עוצמה בשעת מבחן

איראן רוצה להחזיר את גדולתה של האימפריה הפרסית ולשחזר את עוצמתה הימית שאפיינה אותה בעבר הרחוק. כוחה הימי אמור גם להרתיע את ארה"ב ומדינות סוניות מפני התקפה נגדה וניסיונות לסכל את תכנית הגרעין הצבאית והטילים הבליסטיים שלה.

תורכיה מוצאת את עצמה היום בצומת דרכים היסטורי שבו עליה להחליט האם להמשיך לבדה מול ישראל, מצרים, יוון וקפריסין – או לאמץ שיתוף פעולה אזורי

קבוצות אופוזיציה חמושות שצמחו מהמיעוטים הכורדים, הבלוצ'ים והאהוואזים החריפו את התקפותיהן על נכסי המשטר באיראן. טהראן מגיבה בפעולות נגד מתנגדים אלה בפקיסטאן, בעיראק ומעבר להן, אולם התקוממויות אלה אינן יכולות לאתגר את יציבותו של המשטר, בעיקר בשל בסיסי התמיכה הצרים שלהן.

המיליציות השיעיות העיראקיות מהוות רכיב שכוחו עולה, מתוך כלל הנכסים הצבאיים והצבאיים-למחצה העומדים לרשות איראן כחלק ממאמציה לבסס הגמוניה אזורית. נכסים אלו עלולים להעצים באופן משמעותי את יכולותיה במקרה של מלחמה בחזית הצפונית של ישראל.

לא משנה איזו פרדיגמה לשלום יציג ממשל טראמפ, הקץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו נראה באופק. ניהול הסכסוך לטווח הארוך – גישה מעורפלת למדי שזקוקה כל העת לעיון מחודש – היא הדרך המציאותית היחידה לשפר במקצת את המצב בזירה הישראלית-פלסטינית.

העוינות העמוקה של חוגים רחבים בעולם הערבי כלפי ישראל והיהודים איננה גזרת גורל. היא פרי מהלך תרבותי טרגי שניתן להפוך את כיוונו, ולכונן מחדש עמדות אוהדות יותר, שיש להן גם עוגנים היסטוריים וגם נקודות אחיזה במציאות האזורית החדשה המתהווה לנגד עינינו. אך הדבר מחייב מאמץ שיטתי בשטח, בתמיכת ארה"ב והמערב ובמעורבות ישראלית ישירה.

צינור הגז המתוכנן בין ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה מצביע על מוקד אנרגיה חדש המתגבש במזרח הים התיכון. אולם לשינוי גאופוליטי מבורך זה יש מתנגדים רבים. ישראל תצטרך לפעול בתוך האיחוד האירופי על מנת להוציא אל הפועל את מיזם צינור הגז.

שורה של שחקנים זרים הולכים ומעצימים במרוצת השנים האחרונות את חתירתם תחת ריבונות ישראל במזרח ירושלים. פעילות חתרנית זו כוללת מרכיבים סמויים וגלויים, חוקיים ושאינם חוקיים, רעיוניים ופיזיים, אזרחיים וביטחוניים. כדי להתמודד כראוי עם קריאת התיגר בלב בירתה, מוצע כי ממשלת ישראל תבצע את הצעדים הבאים: הקמת צוות בין-משרדי שיוביל טיפול אינטגרטיבי בכלל מרכיבי התופעה; נקיטת פעילות סיכולית נרחבת אל מול היבטיה הבלתי חוקיים של פעילות זו, תוך שימת דגש על המרכיב הכספי; בחינת עדכון של "חוק היישום" (האוסר על הרש"פ לבצע פעילות שלטונית בשטח ירושלים) במטרה להצר ביתר שאת את צעדי הרש"פ בירושלים; והעמדת חלופה ישראלית איכותית, נגישה

אתגר למדיניות הביטחון הלאומי של ישראל.
הקמת גדר הביטחון מסביב לירושלים ב-2005 יצרה אתגר אזרחי, ריבוני וביטחוני בדמות "שטחי הפקר" של שכונות ערביות המצויות בתוך העיר ירושלים ומחוץ לגדר הביטחון, בסמיכות לשטחי הרש"פ וללא כל חיץ וגבול. שכונות אלו מתאפיינות בהיעדר חוק וסדר ובמצב של "כל דאלים גבר", אשר הוביל לכך שכמחצית מן המפגעים בגלי הטרור של 2014–2017 בירושלים יצאו מתוכן. המסמך מציע להקים מנהלת משותפת לצה"ל, למשטרה, לעירייה ולממשלה שתפעל יחדיו להגברת המשילות והביטחון בשכונות אלו. לאור המצב התשתיתי הקשה השורר בהן מוצע כי ההשקעה האזרחית בהן תתמקד בתחומי טיפוח ההון האנושי – חינוך, תרבות, רווחה, תעסוקה והעצמת

המענה לאיום התת-קרקע – המצטרף לפגיעה ביעילות ובתכליתיות של שיגורי הרקטות המבוצעים על ידי ארגוני הטרור – מצמצם באופן משמעותי את היכולות האסטרטגיות של ארגוני הטרור שישראל נאבקת מולם, ומאפשר לה מרחב תמרון ורוח נשימה לכשתחליט, אם תחליט, לצאת למערכה צבאית רחבה ברצועת עזה, ואף בלבנון.

קווי יסוד מנחים למדיניות מוצעת במזרח העיר עבור ראש העיר הנכנס, משה ליאון: מקסימום ריבונות ומקסימום הוגנות- תוך חתירה להעמקת אחדות ירושלים; מעקב צמוד של ראש העיר אחר יישום תוכנית הממשלה מס' 3790 על סה"כ 2.1 מיליארד ש"ח לערביי מזרח ירושלים; קידום תוכניות בנייה ליהודים וערבים מעבר לקווי 1967 והבאתם ב"חבילה אחת" לדיון בוועדה המחוזית; קידום "הבגרות הירושלמית" המוצעת על ידי מִנהל החינוך בעירייה ושימת דגש על ההנגשה להשכלה גבוהה ותעסוקה איכותית, ועוד.

יכולתה של איראן להתמודד ביעילות עם הסנקציות שהוטלו עליה על ידי ממשל טראמפ ולשמור על חוסנו של המשטר המהפכני תלויה, בין היתר, במחלוקת הקיימת במדיניות הפנים האיראנית. ברור כי האינטרס של ארה"ב, ישראל וגורמים אחרים באזור המבקשים להביא לשינוי דרסטי בהתנהלות האיראנית, הוא בהעצמת העלויות הכרוכות בהרפתקנות מהפכנית.

שבע-עשרה שנים לאחר 11/9/2001, "המלחמה הארוכה" עדיין חסרה הגדרה ברורה. כדי להביס את הטוטליטריות האסלאמיסטית על כל פלגיה, נדרשת גישה בעלת שלושה מרכיבים, ומוסיפה להן ממד אידיאולוגי מוצק.

מאמר זה סוקר את הרקע להתערבותה העמוקה ורבת התוצאות של איראן במלחמת האזרחים בסוריה.

האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הם הלחימה בטרור – בעיקר בסיני – והמערכה הרעיונית שבה פתח כנגד האסלאמיזם הקיצוני; המשך ואף האצה של הצמיחה הכלכלית; פיתוח משאבי האנרגיה של ארצו, בזיקה ליוזמות נוספות במזרח הים התיכון; קידום פרויקטים לאומיים גדולים, כולל העברת מוסדות השלטון מקהיר; פתרון הסכסוך עם אתיופיה בסוגיית הנילוס, וגיבוש מענה מדיני הולם למבקריו באירופה ובארה"ב. בהתחשב בחלופות, שקשה להפריז בחומרתן, האינטרס של ישראל ושל בעלות בריתה באזור הוא להמשיך ולסייע לא-סיסי בייצוב המערכת המצרית. במקביל, רצוי בעקיפין או במסגרות אזוריות, ניתן לעיתים להשיא עצה דיסקרטית, ולעודד אותו למתן כמה מסממני הדיכוי של

בשנים האחרונות, דובר רבות בישראל ובארה"ב על "המחנה הסוני המתון/הפרגמטי", כבן ברית אזורי אפשרי להתמודדות מול איראן ואף לפתרון "יצירתי" לסוגיה הפלסטינית. אך "המחנה" אינו באמת שחקן מאוחד, אלא בעיקר ביטוי ואמצעי לשאיפות ההגמוניה של סעודיה ומאע"מ, שקיים חוסר זהות אינטרסים ואג'נדות בינן לבין מצרים וירדן, שותפותיה האסטרטגיות של ישראל מזה כבר. ישראל צריכה לממש כל הזדמנות להידוק קשרים עם מדינות ערביות ומוסלמיות, אך לא לבנות על "גוש" מדומה, בראשות מדינה עם הנהגה בעייתית ולא-יציבה, גם אם יש ענין אמריקאי בכך.

ארה"ב צריכה לפתח אסטרטגיה אזורית ברורה הכוללת את בעלות בריתה, ובהן ישראל, לסיכול יכולתה של איראן להוסיף ולהזיק לביטחון האזורי. עם זאת, איראן מיומנת בשימוש בשליחים, וגם בשילוב של מאבק צבאי-למחצה עם מאבק מדיני. סביר כי תגובתה לאסטרטגיה בהובלת ארה"ב שנועדה לרסן ולהסיג את השפעתה תתמקד בתחומים אלו.

להתנגדות הישראלית להרחבת ההשפעה והפריסה האיראנית בסוריה ובלבנון יש שני רבדים הקשורים זה בזה. האחד נועד במהותו למנוע מאיראן יכולת לחנוק את ישראל תוך שימוש בשליחיה מעבר לגבול – בצפון, בדרום ובמרכז. האחר מכוון לסיכול מאמץ הגרעין וטילי הקרקע-קרקע ארוך הטווח שאיראן מפתחת. הבנת שני הרבדים הללו והקשר ביניהם חיונית כדי להעריך את מידת הנחישות הישראלית ונכונות ישראל לנקוט בסוריה אמצעים חריפים, היכולים במצבים מסוימים לדרדר את המצב עד לכדי מלחמה רחבת היקף – מלחמה שתכליתה הרס היכולות האיראניות שמוקמות והולכות בגזרות השונות, בעיקר בסוריה ובלבנון.

ממשלת ישראל צריכה לחשוף את השותפות של משרד החוץ האיראני בגילויי הטרור והחתרנות של חזבאללה על אדמת ארה"ב ואירופה.

גם ממשלה זמנית יכולה לפעול בהחלטיות כדי לייפות, לבנות ולשלוט בכל חלקי ירושלים.

על מנת למנף את המפגש, על ישראל לחתור לגיבוש גישה פרגמטית כלפי רוסיה, תוך התאמת הציפיות למציאות במזרח התיכון ומעבר לו.

מדוע חדלו גורמי הממשל האמריקני לדבר על "מדינה פלסטינית"? הסיבה העיקרית היא העמדה הפלסטינית שאין כלל טעם לדבר על מדינה אלא אם היא תוקם על שטח השווה בדיוק לממדי הגדה ורצועת עזה כפי שהיו לפני 1967. יש לקוות שיוזמת טראמפ תשבור ציפייה בלתי מציאותיות זו.

הוא דחק את עצמו למצב של חוסר אמינות מוחלט ואיבד כל השפעה על ישראל, ארה"ב, הקהילייה הבינלאומית ואפילו על העולם הערבי הסוני. הוא, ומה שמכונה "הרשות" הפלסטינית בגדה המערבית, פועלים כגורם מכשיל ומשחית מכל בחינה.

תוכנית מדינית-ביטחונית חדשה של JISS גורסת שיש להימנע מהרפתקאות מדיניות מסוכנות ולהתכונן למלחמה.

סבבי הלחימה הנשנים בשנה האחרונה ברצועת עזה מחייבים את ישראל לתגובה צבאית עוצמתית יותר נגד חמאס וארגוני הטרור ברצועה, שתחזק את ההרתעה ותחזיר את השקט הארוך יחסית שהושג לאחר מבצע צוק איתן. זאת, לצד מתן הקלות לאוכלוסייה האזרחית העזתית באופן הדרגתי כתנאי לרגיעה מתמשכת.

הח'ליפות האסלאמית נפלה כיישות מדינתית שהחזיקה שטחים, אולם הממד הרעיוני עודנו מתקיים והארגון ממשיך להשליט טרור ברחבי העולם. ארגון "המדינה האסלאמית" ממצב את עצמו בחזרה כארגון טרור המשלב לוחמת גרילה נגד צבאות סדירים.

ישראל צריכה להידרש מדינית-אסטרטגית וצבאית גם יחד למוכנות אל מול אירועים דרמטיים שאין לפסול מראש את האפשרות כי יכללו גם הידרדרות לעימות בחזית הצפון או הדרום. לכידות, חוסן, דריכות ומוכנות לפעולה יתרמו בפועל להרתעה מפני פרובוקציות. רק איום צבאי אמין ימחיש לידיד ולאויב גם יחד כי במבחן כוח זה, איראן היא זו שתיאלץ לסגת.

מצרים מתחילה אולי לצאת מתוך ההתכנסות האסטרטגית שכפתה על עצמה.

אנו שואבים השראה ממופת הנופלים לחיינו שלנו, על־מנת להפוך את הנאצל, היפה והראוי לחיקוי, למעשה יומיומי. המעשה היומיומי הזה צריך להיות, חייב להיות, כזה שיש בו ידע, יכולת, ורצון לעשות משהו לטובת הציבור.

על הממשלה החדשה להשקיע מאמץ ממוקד בשיפור היחסים ולהימנע ככל הניתן מצעדים העלולים לערער יציבות זו. הדבר מחייב הטיית אוזן קשבת לדאגותיה של ירדן לגבי הסטטוס קוו בהר הבית והמצב המדיני מול הפלסטינים, וחיפוש פתרונות מעשיים בסוגיות בילטרליות.

מערכת הבחירות הייתה מכוערת, אך זו תהיה טעות לראות בישראל חברה משוסעת.

ונצואלה הפכה למוקד המסוכן ביותר בימים אלו מבחינת האפשרות לעימות בין רוסיה לארה"ב. מדיניות ארה"ב בנוגע להתנהלות הרוסית ב"חצרה האחורית" תשליך במידה רבה גם על ההתנהלות הבינלאומית של רוסיה בעתיד.

הכרזת טראמפ על משמרות המהפכה כארגון טרור משתלבת במערכה המדינית והכלכלית של ארה"ב נגד איראן. חרף איומיה, נראה שאיראן אינה מתכוונת לתקוף חיילים אמריקאים, בהתאם לאסטרטגיה האיראנית שמייחלת לצלוח בשלום את התקופה שנותרה עד לבחירות הקרובות לנשיאות. עם זאת אין לשלול היתכנות שטהראן תבחר לפעול דרך שליחיה הפחות מוכרים.

על המנהיגות הישראלית להכין את צה"ל, את הציבור ואת הזירה הבינלאומית למדיניות חדשה הכוללת "גזר מתוק ושמנמן" בצד "אלה כבדה וקשה".

יש לישראל עניין לבסס את התפקיד המצרי בעזה, במסגרת הגיון "ניהול הסכסוך". השלום, הקיים זה 40 שנה, מתבסס ביתר שאת בשל העמידה יחד מול אתגר הטרור בסיני ומול החתרנות התורכית במזרח הים התיכון, כמו גם בעידן של אינטגרציה בתחום האנרגיה. השותפות בהסדרה (ללא נוכחות צבאית מצרית ברצועה, שאין לנו או להם עניין בה) היא נדבך חשוב נוסף בקשרים בין שתי המדינות, ותורמת גם לשחיקת היומרות הג'יהאדיות של חמאס.

ביקור אסד בטהראן מלמד דווקא על הפערים העומדים בפני ניסיונה של איראן לחזק את אחיזתה ואת התבססותה בסוריה שאחרי מלחמת האזרחים. בעיני טהראן, החסמים שעומדים בפני קידום תוכנית ההתפשטות שלה בסוריה הם בעיקר עמדת רוסיה ופעולותיה של ישראל, ובמידת מה גם המשך נוכחותה של ארה"ב. לפיכך, היא פועלת מול אסד כדי להבטיח את המשך קשריה ההדוקים עימו, וכדי לשפר את מעמדה בסוריה מול כלל הגורמים המאתגרים אותה בזירה זו.