פרופסור איל בן-ארי סיים את לימודי הדוקטור באוניברסיטת קיימברידג’ ולימד באוניברסיטה העברית. תחומי ההתמחות שלו הם בטחון והגנה במזרח אסיה, צה”ל, כוחות ההגנה של יפאן, ונושאים הקשורים לצבאות הדמוקרטיות המתועשות (שירות חובה ומילואים, ניהול שונות, ושינוים חברתיים וארגוניים). הוא כתב שישה ספרים וערך עשרים אסופות בעיקר על צבאות אך גם על חינוך הגיל הרך, קהילות מקומיות ביפאן, ותרבות פופולרית. ספריו על הכוחות המזוינים כוללים אתנוגרפיה של גדוד חי”ר, חשיבה מחדש על היבטים אירגוניים של צבאות בקונפליקטים עכשויים, ומדעי החברה וכוחות מיוחדים. בן-ארי היה בעבר מנהל מכון טרומן למחקרי שלום באוניברסיטה העברית ויו”ר האגודה הישראלית לאנטרופולוגיה, ושימש כיועץ למערך מדעי ההתנהגות בצה”ל והיה חבר בועדות ציבוריות בנושאי משאבי אנוש של צה”ל.
אחד הלקחים מהמלחמה הנוכחית הוא הכרה מחודשת בצורך בהגנת הגבולות, ולכן צה”ל ישקיע משאבים רבים יותר בהכשרה ובפריסת כוחות למשימה זו לצד המשך ההיערכות למלחמה רחבה יותר. מכיוון שישראל תזדקק לצבא גדול בהרבה כדי להילחם במלחמה רב-חזיתית, חלק מאלה שמקבלים כעת שחרורים מוקדמים עשויים להישאר בשירות לתקופות ארוכות יותר מאחר שיוכנסו לתוקף קריטריונים מחמירים יותר לשחרור.
