חזון של "כינון מחדש"

העוינות העמוקה של חוגים רחבים בעולם הערבי כלפי ישראל והיהודים איננה גזרת גורל. היא פרי מהלך תרבותי טרגי שניתן להפוך את כיוונו, ולכונן מחדש עמדות אוהדות יותר, שיש להן גם עוגנים היסטוריים וגם נקודות אחיזה במציאות האזורית החדשה המתהווה לנגד עינינו. אך הדבר מחייב מאמץ שיטתי בשטח, בתמיכת ארה"ב והמערב ובמעורבות ישראלית ישירה.

צינור הגז המתוכנן בין ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה מצביע על מוקד אנרגיה חדש המתגבש במזרח הים התיכון. אולם לשינוי גאופוליטי מבורך זה יש מתנגדים רבים. ישראל תצטרך לפעול בתוך האיחוד האירופי על מנת להוציא אל הפועל את מיזם צינור הגז.

שורה של שחקנים זרים הולכים ומעצימים במרוצת השנים האחרונות את חתירתם תחת ריבונות ישראל במזרח ירושלים. פעילות חתרנית זו כוללת מרכיבים סמויים וגלויים, חוקיים ושאינם חוקיים, רעיוניים ופיזיים, אזרחיים וביטחוניים. כדי להתמודד כראוי עם קריאת התיגר בלב בירתה, מוצע כי ממשלת ישראל תבצע את הצעדים הבאים: הקמת צוות בין-משרדי שיוביל טיפול אינטגרטיבי בכלל מרכיבי התופעה; נקיטת פעילות סיכולית נרחבת אל מול היבטיה הבלתי חוקיים של פעילות זו, תוך שימת דגש על המרכיב הכספי; בחינת עדכון של "חוק היישום" (האוסר על הרש"פ לבצע פעילות שלטונית בשטח ירושלים) במטרה להצר ביתר שאת את צעדי הרש"פ בירושלים; והעמדת חלופה ישראלית איכותית, נגישה

אתגר למדיניות הביטחון הלאומי של ישראל.
הקמת גדר הביטחון מסביב לירושלים ב-2005 יצרה אתגר אזרחי, ריבוני וביטחוני בדמות "שטחי הפקר" של שכונות ערביות המצויות בתוך העיר ירושלים ומחוץ לגדר הביטחון, בסמיכות לשטחי הרש"פ וללא כל חיץ וגבול. שכונות אלו מתאפיינות בהיעדר חוק וסדר ובמצב של "כל דאלים גבר", אשר הוביל לכך שכמחצית מן המפגעים בגלי הטרור של 2014–2017 בירושלים יצאו מתוכן. המסמך מציע להקים מנהלת משותפת לצה"ל, למשטרה, לעירייה ולממשלה שתפעל יחדיו להגברת המשילות והביטחון בשכונות אלו. לאור המצב התשתיתי הקשה השורר בהן מוצע כי ההשקעה האזרחית בהן תתמקד בתחומי טיפוח ההון האנושי – חינוך, תרבות, רווחה, תעסוקה והעצמת

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

קווי יסוד מנחים למדיניות מוצעת במזרח העיר עבור ראש העיר הנכנס, משה ליאון: מקסימום ריבונות ומקסימום הוגנות- תוך חתירה להעמקת אחדות ירושלים; מעקב צמוד של ראש העיר אחר יישום תוכנית הממשלה מס' 3790 על סה"כ 2.1 מיליארד ש"ח לערביי מזרח ירושלים; קידום תוכניות בנייה ליהודים וערבים מעבר לקווי 1967 והבאתם ב"חבילה אחת" לדיון בוועדה המחוזית; קידום "הבגרות הירושלמית" המוצעת על ידי מִנהל החינוך בעירייה ושימת דגש על ההנגשה להשכלה גבוהה ותעסוקה איכותית, ועוד.

יכולתה של איראן להתמודד ביעילות עם הסנקציות שהוטלו עליה על ידי ממשל טראמפ ולשמור על חוסנו של המשטר המהפכני תלויה, בין היתר, במחלוקת הקיימת במדיניות הפנים האיראנית. ברור כי האינטרס של ארה"ב, ישראל וגורמים אחרים באזור המבקשים להביא לשינוי דרסטי בהתנהלות האיראנית, הוא בהעצמת העלויות הכרוכות בהרפתקנות מהפכנית.

שבע-עשרה שנים לאחר 11/9/2001, "המלחמה הארוכה" עדיין חסרה הגדרה ברורה. כדי להביס את הטוטליטריות האסלאמיסטית על כל פלגיה, נדרשת גישה בעלת שלושה מרכיבים, ומוסיפה להן ממד אידיאולוגי מוצק.

מאמר זה סוקר את הרקע להתערבותה העמוקה ורבת התוצאות של איראן במלחמת האזרחים בסוריה.

האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הם הלחימה בטרור – בעיקר בסיני – והמערכה הרעיונית שבה פתח כנגד האסלאמיזם הקיצוני; המשך ואף האצה של הצמיחה הכלכלית; פיתוח משאבי האנרגיה של ארצו, בזיקה ליוזמות נוספות במזרח הים התיכון; קידום פרויקטים לאומיים גדולים, כולל העברת מוסדות השלטון מקהיר; פתרון הסכסוך עם אתיופיה בסוגיית הנילוס, וגיבוש מענה מדיני הולם למבקריו באירופה ובארה"ב. בהתחשב בחלופות, שקשה להפריז בחומרתן, האינטרס של ישראל ושל בעלות בריתה באזור הוא להמשיך ולסייע לא-סיסי בייצוב המערכת המצרית. במקביל, רצוי בעקיפין או במסגרות אזוריות, ניתן לעיתים להשיא עצה דיסקרטית, ולעודד אותו למתן כמה מסממני הדיכוי של

בשנים האחרונות, דובר רבות בישראל ובארה"ב על "המחנה הסוני המתון/הפרגמטי", כבן ברית אזורי אפשרי להתמודדות מול איראן ואף לפתרון "יצירתי" לסוגיה הפלסטינית. אך "המחנה" אינו באמת שחקן מאוחד, אלא בעיקר ביטוי ואמצעי לשאיפות ההגמוניה של סעודיה ומאע"מ, שקיים חוסר זהות אינטרסים ואג'נדות בינן לבין מצרים וירדן, שותפותיה האסטרטגיות של ישראל מזה כבר. ישראל צריכה לממש כל הזדמנות להידוק קשרים עם מדינות ערביות ומוסלמיות, אך לא לבנות על "גוש" מדומה, בראשות מדינה עם הנהגה בעייתית ולא-יציבה, גם אם יש ענין אמריקאי בכך.

ארה"ב צריכה לפתח אסטרטגיה אזורית ברורה הכוללת את בעלות בריתה, ובהן ישראל, לסיכול יכולתה של איראן להוסיף ולהזיק לביטחון האזורי. עם זאת, איראן מיומנת בשימוש בשליחים, וגם בשילוב של מאבק צבאי-למחצה עם מאבק מדיני. סביר כי תגובתה לאסטרטגיה בהובלת ארה"ב שנועדה לרסן ולהסיג את השפעתה תתמקד בתחומים אלו.

להתנגדות הישראלית להרחבת ההשפעה והפריסה האיראנית בסוריה ובלבנון יש שני רבדים הקשורים זה בזה. האחד נועד במהותו למנוע מאיראן יכולת לחנוק את ישראל תוך שימוש בשליחיה מעבר לגבול – בצפון, בדרום ובמרכז. האחר מכוון לסיכול מאמץ הגרעין וטילי הקרקע-קרקע ארוך הטווח שאיראן מפתחת. הבנת שני הרבדים הללו והקשר ביניהם חיונית כדי להעריך את מידת הנחישות הישראלית ונכונות ישראל לנקוט בסוריה אמצעים חריפים, היכולים במצבים מסוימים לדרדר את המצב עד לכדי מלחמה רחבת היקף – מלחמה שתכליתה הרס היכולות האיראניות שמוקמות והולכות בגזרות השונות, בעיקר בסוריה ובלבנון.

טוב תעשה ישראל אם תמשיך לטפח את חזון האוטונומיה הפלסטינית במקביל לאסטרטגיית ניהול הסכסוך, עד שהרשות הפלסטינית תיאות להסכם שיענה על האינטרסים הישראלים.

מבוא התעשיות הביטחוניות של ישראל, שתחילתן כבתי מלאכה חשאיים בתקופת קום המדינה, הן כיום אחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי, אך לא פחות מכך הן גם אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים במשק הלאומי ומקור להכנסות מיצוא בהיקף של מיליארדי דולרים. תעשיות אלה הן למעשה המגזר הביטחוני של תעשיית ההיי טק בישראל, והן מעסיקות עשרות אלפי עובדים

התעקשותה של אירופה לשמר את הסכם הגרעין, וניסיונותיה הרציפים להקים מנגנון עוקף סנקציות אמריקאיות שיאפשר לה להמשיך את הסחר עם איראן, מעודדים את איראן להרחיב את פעילותה החתרנית ברחבי אירופה.

יש חשיבות קריטית לכך שישראל תשגיח היטב על ההתפתחויות הפוליטיות באירופה ותקיים יחסים קרובים עם הפוליטיקאים התומכים בצינור הגז עם ישראל.

פרשת התפטרות שר החוץ האיראני מעידה על דריסת הרגל המכרעת של משמרות המהפכה בפוליטיקה באיראן, ולמעשה על האצת תהליך מיליטריזציה שהמשטר עובר.

המרד החות'י בתימן, שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתה האזרחית של המדינה, ניזון בראש ובראשונה מהסיוע וההכוונה האיראנית ללוחמים, לצד מעורבות רוסית גוברת בסכסוך. לפיכך, קץ הלחימה תלוי במידה רבה בנכונותן של מדינות חיצוניות להמשיך ולהזין את הסכסוך.

מדינות ערב מנרמלות את יחסיהן עם משטר אסד בניסיון לאזן את ההשפעות החזקות של איראן וטורקיה ולהשיג מידה מסוימת של השפעה על הארכיטקטורה המדינית-אסטרטגית החדשה של סוריה. מגמה זו מקבעת באזור מבנה אסטרטגי המעמיד את רוסיה במרכז. בטווח הארוך עלולה התפתחות זו להביא למתיחות ביחסים בין מדינות ערב השמרניות לישראל, במיוחד אם זו תפנה את מאבקה בנוכחות האיראנית בסוריה כלפי הצבא והממשל הסוריים, או תמשיך לתור אחרי הכרה דיפלומטית בסיפוח הגולן.

יש להגיב על המתקפות נגד ריבונות ישראל במזרח-ירושלים במתקפת-נגד ישראלית. בעיקר, פירושו של דבר השקעה אזרחית מאומצת בחלקה המזרחי של העיר.

אתגרים חדשים בוקעים ועולים לקראת סיום מלחמת האזרחים וסוף המערכה נגד דאע"ש.

יש לצאת כבר עכשיו למערכה ממוקדת לשיקום יכולותיו, משאביו, מעמדו ויוקרתו של שירות החוץ הישראלי, שבאופן פרדוקסלי עבר בשנים האחרונות תקופת שפל חמורה דווקא בשעה שהדיפלומטיה הישראלית בדרג העליון קצרה הישגים חסרי תקדים.

אמנם התקשורת האיראנית טענה שמיליונים גדשו את הרחובות לציון 40 למהפכה, אך חוגי האופוזיציה טענו כי מספר החוגגים ירד. הגרעין לא יגן על המשטר מסלידת העם.

כוחות בעולם המוסלמי רואים בחרדה את שאיפותיה של איראן - ולכן מעריכים את עמידתה של ישראל מולן. לנחישות התגובה שלנו יש מחיר אך שכרה בצידה.

המפה הפוליטית והצבאית בלבנון מובילה למסקנה שלבנון אינה יכולה, וגם אינה רוצה, להתמודד כראוי נגד האיום של חיזבאללה על ריבונותה, ולא עם האפשרות שבשל כך היא עלולה להיפגע קשות ממלחמה מול ישראל.

רוסיה שואפת להגדיל את מעורבותה בסכסוך בין ישראל והפלסטינים, תוך נקיטת מדיניות המתעלמת מההתפתחויות במזה"ת בשנים האחרונות שהציבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במקום נמוך בסדר היום הבינלאומי. מדיניות זו צפויה להקשיח את עמדת ישראל לגבי מעורבות רוסית בהסדרה, למרות הדומיננטיות הרוסית באזור והשלכותיה על אינטרסים ישראליים.

החלופות להסכם גרוע זה, גרועות עוד יותר.

הבנה טובה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי היא חיונית להצלחת העשייה הצבאית.

האפשרות שאיראן וטורקיה ישאבו עידוד ותעוזה בעקבות ההחלטה האמריקאית מדאיגה בהחלט. המענה העיקרי למגמה זו תהיה הרתעה חזקה מצד ישראל, ששימורה עלול להגדיל את הסבירות להסלמה בסוריה ובלבנון, וכן הידרשות גדולה עוד יותר לידיה המרסנות של רוסיה. התזכורת לכך שהנשיא מתכוון למה שהוא אומר, צריכה להזכיר לנו את הצהרותיו (למשל מה-21 באוגוסט) כי "ישראל תצטרך לשלם מחיר גבוה יותר... יקבלו משהו טוב מאוד כי הגיע תורם". ייתכן שנכונים לנו הפתעות לא-ממש-מפתיעות נוספות.

הפעלת לחצים צבאיים, דיפלומטיים וכלכליים עשויה להבטיח את המשך קיומם של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים והאוטונומיה הכורדית בצפון מזרח סוריה, ולהרתיע את תורכיה ואיראן משתלטות על שטחים אלה.

ישראל צריכה להתארגן, ולאחר יציאת האמריקאים להגביר את אינטנסיביות הפעולה שלה נגד האיראנים בסוריה. יציאת ארה״ב מהזירה היא הזדמנות טובה לשינוי ברוח הפעולה של ישראל.

כמה מיהודי השמאל הקיצוני בארה"ב יוצאים כעת לחבל בתכנית 'תגלית'. הם כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

איראן מנצלת את משברי דאעש והאביב הערבי כדי לקדם את המסדרון הקרקעי, שמשמש מרכיב מהותי באסטרטגיה האיראנית באזור. שאיפתה היא להציב איום משמעותי בפני ישראל וירדן. הנסיגה האמריקאית הצפויה מסוריה תסיר חלק מהמכשולים העומדים בדרכה של איראן, אך ישראל הפגינה כמה וכמה פעמים את נחישותה למנוע את התבססות המסדרון.

מתוך ראייה אנליטית, כמו גם משיקולים מעשיים ואף פוליטיים, הגיעה העת להגדיר מחדש את מקומה של ישראל בעולם כמדינה המשתייכת ל"מזרח הים התיכון", ולא ל"מזרח התיכון".

המלחמה על השלטון בלוב נמשכת כבר כשמונה שנים, בגלגוליה השונים, ויש לה השלכות חשובות על היציבות במזרח הים התיכון.