המלחמה בין ישראל לאיראן היא בלתי נמנעת

בשנים האחרונות, דובר רבות בישראל ובארה"ב על "המחנה הסוני המתון/הפרגמטי", כבן ברית אזורי אפשרי להתמודדות מול איראן ואף לפתרון "יצירתי" לסוגיה הפלסטינית. אך "המחנה" אינו באמת שחקן מאוחד, אלא בעיקר ביטוי ואמצעי לשאיפות ההגמוניה של סעודיה ומאע"מ, שקיים חוסר זהות אינטרסים ואג'נדות בינן לבין מצרים וירדן, שותפותיה האסטרטגיות של ישראל מזה כבר. ישראל צריכה לממש כל הזדמנות להידוק קשרים עם מדינות ערביות ומוסלמיות, אך לא לבנות על "גוש" מדומה, בראשות מדינה עם הנהגה בעייתית ולא-יציבה, גם אם יש ענין אמריקאי בכך.

ארה"ב צריכה לפתח אסטרטגיה אזורית ברורה הכוללת את בעלות בריתה, ובהן ישראל, לסיכול יכולתה של איראן להוסיף ולהזיק לביטחון האזורי. עם זאת, איראן מיומנת בשימוש בשליחים, וגם בשילוב של מאבק צבאי-למחצה עם מאבק מדיני. סביר כי תגובתה לאסטרטגיה בהובלת ארה"ב שנועדה לרסן ולהסיג את השפעתה תתמקד בתחומים אלו.

להתנגדות הישראלית להרחבת ההשפעה והפריסה האיראנית בסוריה ובלבנון יש שני רבדים הקשורים זה בזה. האחד נועד במהותו למנוע מאיראן יכולת לחנוק את ישראל תוך שימוש בשליחיה מעבר לגבול – בצפון, בדרום ובמרכז. האחר מכוון לסיכול מאמץ הגרעין וטילי הקרקע-קרקע ארוך הטווח שאיראן מפתחת. הבנת שני הרבדים הללו והקשר ביניהם חיונית כדי להעריך את מידת הנחישות הישראלית ונכונות ישראל לנקוט בסוריה אמצעים חריפים, היכולים במצבים מסוימים לדרדר את המצב עד לכדי מלחמה רחבת היקף – מלחמה שתכליתה הרס היכולות האיראניות שמוקמות והולכות בגזרות השונות, בעיקר בסוריה ובלבנון.

טוב תעשה ישראל אם תמשיך לטפח את חזון האוטונומיה הפלסטינית במקביל לאסטרטגיית ניהול הסכסוך, עד שהרשות הפלסטינית תיאות להסכם שיענה על האינטרסים הישראלים.

מבוא התעשיות הביטחוניות של ישראל, שתחילתן כבתי מלאכה חשאיים בתקופת קום המדינה, הן כיום אחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי, אך לא פחות מכך הן גם אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים במשק הלאומי ומקור להכנסות מיצוא בהיקף של מיליארדי דולרים. תעשיות אלה הן למעשה המגזר הביטחוני של תעשיית ההיי טק בישראל, והן מעסיקות עשרות אלפי עובדים

סיכום וניתוח של שבעים שנות בריתות ושיתופי פעולה אסטרטגיים כאבן פינה במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

יחסי ישראל-רוסיה: סקירת העבר ומבט לעתיד. הרוסים רוצים לשמור על קשרים חיוביים הן עם ישראל והן עם מדינות ערב. זאת, בכפוף להלימה לאינטרסים רוסיים שעיקרם העצמת אחיזת רוסיה במזה"ת והשבתה למעמד של מעצמת-על תוך המנעות, ככל שניתן, מעימות עם המערב. בהתאם, הגמשת המדיניות הרוסית לפי דרישת ישראל תהיה זמנית, ובכפוף לבחינה מתמדת של שיתוף הפעולה הישראלי.

ההערכה במאמר זה הוא שהזמן עומד לצידה של ישראל. סקירה של מאזן הכוחות שבין ישראל לאויביה ושל המאפיינים הפנימיים המעצבים את עוצמתה הלאומית של מדינת ישראל, וכן של מעמדה של המדינה בקהילייה הבינלאומית, מאששת את ההערכה שידה של ישראל תהא על העליונה בעתיד הנראה לעין.

במהלך שנת 2017 רשמה מדיניות החוץ של ישראל שורת הישגים, חלקם חסרי תקדים – המשקפים הכרה בקיומו של איום משותף, והערכה לתרומתה של ישראל במגוון תחומים. קשייה המדיניים של ישראל לא עברו מן העולם. אך יש להמשיך במאמצים לבסס את המגמה המסתמנת, ולקיים את התנאים שאיפשרו את מימושה – ובכלל זה, שותפות האינטרס עם גורמי מפתח במדינות ערב, והניהול המושכל והזהיר של מאפייני הסכסוך עם הפלסטינים.

הדילמה הביטחונית של ישראל היא לאיזה סוג של מלחמה עליה להתכונן: מערכה צבאית מכרעת כנגד צבאות אויב, או מערכות צבאיות נמשכות כנגד אוכלוסיית ישראל? כל אחד מסוג משתי האיומים הקיומיים האלה מחייב שינויים מהותיים בבניין הכוח ובהכנת העורף.

תהליך ההתעצמות של צבא מצרים מאוד מרשים כאשר סוקרים את תקציביו, הרכש המודרני, את מאמצי ההכשרה והאימונים. קיימים מספר הסברים אפשריים אך לא ברור מה המניע העיקרי לתהליך. למרות שעימות צבאי עם מצרים אינו צפוי, ישראל צריכה לגלות זהירות.

המאבק על הריבונות בירושלים עבר "מירושלים של מעלה" (הפסגות המדיניות של ימי אוסלו ואנאפוליס) ל"ירושלים של מטה" (חיי היום-יום בעיר). משילות וריבונות הלכה למעשה במזרח ירושלים משמעותם יצירת קפיצת מדרגה דרמטית ברמת השירותים הניתנים לערביי מזרח י-ם, בד בבד עם שיטור קהילתי רחב היקף בשכונות הערביות.

ירושלים היא העורף הביטחוני של שפלת החוף, וחוליה חיונית להבטחת הירדן כגבול הביטחון המזרחי של ישראל. כל קריעה מהמרקם העירוני של ירושלים תעצים את הטרור ותהפוך את העיר לעיר-גבול שוקעת.

איראן הנמצאת בתנופה היא אתגר ביטחוני משמעותי לישראל ולמדינות הסוניות המתונות. היא משקיעה דמים, תרתי משמע, במימוש שאיפותיה לפרוזדור שיעי לים התיכון, בחיזוק השפעתה באזור בעזרת מיליציות לוחמות, בבניית אופציה גרעינית, ובאיום על ישראל.

הקדמה "נולדתי לעצמאות של כורדיסטן…", הכריז נשיא היוצא של הממשלה האזורית של כורדיסטן (ה-KRG), מסעוד ברזאני, ביוני השנה. "אני רוצה למות בצל דגלה של כורדיסטן העצמאית". נדמה שברזאני והכורדים בצפון עיראק היו קרובים יותר מאי פעם לחלום הזה. ב-25 בספטמבר 2017 קיימה הממשלה האזורית של כורדיסטן משאל עם על עצמאותה מעיראק, החלטה שעברה בקלות עם

ריבונות ישראל בירושלים המאוחדת היא עוגן חיוני להמשך היציבות האזורית. ואכן, ראייה אזורית כוללת, הלוקחת בחשבון את חולשתו של עבאס ואת רגישויותיהם של הירדנים, מילאה תפקיד עיקרי בהחלטה של ישראל לשוב אל הסטטוס קוו הקודם בהר בבית, לאחר אירועי יולי 2017.

הגיאופוליטיקה של שוק האנרגיה עוברת שינויים המשחקים לטובת ישראל הודות להיחלשותו של "נשק הנפט", לעלייתה של ישראל כיצרנית משמעותית של גז טבעי, ולמעבר האנרגטי הנדרש מהסכם פריז. על מנת למנף שינויים אלה עד תום נדרשת ישראל להפנות את יצוא הגז הטבעי שלה לא רק לכיוון אירופה, אלא גם לטורקיה ומצרים.

יש צורך בבנייה ישראלית ביהודה ושומרון כדי למנוע ניסיונות של הרשות הפלסטינית לדה-לגיטימציה של ישראל, וכמענה להתיישבות הרחבה של הרש"פ באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של ישראל.

בעשור האחרון התחזקו היחסים בין ישראל וסין בעקבות שינוי במדיניות החוץ של ירושלים, שמטרתו לגוון ולהרחיב את קשריה של ישראל עם מעצמות מתעוררות ומדינות בעלות פוטנציאל כלכלי ופוליטי נרחב, שאינן משתייכות לאיחוד האירופי ומזוהות פחות עם המחנה האמריקני. ביקורו בישראל של סגן נשיא סין, מהווה נדבך חשוב במסגרת מדיניות זו, והינו עדות נוספת להתחממות היחסים בין שתי המדינות.

הג'יהאד האסלאמי והארגונים הסונים מעוניינים במהלומה ישראלית שתאפשר להם להיכנס לוואקום שייווצר. לישראל עדיין עדיף להימנע ממבצע נרחב.

בהיעדר החלטה נחושה וברורה מצד ארה"ב או טורקיה להתמודד עם התוקפנות של איראן במזה"ת, ישראל היא היחידה שיכולה לסכל את השאיפות של איראן להשתלטות על האזור.

נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים "כסף לעם האיראני ולא לסוריה", אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס.

ישראל צריכה להימנע מהזדהות גלויה עם מתנגדיה הפנימיים של איראן, (קל וחומר, כשמדובר בארגוני טרור סוניים). בה בעת, על רקע האירועים האחרונים, זה הזמן לדרבן את ארה"ב - ומדינות אחרות שחושבות כמוה, - להחריף את הלחץ שהן מפעילות על המשטר האיראני, החשוף יותר מבעבר לביקורת מבית, ולהסביר לעם האיראני את המחיר ההולך וגדל שהוא נאלץ לשלם על שאיפותיהם של מנהיגיו.

תכנית ההתנתקות החד-צדדית של האלוף ידלין אינה חדשה ואינה הגיונית.

טוב עשה הרמטכ"ל שמינה ועדת בדיקה למסמך של בריק.

מניעת המאמץ האיראני הכפול בסוריה היא עדיין משימה בעדיפות עליונה עבור ישראל, ועל צה"ל לבצעה.

איראן מנסה לעמעם את ניסיונה להתבסס בסוריה, מסיבות פנימיות וחיצוניות. מדיניות זו הינה רווית מתחים פנימיים. כדי להיחלץ מהם, פתחו משמרות המהפכה וחזבאללה במסע תעמולה שקרי. מסמך זה מנתח את התעמולה הזאת ואת הסיבות להופעתה.

למרות שיכולותיו הקיברנטיות של חמאס בעת הזו אינן מהוות איום משמעותי על ישראל, המציאות הזו יכולה להשתנות מהר, שכן ההתפתחות הטכנולוגית עצמה הינה מהירה.

האשמותיה של רוסיה נגד ישראל בנושא הפלת המטוס נועדו בעיקר לצרכי פנים. עד עתה הקפידה רוסיה להתנהל בזירה הסורית בקור רוח, ולפעול לאור האינטרסים האסטרטגיים שלה. אחד מהם הוא הרצון הרוסי בצמצום המעורבות האיראנית בסוריה.

המהלכים באשר לעתידה של עזה אינם מנותקים מן ההקשר הרחב יותר של המאבק על עתיד האזור כולו. מדובר אומנם במחוות שיינתנו למשטר החמא"ס, המזוהה עם האחים המוסלמים ונתמך על ידי תורכיה וקטר. במבט ראשון זוהי תוצאה בעייתית של האירועים האלימים מאז מרס 2018, אולם בפועל, מי שנקלע לעמדת נחיתות הוא דווקא הנהגת חמא"ס. זו מוכנה כעת לשעבד את עקרון היסוד של התנועה – המאבק הג'יהאדי, שממילא הגיע למבוי סתום עקב אובדן האפקטיביות של כליו העיקריים, ועוצמת ההרתעה הישראלית – כדי להשיג הקלות כלכליות עבור אוכלוסיית הרצועה. העמקת התלות של עזה במצרים, ואולי (בכפוף לבקרה ביטחונית מחמירה) גם בקפריסין, היא

החברה הישראלית שילמה ביוקר על הניסוי של אוסלו, אך היא יכולה לומר בכנות: ניסינו לעשות שלום עם הפלסטינים. לגישה זו יש תפקיד מרכזי בחיזוק החוסן הנפשי הרב של הישראלים, ביכולתם להתמודד עם סכסוך ממושך, ובאי-נכונותם לעשות ויתורים מסוכנים.

רוסיה פועלת לקדם מעורבות בינ"ל לשיקום סוריה כמהלך הומניטרי ליצירת התנאים לשובם של הפליטים, אך בפועל היא תחזק את תשתיות שלטונו של אסד ואחיזתו בשטח. ארה"ב אינה ממהרת להיענות לכך אך הקריאה הרוסית לא תיוותר ללא מענה.

ארה"ב מחמיצה את משמעות המנופים שהזירה הסורית מייצרת עבור רוסיה, שמאפשרים לה להצמיד מחיר גבוה לצעדים שדורשת ארה"ב.

על שיקום היחסים בין טהראן לוושינגטון. יש סיכויים שהמחאה באיראן תגבר, ואמצעי הלחץ של טראמפ על טהראן יתחזקו.

מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות המשטר להפיץ את המהפכה השיעית.

הגיע הזמן שאש"ף יקבל כמות נדיבה מ"האהבה הקשוחה" שהייתה שמורה בעבר רק לישראל. והממסד הביטחוני של ישראל יעשה טוב אם יאמץ את הרעיון של סילוק אונר"א.

טורקיה הופכת את צפון סוריה – ג'ראבלוס ועפרין – ל"רפובליקה הטורקית של צפון סוריה", בדיוק כפי שהפכה את צפון קפריסין למדינת חסות טורקית באמצעות שליטה צבאית וכלכלית.

ד"ר יונתן ספייר, חוקר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, נסע בסוף יולי למובלעת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים במזרח-סוריה. הוא מדווח שהמשך קיומה של המובלעת הוא חיוני להצבתו של מכשול פיזי בפני רצונה של איראן ליצור מסדרון רציף בין המפרץ הפרסי לים התיכון.

עין פקוחה לצפון מחייבת להותיר את צה"ל פנוי ככל האפשר לביצור ההרתעה מול האויב העיקרי.

אין "לבזבז" את היכולות של צה"ל על איום מינורי, מעצבן ומרגיז, גם אם הוא פוגע בגאווה הישראלית וביוקרת צבאה - כטרור העפיפונים. מצד שני, כשיש אינטרס חשוב, גם בגזרת משנה כרצועת עזה, יש להגן עליו ולו במחיר של הסלמה אפשרית.

לצניחת הריאל השלכות אסטרטגיות משמעותיות. ממשל טראמפ חותר לערעור חוסנו של משטר המהפכה, והמתח בגבולה הצפוני של ישראל עלול להחמיר.

למרות התחייבויותיה בהסכם הפיוס, טורקיה מאפשרת לחמאס להמשיך לפעול משטחה נגד ישראל. לרשות חמאס מטה באיסטנבול, והוא מכווין פעולות טרור בעיקר בשטחי יהודה-ושומרון. ישראל יכולה וצריכה לסכל את הפרת ההסכם הטורקית ואת פעילות חמאס.

ההסכמה העקרונית בין ארה"ב וסעודיה בדבר הגברת תפוקת הנפט בעולם, מהווה פגיעה משמעותית באיראן. ההחלטה המשותפת נלקחה כחלק מהמדיניות האמריקנית להוביל להחלפת המשטר באיראן, או לגרום לטהראן לחתום על הסכם גרעין חדש.

בשאלת יחסי ישראל ומדינות לאומניות או שמרניות, התמונה היא הרבה יותר מורכבת ממה שהמתחסדים מנסים להציג.  אלה היוצאים נגד ביקור ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, לא השמיעו אותם קולות נגד ארדואן

דרוש תהליך שלום עם יהודי ארה"ב, והדרך לליבם עוברת גם בהתמודדות מורכבת יותר עם הקרע הפוליטי האמריקני ובשיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית

ישראל צריכה להגן על עצמה מפני ארדואן, להדוף את הפשיטה שלו על ירושלים ולנקוט קו התקפה חריף לסיכול התעצמותו הצבאית.

כיצד שימוש מושכל בכוח מאפשר מהלכים מדיניים במשולשים ישראל-מצרים-חמא"ס וישראל-רוסיה-סוריה

לנוכח התקדמות הכוחות הסוריים בקרבת הגבול בגולן, מתחדדת הדילמה שבפניה צפויה ישראל לעמוד. אף שאין לה מחויבות פורמלית להושיט יד לאלה שפעלו בתיאום עם צה"ל באזורי הגבול, יש חשיבות אסטרטגית לכך שישראל תצטייר כמדינה היודעת לדאוג למי שפנה לעזרתה.

נשיא סוריה אסד ממשיך לכבוש מחדש את מחוז דרעא וגורלם של המורדים שנותרו באזור כבר נגזר - בחירה בין כניעה למלחמה עד הסוף. השלב הבא: הקרב על קונייטרה, סמוך לגבול עם ישראל.

לקראת מפגש הפסגה בהלסינקי: בעוד ארה"ב משדרת נכונות לפשרות, לא ברור מה תהיה התמורה הרוסית.

בהתמודדותה עם אירופה, ישראל צריכה ויכולה למנף את עוצמתה הטכנולוגית, את מומחיותה בלוחמה בטרור ואת נכסיה האנרגטיים. עליה לדרוש עקיבוּת מן הנציבות האירופית ומממשלות אירופה בנוגע למימון עמותות פוליטיות ולסימון מוצרים משטחים שנויים במחלוקת. כמו כן, על ישראל לנקוט משנה זהירות בנוגע לממשלות ולמפלגות הפופוליסטיות באירופה.

מתווי קלינטון ואובמה לא עבדו – לא לאורך 25 שנים של מאמצי השכנת שלום מאז אוסלו. הם הובילו לקיפאון ולסבל רב. הבה ניתן לצוות של טראמפ קרדיט על כך שהם בוחנים בצורה רעננה את השאלה מהו הדבר הבטוח, הנבון, ההוגן והמציאותי לעשות במציאות הישראלית-פלסטינית של היום.

ככל שזיכרון השואה הולך ונמוג, האנטישמיות המסורתית ההופכת לעמדה אנטי-ישראלית כבר אינה נחשבת לבלתי-תקינה פוליטית.

ישראל אימצה בחוכמה אסטרטגיה צבאית סבלנית של התשה, או במילים אחרות "כיסוח הדשא", שנועדה בראש ובראשונה לפגוע ביכולות האויב. זה מחייב מבצעים גדולים ספורים, שיתקיימו מדי זמן, שיחוללו הרתעה זמנית שתאפשר תקופות של הפוגה. אך בכל מקרה – אין לכבוש הרצועה.