מכון מחקר מכוון מדיניות בנושאי חוץ וביטחון למען ישראל בטוחה

ברית הגנה אזורית נגד איראן בהנהגת ארה”ב – חלומות באספמיה

מרבית ההנחות שמאחורי התוכנית האמריקנית לברית הגנה אזורית מוטעות, ורוב מעשיה של וושינגטון אינם משרתים את המטרה.
Israel and US flags

הממשל האמריקני הנוכחי רואה במלחמה בעזה הזדמנות ליצר ברית אזורית נגד איראן כדי להגביר את היציבות במזה”ת ולמנוע הסלמה למלחמה אזורית. בעיני רוחה, סעודיה תחתום על ברית הגנה עם ארה”ב ותצטרף להסכמי אברהם, מעשה אשר יפתח את הדרך למדינות מוסלמיות נוספות לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זאת הסוכריה לירושלים שתצטרך להתחייב למסלול להקמת מדינה פלסטינית והפלסטינים יצטרכו לבצע תיקונים משמעותיים במערכת הפוליטית שלהם. ישראל גם תידרש לעזור לממשל ביידן להעביר בסנאט את תוכנית ברית ההגנה, בעיקר המרכיב הסעודי. לאישור הסנאט דרוש רוב של שני שליש  שמחייב שכנוע של סנאטורים מהמפלגה הרפובליקנית. לדעת ממשל בידן, זוהי הדרך למנוע מאיראן המשך השתלטות על המזה”ת.

למרבה הצער, ההנחות שמאחורי תוכנית אמריקנית זאת מוטעות, ורוב מעשיה של וושינגטון אינם משרתים את המטרה.

כל ברית הגנה מבוססת על יכולת ההרתעה של מובילת הברית. כפי שראינו במהלך המלחמה בעזה, ארה”ב, למרות כול עוצמתה, לא הצליחה להרתיע את איראן מלהפעיל את שלוחיה נגד כוחות אמריקנים בעיראק ובסוריה. גם חיזבאללה פתחה במלחמת התשה נגד בעלת ברית אמריקנית, ישראל. והחותים פתחו באש על אוניות במצרי באב אל מנדב, נתיב שיט בינלאומי ולא נרתעו אף לאחר מספר תקיפות אמריקניות מוגבלות. יתר על כן, על אף אזהרות נשיאותיות, איראן התקיפה ישירות את ישראל בטילים ובכטב”מים. ללא נכונות אמריקנית להתעמת צבאית עם איראן, פעולה חיונית לקיום הרתעה, ברית ההגנה שבידן מנסה להקים בנויה על כרעי תרנגולת. נראה שמדינות ערב לא משוכנעות שארה”ב תצא להגנתן במקרה של תוקפנות איראנית כפי שמשתמע מהוגי הברית.

למרות שהנשיא ביידן ראה תחילה במלחמה נגד חמאס מאבק של תרבות המערב ברשע, הרי במהלך המלחמה שינה טעמו. שיקולי בחירות ודחפים רעיוניים של תרבות ה-WOKE הפושים במפלגה הדמוקרטית הובילו למדיניות המיועדת להצר את צעדיה של ישראל ולמנוע את הבסת חמאס, ארגון אסלאמיסטי עוין לתרבות המערב ולארה”ב. הניסיון האמריקני לעצור את המלחמה בוודאי לא מוסיף לאמון השברירי של מדינות ערב המתונות בארה”ב, אשר מעוניינות בניצחון ישראלי. בתרבות הפוליטית של המזרח התיכון שבה השימוש בכוח הוא חלק מארגז הכלים של מדינה, החשש מהסלמה ומהצורך האפשרי להתעמת עם אירן פוגע בדימוי של ארה”ב כבעל ברית רצוי. יתר על כן, הלחצים האמריקנים על ישראל אינם משדרים תמיכה איתנה בבעלי ברית בעת מלחמה.

האובססיה האמריקנית בנושא המדינה הפלסטינית גם אינה משרתת את בניית הברית במיוחד אם משאירים את החמאס כחלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית. לחמאס, בעל ברית של אירן, סיכוי טוב להשתלט על המדינה שהאמריקנים כה רוצים להקים במסגרת ברית אנטי-איראנית. מדינה זאת תהיה סוס טרויאני. יתר על כן, הסיכוי לשינוי מהותי בפוליטיקה הפלסטינית לכיוון של הקמת ישות פוליטית בעלת מונופול על שימוש בכוח והעדר קבוצות חמושות הוא קלוש. האם המדינה הפלסטינית יכולה להיות שונה מעיראק, סוריה, לוב, או תימן אשר בכולן מתנהלת מלחמת אזרחים?! האם המדינה הפלסטינית יכולה בדור שלנו להשתחרר ממטעני השנאה ליהודים ולישראל?! בנושא זה האמריקנים הוזים באשליות מסוכנות.

וושינגטון זקוקה לברכתה של ישראל כדי להבטיח את הרוב הדרוש בסנאט (שני שליש) לברית הגנה ולעסקה שהסעודים רוצים. היא כוללת העברת טכנולוגיה להעשרת אורניום בשטח הממלכה כמו שיש לאיראן. אם זה יקרה, מרוץ נשק גרעיני במזה”ת יגבר ויטלו בו חלק גם תורכיה ומצרים. זה מנוגד כמובן לאינטרס האמריקני רב השנים בבלימת התפוצה הגרעינית. ישראל בוודאי לא צריכה להיענות לבקשה האמריקנית לתת את תמיכתה לאפשרות שתהפוך את המזה”ת למערכת גרעינית רב-קוטבי. זהו חלום בלהות אסטרטגי עבורה, גם אם התמורה היא דגל סעודי בתל-אביב.

לצערינו, אנו עדים למדיניות חוץ מבולבלת של מנהיגת העולם החופשי.




סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר


תמונה: Shutterstock

Picture of פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופסור אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). הוא היה המנהל המייסד של מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, תפקיד שבו שרת עשרים ושלוש שנים, וחבר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. היה פרופסור אורח באוניברסיטת ג'ורג'טאון, ג'ונס הופקינס ובוסטון; חוקר אורח במרכז הבינלאומי על שם וודרו וילסון (וושינגטון) והמכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים (לונדון). הוא היה נשיא האגודה הישראלית ליחסים בינלאומיים, חבר בועדה הפוליטית-אטסטרטגית במועצה לתכנון לאומי, יו"ר הועדה לתכנית הוראת הביטחון הלאומי במשרד החינוך, וחבר בועדה האקדמית של מחלקת הסטוריה בצה"ל. הוא חיבר חמישה ספרים, מדינות מבודדות במערכת הבינלאומית (1985), מלחמה ושלום בפוליטיקה הישראלית: עמדות מפלגת העבוד בנושאי ביטחון לאומי (1991), יחסי הקרבה בין ישראל לתורכיה (2001), ביטחונה הלאומי של ישראל: נושאים ואתגרים מאז מלחמת יום הכיפורים (2008), וערך ארבע עשר קבצים של מאמרים אקדמיים. הוא מומחה נושא תפיסת הביטחון של ישראל, דעת הקהל בנושאי ביטחון, מדיניות ארה"ב במזה"ת, יחסי ישראל-פלסטינים, ויחסי ישראל-תורכיה. פרופ' ענבר סיים תואר ראשון במדע המדינה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית והשלים את לימודי הדוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו.

פרסומים אחרונים

ההתחברות ללא תנאי אל המפלגות החרדיות היא פוגעת בביטחון הלאומי ותעלה לימין באובדן השלטון....
מאז 2002 אנחנו עדים שוב ושוב ביהודה ושומרון, וביתר שאת מ-2005 כשישראל נסוגה מעזה, עד כמה מדיניות התקפית מוכיחה את עצמה ועד כמה אנחנו משלמים...
עבור ישראל, החותרת לשים קץ לכוחו הצבאי והשלטוני של חמאס, לשחרור חטופיה ולהסרת איום עתידי מצד עזה, אין פתרון קל לשאלת השלטון ברצועה ביום שאחרי...

בהרשמה אתה מסכים להסכם המשתמש שלנו (כולל הוראות הוויתור על תובענה ייצוגית ובוררות), למדיניות הפרטיות ולהצהרת העוגיות שלנו ולקבלת דוא”ל שיווקי וחשבון מ-jiss. אתה יכול לבטל את המנוי בכל עת.

הירשם לאיגרת המידע

לקבלת ניתוח ופרשנות עדכניים.

כבר נרשמתם לניוזלטר שלנו?

הצטרפו למעל 8,000 מנויים שמקבלים ישירות למייל את מיטב המאמרים לפני כולם