מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

למרות החזית הבינלאומית המרשימה נגד רוסיה בעקבות הרעלת המרגל בבריטניה, נראה כי הפעילות מוגבלת בעיקרה לרטוריקה ומחוות דיפלומטיות שלא יביאו לבידודה של רוסיה.

התגובה הבינלאומית להרעלת המרגל הרוסי לשעבר, סרגיי סקריפל, משקפת לכאורה את היווצרותם של גושים במלחמה הקרה החדשה. הכותרות הבינלאומיות ממהרות לבשר על מחנות של מדינות המתאגדות סביב האירוע כאשר המסר הוא אחד – מי לנו ומי לצרינו.  עם זאת, בחינה מעמיקה מצביעה על מציאות מורכבת יותר.

נכון לרגע זה, 27 מדינות גירשו דיפלומטים רוסים. כפי שאמרה רה"מ בריטניה, תרזה מיי, זהו מפגן אחדות וגירוש הדיפלומטים הרוסים המתואם הגדול בהיסטוריה. ברחבי אירופה נשמעו תשבחות לראש הממשלה מיי כמנהיגה שאיחדה את היבשת לפעולה חד משמעית. גם מדינות כגון קנדה ואוסטרליה הצטרפו, וארגון נאט"ו גירש שבעה דיפלומטים רוסים. מדינות אחרות כגון יוון לא גירשו דיפלומטים אך הביעו תמיכה פומבית בבריטניה.

בחינה של הרטוריקה הבינלאומית לאחר הגירוש הצביעה על הסלמה בכל צד. הרוסים ותומכיהם התריעו על "רוסופוביה" ומסע צלב מערבי נגד רוסיה שיפגע בביטחון הבינלאומי הגלובלי. העיתונות האיראנית פירסמה ידיעות לפי הקו הרוסי, המפקפקות בכך שרוסיה עמדה מאחורי הרעלת המחבל.

גם ההתבטאויות "המערביות" הלכו והקצינו מאז הגירוש. תרזה מיי הודיעה על פעולה עתידית נגד רשת המודיעין הרוסית באירופה וכי בריטניה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה נגד אויביה. התבטאויות ברוח זו נשמעו גם בארה"ב ובאירופה.

אך בחינה מעמיקה יותר של הצעדים שננקטו בעקבות ההרעלה משקפים תמונה שונה. מעבר לארה"ב ובריטניה, הצעדים, דה-פאקטו, הוגבלו למחוות דיפלומטיות ולרטוריקה. אירלנד, לאחר היסוסים, הודיעה בחוסר רצון על גירוש דיפלומט רוסי אחד. אין ספק כי היא נדרשה למחווה כלשהי כלפי לונדון בימים שבהם היא מנהלת דיונים על הגבול המשותף בין המדינות.

אוסטריה הודיעה מיד כי לא תגרש דיפלומטים כיון שהיא מעוניינת לשמש כנושאת ונותנת מול רוסיה. ניו זילנד, החברה בברית שיתוף המודיעין "חמש העיניים" עם ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה, אמנם הוקיעה את המעשה אך הכריזה כי אין עדות להמצאות מרגלים רוסים בשטחה. טורקיה, חברת נאט"ו, גינתה את ההרעלה אך הדגישה כי לא תגרש דיפלומטים, לאור היחסים החיוביים בינה לבין רוסיה.

גם צעדי המדינות שהזדרזו להתייצב לצד בריטניה אינם כה חד משמעיים. גרמניה, הראשונה שתמכה פומבית בבריטניה, גירשה ארבעה דיפלומטים, מספר סמלי יחסית למספר הרוסים המוצבים בשטחה. לאחר הגירוש, גרמניה אישרה את פיתוח צינור הגז "הזרם הצפוני 2", הצפוי להעלות את תלות אירופה בגז רוסי, להחליש את אוקראינה כנתיב מעבר לגז, ולפגוע בפרויקט "הזרם הדרומי" המתוכנן לספק לאירופה גז מהקווקז, ולא מרוסיה. צרפת, אשר יחד עם גרמניה ניצבה בחזית לצד בריטניה, אישרה רשמית כי הנשיא מקרון יעמוד בהתחייבותו להשתתף בכינוס כלכלי ברוסיה בחודש מאי. שתי המדינות גרסו כי מדובר בצעדים פרגמטיים ובונים.

בזירה הבינ"ל, מעבר למדינות המערב, רוסיה המשיכה להתנהל כבימים כתיקונם. מאז גירוש הדיפלומטים, רוסיה קידמה שת"פ עם קטאר בתחום הגז וסיכמה עם מדינות ארגון "אופק" וסעודיה בפרט על הגברת שיתוף הפעולה לתיאום התפוקות. כמו כן, רוסיה ניהלה מגעים עם יפן אשר הביעה עניין רשמי בשת"פ במיזמי גז עם רוסיה.

בתקשורת הרוסית צוטטו בכירים האומרים כי הצעדים נגד רוסיה עד כה, אם לא יחמירו, ניתנים בהחלט להכלה. אחרים ציינו באופן בוטה יותר ובגלוי כי סולידריות טרנס אטלנטית מתקיימת עד שישנו חשש לפגיעה כלכלית.

שר החוץ הרוסי, לברוב, התבטא בהתאם וטען כי ארה"ב סחטה את המדינות שגירשו דיפלומטים. הוא הגדיל ואמר כי צעדים אלו הוכיחו כי אין כמעט מדינות עצמאיות באירופה וכי האליטות האירופאיות פועלות במנותק מרצון הציבור. לברוב ציטט סקר לגבי גרמניה שטען כי כשמונים אחוז מהגרמנים מתנגדים לסנקציות.

יתכן והפעילות הרוסית אכן נועדה, כפי שציין מזכיר ההגנה האמריקאי מאטיס וגורמים בריטים בכירים, להביא לפיצול במערב. עם זאת, ספק רב אם מלבד ארה"ב ובריטניה, מדינות נוספות היו או יהיו נכונות לסכן אינטרסים, בעיקר כלכליים, מול רוסיה ולנקוט בצעדים נוספים. מסר משמעותי לשלטון הרוסי כרוך בפגיעה כלכלית במקורבים כגון זה שנקטה ארה"ב לפני מספר שבועות תחת חוק הסנקציות בהכלילה אישים רוסים נוספים ברשימה.

בריטניה אומנם חקקה, מספר שבועות לפני אירוע ההרעלה, חוק המתיר לברר את מקורם של נכסים בערך של מעל חמישים אלף פאונד שמקור מימונם לא ברור. ברם, בימים שבהם ישנם חששות כבדים לגורל "הסיטי" בלונדון כמרכז פיננסי עולמי לאור תהליך הברקזיט, בריטניה תידרש לסכן אף יותר את מעמדה הכלכלי של הבירה אם תדלוק אחר כל גורם זר העונה להגדרה שלעיל.

גם הסנקציות הבינ"ל שהופעלו נגד רוסיה לאחר כיבוש חצי האי קרים נועדו לשכנע אותה לסגת אך לא לפגוע פגיעה אנושה בקשריה הכלכליים עם המערב. ניתן להניח כי כיום, מעבר לצעדים האמריקאים, לא תהיה נכונות בינלאומית לגבות את ההצהרות במעשים ולפעול אפילו בדרגה כזו. רוסיה, ככל הנראה, מבינה את העניין לאשורו.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Peter Curbishley [CC BY 2.5 ], via Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *