חייבים להתעשת: המשבר הפוליטי פוגע בביטחון ישראל

לצד סיכויים לשיתוף פעולה, יש להיערך גם לאפשרות של מחלוקת גלויה בנושא האיראני שתציב את ישראל בפני הצורך לשקול את האופציה הצבאית.

אם ממשל ביידן אכן "יתכופף בפני העם האיראני" ויחזור בבהילות להסכם הגרעין המקורי ללא ביטחונות לתיקון "חולשותיו", משטר האייתולות יחגוג – ובצדק – ניצחון היסטורי, תדמיתו תזכה להאדרה, מעמדו באזור ובעולם יתחזק לאין שיעור וקופתו תתמלא מחדש מיצוא הנפט והסחר הבינלאומי.

מה שהיה עד עתה נשק מסייע, הולך ומקבל מעמד קרוב לזה של נשק הכרעה. האיום העיקרי שישראל עומדת בפניו הוא איום משולב של כלים בלתי מאוישים החל מכטב"מים תוקפים, דרך כטב"מים "מתאבדים" וכלה בטילים ורקטות בעלי כושר פגיעה נקודתי.

תורכיה מבצעת מהלכים המאיימים על היציבות באזור ועל האינטרסים הישראליים.

כאשר תוחל הריבונות באזורים אלו, אסור יהיה להסתפק בהכרזה ולהשאיר את המרחבים החדשים בשיממונם, אלא יש לממש את הריבונות הלכה למעשה, בעיקר על ידי פתוח כלכלי ובנייה.

תוכנית החלל של איראן איננה מין "יותרת" של תוכנית הטילים, אלא אבן בניין מרכזית בהשגת יכולת גרעינית בין-יבשתית שתשדרג את איראן למעמד של מעצמה עולמית.

הקדמה כוחות קודס הם יחידת העילית במשמרות המהפכה, שאחראית על פעילות הטרור שאיראן מקדמת ברחבי העולם. ההנהגה האיראנית רואה בטרור אמצעי יעיל למימוש היעדים שלה במדיניות החוץ. במשך 41 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית של איראן צברו כוחות קודס ידע וניסיון עשיר בפעילות טרור בזירה הבין-לאומית. פעילותם החלה כבר בשנות השמונים תחת השם “המשרד לתנועות

מגפת הקורונה לא שינתה הרבה, והמגמות שנראו באזור לפני פרוץ המשבר נשארו בעינן, כולל החתרנות האיראנית במדינות האזור והאצת פרויקט הגרעין, כמו גם הפרובוקציות של תורכיה במזרח הים התיכון ומעורבותה במלחמת האזרחים בלוב. אין עדות לשינוי התנהגות אצל הרשות הפלסטינית או חמאס כלפי ישראל. הציפיות לשינויים משמעותיים בעקבות נגיף הקורונה במאזני הכוחות באזור אין להן בינתיים על מה לסמוך.

מגוון תסמינים מראה שאיראן שולטת ברמת האלימות בעיראק, ומסלימה את המסע שלה נגד הכוחות האמריקאים בעיראק כדי שייסוגו מהמדינה. רק תקיפת כוחות קודס ומשמרות המהפכה על ידי ארה"ב תשיג הרתעה.

רק פעולה צבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית יכולה למנוע את הידרדרות המזרח התיכון והפיכתו לאזור אלים ומסוכן אף יותר.

מן הראוי שישראל תעשה את כול צעדיה על בסיס ההנחה כי אין ביכולתה לשנות את המצב במזרח התיכון מעיקרו, לא בהסכמים מדיניים ולא על ידי שימוש בכוח צבאי, לפחות לא בדור הנוכחי.

ההשפעה האידאולוגית של איראן על הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) נמשכת מחבלי הלידה של הארגון, שתלוי כלכלית וצבאית בטהראן. גא"פ ממלא מקום חשוב באסטרטגיה האיראנית נגד ישראל. משמרות המהפכה משתמשים במגוון מוסדות וקרנות צדקה התומכים בגא"פ, שחשוב להכלילם ברשימת הסנקציות האמריקאיות.

ביקור של מזכיר ההגנה האמריקני לישראל חשובה גם כאיתות על טיב היחסים בין המדינות, וגם בשל העיתוי הקריטי בשיחות הגרעין עם איראן.

חוסר קבלת החלטות בנושאים ביטחוניים, דימוי של מדינה לא יציבה ושסועה והצורך להתחבר למפלגה המזוהה עם האחים המוסלמים מאיימים על הביטחון הלאומי של ישראל.

נשיא ארה"ב כינה את נשיא רוסיה "רוצח" והבטיח להענישו. מול האיום עומד האינטרס המשותף לשני המנהיגים למנוע התלקחות והצורך בדו-שיח. עבור ישראל, התפתחות זאת מחדדת את הצורך בהתנהלות קפדנית מול רוסיה.

הפיכת זכויות אדם לעדיפות עליונה במדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון תערער את המשטרים הערביים ותחליש את הברית האנטי-איראנית, וזה בדיוק מה שהנשיא לשעבר אובמה עשה בצורה הרסנית.

מערך הכוחות, הנשען בין היתר על פורום הגז של מזרח הים התיכון, הולך ומשנה מרכיבי יסוד במאזנה האסטרטגי של ישראל, ומציאות חדשה זו צריכה לתפוס מקום גבוה מאוד בסדרי העדיפויות הלאומיים.

הסכם טוב הוא אינטרס ישראל ברור, אך עדיפה מציאות ללא הסכם מאשר לחיות עם הסכם גרוע. יש להתכונן לאפשרות שלא תהיה ברירה אחרת מאשר צבאית.

העסקה להחזרת הצעירה הישראלית מסוריה מעוררת שאלות לגבי העלויות הכרוכות בה ונכונותה של רוסיה לתווך בעסקאות בזירה הסורית בעתיד.

להופעת הבכורה של משגר לוויינים איראני על בסיס דלק מוצק יש משמעות אסטרטגית.

טוב תעשה ישראל אם תערב את האמריקנים בקבלת ההחלטה על הצורך הישראלי במערכה מוגבלת נגד איראן, אך תשאיר מספיק מקום לעמימות על מנת שפרטי המערכה לא יודלפו בדרך זו או אחרת לגורמים באיראן.

מדינות רבות שואפות להשתמש בחיסונים כמנוף למעמדן הבינלאומי, אך מסתמן כי הודו מובילה במירוץ.

המיליציות משמשות את ממשלת טורקיה הן לצורך דיכוי פנימי והן לצורך פעולות בחו"ל.

"הסכמי אברהם", פריצת הדרך עם סודאן ומרוקו, והמגמה החיובית ביחסים עם מצרים, אינם צריכים להשכיח את חשיבותה האסטרטגית של ממלכת ירדן. בה בעת ניתן באפיקים לא פומביים להעלות דרישות לממשלת ירדן, בעיקר לשינוי האווירה העוינת בציבור הירדני.