לאו דווקא "עם לבדד ישכון"

יחסי ישראל-רוסיה: סקירת העבר ומבט לעתיד. הרוסים רוצים לשמור על קשרים חיוביים הן עם ישראל והן עם מדינות ערב. זאת, בכפוף להלימה לאינטרסים רוסיים שעיקרם העצמת אחיזת רוסיה במזה"ת והשבתה למעמד של מעצמת-על תוך המנעות, ככל שניתן, מעימות עם המערב. בהתאם, הגמשת המדיניות הרוסית לפי דרישת ישראל תהיה זמנית, ובכפוף לבחינה מתמדת של שיתוף הפעולה הישראלי.

ההערכה במאמר זה הוא שהזמן עומד לצידה של ישראל. סקירה של מאזן הכוחות שבין ישראל לאויביה ושל המאפיינים הפנימיים המעצבים את עוצמתה הלאומית של מדינת ישראל, וכן של מעמדה של המדינה בקהילייה הבינלאומית, מאששת את ההערכה שידה של ישראל תהא על העליונה בעתיד הנראה לעין.

במהלך שנת 2017 רשמה מדיניות החוץ של ישראל שורת הישגים, חלקם חסרי תקדים – המשקפים הכרה בקיומו של איום משותף, והערכה לתרומתה של ישראל במגוון תחומים. קשייה המדיניים של ישראל לא עברו מן העולם. אך יש להמשיך במאמצים לבסס את המגמה המסתמנת, ולקיים את התנאים שאיפשרו את מימושה – ובכלל זה, שותפות האינטרס עם גורמי מפתח במדינות ערב, והניהול המושכל והזהיר של מאפייני הסכסוך עם הפלסטינים.

הדילמה הביטחונית של ישראל היא לאיזה סוג של מלחמה עליה להתכונן: מערכה צבאית מכרעת כנגד צבאות אויב, או מערכות צבאיות נמשכות כנגד אוכלוסיית ישראל? כל אחד מסוג משתי האיומים הקיומיים האלה מחייב שינויים מהותיים בבניין הכוח ובהכנת העורף.

תהליך ההתעצמות של צבא מצרים מאוד מרשים כאשר סוקרים את תקציביו, הרכש המודרני, את מאמצי ההכשרה והאימונים. קיימים מספר הסברים אפשריים אך לא ברור מה המניע העיקרי לתהליך. למרות שעימות צבאי עם מצרים אינו צפוי, ישראל צריכה לגלות זהירות.

המאבק על הריבונות בירושלים עבר "מירושלים של מעלה" (הפסגות המדיניות של ימי אוסלו ואנאפוליס) ל"ירושלים של מטה" (חיי היום-יום בעיר). משילות וריבונות הלכה למעשה במזרח ירושלים משמעותם יצירת קפיצת מדרגה דרמטית ברמת השירותים הניתנים לערביי מזרח י-ם, בד בבד עם שיטור קהילתי רחב היקף בשכונות הערביות.

ירושלים היא העורף הביטחוני של שפלת החוף, וחוליה חיונית להבטחת הירדן כגבול הביטחון המזרחי של ישראל. כל קריעה מהמרקם העירוני של ירושלים תעצים את הטרור ותהפוך את העיר לעיר-גבול שוקעת.

איראן הנמצאת בתנופה היא אתגר ביטחוני משמעותי לישראל ולמדינות הסוניות המתונות. היא משקיעה דמים, תרתי משמע, במימוש שאיפותיה לפרוזדור שיעי לים התיכון, בחיזוק השפעתה באזור בעזרת מיליציות לוחמות, בבניית אופציה גרעינית, ובאיום על ישראל.

הקדמה "נולדתי לעצמאות של כורדיסטן…", הכריז נשיא היוצא של הממשלה האזורית של כורדיסטן (ה-KRG), מסעוד ברזאני, ביוני השנה. "אני רוצה למות בצל דגלה של כורדיסטן העצמאית". נדמה שברזאני והכורדים בצפון עיראק היו קרובים יותר מאי פעם לחלום הזה. ב-25 בספטמבר 2017 קיימה הממשלה האזורית של כורדיסטן משאל עם על עצמאותה מעיראק, החלטה שעברה בקלות עם

ריבונות ישראל בירושלים המאוחדת היא עוגן חיוני להמשך היציבות האזורית. ואכן, ראייה אזורית כוללת, הלוקחת בחשבון את חולשתו של עבאס ואת רגישויותיהם של הירדנים, מילאה תפקיד עיקרי בהחלטה של ישראל לשוב אל הסטטוס קוו הקודם בהר בבית, לאחר אירועי יולי 2017.

הגיאופוליטיקה של שוק האנרגיה עוברת שינויים המשחקים לטובת ישראל הודות להיחלשותו של "נשק הנפט", לעלייתה של ישראל כיצרנית משמעותית של גז טבעי, ולמעבר האנרגטי הנדרש מהסכם פריז. על מנת למנף שינויים אלה עד תום נדרשת ישראל להפנות את יצוא הגז הטבעי שלה לא רק לכיוון אירופה, אלא גם לטורקיה ומצרים.

יש צורך בבנייה ישראלית ביהודה ושומרון כדי למנוע ניסיונות של הרשות הפלסטינית לדה-לגיטימציה של ישראל, וכמענה להתיישבות הרחבה של הרש"פ באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של ישראל.

המפסידה הגדולה בבחירות ב-6 במאי הייתה "תנועת העתיד" של ראש הממשלה סעד חרירי.

מה שווה תמיכת המערב ב"זכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים" אם לא ניתן להגן על אותם גבולות?

יוון, קפריסין וישראל מחזקות את שיתוף הפעולה ביניהן

המהלכים האחרונים מעידים עליו שהוא גרסה תורכית של האחים המוסלמים. מדיניות החוץ התורכית "נצבעה" בצבעים אסלאמיים ולא רואה בישראל בעל ברית. עם זאת, רצוי ליישם מדיניות שמותחת קו ברור בין ממשל ארדואן לבין העם התורכי.

חופשי מכבלי הדיפלומטיה המסורתית, טראמפ קיבל את ההחלטה הנכונה. הישראלים חשים קשר עז ועמוק לעיר הנצחית וחלוקתה כמעט ואינה נושא לדיון מבחינתם.

הפרובוקציה של איראן בגולן, נכשלה. מוטב לאיראנים לצמצם את הפסדיהם בהקדם ולסיים את העימות שלהם עם ישראל.

קיים הקשר רחב להחלטותיו האחרונות של נשיא ארה"ב טראמפ לבטל את עסקת הגרעין עם איראן ולהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. ההקשר הוא השבת אמינותה של אמריקה כמעצמה עולמית לאחר שמונה שנים של מנהיגות נשיאותית הססנית.

מנקודת המבט של ישראל, בנייתה של מכונת מלחמה איראנית בסוריה יכולה להיות קריטית בעתיד, ולכן יש למנוע אותה כיום.

במוקד פגישת ראש הממשלה עם הנשיא פוטין תעמוד ההזדמנות הרוסית להפוך למתווך בעל השפעה בעימות הישראלי-איראני.

הנשיא, שיכריז הערב על עתיד הסכם הגרעין, מנסה להוביל לשינוי מהותי בשלושה נושאים - ראשי הקרב, תוכנית הטילים הבליסטיים ושינוי בדפוס החתרנות של איראן. חשיפת הארכיון על ידי נתניהו הוכיחה: עם תום ההסדר האיראנים יוכלו להשיג נשק גרעיני בתוך זמן קצר.

נתניהו חשף את תוכנית ראשי הקרב הגרעיניים שאיראן הסתירה - הונאה שבגללה הסכם הגרעין לא כולל פיקוח מספק על מרכיב חיוני זה. וזה רק שקר אחד.

ההסכם של אובמה מאפשר לטהרן לדהור לפצצה החל מ-2025. המצגת של נתניהו נועדה לשכנע את אירופה לסגור את הפרצה. טראמפ כבר משוכנע.

קהיליית המודיעין הישראלית הוכיחה שוב שיש לה יכולות נדירות. אחרי החשיפה איראן צריכה להבין: ישראל מסוגלת להגיע למקומות הכי רגישים בטהרן.

ביקורו של נשיא צרפת בוושינגטון המחיש את חשיבותו של מאקרון כגורם דינמי ומעצב במציאות המדינית הבעייתית של אירופה כיום, וכשותף למחויבות האסטרטגית לבלום את איראן.

ישראל חזקה ובריאה יותר מכל אויבותיה גם יחד.

אל תברכו את הממשל האמריקני על שהצליח למנוע פעולת תגמול רוסית. המשבר ההומניטרי בסוריה עודנו קיים, ומסלול ההתנגשות האמיתי במקרה זה הוא בין ישראל לאיראן.

יש לראות את המתקפה בסוריה של ארה"ב כחלק משמירת אמינות ההתרעה לקראת ההחלטה על הסכם הגרעין בעוד חודש.

ישראל עלולה למצוא עצמה בודדה, הן במאבק למניעת התגרענות איראן והן בניסיון להכילה בסוריה.

כל הסימנים מעידים כי עבור טורקיה, הקרבות האחרונים היו רק שלב בתהליך רחב יותר. אם כך, לאן תפנה טורקיה הלאה? ומהי מטרתה של המערכה הטורקית?

משברים בין מדינת ישראל לבין מוסדות נוצריים ימשיכו להתעורר, ללא צורך, עד שישראל תקים רשות מרכזית לניהול אסטרטגיה מתואמת בנוגע ליחסים עם נוצרים.

יציבותו של המשטר המצרי, ויכולתו להמשיך ולקדם יעדים כלכליים שאפתניים ומאבק צבאי ורעיוני בטרור, חשובה לישראל ולשכנותיה בים התיכון. עם זאת, "נצחון" בבחירות ברוב של 97 אחוז מעורר דאגה באשר לעתיד החיים הפוליטיים במצרים.

מאמר זה בוחן את עמדות ממשלת ישראל לאורך השנים ביחס לתופעת האנטישמיות בעולם, ותופס מבט ביקורתי על כנס 'הפורום העולמי למאבק באנטישמיות', שהתכנס בחודש שעבר בירושלים. פורום זה חייב להיות יותר ממוקד.

למרות החזית הבינלאומית המרשימה נגד רוסיה בעקבות הרעלת המרגל בבריטניה, נראה כי הפעילות מוגבלת בעיקרה לרטוריקה ומחוות דיפלומטיות שלא יביאו לבידודה של רוסיה.

האם ניתן לעשות יותר כדי לקדם הפיכת-נגד באיראן? אורי לוברני בהחלט חשב כך, והוא לא היה תמים.

ממשלת די מאיו/סלביני עלולה לגרום נזקים רבים לאיטליה.

בנאומו על מצב האומה חשף נשיא רוסיה וולדימיר פוטין שש מערכות נשק אסטרטגיות חדשות המבוססות על טכנולוגיות מתקדמות. הדגש בכלי הנשק המרשימים הללו היא היכולת לחדור דרך מערכת ההגנה הגלובלית נגד טילים שלדבריו ארצות הברית מפתחת ופורסת בימים אלה. במציאות מערכת כזו איננה קיימת ואף איננה בתכנון. לא מפתיע שארצות הברית הגיבה על נאומו של פוטין באדישות. נאום פוטין מעיד יותר מכל על הטראומה הרוסית הנמשכת מיוזמת "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רייגן.

על מנת למנוע את אובדן העיר לטובת מגזרים לא ציוניים, יש להעמיד את ירושלים במוקד ההתיישבות היהודית-ציונית במאה ה-21.

הטיפול במעצרו של המנהיג הכורדי, מוסלים,  ישקף עד כמה הכורדים הסורים ממלאים תפקיד מרכזי במלחמה נגד דאע"ש ואת מידת הלגיטימציה הפוליטית שהם יקבלו.  ללגיטימציה זו יהיו השלכות גם על היחסים המעורערים ממילא בין מדינות המערב לטורקיה.

השגת קונצנזוס בינלאומי לשיפור הסכם הגרעין, לאחר שכבר הוכרז כהישג כביר, היא משימה לא קלה שתצריך סבלנות רבה ועבודה דיפלומטית מאומצת. לא בטוח שמאמץ כזה ישיג את המטרה

עם היחלשותה של דאע"ש, עם ההתעצמות של רוסיה בסוריה, ועם המשך נסיגתה של ארה"ב ממעורבות באזור – נראה שאיראן מרגישה חזקה דיה כדי להסלים את העימות שלה עם ישראל.

העברת מסר תקיף של ישראל, מבלי למצמץ, היא שיכולה למנוע את העימות הבא בצפון ולהניא את הסורים מלאפשר לאיראן להביא להסלמת המצב המתוח באזור.

לא ברור לגמרי אם אי-מניעת הצבת כוחות איראנים ברוסיה נובע מחוסר רצון או מחוסר יכולת של פוטין.

השקעה ומִנְהָל טוב ברמה המקומית הם ליבתה של פעולה פוליטית ריבונית, שתשמור על ירושלים שלמה ומשגשגת עבור כל תושביה.

בזמנו היה המודיעין הצבאי (אמ"ן) אחראי למתן התרעה למלחמה. לאחר כישלון המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים (1973) פותחה תפיסה מורכבת של "סימנים מעידים" - שתכליתה לאפשר ליחידות האיסוף למקד את המאמץ, ולמחקר המודיעיני לעקוב בדקדקנות אחרי התהליך המצביע על הכנה קונקרטית למלחמה.