideological, and strategic tensions.

Turkey

Turkey's approach to other eastern Mediterranean countries originates from a foreign policy doctrine dubbed the "Precious Loneliness" (Değerli Yalnızlık), as presented by President Erdoğan's spokesperson, İbrahim Kalın. Although this doctrine was allegedly abandoned in 2016 when Turkey and Israel reconciled, the current status of bilateral relations and Turkey's attitude vis-à-vis Egypt and Syria suggest precisely the opposite. In accordance with Kalın's worldview, Turkey chose to adapt its foreign policy to Islamic moral values, which has necessarily meant downgrading its relations with "immoral states." Following this logic, Turkey cannot normalize relations with Israel because the latter has carried out three military operations in the Gaza Strip. Nor can it consolidate relations with President al-Sisi's Egypt given that he forcefully removed the Muslim Brotherhood from power. And it certainly cannot restore relations with Bashar al-Asad considering the bloody civil war he has waged in Syria.10

At the same time, with 1577 km of coastline in the northeastern Mediterranean and a military presence in Cyprus, Ankara still wants the four rivals to recognize rather than ignore Turkey's influence and capabilities in the eastern Mediterranean equation. Ironically, despite its antagonistic foreign policy towards them, Ankara seeks to be included in every potential energy project in the eastern Mediterranean and to strengthen its position as an energy bridge to Europe. From Turkey's perspective, its inclusion in regional cooperation on energy would increase interdependence among the states and reduce their resistance to Turkish pressure on the Cyprus question (or on Gaza).11 Inevitably, such interdependence would strengthen Turkey's hands vis-à-vis all four by positioning it at the receiving end of the pipeline. In other words, Turkey's inclusion in this regional project would allow Ankara to neutralize the Greek Cypriots' economic and political superiority over Turkish Cypriots (a consequence of EU membership). It could even use its geographic position to apply pressure on all the eastern Mediterranean states – by closing the energy tap to Europe when doing so might serve its own interests and ideological aims.

Turkish foreign policy in the shadow of Erdoğan's Islamist worldview, which does not always follow the realpolitik rationale, can be unpredictable. Nevertheless, Israeli Energy Minister Yuval Steinitz has visited Turkey twice – in October 2016 and in July 2017 – to examine the prospects of a proposed Israeli-Turkish pipeline, presumably 482 km in length, at an estimated cost of $7 billion. Since Turkey imports more than half of its natural gas from Russia and nearly one-fifth from Iran, importing Israeli natural gas could reduce Turkish dependence on Russia and Iran.12 However, because of deteriorating relations between the two countries and Erdoğan's persistent interference in the Israeli-Palestinian conflict, particularly in Gaza and Jerusalem, there has been no genuine progress.

If traversing Turkey, the eastern Mediterranean pipeline will strengthen Turkey's position globally as the natural "hub" of the energy market. Turkey already hosts various natural gas pipelines, such as the Blue Stream and Baku-Tbilisi-Erzurum pipelines, and will most likely host the Turkish Stream and the TANAP pipelines. In order to reach these goals, Turkey may well be tempted to use its strong navy, in addition to diplomacy, to deter and dissuade the four states and other potential international gas companies from launching regional projects designed to exclude Ankara.13

Turkey's efforts to enhance its influence in the eastern Mediterranean are not limited to the sea basin. In recent years Ankara adopted a very proactive policy of support for various parties in politically fragmented countries, especially in the Levant and North Africa, including Syria, Gaza, the Palestinian Authority, and Libya. In Syria's case, Ankara decided to join the Russian bandwagon because its growing influence undermines the US presence in the region and because of Washington's support for the Kurdish PYD in northern Syria. Having mended relations with Moscow in the aftermath of the Russian jet crisis of November 2015, Turkey then managed to seize control over parts of Syria – despite US protests – by launching Operation Euphrates Shield and Operation Olive Branch. Ankara also provided political, economic, and military support for the Free Syrian Army (FSA) and assisted it in capturing the Jarabulus and Afrin cantons. Moreover, following the September 18 Sochi Agreement with Russia, it began to act as patron of the Idlib province, preventing a military offensive against this rebel enclave.

Turkey also seeks to increase its influence in the Gaza Strip through soft power, using its government agency, the Turkish International Cooperation and Development Agency (TIKA). In the framework of Gaza's reconstruction, Turkish NGOs and government agencies conduct reparations and transport humanitarian aid by ship to Israel's Ashdod port, to be sent to Gaza. Turkey also provides fiscal support for the Strip, which in 2014-2017 amounted to $200 million.14 Today Turkey supports the reconciliation efforts between Mahmud Abbas's Palestinian Authority and Hamas. It is no secret, however, that Ankara favors Hamas.

Ankara attributes great importance to Libya because of the latter's location on the Mediterranean. Following the fall of Colonel Muammar al-Qadhafi, Ankara supported the National Transitional Council of Tripoli and became the first country to recognize it as the sole representative of Libya in its entirety. To strengthen its soft power influence, Turkey also dispatched humanitarian aid to the country, although this was later halted because of security complexities.15

To further increase its influence in the eastern Mediterranean, Turkey seeks bridgeheads at strategic junctions that would allow it to extend its activities beyond the region. The year 2017 marked a milestone in this regard. With the inauguration of new military bases in Qatar, Somalia, and Sudan,16 Turkey has now established its "Turkish Triangle" – a bold move interpreted by many Turks as a message against Egypt and Israel: If either country attempts to block Turkish vessels' right of innocent passage through the Suez Canal or the Gulf of Aqaba, its base in Sudan would provide Turkey with all the means necessary to punish it.17

Turkey, which is not a party to UNCLOS, has its own territorial law of the sea. Although this law sets the breadth of territorial waters in the Aegean Sea at 6 miles, Ankara has established a limit of 12 miles in the Mediterranean Sea and Black Sea. Given the proximity of the Aegean Greek islands to the Turkish mainland, Ankara views Greece's claim to 12 miles of Aegean territorial waters as a casus belli. Moreover, Turkey has claimed that the Greek islands are part of the Turkish continental shelf – in other words, that these islands have no continental shelf of their own. Accordingly, Ankara has proposed delineating the median line along the midpoint between respective mainland of the two states. The Greek islands would then remain Greek enclaves within the Turkish continental shelf.18 Even today, there is a great deal of tension between the two states surrounding this issue. In 1996 brinkmanship brought the two states to the edge of war over the deserted Imia/Kardak islets, and in recent years Erdoğan has openly questioned the validity of the Treaty of Lausanne, which delineates the borders of Turkey and thus of the territorial status quo in the Aegean Sea.

The Turkish-Greek Aegean continental shelf dispute has spread to the Mediterranean basin. The maritime border between mainland Turkey and Rhodes as well as another small Greek island, Kastelorizo/Meis, has generated problems between the two states. The Turkish administration seeks to limit Greek territorial waters in Rhodes significantly (see Maps 3 and 4), and Ankara has declared Kastelorizo a Greek enclave in Turkish waters (see Map 4). Greece, in contrast, claims a contiguous territorial and EEZ zone, seeking to expand its sovereignty dramatically in the eastern Mediterranean by emphasizing Kastelorizo's geographical contiguity with the other Greek islands (see Map 3).19

The tension in the Mediterranean is not limited to Rhodes and Kastelorizo but extends to Cyprus as well. Despite being a neighbor of the KKTC (Turkish initials for the Turkish Republic of Northern Cyprus), which signed a bilateral delimitation agreement with Ankara acceding to its demands, Ankara claims Cyprus's declared 1-4-5-6-7 blocks as part of its own continental shelf (see Map 1). In contrast to its approach to blocks claimed by the KKTC, Turkey has adopted belligerent rhetoric towards Nicosia, consistently warning it that Ankara is determined to take any measures necessary to protect its own sovereign rights.20 In fact, Turkey has engaged in naval activities aimed at interfering with the work of research ships.

Turkey also conducts its own independent gas explorations. It has replaced its Piri Reis seismic ship with the modern Barbaros Hayreddin Paşa, first deployed to the eastern Mediterranean in 2017.21 Moreover, Turkey is building up its naval arm. In the framework of its national arms project, the national warship program Milgem has already produced four highly equipped warships.22 The TC-G Heybeliada, which became operational in 2011, is the most concrete illustration of Turkey's policy. It is also known as "the ghost ship" because of its capacity to evade radar detection. The TC-G Heybeliada's success has been demonstrated, and mass production is now underway. In 2013, 2016, and 2017 respectively, the Turkish Arms Forces acquired the TC-G Büyükada,23 TC-G Burgazada,24 and TC-G Kınalıada.25

On October 18, 2018, these newly-equipped Turkish ships began to make their presence known in the eastern Mediterranean. A "maritime dogfight" broke out between the Greek and Turkish navies when a Greek frigate tried to prevent a Turkish seismic ship from conducting research on the disputed maritime territory located west of Cyprus.26 In addition to the Greek navy's attempt to limit Turkish activities in the field, Greece's administration further sought to increase its leverage over Turkey through the Balkan Summit in Varna, Bulgaria. By paving the way for Israel's attendance at the summit along with Bulgaria, Romania, and Serbia, Athens has added Sofia, Belgrade, and Bucharest to its eastern Mediterranean equation for amplifying the pressure on Ankara.27 As one might expect, the Erdoğan administration has not remained silent. On November 4, during a ceremony at the shipyard of the Naval Forces in Istanbul, Erdoğan openly threathened Greece and its partners in the eastern Mediterranean, formally adopting a hawkish line against this coalition: "We will never accept the attempts to hijack the natural resources of the eastern Mediterranean while excluding our country and the KKTC. We have no ambitions [regarding] the territories of others [states]. Those who ignore Turkey and think that they can take unilateral steps in the eastern Mediterranean and in the Aegean [Sea] finally began to understand that they made a huge mistake. [As with] the terrorists who were defeated by us in Syria, we will not let these maritime bandits act against us."28

The Cyprus-Turkey Energy Dispute

Since Turkey's military intervention in 1974, the island has effectively been divided into two separate states: the Greek Cypriots in the south and the state (or Turkish occupied zone) of Turkish Cypriots (and settlers from the mainland) in the north. The current Greek Cypriot government, officially named the Republic of Cyprus, is considered the legitimate authority under international law, while the Turkish Cypriot community's Turkish Republic of Northern Cyprus (KKTC in Turkish, TRNC by its English initials) lacks international recognition (Turkey is the exception). Despite its illegitimacy, since 1983 the KKTC has been acting as the sovereign state in the north of the island thanks to the presence of the Turkish Armed Forces (TSK).

Recognized as the only de jure government on the island, the Greek Cypriots sought to strengthen their position by signing EEZ delimitation agreements and delineating maritime borders in the southeastern Mediterranean. Cyprus, as an island, claimed its 12 miles of territorial waters in 1964 and ratified UNCLOS in 1988. Recognizing the vast potential for natural gas, Cyprus signed an EEZ border agreement with Egypt in February 2003, which led to similar EEZ agreements with Lebanon in 2006 and with Israel in 2010. After securing its southern and southeastern EEZ borders, Cyprus divided its EEZ into 13 blocks and awarded Noble Energy the right to extract natural gas. The most significant development took place in December 2011, when Noble announced the discovery of natural gas in block 12 – Aphrodite.

Map 1: The overlapping area between the continental shelf claimed by Turkey and the Cyprus concession blocks in the southwest of the island – Source: Prio Cyprus Centre (2013)

To avoid further deterioration in its relations with Turkey and the KKTC, Cyprus has refrained from mapping the parcels adjacent to the northern shores of the island in its national natural gas block map. Nonetheless, Turkey has refused to recognize Cyprus's EEZ agreements because of its ongoing dispute with Cyprus and their competing claims to blocks 1, 4, 5, 6, and 7. Ankara asserts that the blocks are located on the Turkish continental shelf.

Map 2: The KKTC licensing blocks overlapping with some of the Cyprus licensing blocks – Source: Prio Cyprus Centre (2013)

Cyprus's headaches have not been limited to Turkey. In retaliation for Cyprus having produced a parcel map, the KKTC released its own map. Apparently the KKTC's "F" and "G" blocks overlap with the Greek Cypriots' 1, 2, 3, 8, 9, 12, and 13 blocks. Thus the only non-disputed Greek Cypriot blocks, according to Turkish claims, are 10 and 11. To avoid exacerbating the tension between the two states, the Greek Cypriots have refrained from opening the blocks under dispute with Turkey to an international bid. However, Nicosia has yet to recognize the KKTC's claims to its own parcels.

 

Map 3: The Turkish continental shelf and EEZ boundaries calculated as median lines, as proposed by the Cyprus and Greece – Source: Prio Cyprus Centre (2013)

 

Map 4: Potential Turkish continental shelf/EEZ in the eastern Mediterranean Sea according to the equitable principles proposed by Turkey – Source: Prio Cyprus Centre (2013)

 

In view of the KKTC's claims to the south shore of the island, it is safe to conclude that the Turkish Cypriots' main relates to issues of sovereignty rather than the sharing of wealth. As part of the island, Turkish Cypriots seek international recognition of their claim to an equal share of its natural resources.29 Yet the KKTC, while asserting this claim under international law, is regarded as the principal violator of that same law because of Turkey's de facto occupation of the island since 1974. To solidify their stance vis-à-vis Cyprus, in 2011 the KKTC and Turkey signed a continental shelf delimitation agreement granting ultimate authority to the Turkish Petroleum Corporation (TPAO) to conduct seismic research in the area between Turkey and the KKTC. This act was certainly designed to underline Cyprus's sovereignty over part of the island.30

The European Union

Since the destination proposed for much of the eastern Mediterranean gas is Europe, and both Greece and Cyprus are EU member states, the European Union's energy consumption and dependence deserve examination. The EU imports more than half of all the energy it consumes and is particularly dependent on import for crude oil (90%) and natural gas (69%). The total bill for imports exceeds €1 billion per day.31

Because of the transportation sector's needs, oil remained the most important fuel during 2017, accounting for 37.1% of the total, while the use of natural gas increased slightly – by 1.2% during the same period – reaching 23.2%.32 The EU's use of coal has drastically decreased over the past decade. In 2007, it consumed 372.9 million tons of coal, and by 2017 the figure dropped to 296.4 million tons. Gas is seen as an alternative fuel to coal for the world in general and Europe in particular.33

Before the discovery in the eastern Mediterranean, the EU had two main gas corridors: the Russian gas lines across the Baltic Sea to Europe via Germany, and Norwegian gas. Aside from these two corridors, which are still operating, Algeria, Libya, Nigeria, and Qatar are seen as alternative sources of natural gas. According to EU Energy in Figures: 2017 Statistical Pocket Book, in 2015 the EU imported 37% of its natural gas from Russia, followed by Norway at 32.5%.34 A planned Israeli-Cypriot-Greek-Italian eastern Mediterranean pipeline, for which the four countries' energy ministers signed a memorandum of understanding in December 2017,35 would reduce the EU's dependence on Russia. If the pipeline were to ship up to 16 bcm of gas per year beginning in 2025, it still would only meet about 5% of annual consumption; nonetheless, the EU would gradually be able to decrease the 100 bcm it is now buying annually from Russia.36

Turkish Public Discourse on the Eastern Mediterranean

In the aftermath of the First World War and the Turkish War of Independence, Turkey lost significant portions of land. While in 1913 the Ottoman Empire controlled the shores of the Adriatic Sea, by 1919 the empire's capital, Istanbul, was under occupation. The Sevres Treaty (1920) codified this land loss, giving rise to a national trauma – the Sevres Syndrome – which passes from generation to generation.37 Consequently, the Western powers are viewed as potential enemies that seek to weaken or dismember Turkey. The mistrust towards the West has produced a conspiracy theory for almost every disagreement between Turkey and the West.

Adding to the Sevres Syndrome, Neo-Ottomanism, which had begun to rise under Turgut Özal, gained significant momentum under Erdoğan, augmenting this worldview and highlighting "the eternal struggle between the cross and the crescent moon."38 Such rhetoric led many Turks to see various domestic and international political events as interrelated anti-Turkish moves in a complex game of chess that has been underway for centuries.

Given its worldview, Turkey saw the rejection of the Annan peace plan for Cyprus in 2004 and Cyprus's accession to the EU the following year as a form of deliberate diplomatic humiliation. Moreover, the discovery by Egypt, Israel, and Cyprus of gas in the eastern Mediterranean, the emergence of a de facto Kurdish state in northern Iraq and northern Syria, and Israel's support for the Kurdistan Regional Government (KRG) and the Greeks are inseparable parts of this "grand game." A growing interest in this venture among international oil companies – including Noble, the Russian company Gazprom, and the Italian ENI (which many Turks see him as an offshoot of the Vatican) – has created a mindset focused on conspiracy theories among the Turkish public.39 This outlook, which views Turkey as perpetually under threat, has unsurprisingly activated the old-new strategy of "diversifying alliances." In other words, rather than depend solely on the West, Turkey seeks to strengthen its ties with Russia – and China – as it did in the aftermath of 1974 Cyprus War. Because relations with the United States, Israel, and the European Union are tense, its interest in a diversification of allies is driving Turkey towards alignment with the Russia-China axis, and to some extent towards a better relationship with Iran.40

Notably, this strategic choice first manifested in 2010, when Turkey was one of two states (alongside Brazil) to vote against the UN Security Council resolution imposing additional sanctions on Iran.41 A second significant indicator followed the publication of the UN Palmer Report on the May 2010 Mavi Marmara flotilla incident, in which members of the Turkish organization IHH,42 who attempted to break the Israeli naval blockade, confronted the IDF. Ankara then imposed sanctions against Israel, and Turkish Foreign Minister Ahmet Davutoğlu sent a direct message to Israel by ordering the navy to secure Turkey's "right of navigation" in the eastern Mediterranean. Only eleven days later, Turkey further sabotaged the relations deliberately, when the Turkish military announced that it was equipped with national IFF43 software – rather than the NATO version – which could identify both Israeli and Greek armed forces as hostile entities.44 Inevitably these steps contributed to Israel's interest in enhancing relations with Greece and Cyprus.

Many Turks interpreted this new rapprochement as a maneuver by Greece, which sought to use Israel as a shield against Turkey in Cyprus. Rumors that Israel was going to establish a military base45 on the island and conduct joint military drills in the island's mountainous areas46 led many Turks to regard Israel as a core national security threat. The results of a survey by Istanbul Kadir Has University confirm this trend: in 2018 Turks viewed the United States and Israel as the greatest sources of threat to national security, at rates of 60.2% and 54.4% respectively.47

Aerial "dog fights" between Turkish and Greek aircraft, which still occur regularly in the Aegean skies or above eastern Mediterranean waters, are adding fuel to the fire at the interpersonal level. In May 2017, for instance, footage showing the crew of the Turkish Barbaros Hayreddin Paşa research ship making the Greek Cypriot fleet listen to the famous Ottoman military march "Ceddin Deden" was internationally leaked and created a stir in Turkey's media and social networks. This incident is an indicator of rising Turkish nationalism and the perception of a "perpetually threatened Turkey."48

During the first decade of the 2000s, Turkey's popular culture and cinema focused on the theme of an American-Turkish war. During recent years a potential Turkish-Israeli war has replaced war with the United States as a theme and is being openly discussed as a possibility in the same spheres. While some popular culture products, such as "The Valley of Wolves Palestine," focus directly on Israel as the theater of confrontation, others, including as YouTube videos49 or novels like Davut Harekatı (Operation David)50 by Sedat Pekdemir, regard the eastern Mediterranean as the most probable friction point.

According to these fictitious war scenarios, Turkey and Israel will engage in fighting because of brinkmanship in the eastern Mediterranean. Given Israel's military might, the Turks will suffer high casualties but unsurprisingly all these imaginary campaigns end with decisive Turkish victories that even include the liberation of Jerusalem from Israeli "occupation."

The current disputes in the eastern Mediterranean could lead to a consolidation of Turkish nationalism – as expressed in Cyprus – with political Islam, some of whose agents might indeed be fantasizing about the liberation of Jerusalem from the Jewish state

Conclusion

The Erdoğan governemnt is using Turkish foreign policy to boost its public approval at home while simultaneously deterring four other eastern Mediterranean countries – Greece, Israel, Cyprus, and Egypt – from pursuing their ambitions in the region. Recent remarks by Turkish Foreign Minister Mevlüt Çavuşoğlu's follow this pattern. Çavuşoğlu made it clear that Turkey will continue to take all necessary precautions to protect Turkish and Turkish-Cypriot interests while conducting drills in the eastern Mediterranean.51 Conversely, President Erdoğan recently signaled an interest in possible normalization with Egypt and Israel, at the same time highlighting Turkey as the most feasible route of export considering the high cost of the alternative pipeline envisioned by the four and by Italy.52 Erdoğan's remarks indicate that Turkey has not completely lost interest in acting as a bridge for the eastern Mediterranean pipeline to Europe.

Greece, Israel, Cyprus, and Egypt, for their part, continue to make significant progress – without Turkey. In this regard, following a trilateral prime-ministerial summit in May 2018 in Nicosia,53 the Greek and Cypriot foreign ministers recently visited Jerusalem to advance the pipeline project. The second trilateral ministerial meeting took place after leakage to the press of a classified Israeli Foreign Ministry report, according to which exporting Israeli gas via Turkey is no longer considered a wise move because the Turkish administration is an "unstable and dangerous actor."54

Recently media outlets have claimed that both countries are engaging in secret talks to mend this relations, which presumably would pave the way for an exchange of ambassadors.55 Despite these encouraging rumors, however, Prime Minister Netanyahu's latest remarks on relations with Turkey and Erdoğan – namely, that he cannot see any light at the end of the tunnel because of President Erdoğan's unpredictable attitude – reflect the bitter truth that genuine normalization is still a distant aspiration.56

Its Neo-Ottoman policy prism is apparently preventing Turkey from seeing the totality of strategic, legal, economic, and social dimensions in the eastern Mediterranean equation. Although the realpolitik factors that brought the four countries together would compel Turkey to normalize its relations with Israel and Egypt, Ankara still has not taken any significant steps to improve relations with these two countries, which President Erdoğan criticizes constantly and, primarily, for the sake of public approval at home. Erdoğan's harsh rhetoric and attempts at de-legitimization have undoubtedly generated severe crises of confidence vis-à-vis Turkey for both Cairo and Jerusalem. This lack of trust, combined with the discovery of gas, drove these two countries towards one another and into the arms of Cyprus and Greece, which also have strong disagreements with Turkey.

These four countries have significant superiority vis-à-vis disputes with Turkey in the strategic, legal, and economic dimensions. This might provide them with the capability to actualize their ambitious project – if they are able to raise the funds necessary to implement the venture.

Turkey has arrived at a new crossroads. Will it pursue "precious loneliness" (a variation on the original nineteenth-century British concept of "splendid isolation") – a foreign policy doctrine that has become synonymous with Turkey's games of brinkmanship? Or will it initiate genuine normalization with its four neighbors? Rebuilding trust would require genuine normalization, which in turn would require that there be no more bashing of Israel and Egypt in Turkish politics.

If Israel and Egypt do indeed manage to work together, despite subversive efforts by Ramallah, to stabilize the Gaza crisis, it would be easier for Erdoğan to explain any abrupt change in attitude or policy to the Turkish public. If such an atmosphere could be preserved and turned into a steady state policy, then it would eventually pave the way for genuine regional cooperation on gas, without the exclusion of any players. Such a breakthrough could, at least in theory, help bring about a final peace deal on the island, which would facilitate prosperity for the whole region.

However, the prospect of a prosperous eastern Mediterranean will most likely be overshadowed by Turkey's inflexible Neo-Ottoman foreign policy, which is fueled by diplomatic tensions – mainly with non-Muslim countries. Erdoğan's ability to turn diplomatic tension and brinkmanship into unshakable public support at home in the face of economic crisis has encouraged him to abide by this approach and formulate a legacy based on confrontation between the cross (and the Star of David) and the crescent.

Unless Ankara makes an unexpected U-turn, Turkey's growing animosity towards the eastern Mediterranean pipeline will most likely reverse the entire route by making Egypt the destination of Cypriot and Israeli gas, to be exported to Europe as liquefied natural gas via ships rather than through a pipeline. Europe would then be unable to counterbalance Turkey because Ankara could use the ongoing Syrian refugee crisis as a trump card against the union. Ultimately, therefore, Turkey will have to decide whether to take part in this prosperous regional venture as a genuine partner, or to act against it without achieving anything concrete other than more attrition.


[1] Simon Henderson, "Cyprus Aims to Export Gas via Egypt," The Washington Institute, September 21, 2018, https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/view/cyprus-aims-to-export-gas-via-egypt [Accessed: October 17, 2018]

[2] Ceyhun Çiçekçi, "Doğu Akdeniz'de Şer İttifakı," Yeni Şafak, October 9, 2018, https://www.yenisafak.com/hayat/dogu-akdenizde-ser-ittifaki-3400890 [Accessed: October 17, 2018]

[3] R. Suryamurthy, "Shale lures ONGC to quit block," The Telegraph India, https://www.telegraphindia.com/1110221/jsp/business/story_13611726.jsp [Accessed: September 5, 2018]

[4] Molly Lempriere, "Zohr gas field: Egypt's megaproject holds a lot of promise," Offshore Technology, https://www.offshore-technology.com/features/zohr-gas-field-egypts-megaproject-holds-lot-promise/ [Accessed: September 5, 2018]

[5] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, "The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios," Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp.1-5

[6] Moises Naim, "The Mediterranean Surprise," Eniday, https://www.eniday.com/en/human_en/eastern-mediterranean-sea-of-gas/ [Accessed: November 21, 2018]

[7] Israeli Gas Opportunties. Israeli Ministry of Energy, http://archive.energy.gov.il/Subjects/OilSearch/documents/israeli%20gas%20opportunitties.pdf

[8] Aphrodite Gas Field, https://www.offshore-technology.com/projects/aphrodite-gas-field/ [Accessed: October 17, 2018]

[9] Israel Selling Gas to Egypt: Mark of the Real New Middle East, Haaretz, September 27, 2018, https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-israel-selling-gas-to-egypt-mark-of-the-real-new-middle-east-1.6512663 [Accessed: October 17, 2018]

[10] Hay Eytan Cohen Yanarocak, "Turkish – Israeli Reconciliation: The End of "Precious Loneliness"?" Tel Aviv Notes, Volume 10, Number 11 June 26, 2016 https://dayan.org/content/turkish-israeli-reconciliation-end-precious-loneliness [Accessed: November 5, 2018]

[11] Kıbrıs: Doğal gaz çözümü hızlandırır mı?, BBC Türkçe, July 18, 2014, https://www.bbc.com/turkce/haberler/2014/07/140718_kibris_gaz [Accessed: September 17, 2018]

[12] Alan Makovsky, The Cyprus factor in Turkish-Israeli normalization, Turkeyscope Insights on Turkish Affairs, Vol. 1, No. 2, December 2016 https://dayan.org/content/cyprus-factor-turkish-israeli-normalization [Accessed: September 17, 2018]

[13] "Küresel enerji oyununda Türkiye'nin pozisyonu ve Doğu Akdeniz," Anadolu Ajansı, June 28, 2018, https://www.aa.com.tr/tr/analiz-haber/kuresel-enerji-oyununda-turkiye-nin-pozisyonu-ve-dogu-akdeniz/1189968 [Accessed: September 17, 2018]

[14] "Türkiye – Filistin Siyasi İlişkileri," Turkish Ministry of Foreign Affairs, http://www.mfa.gov.tr/turkiye-filistin-siyasi-iliskileri.tr.mfa [Accessed: October 17, 2018]

[15] "Türkiye – Libya Siyasi İlişkileri," Turkish Ministry of Foreign Affairs, http://www.mfa.gov.tr/turkiye-libya-siyasi-iliskileri.tr.mfa [Accessed: October 17, 2018]

[16] "Türk Üçgeni," Vatan, December 27, 2017, http://www.gazetevatan.com/turk-ucgeni–1129823-gundem/ [Accessed: October 17, 2018]

[17] Kıyam – Sevakin Adası Neden Önemli? Çok Şaşıracaksınız – İsrail'in Planına Denizaşırı Müdahale Ettik, YouTube, https://www.youtube.com/watch?v=gjB-L2_QRZY [Accessed: October 17, 2018]

[18] TC Dışişleri Bakanlığı, "Başlıca Ege Denizi Sorunları," http://www.mfa.gov.tr/baslica-ege-denizi-sorunlari.tr.mfa [Accessed: September 20, 2018 ]

[19]Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, "The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios," Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp.26-29

[20] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, "The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios," Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp.51-54

[21] "Barbaros Hayrettin Paşa sismik gemisi Akdeniz'e iniyor," Akşam, April 23, 2017, https://www.aksam.com.tr/ekonomi/barbaros-hayrettin-pasa-sismik-gemisi-akdenize-iniyor/haber-617243 [Accessed: September 20, 2018]

[22] Hay Eytan Cohen Yanaocak, "No Strings Attached: Turkey's Arms Projects as a Foreign Policy Tool" Turkeyscope Insights on Turkish Affairs, Vol. 1, No. 2, December 2016 https://dayan.org/content/no-strings-attached-turkey%E2%80%99s-arms-projects-foreign-policy-tool [Accessed: September 20, 2018]

[23] "Milli gemimiz suya indirildi," Yeni Şafak, September 27, 2013, http://www.yenisafak.com/gundem/milli-gemimiz-suya-indirildi-569041 [Accessed: October 17, 2018]

[24] "Cumhurbaşkanı Burgazada Korvetini Denize İndirdi, Kınalıada'nın Saç Kesimini Yaptı," Haberler, June 18, 2016, http://www.haberler.com/cumhurbaskani-burgazada-korvetini-denize-indirdi-8539907-haberi/ [Accessed: October 17, 2018]

[25] "MİLGEM'de kritik adım… TGC Kınalıada denize indirildi," Cumhuriyet, July 3, 2017 http://www.cumhuriyet.com.tr/haber/turkiye/773036/MiLGEM_de_kritik_adim…_TGC_Kinaliada_denize_indirildi.html [Accessed: October 17, 2018]

[26] "Yunanistan Barbaros gemisini taciz etti," CNN Türk, October 18, 2018 https://www.cnnturk.com/son-dakika-dogu-akdenizde-gerginlik [Accessed: November 4, 2018]

[27] "Tsipras-Netanyahu discuss EastMed pipeline during Balkan summit," Ahval, November 3, 2018 https://ahvalnews.com/eastern-mediterranean/tsipras-netanyahu-discuss-eastmed-pipeline-during-balkan-summit [Accessed: November 4, 2018]

[28] "Son dakika… Cumhurbaşkanı Erdoğan'dan flaş açıklamalar," Hürriyet, November 4, 2018 http://www.hurriyet.com.tr/ekonomi/son-dakika-cumhurbaskani-erdogandan-flas-aciklamalar-41008240 [Accessed: November 4, 2018]

[29] Ayla Gürel, Fiona Mullen and Harry Tzimitras, "The Cyprus Hydrocarbons Issue: Context, Positions and Future Scenarios," Prio Cyprus Center, PCC Report 1, 2013, pp.45-54

[30] TC Dışişleri Bakanlığı, Basın Açıklamaları, No: 216, 21 Eylül 2011 Türkiye – KKTC Kıta Sahanlığı Sınırlandırma Anlaşması İmzalanmasına İlişkin Dışişleri Bakanlığı Basın Açıklaması, http://www.mfa.gov.tr/no_-216_-21-eylul-2011-turkiye-_-kktc-kita-sahanligi-sinirlandirma-anlasmasi-imzalanmasina-iliskin-disisleri-bakanligi-basin-ac_.tr.mfa [Accessed: September 20, 2018 ]

[31] "Energy Security Strategy," European Union, https://ec.europa.eu/energy/en/topics/energy-strategy-and-energy-union/energy-security-strategy [Accessed: August 22, 2018 ]

[32] "British Petroleum (BP) 2018 Statistical Review of World Energy," p.9 https://www.bp.com/content/dam/bp/en/corporate/pdf/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2018-full-report.pdf [Accessed: August 22, 2018 ]

[33] "British Petroleum (BP) 2018 Statistical Review of World Energy," p.39 https://www.bp.com/content/dam/bp/en/corporate/pdf/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2018-full-report.pdf [Accessed: August 22, 2018 ]

[34] EU Energy in Figures 2017 Statistical Pocket Book, (Luxembourg: Publications Office of the European Union, 2017) p.26 https://publications.europa.eu/en/publication-detail/-/publication/2e046bd0-b542-11e7-837e-01aa75ed71a1/language-en/format-PDF/source-search [Accessed: August 22, 2018]

[35] Sonia Gorodeisky, "Israel-Europe gas pipeline MoU signed," Globes, December 5 2017, https://en.globes.co.il/en/article-israel-europe-gas-pipeline-mou-signed-1001214430 [Accessed: August 22, 2018]

[36] Andrew Rettman, EU Observer, December 6, 2017, https://euobserver.com/energy/140183 [Accessed: August 22, 2018]

[37] Hasan Cemal, Kürtler (Istanbul, Doğan Kitap, 2007) p.337

[38] "Erdoğan: Haçlı-Hilal savaşı başladı," Timeturk, March, 16, 2017 https://www.timeturk.com/erdogan-hacli-hilal-savasi-basladi/haber-534740 [Accessed: September 20, 2018]

[39] Cafer Talha Şeker, Doğu Akdeniz'deki Enerji Rekabetinde İsrail, Vatikan ve Türkiye'nin Konumu, ORDAF, February 13, 2018, http://ordaf.org/dogu-akdenizdeki-enerji-rekabetinde-israil-vatikan-ve-turkiyenin-konumu/ [Accessed: September 20, 2018]

[40] Cem Gürdeniz, Doğu Akdeniz'de yeni jeopolitik evre, Aydınlık, June 3, 2018, https://www.aydinlik.com.tr/dogu-akdeniz-de-yeni-jeopolitik-evre-cem-gurdeniz-kose-yazilari-haziran-2018 [Accessed: September 20, 2018]

[41] "BM'de Türkiye'nin İran oyu hayır oldu," Milliyet, June 9, 2010, http://www.milliyet.com.tr/bm-de-turkiye-nin-iran-oyu-hayir-oldu/dunya/dunyadetay/09.06.2010/1248838/default.htm [Accessed: August 22, 2018]

[42] İnsan Hak ve Hürriyetleri ve İnsani Yardım Vakfı – The Foundation for Human Rights and Freedoms and Humanitarian Relief

[43] Identification of Friend and Foe

[44] "İsrail artık Türk F-16 için 'dost' değil," Sabah, September 13, 2011, https://www.sabah.com.tr/gundem/2011/09/13/israil-artik-turk-f16-icin-dost-degil [Accessed: September 20, 2018]

[45] Ata Atun, "Kıbrıs'ta İsrail'e üs," Kıbrıs Postası, May 21, 2012 http://www.kibrispostasi.com/c1-KIBRIS_POSTASI_GAZETESI/j97/a15279-Kibrista-israile-us- [Accessed: September 20, 2018]

[46] In mountains and cities of Cyprus, IDF special forces train for war, Times of Israel, December 7, 2017, https://www.timesofisrael.com/in-mountains-and-cities-of-cyprus-idf-special-forces-train-for-war/ [Accessed: September 20, 2018]

[47] "Türk Dış Politikası Kamuoyu Algıları Araştırması: En büyük tehdit ABD ve İsrail," Anadolu Ajansı, June 16, 2018, https://www.aa.com.tr/tr/turkiye/tu%CC%88rk-dis%CC%A7-politikasi-kamuoyu-algilari-aras%CC%A7tirmasi-en-buyuk-tehdit-abd-ve-israil/1167631 [Accessed: September 20, 2018]

[48] "Barbaros Hayrettin Paşa gemisinden Rumlara 'mehterli' cevap," Hürriyet, May 5, 2017 http://www.hurriyet.com.tr/gundem/barbaros-hayrettin-pasa-gemisinden-rumlara-mehterli-cevap-40448661 [Accessed: September 17, 2018]

[49] https://www.youtube.com/watch?v=0txFO9Jt6_0 [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=bsSBdTLGV-s [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=m1adAT9yOo0&t=174s [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=UtkuhpEiWmo [Accessed: September 17, 2018]

https://www.youtube.com/watch?v=6yqpR4vTNrc [Accessed: September 17, 2018]

[50] Sedat Pekdemir, Davut Harekatı (Istanbul, Yakın Plan, 2015)

[51] "Bakan Çavuşoğlu'ndan 'hidrokarbon' açıklaması: Sondajlara başlayabiliriz," Yeni Şafak, September 3, 2018, https://www.yenisafak.com/gundem/bakan-cavusoglundan-hidrokarbon-aciklamasi-sondajlara-baslayabiliriz-3393439 [Accessed: September 17, 2018]

[52] "ABD'lilerin kör bahaneleri var," Vatan, September 9, 2018, http://www.gazetevatan.com/abd-lilerin-kor-bahaneleri-var-1198078-siyaset/ [Accessed: September 17, 2018]

[53] "PM Netanyahu meets with Cypriot President Anastasiades and Greek PM Tsipras," Israel Ministry of Foreign Affairs, http://mfa.gov.il/MFA/PressRoom/2018/Pages/PM-Netanyahu-meets-with-Cypriot-President-Anastasiades-and-Greek-PM-Tsipras-8-May-2018.aspx [Accessed: September 20, 2018]

[54] Itamar Eichner, "Classified Report: Egypt is Preferable to Turkey for Export of Natural Gas," YNET August 14, 2018 https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5328693,00.html [Accessed: October 17, 2018, Hebrew]

[55] Itamar Eichner, "Secret Talks on Ending the Crisis Take Place between Israel and Turkey," YNET, September 17, 2018 [Accessed: October 17, 2018, Hebrew]

[56] "Minister vs. Erdoğan: 'Unpredictable and Hasty, Turkey Is Becoming Undemocratic," Channel 10, October 10, 2018 https://www.10.tv/news/173844 [Accessed: October 17, 2018, Hebrew]


photo: NASA [Public domain], via Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך