מכון מחקר מכוון מדיניות בנושאי חוץ וביטחון למען ישראל בטוחה

היפוך כיוון – מרצועת עזה ליהודה ושומרון

יש להקים מסגרת לניהול אזרחי פלסטיני בעזה ב"יום שאחרי" שתתאים גם ליהודה ושומרון לאחר שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית תפורק.
אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני
זורק אבנים בג׳נין

עם השגת חופש פעולה מבצעי מלא לצה”ל בכל רצועת עזה, ישראל צריכה להיערך לתקופה ראשונה של תוהו ובוהו שבמהלכה תידרש לתת מענה אזרחי ראשוני לתושבי הרצועה שיוותרו בתחום שליטתה, זאת במקביל ללחימה להשמדת תשתיות טרור וחיסול מחבלי החמאס שעוד ייוותרו במרחב ולא יניחו את נשקם. בהעדר מנגנון שיוכל לקבל על עצמו את ניהול השטח והאוכלוסייה אל מול ממדי המשבר ההרס, כשרוב חלקה הצפוני של הרצועה אינו ראוי למגורי אדם וכך יישאר לאורך זמן, נית להניח מציאות של לאלימות בין קבוצות ומוקדי כוח מתהווים בתוך רצועת עזה. מציאות העלולה להקרין גם על ישראל. לאוכלוסייה האזרחית לא תהיה נגישות לשירותי בריאות מספקים. מערכות החינוך, הבריאות והתעסוקה יתפקדו באופן חלקי מאוד והתמונה הכללית, שתמונף על ידי הפלסטינים והתקשורת הבינלאומית, תהיה של משבר הומניטרי קשה.

ראש ממשלת ישראל הבהיר שלרשות הפלסטינית לא תהיה כל דריסת רגל בעזה. עמדה זו זוכה בתמיכה רחבה של הציבור בישראל. הניסיון המצטבר של שלושה עשורים עם הרשות הפלסטינית מלמד שזו תפקדה במהלך רוב שנותיה כישות כושלת, מושחתת ובלתי לגיטימית גם בעיני הציבור הפלסטיני עצמו. מעבר למאפייניה התפקודיים הבעייתיים, הפכה הרש”פ למובילה בבניית תשתית התודעה הפלסטינית הכופרת בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. הרשות הסיתה שיטתית נגד ישראל והיהודים ולדה-לגיטימציה של ישראל.

הרשות הפלסטינית הצליחה לקבע את התודעה הזו באמצעות תוכניות הלימודים בבתי הספר, הסתה במסגדים בהכוונת משרד ההקדשים של הרשות, הסתה פרועה של בכירי הרשות באמצעי התקשורת, הנתונים למרותה ולפיקוחה, ופעילות שיטתית ונמרצת נגד ישראל במוסדות בין-לאומיים. הרשות תמכה בטרור באמצעות תשלום כספים למחבלים הכלואים בבתי הכלא הישראליים ולבני משפחותיהם. עד עתה לא נמצא גורם ברשות הפלסטינית שגינה את מעשי הזוועה שביצע החמאס ב-7 באוקטובר. נוסף לכך, בבתי ספר רבים ברשות הפלסטינית ושבאחריותה מאדירים את הטבח ומעודדים תלמידים בגיל הרך לצייר את מחבלי חמאס על דאונים. לכן גם ברור שאחרי המלחמה נדרש יהיה לבחון מחדש את המצב גם ביהודה ושומרון.

האתגר המרכזי ברצועת עזה יהיה לצמצם את פוטנציאל הנזק והקרנתו כלפי ישראל. עם השלמת המערכה הצבאית, ימשיכו כוחות הצבא והביטחון של ישראל במערכה מתמשכת שתכליתה להשלים את הדה-חמאסיזציה של הרצועה באמצעות חיסול מחבלים שלא יניחו את נשקם, והשמדה של תשתיות צבאיות ושלטוניות של החמאס. במקביל יידרש להימצא מנגנון לניהול השטח והאוכלוסייה. השלב הראשון יתמקד בהכרח בהספקת צורכי היום-יום הדחופים של האוכלוסייה, בייחוד מזון, מים ושירותי בריאות וסניטציה בסיסיים, אלא שבהמשך יידרשו מענים לצרכים מורכבים יותר כדוגמת חינוך, תעסוקה, בריאות מתקדמת יותר, איכות סביבה, תקשורת, תשתיות וכיו”ב.

קשה להניח שתימצא התארגנות ספונטאנית מהירה של הנהגה מקומית שתהיה מקובלת על רוב האוכלוסייה, בוודאי בתנאים שבהם כמחצית מהאוכלוסייה המרוכזת בדרום הרצועה היא למעשה אוכלוסיית עקורים של תושבי צפון הרצועה, שלא יוכלו לשוב למקומות מגוריהם ההרוסים או שאינם ראויים למגורים. לפיכך, מתחייבת מעטפת תומכת בינלאומית. הדרך המיטבית תהיה בדמות משטר נאמנות כלשהו, שעל הרכבו אפשר יהיה עוד לדון, אבל נכון שיהיו בו רכיבים מקרב המדינות הערביות השכנות, הנמנות עם המחנה הפרגמטי יותר המזוהה עם מצרים וערב הסעודית והנתמך על ידי ארה”ב. אומנם קשה בנקודת הזמן הזו להניח הסכמה או התלהבות של מדינות אלה, בייחוד מצרים, ירדן וערב הסעודית, להיות חלק מהמעטפת הזו, אלא שבתנאים אחרים, בתמריצים מושכים וכחלק מארגון מחדש של הארכיטקטורה האזורית שבו תפקיד לכל אחת מהן, הסיכוי לכך גדל.

המעטפת התומכת הזו תקבל את האחריות לטיפול בצרכיה המיידיים של האוכלוסייה ותנהל את השטח תוך יצירת התנאים להתפתחותה של הנהגה אזרחית מקומית, שאת מאפייניה נכון יהיה לתאם עם האמריקנים על בסיס רעיון של מנגנון שלטון אזרחי חדש. ניתן יהיה להשתמש באלפי עובדי הרשות הפלסטינית שאינם מזוהים עם חמאס, כתשתית לשלטון טכנוקרטי אזרחי אפקטיבי. להערכתנו, מדובר בתהליך שיימשך שנים רבות.

מאחר שבמציאות המתהווה ברצועת עזה מנגנון התיאום והקישור של מדינת ישראל איבד ממשמעותו ומתוקפו האופרטיבי, נכון יהיה לפרקו ולהשלים את ההתנתקות האזרחית מרצועת עזה באופן מוחלט. גם ביהודה ושומרון נדרש יהיה לבחון תהליך דומה. יש לחשוב על מבנים ארגוניים חלופיים, כאלו שדרכי הפעולה שיאמצו ויפעילו ישרתו את הרעיון המסדר של השינוי ולא את הנצחת המצב הקיים.

נכון יהיה לנסות לבנות את השלטון האזרחי-טכנוקרטי הפלסטיני כמודל למנגנון חדש שיוקם גם בשטחי יהודה ושומרון (רשות פלסטינית מחודשת – כהגדרת הנשיא ביידן במאמרו בוושינגטון פוסט). זו תוכל להיות נקודת המוצא למנגנון שיוכל בבוא היום להוביל את השליטה האזרחית הפלסטינית במרחב. מנגנון הניהול האזרחי שיוקם בעזה יפעל באופן עצמאי ובמנותק מזה הקיים ביהודה ושומרון. לצורך האצת תהליכי השינוי המתחייבים באיו”ש, נכון יהיה לבחון, גם את הרעיון של חלוקת יהודה ושומרון לכמה מרחבי ניהול אזרחי נפרדים. האחריות הביטחונית הכוללת תיוותר בידי ישראל באמצעות הבטחת חופש פעולה מבצעי מוחלט. כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית הקיימת יפורקו ויצוידו לאכיפת חוק וסדר בלבד, ללא יכולת התקפית כלשהי. ניסיון העבר מראה שכל יכולת פרה-צבאית שבידי הפלסטינים הופכת ליכולת צבאית התקפית של ממש. כך למשל, יחידות הקומנדו הקיימות של הרשות הפלסטינית שבנו – בהכשרה ובציוד אמריקאי – יכולת התקפית של ממש, עלולות לפעול נגד יישובים יהודיים באיו”ש ואף בתוך מדינת ישראל.

לפיכך, ועל בסיס הניסיון הרע שכבר הצטבר עם רשות פלסטינית כושלת, מסיתה ועוינת, יש להקפיד שהתנאים שייקבעו לגבי מנגנון השליטה האזרחית ברצועת עזה, ובהמשך ביהודה ושומרון, ימנעו ממנגנון זה לסגל לעצמו דפוסי פעולה דומים לאלו של הרשות הפלסטינית הנוכחית. על כן, אחת מהמשימות הראשונות היא שינוי מוחלט של תוכניות הלימוד, ואלו צריכות לעבור תהליכי בקרה וניטור של המעטפת התומכת כדי להבטיח שאין בתוכניות הלימוד תכנים מסיתים ואלימים כדוגמת אלו המופיעים לרוב בתוכניות הלימוד הקיימות. במקביל, יש להפסיק את מנגנון תשלום המשכורות והקצבאות למחבלים העצורים וכלואים בישראל בגין ביצוע פעולות טרור או למשפחותיהם של המחבלים שחוסלו או שנהרגו במהלך ביצוע פיגועי הטרור. את העיוות המוסרי הזה חובה להפסיק לאלתר.

משימה שנייה תהיה מניעת שחיתות ונפוטיזם כדוגמת אלו שפשו ברשות הפלסטינית. לצורך כך יש להבטיח שכל מיזמי השיקום, אלו הכרוכים בתקציבים גדולים, יבוקרו באופן קפדני ומחמיר, שיבטיח את ניתוב הכספים ליעדם המקורי ולא לכיסי הפקידות או המנהיגות.

משימה שלישית קשורה להכנת התשתית להסדרה הסכמית עתידית, שאינה יכולה להתממש כאשר שני היסודות המכוננים של האתוס הפלסטיני הם זכות השיבה וצדקת המאבק המזוין. לצורך כך, יש לפרק את כל מנגנוני ההנצחה של הפליטות הפלסטינית, שהפכה לפרדוקס עולמי ייחודי כאשר מעמד הפליטים הפלסטיני ייחודי, נצחי ואינו דומה למעמדה של אוכלוסיית פליטים כלשהי אחרת בעולם. מנגנוני הנצחת הפליטות הם מחנות הפליטים עצמם, וארגון אונר”א. אין כל הצדקה להמשך קיומם של שני עוגני אתוס הפליטות האלו, שמלבד הנצחת הסכסוך ואינדוקטרינציה שיטתית של תודעת פליטות, “זכות שיבה” ומאבק מזוין לא קידמו את אוכלוסיית הפליטים הפלסטינית או את רווחתה, לא את בניית המדינה הפלסטינית ולא את העצמאות הפלסטינית.

הרשות הפלסטינית אינה יכולה, ואינה צריכה, להיחשב כשותפה ראויה ונאמנה של ישראל לתהליך הסדרי כלשהו, ונראה שגם הנשיא ביידן מבין זאת, כשהתייחס במאמרו בוושינגטון פוסט לרשות פלסטינית מחודשת. אם התהליך יעלה יפה וברצועת עזה אכן יוקם מנגנון אזרחי מתפקד, שיוכל בסיוע המעטפת האזורית והבינלאומית לנהל אזרחית את הרצועה, או אז ניתן יהיה לאמץ אותו גם בשטחי יהודה ושומרון תוך בחינת האפשרות של חלוקה לכמה אזורי ניהול אזרחי נפרדים. המתכונת המוצעת יכולה להפוך לתשתית לפדרציה פלסטינית, ואולי רעיון הפדרציה הפלסטינית יצמח דווקא מכינון הסדר החדש ברצועת עזה. זו תיבנה ותתעצב במסגרת הארכיטקטורה האזורית החדשה, ובבוא היום אולי תוכל להפוך לחלק מקונפדרציה ירדנית-פלסטינית. הסיכוי לכך יהיה אולי אף גדול יותר במידה שמדינות האזור, יחד עם ישראל ובתמיכת ארה”ב, תחזורנה במשנה מרץ לתהליך שיושתת על הנורמליזציה בין ישראל לבין המדינות הערביות במרחב, בדגש על ערב הסעודית.



סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר



תמונה: IMAGO / Sipa USA

Picture of פרופ׳ קובי מיכאל

פרופ׳ קובי מיכאל

    אל

    אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני

    פרופ' סיבוני היה ראש תכנית צבא ואסטרטגיה ותכנית ביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי בין השנים 2006-2020. במסגרת זו הוא ייסד שני כתבי עת אקדמיים בתחומים המחקר האמורים. בין עיסוקיו הוא משמש כיועץ לצה"ל ולגופי ביטחון אחרים כמו גם לתעשייה הביטחונית. סיבוני הוא בעל תואר ראשון ושני בהנדסה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שלישי במערכות מידע גיאוגרפיות מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב. מידע נוסף ניתן למצוא כאן. רשימת פרסומיו באנגלית ניתן למצוא כאן, ובעברית כאן.

פרסומים אחרונים

ההתחברות ללא תנאי אל המפלגות החרדיות היא פוגעת בביטחון הלאומי ותעלה לימין באובדן השלטון....
מאז 2002 אנחנו עדים שוב ושוב ביהודה ושומרון, וביתר שאת מ-2005 כשישראל נסוגה מעזה, עד כמה מדיניות התקפית מוכיחה את עצמה ועד כמה אנחנו משלמים...
עבור ישראל, החותרת לשים קץ לכוחו הצבאי והשלטוני של חמאס, לשחרור חטופיה ולהסרת איום עתידי מצד עזה, אין פתרון קל לשאלת השלטון ברצועה ביום שאחרי...

בהרשמה אתה מסכים להסכם המשתמש שלנו (כולל הוראות הוויתור על תובענה ייצוגית ובוררות), למדיניות הפרטיות ולהצהרת העוגיות שלנו ולקבלת דוא”ל שיווקי וחשבון מ-jiss. אתה יכול לבטל את המנוי בכל עת.

הירשם לאיגרת המידע

לקבלת ניתוח ופרשנות עדכניים.

כבר נרשמתם לניוזלטר שלנו?

הצטרפו למעל 8,000 מנויים שמקבלים ישירות למייל את מיטב המאמרים לפני כולם