דיפלומטיה משולבת בכוח צבאי

להתנגדות הישראלית להרחבת ההשפעה והפריסה האיראנית בסוריה ובלבנון יש שני רבדים הקשורים זה בזה. האחד נועד במהותו למנוע מאיראן יכולת לחנוק את ישראל תוך שימוש בשליחיה מעבר לגבול – בצפון, בדרום ובמרכז. האחר מכוון לסיכול מאמץ הגרעין וטילי הקרקע-קרקע ארוך הטווח שאיראן מפתחת. הבנת שני הרבדים הללו והקשר ביניהם חיונית כדי להעריך את מידת הנחישות הישראלית ונכונות ישראל לנקוט בסוריה אמצעים חריפים, היכולים במצבים מסוימים לדרדר את המצב עד לכדי מלחמה רחבת היקף – מלחמה שתכליתה הרס היכולות האיראניות שמוקמות והולכות בגזרות השונות, בעיקר בסוריה ובלבנון.

טוב תעשה ישראל אם תמשיך לטפח את חזון האוטונומיה הפלסטינית במקביל לאסטרטגיית ניהול הסכסוך, עד שהרשות הפלסטינית תיאות להסכם שיענה על האינטרסים הישראלים.

מבוא התעשיות הביטחוניות של ישראל, שתחילתן כבתי מלאכה חשאיים בתקופת קום המדינה, הן כיום אחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי, אך לא פחות מכך הן גם אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים במשק הלאומי ומקור להכנסות מיצוא בהיקף של מיליארדי דולרים. תעשיות אלה הן למעשה המגזר הביטחוני של תעשיית ההיי טק בישראל, והן מעסיקות עשרות אלפי עובדים

סיכום וניתוח של שבעים שנות בריתות ושיתופי פעולה אסטרטגיים כאבן פינה במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

יחסי ישראל-רוסיה: סקירת העבר ומבט לעתיד. הרוסים רוצים לשמור על קשרים חיוביים הן עם ישראל והן עם מדינות ערב. זאת, בכפוף להלימה לאינטרסים רוסיים שעיקרם העצמת אחיזת רוסיה במזה"ת והשבתה למעמד של מעצמת-על תוך המנעות, ככל שניתן, מעימות עם המערב. בהתאם, הגמשת המדיניות הרוסית לפי דרישת ישראל תהיה זמנית, ובכפוף לבחינה מתמדת של שיתוף הפעולה הישראלי.

ההערכה במאמר זה הוא שהזמן עומד לצידה של ישראל. סקירה של מאזן הכוחות שבין ישראל לאויביה ושל המאפיינים הפנימיים המעצבים את עוצמתה הלאומית של מדינת ישראל, וכן של מעמדה של המדינה בקהילייה הבינלאומית, מאששת את ההערכה שידה של ישראל תהא על העליונה בעתיד הנראה לעין.

במהלך שנת 2017 רשמה מדיניות החוץ של ישראל שורת הישגים, חלקם חסרי תקדים – המשקפים הכרה בקיומו של איום משותף, והערכה לתרומתה של ישראל במגוון תחומים. קשייה המדיניים של ישראל לא עברו מן העולם. אך יש להמשיך במאמצים לבסס את המגמה המסתמנת, ולקיים את התנאים שאיפשרו את מימושה – ובכלל זה, שותפות האינטרס עם גורמי מפתח במדינות ערב, והניהול המושכל והזהיר של מאפייני הסכסוך עם הפלסטינים.

הדילמה הביטחונית של ישראל היא לאיזה סוג של מלחמה עליה להתכונן: מערכה צבאית מכרעת כנגד צבאות אויב, או מערכות צבאיות נמשכות כנגד אוכלוסיית ישראל? כל אחד מסוג משתי האיומים הקיומיים האלה מחייב שינויים מהותיים בבניין הכוח ובהכנת העורף.

תהליך ההתעצמות של צבא מצרים מאוד מרשים כאשר סוקרים את תקציביו, הרכש המודרני, את מאמצי ההכשרה והאימונים. קיימים מספר הסברים אפשריים אך לא ברור מה המניע העיקרי לתהליך. למרות שעימות צבאי עם מצרים אינו צפוי, ישראל צריכה לגלות זהירות.

המאבק על הריבונות בירושלים עבר "מירושלים של מעלה" (הפסגות המדיניות של ימי אוסלו ואנאפוליס) ל"ירושלים של מטה" (חיי היום-יום בעיר). משילות וריבונות הלכה למעשה במזרח ירושלים משמעותם יצירת קפיצת מדרגה דרמטית ברמת השירותים הניתנים לערביי מזרח י-ם, בד בבד עם שיטור קהילתי רחב היקף בשכונות הערביות.

ירושלים היא העורף הביטחוני של שפלת החוף, וחוליה חיונית להבטחת הירדן כגבול הביטחון המזרחי של ישראל. כל קריעה מהמרקם העירוני של ירושלים תעצים את הטרור ותהפוך את העיר לעיר-גבול שוקעת.

איראן הנמצאת בתנופה היא אתגר ביטחוני משמעותי לישראל ולמדינות הסוניות המתונות. היא משקיעה דמים, תרתי משמע, במימוש שאיפותיה לפרוזדור שיעי לים התיכון, בחיזוק השפעתה באזור בעזרת מיליציות לוחמות, בבניית אופציה גרעינית, ובאיום על ישראל.

הקדמה "נולדתי לעצמאות של כורדיסטן…", הכריז נשיא היוצא של הממשלה האזורית של כורדיסטן (ה-KRG), מסעוד ברזאני, ביוני השנה. "אני רוצה למות בצל דגלה של כורדיסטן העצמאית". נדמה שברזאני והכורדים בצפון עיראק היו קרובים יותר מאי פעם לחלום הזה. ב-25 בספטמבר 2017 קיימה הממשלה האזורית של כורדיסטן משאל עם על עצמאותה מעיראק, החלטה שעברה בקלות עם

ריבונות ישראל בירושלים המאוחדת היא עוגן חיוני להמשך היציבות האזורית. ואכן, ראייה אזורית כוללת, הלוקחת בחשבון את חולשתו של עבאס ואת רגישויותיהם של הירדנים, מילאה תפקיד עיקרי בהחלטה של ישראל לשוב אל הסטטוס קוו הקודם בהר בבית, לאחר אירועי יולי 2017.

הגיאופוליטיקה של שוק האנרגיה עוברת שינויים המשחקים לטובת ישראל הודות להיחלשותו של "נשק הנפט", לעלייתה של ישראל כיצרנית משמעותית של גז טבעי, ולמעבר האנרגטי הנדרש מהסכם פריז. על מנת למנף שינויים אלה עד תום נדרשת ישראל להפנות את יצוא הגז הטבעי שלה לא רק לכיוון אירופה, אלא גם לטורקיה ומצרים.

יש צורך בבנייה ישראלית ביהודה ושומרון כדי למנוע ניסיונות של הרשות הפלסטינית לדה-לגיטימציה של ישראל, וכמענה להתיישבות הרחבה של הרש"פ באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של ישראל.

ד"ר יונתן ספייר, חוקר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, נסע בסוף יולי למובלעת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים במזרח-סוריה. הוא מדווח שהמשך קיומה של המובלעת הוא חיוני להצבתו של מכשול פיזי בפני רצונה של איראן ליצור מסדרון רציף בין המפרץ הפרסי לים התיכון.

עין פקוחה לצפון מחייבת להותיר את צה"ל פנוי ככל האפשר לביצור ההרתעה מול האויב העיקרי.

אין "לבזבז" את היכולות של צה"ל על איום מינורי, מעצבן ומרגיז, גם אם הוא פוגע בגאווה הישראלית וביוקרת צבאה - כטרור העפיפונים. מצד שני, כשיש אינטרס חשוב, גם בגזרת משנה כרצועת עזה, יש להגן עליו ולו במחיר של הסלמה אפשרית.

לצניחת הריאל השלכות אסטרטגיות משמעותיות. ממשל טראמפ חותר לערעור חוסנו של משטר המהפכה, והמתח בגבולה הצפוני של ישראל עלול להחמיר.

למרות התחייבויותיה בהסכם הפיוס, טורקיה מאפשרת לחמאס להמשיך לפעול משטחה נגד ישראל. לרשות חמאס מטה באיסטנבול, והוא מכווין פעולות טרור בעיקר בשטחי יהודה-ושומרון. ישראל יכולה וצריכה לסכל את הפרת ההסכם הטורקית ואת פעילות חמאס.

ההסכמה העקרונית בין ארה"ב וסעודיה בדבר הגברת תפוקת הנפט בעולם, מהווה פגיעה משמעותית באיראן. ההחלטה המשותפת נלקחה כחלק מהמדיניות האמריקנית להוביל להחלפת המשטר באיראן, או לגרום לטהראן לחתום על הסכם גרעין חדש.

בשאלת יחסי ישראל ומדינות לאומניות או שמרניות, התמונה היא הרבה יותר מורכבת ממה שהמתחסדים מנסים להציג.  אלה היוצאים נגד ביקור ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, לא השמיעו אותם קולות נגד ארדואן

דרוש תהליך שלום עם יהודי ארה"ב, והדרך לליבם עוברת גם בהתמודדות מורכבת יותר עם הקרע הפוליטי האמריקני ובשיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית

ישראל צריכה להגן על עצמה מפני ארדואן, להדוף את הפשיטה שלו על ירושלים ולנקוט קו התקפה חריף לסיכול התעצמותו הצבאית.

כיצד שימוש מושכל בכוח מאפשר מהלכים מדיניים במשולשים ישראל-מצרים-חמא"ס וישראל-רוסיה-סוריה

לנוכח התקדמות הכוחות הסוריים בקרבת הגבול בגולן, מתחדדת הדילמה שבפניה צפויה ישראל לעמוד. אף שאין לה מחויבות פורמלית להושיט יד לאלה שפעלו בתיאום עם צה"ל באזורי הגבול, יש חשיבות אסטרטגית לכך שישראל תצטייר כמדינה היודעת לדאוג למי שפנה לעזרתה.

נשיא סוריה אסד ממשיך לכבוש מחדש את מחוז דרעא וגורלם של המורדים שנותרו באזור כבר נגזר - בחירה בין כניעה למלחמה עד הסוף. השלב הבא: הקרב על קונייטרה, סמוך לגבול עם ישראל.

לקראת מפגש הפסגה בהלסינקי: בעוד ארה"ב משדרת נכונות לפשרות, לא ברור מה תהיה התמורה הרוסית.

בהתמודדותה עם אירופה, ישראל צריכה ויכולה למנף את עוצמתה הטכנולוגית, את מומחיותה בלוחמה בטרור ואת נכסיה האנרגטיים. עליה לדרוש עקיבוּת מן הנציבות האירופית ומממשלות אירופה בנוגע למימון עמותות פוליטיות ולסימון מוצרים משטחים שנויים במחלוקת. כמו כן, על ישראל לנקוט משנה זהירות בנוגע לממשלות ולמפלגות הפופוליסטיות באירופה.

מתווי קלינטון ואובמה לא עבדו – לא לאורך 25 שנים של מאמצי השכנת שלום מאז אוסלו. הם הובילו לקיפאון ולסבל רב. הבה ניתן לצוות של טראמפ קרדיט על כך שהם בוחנים בצורה רעננה את השאלה מהו הדבר הבטוח, הנבון, ההוגן והמציאותי לעשות במציאות הישראלית-פלסטינית של היום.

ככל שזיכרון השואה הולך ונמוג, האנטישמיות המסורתית ההופכת לעמדה אנטי-ישראלית כבר אינה נחשבת לבלתי-תקינה פוליטית.

ישראל אימצה בחוכמה אסטרטגיה צבאית סבלנית של התשה, או במילים אחרות "כיסוח הדשא", שנועדה בראש ובראשונה לפגוע ביכולות האויב. זה מחייב מבצעים גדולים ספורים, שיתקיימו מדי זמן, שיחוללו הרתעה זמנית שתאפשר תקופות של הפוגה. אך בכל מקרה – אין לכבוש הרצועה.