ניירות עמדה

נכון לישראל לאמץ גישה הדרגתית של התמודדות מול האיומים השונים עליה שבמסגרתה תטפל בכל זירה בנפרד, מן האויב ה"קל" ביותר אל ה"כבד" ביותר. זאת מתוך מטרה להתמקד ככל הניתן, בבוא העת, באיום המשמעותי ביותר הנשקף לה, שבמרכזו תוכנית הגרעין הצבאי של איראן. יש יסוד לטענה כי גישה זו מחייבת לעבור תחילה למדיניות של הכרעת חמאס, לצורך הפלת שלטונו, כצעד לקראת הבאות.

ביסוד התגובה המוגבלת של צה"ל לטרור הבלונים עומד האיזון העדין במשוואה הקיימת בין תפיסת "דין העוטף כדין גוש דן" לבין הצורך לאפשר למצרים להמשיך במאמצי התיווך.

ההצהרות של בייג'ינג ופעולותיה האנטי-ישראליות במהלך המבצע האחרון בעזה, שברקען המתח הגובר עם ארה"ב והרצון להוקיע את "צביעותה", ערערו את האמון של ישראל בסין.

שני הנשיאים הגיעו למפגש עם ציפיות ריאליות, ולכן תוצאותיו חיוביות מבחינת שניהם.

קיימות תוכניות נחמדות רבות לעתיד רצועת עזה, אבל האמת המרירה היא שהחמאס ימשיך במאבקו להשמדת ישראל, וישראל תמשיך להגן על עצמה.

המשבר מול עזה יחייב את ישראל לחשיבה מחודשת מבחינה פנימית, אזורית ובינלאומית על מנת להימנע מלחזור על אותן טעויות ולקדם את האינטרסים הישראלים.

מטרות הלחימה של ישראל היו ניצול ההזדמנות לשלילת חלק ניכר מהיכולות של חמאס להזיק לישראל, ושיקום ההרתעה כדי להאריך את תקופת השקט ככל האפשר.

המשוואה מתגבשת כל הזמן - ועשויה להשתנות כבר עם שיגור הבלון הבא.

ישראל יכולה לנצל את המצב לטובתה.

בהתחשב בתוצאות שתי משוואות, מאזן הכאב ומאזן היכולת לספוג כאב, נראה כי ישראל סיימה את המערכה בעזה כשידה על העליונה.

ברור כי תגובות ישראל, ולא פשעי חמאס, הן המעניינות את התביעה בהאג. אבל לא הנזק הנגרם לשמנו הטוב הוא החשוב, אלא העידוד שהודעות התובעת כבר העניקו לטרור.

מאורעות הדמים של מאי 2021 מלמדים על עומק הסכסוך הלאומי בין הערבים אזרחי ישראל לבין המדינה היהודית, ומביאים את היחסים בין הצדדים לנקודת רתיחה חסרת תקדים. בצד המענה המשטרתי והביטחוני לאתגר נדרש גם מענה אזרחי משלים לטיפול בשבר שנוצר. מענה זה כולל הידברות עם המנהיגות הפרגמטית בציבור הערבי לאפשר  חיים סבירים משותפים.

מהלומות צה"ל צריכות להיות אינטנסיביות ומוכוונות לפגיעה עמוקה בדרג הביניים הפיקודי, בתשתיות ובאמצעי לחימה, עד לפגיעה משמעותית בכוחו הכולל.

הניסיון של הממשלה להכיל את האירועים בעזה משול היה לחבישת פלסטר על שבר.

יד משטרתית חזקה, לצד העצמת והרחבת החלופה הישראלית של מתן השירותים על ידי העירייה ומשרדי הממשלה, בעיקר בתחומי עיצוב התודעה, כגון תרבות, רווחה, חברה, נוער וחינוך. ראייה אינטגרטיבית בין-ארגונית של כלל מרכיבי הזירה הפלסטינית והזיקה ההדדית ביניהם.

כשהמניע הדתי שב ועולה לסדר היום, המתח שלרוב נמצא מתחת לפני השטח במזרח ירושלים מתגלה מחדש. ישנם גורמים מקומיים שלהם אינטרס לשמר את העימות במזרח העיר.

בכל תרחיש אפשרי, חשוב שישראל תשמר בידיה מול הממשל והקונגרס את כל אמצעי ההשפעה האפשריים.

ה"נוסחה" להרגעת העיר נעוצה בראש ובראשונה בהתנהלות בעת שגרה וביכולת של התנהלות זו להשפיע על ההתמודדות עם מצבי החירום.

אבל ישראל צריכה להתגבר על היצר להרגיז את תורכיה של ארדואן ולהיזהר מנקיטת עמדה על מאורעות שקרו לפני מאה שנה.

חזרת ארה"ב להסכם תהווה התעלמות נוספת מבקשותיה של ישראל בנושא חיוני לה, ופגיעה במעמדה כבעלת ברית אמריקנית מרכזית במזה"ת.

תמיכה רפואית בהודו במשבר הנוכחי מגלמת בתוכה מחויבות לשותפות אסטרטגית בין ירושלים לדלהי.

התפתחות המשבר הנוכחי בין רוסיה לאוקראינה תלויה במדיניות שתגובש הרחק מהאזור, בוושינגטון ובאנקרה. ההשלכה הישירה על ישראל גלומה בהפניית תשומת לב אמריקנית גוברת לאתגר הרוסי (והסיני) על חשבון המעורבות במזה"ת.

בסוף מרץ 2021 הציגה סין יוזמה חדשה בת חמש נקודות לשלום ויציבות במזרח התיכון. ישראל יכולה וצריכה להשפיע על היוזמה. היעד הוא שסין לא תנסה להציב חלופה להסכמי אברהם, בהמשך עקר לשני עשורים של תוכניות שלום ויוזמות סיניות נשכחות, אלא תמצה את המכנים המשותפים בינה לבין ארה"ב לטובת האזור כולו, ואף כמנוף לשיפור יחסיה עם ממשל ביידן.

אם תמשיך ההתעלמות של המערב מהממד האסטרטגי של הסכסוך בתימן, הדבר עלול לסכן בעתיד הלא רחוק את ביטחונו של המערב עצמו.

המאמץ האסטרטגי של אירן מתבטא בניסיון ליצור תחושת לחץ בסביבת הנשיא ביידן, כאילו המשא ומתן נמצא תחת מצוקת זמן. ההכרזה על העשרת אורניום לרמה של 60% הגיעה לאחר הפיצוץ המסתורי בנתנז, שמעכב את תוכנית הגרעין ומחזק את מנוף ההשפעה האמריקני במשא ומתן. עכשיו העת לנצל ביעילות את עצמאות הפעולה של ישראל.

ככל שהתחרות בין המעצמות תגבר, תיווצרנה נקודות מחלוקת חדשות ויגבר הלחץ על ישראל לוויתורים משמעותיים, בוודאי כשהבקשות מגיעות מצידה של רוכשת הנשק הגדולה ביותר של ישראל – הודו, ומצד בעלת בריתה הראשונה במעלה – ארה״ב.

ביקור של מזכיר ההגנה האמריקני לישראל חשוב גם כאיתות על טיב היחסים בין המדינות, וגם בשל העיתוי הקריטי בשיחות הגרעין עם איראן.

לצד סיכויים לשיתוף פעולה, יש להיערך גם לאפשרות של מחלוקת גלויה בנושא האיראני שתציב את ישראל בפני הצורך לשקול את האופציה הצבאית.

חוסר קבלת החלטות בנושאים ביטחוניים, דימוי של מדינה לא יציבה ושסועה והצורך להתחבר למפלגה המזוהה עם האחים המוסלמים מאיימים על הביטחון הלאומי של ישראל.

נשיא ארה"ב כינה את נשיא רוסיה "רוצח" והבטיח להענישו. מול האיום עומד האינטרס המשותף לשני המנהיגים למנוע התלקחות והצורך בדו-שיח. עבור ישראל, התפתחות זאת מחדדת את הצורך בהתנהלות קפדנית מול רוסיה.

הפיכת זכויות אדם לעדיפות עליונה במדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון תערער את המשטרים הערביים ותחליש את הברית האנטי-איראנית, וזה בדיוק מה שהנשיא לשעבר אובמה עשה בצורה הרסנית.

מערך הכוחות, הנשען בין היתר על פורום הגז של מזרח הים התיכון, הולך ומשנה מרכיבי יסוד במאזנה האסטרטגי של ישראל, ומציאות חדשה זו צריכה לתפוס מקום גבוה מאוד בסדרי העדיפויות הלאומיים.

הסכם טוב הוא אינטרס ישראל ברור, אך עדיפה מציאות ללא הסכם מאשר לחיות עם הסכם גרוע. יש להתכונן לאפשרות שלא תהיה ברירה אחרת מאשר צבאית.

העסקה להחזרת הצעירה הישראלית מסוריה מעוררת שאלות לגבי העלויות הכרוכות בה ונכונותה של רוסיה לתווך בעסקאות בזירה הסורית בעתיד.

להופעת הבכורה של משגר לוויינים איראני על בסיס דלק מוצק יש משמעות אסטרטגית.

טוב תעשה ישראל אם תערב את האמריקנים בקבלת ההחלטה על הצורך הישראלי במערכה מוגבלת נגד איראן, אך תשאיר מספיק מקום לעמימות על מנת שפרטי המערכה לא יודלפו בדרך זו או אחרת לגורמים באיראן.

מדינות רבות שואפות להשתמש בחיסונים כמנוף למעמדן הבינלאומי, אך מסתמן כי הודו מובילה במירוץ.

המיליציות משמשות את ממשלת טורקיה הן לצורך דיכוי פנימי והן לצורך פעולות בחו"ל.

"הסכמי אברהם", פריצת הדרך עם סודאן ומרוקו, והמגמה החיובית ביחסים עם מצרים, אינם צריכים להשכיח את חשיבותה האסטרטגית של ממלכת ירדן. בה בעת ניתן באפיקים לא פומביים להעלות דרישות לממשלת ירדן, בעיקר לשינוי האווירה העוינת בציבור הירדני.

טוב שהרמטכ״ל הביע את דעתו. בכל מקרה ״חטאו״ הרבה פחות חמור מהמאמצים שעשו רבים בעבר (וחלקם גם כיום) לשנות את החלטות הדרג המדיני הן על ידי הצגת עמדה אחרת באופן פומבי והן על ידי סיכול שקט במסדרונות של מדינות אחרות.

התוצאה הבלתי נמנעת של מימוש שאיפותיה הגרעיניות היא מרוץ נשק גרעיני במזרח התיכון, שבו ישתתפו טורקיה, מצרים, סעודיה ואולי גם איחוד האמירויות.

לאחר שנה של קיפאון אסטרטגי בסוריה, ניתן לקבוע כי הגברת הלחצים הכלכליים על המשטר הסורי לא השיגה את מטרתה ולא השפיעה על עומק הקשרים בין דמשק לטהראן. בדיאלוג עם הצוות החדש בוושינגטון ניתן לנסות לעצב במשותף מדיניות שתנותב ליעדים מציאותיים יותר. מדיניות ישראל צריכה להציג שילוב מושכל בין הרחבת המאמץ הצבאי נגד איראן לבין תמיכה (שקטה) בגמישות אמריקנית ומדינות המפרץ מול המשטר הסורי והנוכחות הרוסית. מטרתה של גמישות זו, בדגש על הקלות מבוקרות בסנקציות, היא לרופף את תלותו של אסד בסיוע איראני, ולהעמיק את ניגודי האינטרסים בין מוסקבה וטהראן בזירה זו.

הידוק היחסים בין שכנותיה לבעלות בריתה, ובראשן עם ישראל, הוא מענה הודי למדיניות הסינית באזור.

הפער בין ההתלהבות המערבית מהמחאה, וממנהיגה נבאלני, לבין המתרחש ברוסיה בפועל, מרמז שייתכן וכתפיו של האופוזיציונר הרוסי צרות מלשאת את נטל השינוי אליו המערב מייחל.

תלות הגומלין האנרגטית והכלכלית בין רוסיה למערב אירופה (ובעיקר גרמניה), שתתהדק אם יתממש מיזם צנרת הגז "נורדסטרים 2", צפויה ליצור מתחים – אך גם הזדמנויות – לארה"ב מול רוסיה. על ישראל לבסס את עמדתה בנושא זה על שיקולים רחבים.

כאשר יש עדיין סיכוי לשקם את בסיס התמיכה הדו-מפלגתי, חשוב למנוע זיהוי מובהק בין ישראל לבין הנשיא היוצא, למרות הכרת התודה על רבים מצעדיו. יש לבצר את זיקת הגומלין בין ישראל ליהדות ארצות הברית, לבנות גשרים לקונגרס משני עברי המתרס הפוליטי, ולטפח את תמיכתו של הממסד הביטחוני האמריקני בישראל. כל זה לקראת המבחנים שבפנינו, שיחייבו את ישראל להשפיע על ההחלטות בוושינגטון בנושאים חיוניים לעתידה.

חשוב לראות בביקור ביסוס מגמה רבת ערך: הפיכתו של הממסד הצבאי (והמודיעיני) האמריקני מגורם ביקורתי, ואף עוין, לעמוד תווך של "היחסים המיוחדים". טיפוחה של השותפות האסטרטגית, המבצעית, המודיעינית, הטכנולוגית, הדוקטרינרית ואף הערכית הוא ציווי מן המעלה הראשונה, בוודאי בעידן של טלטלה פוליטית ומציאות אזורית מורכבת.

לישראל חשוב מאוד לקדם מהלכים ומיזמים שימנפו את השינוי המתחולל לעינינו.

בזמן שאירופה וארה"ב עסוקות בהיערכות חירום לחורף קשה, סין מציינת תשעה חודשים של שליטה בנגיף וצמיחה כלכלית חיובית, והביטחון העצמי של בייג'ינג מקבל ביטוי במדיניות חוץ אסרטיבית ואף תוקפנית יותר. הדוגמה הבולטת לכך היא היחס של סין לאוסטרליה, המשקף מגמה שבה בייג'ינג – עשירה ופעילה יותר בזירה הגלובלית – תובעת ויתורים על ריבונות וערכים. יש לעימות זה לקחים החורגים מגבולות הזירה האסיאנית-פסיפית. על ישראל להימנע, במידת האפשר, מזיהוי על ידי סין כמי שפועלת נגדה, ובה בעת לוודא שאינטרסים לאומיים משמעותיים אינם חשופים לפגיעה על ידי צעדים מסוג אלה שננקטו כלפי אוסטרליה.

מנהיג איראן עומד על המשמר כנגד כל ניסיון לערער את האידיאולוגיה השלטת שבמרכזה ניצבות ההגמוניה של "פוסק ההלכה" (הוא עצמו); המחויבות להפצת המהפכה; העוינות העמוקה לארה"ב; ושלילת זכות קיומו של "המשטר הציוני". תפיסות יסוד אלה של המשטר הנוכחי מציבות סימן שאלה על הסיכוי להגיע להסדר כולל, שיבלום את תכנית הגרעין הצבאית, יטפל באיום הטילים וישים קץ לחתרנות האיראנית באזור: ומחייבות היערכות -אמריקנית, ובוודאי ישראלית – לקראת האפשרות של החרפת העימות.

נדרשת ערנות מודיעינית רציפה, שיפור אמצעי המענה, ומסר הרתעתי חד וברור. במקרה של תקיפה או ניסיון תקיפה איראנית, מנעד אפשרויות התגובה של ישראל רחב.

הקטנת המתח עם ממשל ביידן בנושא הפלסטינאי תאפשר לישראל להשיג תיאום טוב יותר עם ארה"ב בנושא איראן, ולכן מתחייבת יוזמת שלום ישראלית

שאיפותיו של ארדואן ל"השבת עטרה ליושנה" וביסוס הגמוניה תורכית במרחב שהיה פעם בשליטת האימפריה העות'מאנית מאיימות על יוון, קפריסין ומצרים, על איחוד האמירויות ואחרים בעולם הערבי, על צרפת ורבים נוספים במערב, על רוסיה ועל ישראל. ייתכן כי חששות אלה יוצרים בסיס למערך של שיתוף פעולה שישראל יכולה למלא תפקיד פעיל בכינונו ובניהולו.

ד''ר חי איתן כהן ינרוג'ק מתראיין על היחסים המתדרדרים בין ישראל לטורקיה. מה צופן לנו העתיד במזרח הים התיכון?

חיסולו של מדען הגרעין האיראני הבכיר הוא מהלומה להנהגה האיראנית לא פחות מחיסולו של קאסם סולימאני. אך במקביל מדובר באיתות לממשל הבא בוושינגטון.

הסכמי השלום שנחתמו לאחרונה בין ישראל למדינות ערביות מגבילים את ההשפעה הסינית במזרח התיכון. בתגובה, בייג'ינג מקדמת תפיסת ביטחון קיבוצית לאזור המפרץ המבוססת על הסכם הגרעין עם איראן. לפיכך, על ישראל וארה"ב לעכב את המהלך הסיני ולשמור על המומנטום של הסכמי אברהם.

אין ספק שתמיכתו הגדולה בישראל הייתה אחד מסימני ההיכר של נשיאותו של טראמפ, וישראלים רבים מכירים לו תודה על כך.

יש להציב סימני שאלה לגבי ההנחות על המועמד המועדף מבחינת רוסיה בבחירות לנשיאות ארה"ב.

תמיכתה הפומבית של מצרים בהסכמי השלום ובנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין וסודאן היא אחד מסממניה ויתרונותיה של השותפות בין ישראל למצרים באגן המזרחי של הים התיכון.

למרות ה"אדישות" הרשמית כלפי זהות הנשיא האמריקאי הבא, גורמים איראניים והתקשורת האיראנית מתבטאים בנימה אוהדת כלפי ג'ו ביידן ומייחלים לניצחונו, כדי להינצל בטווח הקצר ממדיניות "הלחץ המקסימלי" ולחזור להסכם הגרעין.

על ישראל לפעול כדי לשמר, בכל צירוף נסיבות מדיני, את עקרונות היסוד שאימצה יוזמת טראמפ.

דווקא מורשת רבין האמיתית, ולא זו שמנסים בחוגים מסוימים לצייר, יכולה להיות הדבק להסכמה לאומית רחבה ולחיזוק החוסן הלאומי במדינת היהודים.

הסכמת נתניהו למכירת הצוללות למצרים היתה מוצדקת, והטענה שהיתה כוונה לרכוש לצה"ל תשע צוללות מופרכת לחלוטין.

סין שואפת למלא תפקיד מדיני פעיל יותר במזרח התיכון על חשבונה של ארה"ב, לצד קשריה עם איראן. היא מייחסת חשיבות עליונה גם ליחסיה עם סעודיה, האמירויות ומצרים, ולכן בירכה על ההסכמים – אך בנימה צוננת, שכן מדובר ביוזמה ובהישג לממשל טראמפ, בעיצומה של מתיחות חסרת תקדים בין שתי המעצמות. בהיותה נדרשת לאזן בין שיקולים כלכליים וגאופוליטיים סין אינה מסוגלת לעצב אסטרטגיה ברורה.

הסכם ה-EMGF הוא צעד נוסף המבצר את מעמדה האזורי של ישראל.

קטאר מארחת בשטחה את המתקן הצבאי האמריקני הגדול במפרץ, אבל היא אינה בעלת ברית אמיתית של ארה״ב.

מורכבות העימות, במידה רבה בגלל המדינות הזרות המעורבות, משקפת את מורכבות האינטרס הישראלי. עם זאת, על ישראל להמשיך ולדבוק במדיניות ההימנעות מהצהרות פומביות הנהוגה כעת.

באחרונה, מדינות המפרץ ותורכיה הן המצטיירות כמי שממלאות תפקידים מרכזיים מול הפלסטינים. איחוד האמירויות ובחריין כרכו בין מהלך הנורמליזציה הדרמטי לבין הימנעות ישראל מהחלת הריבונות בחלקים של יהודה ושומרון. למולן, קטר מובילה בסוגיות ההסדרה בין חמאס לישראל והסיוע הכלכלי לרצועת עזה, ותורכיה מנסה להשתלט על מהלכי ה”פיוס” הפנים-פלסטיני. דווקא בשל כך, האינטרס הישראלי ארוך הטווח

קיימת אפשרות לנזק מסוים ממכירת מטוסי ה-F-35 לאיחוד האמירויות, אך היא נמוכה, הן ביחס לעוצמות הצבאיות הקיימות של ישראל והן ביחס לאפשרויות הפיצוי העשויות לעמוד לזכותה של ישראל מאת הממשל האמריקני.

ישראל הפכה כבר בראשית העשור הקודם לחלק בלתי נפרד ממה שניתן לכנות "מחנה היציבות" באזורנו.

המצב הנוכחי בלבנון הוא הגרוע ביותר מבחינתה של ישראל: חופש פעולה מלא לחיזבאללה, במדינה שחדלה זה מכבר לתפקד. מכאן האינטרס להתייצב לצד המהלך, שבו החלה צרפת, לשינוי יסודי בסדר הפוליטי, הנשען מאז עצמאות לבנון על מבנה עדתי. החלופות – המשך הקריסה למצב תוהו ובוהו ו/או מעורבות תורכית גוברת – מסוכנות יותר לישראל, בראייה ארוכת הטווח.

רוסיה מגלה מעורבות גוברת בלבנון, והייתה בין הראשונות להגיש סיוע משמעותי בעקבות האסון בנמל ביירות. אם נוכחות זו תורחב גם לממד הצבאי, יערים הדבר קשיים על חופש הפעולה של ישראל, בין היתר בשל שיתוף הפעולה של רוסיה עם חיזבאללה.

חתימת ההסכם בין המדינות מוטלת בספק בגלל התגובות השליליות מהמערב, התנגדות פנימית באיראן, חוסר בהירות בסין, ואי יציבות עולמית בשל מגפת הקורונה. אם ייחתם ההסכם היקפו יהיה מוגבל, ונראה כי השלכותיו הביטחוניות תהיינה מצומצמות, ולא תחייבנה את ישראל לבחון מחדש את יחסיה עם סין.

הנשיא עמנואל מקרון מוביל את צרפת למעורבות במאבק על עתיד הים התיכון. צרפת מתייצבת בלוב לימין מצרים (ואיחוד האמירויות) כנגד ההתערבות התורכית; בסוגיות הנוגעות לסימון הגבול הימי היא תומכת ביוון; בלבנון, הבהיר מקרון כי הסיוע הצרפתי יהיה כרוך ברפורמות מרחיקות לכת. יש לישראל כיום שותפות אינטרסים עם צרפת בכל אחת מהזירות הללו, ומסתמנת הזדמנות לתיאום מהלכים אסטרטגיים.

רבים מתעסקים בהשלכות ההסכם ההיסטורי באשר לאיראן ולהחלת הריבונות, אבל יש להכרזה משמעות נוספת. איחוד האמירויות, כמו יוון, מנסות לעצור את ההשתוללות של נשיא טורקיה בים התיכון, שהשבוע הגיעה לשיא חדש.

ראוי להירתם מיידית ואינטנסיבית לקידום המפה המצרית-יוונית על פני המפה היריבה התורכית-לובית, ובעיקר להתמקד בזירה האמריקנית – במהלכי הממשל וחקיקת הקונגרס.

בתקרית בהר דב הוכיח צה"ל יכולת טקטית ומודיעינית גבוהה. אך ישראל שוגה אסטרטגית כשאינה מגיבה צבאית לניסיון חיזבאללה לשנות את כללי המשחק מולה.

המערכת הכלכלית המסועפת שהקים חיזבאללה – שמבוססת גם על סחר בסמים – קשורה בעבותות סבוכות במערכת הבנקאית של לבנון. במצב הזה, קריסת חיזבאללה עלולה למוטט את המדינה.

גם אם יחריפו העימותים במזרח הים התיכון, עד כדי הידרדרות לקראת עימות צבאי, לא תוכל ישראל להיות מעורבת במישרין בלחימה. אולם היא יכולה לסייע בהידוק שיתוף הפעולה המודיעיני, רכש ביטחוני, ובעיקר בפעולה מדינית בוושינגטון, שהיא שתקבע את רמת התעוזה ואופק השאיפות של ארדואן.

בעידן של פוטנציאל לעימות בהיקף רחב – בראש ובראשונה, על רקע האצת המאמץ האיראני להגיע ליכולת גרעינית צבאית – המסר הגלום בקיצור השירות, הן כלפי החברה הישראלית פנימה והן כלפי אויביה (וידידיה) באזור, הוא שגוי ואף מסוכן.

יש להיערך לצורך לאזן בזהירות וברגישות בין המחוייבות שאינה שנוייה במחלוקת לארה"ב ולהנהגתה באשר היא, לבין הצורך להתמודד עם השלכות נוכחותה של רוסיה ומשקלה ההולך וגובר במזרח התיכון.

תוכנית השלום האמריקנית מעמידה בפני ישראל הזדמנות היסטורית לנקוט צעדים אשר ישפרו את ביטחונה בעתיד. הן בהיבט הביטחוני – משיקולים של הגנה על ישראל, דאגה ליציבות בירדן ואף בישות הפלסטינית העתידית – והן בראיית הלכידות הלאומית, חשוב להתמקד בבקעת הירדן ובעוטף ירושלים (השולט על הדרך אליה).

רק ריבונות תבטיח את הבקעה כגבול הביטחון של ישראל ופירוזה של מדינה פלסטינית הכלול בתוכנית האמריקנית.

על ישראל להתגייס למאמץ משותף עם יוון, קפריסין, צרפת ואיטליה לעמוד מול השאפתנות התורכית ולהסביר בוושינגטון את הסכנות שבהרפתקנות של ארדואן.

המשטר המצרי ניצב בעת האחרונה בפני שורה של אתגרים מן המעלה הראשונה. על ישראל, שיש לה אינטרס חיוני ביציבותה של הגדולה בשכנותיה, לסייע (מתוך מודעות למגבלות כוחה והשפעתה) בכל היבט אפשרי – בזירה המדינית (בארה"ב ומול האיחוד האירופי), בהיבטים ביטחוניים ובתחומי הרפואה והמים.

הלקח במקרה הנוכחי הוא שלהוראות שניתנות להגנת הציבור אין תוחלת אלא אם הציבור משוכנע שהוא נמצא בסיכון. לשם כך נדרשת מערכת הסברה שנשענת על נתונים ברורים וטיעונים הגיוניים.

יום ירושלים שנקבע על ידי מייסד המשטר האסלאמי באיראן, ח'ומיני, משקף את נחישותה של טהראן להשיג את השמדת ישראל, יעד שהוא עקרון יסוד במדיניותה של איראן. לצד זאת, יום ירושלים משמש עוגן חשוב במאמצי ייצוא המהפכה האסלאמית של איראן.

בשם ההפרדה בין המשטר לעם, איראן מבקשת מקרן המטבע הבינ"ל 5 מיליארד דולר כדי להתמודד עם משבר הקורונה, ומארה"ב הקלות במשטר הסנקציות. היענות לבקשותיה תפגע במסע "הלחץ המקסימלי" של ממשל טראמפ ותעניק לאיראן מרחב נשימה.

על ישראל, כלקח מהעבר, להתמקד במשמעויות האסטרטגיות העלולות לנבוע מהמשך ההידרדרות הכלכלית בלבנון, בדגש על מצב העדה השיעית.

הפרסומים לגבי העניין הרוסי בהנעת תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים והתגובה הרוסית לאפשרות סיפוח בקעת הירדן אינם מצביעים על שינוי במניעים של מוסקבה לעיסוק בנושא, ולכן גם אין היא צפויה להקצין את עמדותיה.

מתקפת הסב"ר שיוחסה לאחרונה לישראל נועדה להציב לאיראן קווים אדומים גם בממד הלא-קינטי, ולהרתיע את טהראן מפני הישנות מקרים דומים. גם אם יפרצו בעתיד עימותים דומים, חשוב לזכור כי לוחמת הסב"ר היא כלי נוסף לצד הלוחמה הקינטית, ולא נועדה או אמורה להחליף אותה.

הישגים דרמטיים בשדה הקרב בלוב מקנים ניצחון אסטרטגי לארדואן ומדיניותו. על המדינות המובילות של "פורום הגז של מזרח הים התיכון" – איטליה, יוון, קפריסין, מצרים וישראל – לתאם את מהלכיהן אל מול האתגר. יש לכנס בהקדם פסגה משולשת עם יוון וקפריסין, שיעדיה ביטולו של מזכר ההבנות על גבולות המים הכלכליים שנחתם בין ה-GNA לבין ארדואן, עידוד אירופה להמשיך בקו התקיף הגלום במבצע "איריני" לסיכול העברות נשק ללוב, וגיוס הממשל והקונגרס בוושינגטון להפעלת לחץ על תורכיה בנושא הגבול הימי. כל זה, כדי לשכנע את ארדואן להסתפק בכך שהציל את ממשלת סראג' מתבוסה.

בשלב הראשון, על ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן ועל אזורים בעלי משמעות ביטחונית מובהקת בעוטף ירושלים, כמו מעלה אדומים וגוש עציון. אזורי התיישבות אלו מעוגנים בקונצנזוס הלאומי בישראל. ממשלת האחדות הלאומית צריכה לקבל את תוכנית טראמפ על כל סעיפיה, כולל הכרה בצורך להגיע למו"מ להקמת מדינה פלסטינית. תוכנית טראמפ היא המסלול המציאותי ביותר להתקדמות במתווה החותר לשתי מדינות לשני עמים, כחלופה מעשית למבוי הסתום הנוכחי, ומכאן החשיבות העיקרית שבהנחת יסודות ליישומה ההדרגתי.

התוכנית מאפשרת החלת החוק הישראלי על מבואותיה הדרומיים, המזרחיים והצפוניים של ירושלים אשר תעמיק את האחיזה הישראלית בעיר הבירה.

החלת החוק הישראלי בבקעה על ידי ממשלת האחדות הלאומית תאותת על הסכמה ישראלית רחבה ועל הנחישות הישראלית לשמור חבל ארץ זה בתחום המדינה. זוהי שעת כושר שיש לנצל.

סין מביעה עניין בהגברת מעורבותה הכלכלית והביטחונית בסוריה. אם אכן תפעל כך, יש לכך משמעויות מורכבות בהיבט הרוסי, והשלכות מבחינת ישראל.

החלטת גרמניה היא שלב חשוב במאבק הבין-לאומי בחיזבאללה. הצעד צפוי לפגוע בפעילות הפשיעה הבין-לאומית והטרור של הארגון באירופה ואף בלבנון. על ישראל וארה"ב למנף את ההצלחה ולפעול להוצאת חזבאללה בכללותו אל מחוץ לחוק במדינות נוספות ביבשת ובקרב האיחוד האירופי.

כשתוכנית החלל של ארגון משמרות המהפכה ודבר שליטתו על מרכז פיתוח ושיגור משלו נחשפו לעולם הרחב, סביר להניח שטילי הענק שהוא מפתח במעמקי המדבריות של צפון-מזרח איראן יופיעו על משטח השיגור עצום הממדים בשאהרוד בעתיד הלא רחוק.

על ישראל להיערך "ליום שאחרי", גם בכל הנוגע לרובדי התשתית של יחסיה המיוחדים עם ארה"ב. אילוצים תקציביים דרמטיים; טלטלה פוליטית אפשרית; שינויים בעדיפויות האסטרטגיות; שסע מעמיק עם יהדות ארה"ב – כל אלה מחייבים את ממשלת ישראל הנכנסת להתמקד ביסודות היחסים המיוחדים, ולנהל את החלטותיה בסוגיות אסטרטגיות, כולל החלת הריבונות, מתוך תשומת לב יתרה למגמות המסתמנות בזירה האמריקנית.

עד כמה צפויה הקורונה לשנות את דפוסי היסוד ביחסים בין אומות, את רמת שיתופי הפעולה במסגרות על-לאומיות, ואת היחס להגירה ולתנועה חופשית של אנשים, הון וסחורות – ארבעת עמודי התווך של הגלובליזציה והסדר המדיני הליברלי, שנקלע למשבר קיומי ופוליטי עוד קודם לפרוץ המגפה? המגמה הדומיננטית תהיה של הסתגרות, פקפוק בתועלת שבארגונים רב-לאומיים והצבת חסמים של ממש בפני ההגירה מאזורי מצוקה.

יש ארבעה מרכיבים שונים שיש לקחת בחשבון בדיון על דרכי פעולה כנגד הווירוס: בריאות הציבור, שימור הכלכלה, זכויות האזרח וההקשר הבינלאומי והאזורי. ההחלטות ב״ימי הקורונה״ חייבות לקחת בחשבון את כל ארבעת המרכיבים, תוך העדפת הדגשים השונים והעדפת גורם אחד על פני משנהו, לאורך הזמן, על פי המצב המשתנה.

אף על פי שהמשבר בעיצומו עדיין ניתן לעשות שינוי משמעותי באופן שבו המשבר מנוהל, ובכל מקרה נכון וראוי ללמוד כיצד להתנהל במשברים הבאים.

החשש מהתפשטות מגפת הקורונה במצרים והשלכותיה הכלכליות גובר, וכך גם חוסר האמון הציבורי בנתוני החולי הרשמיים. על ישראל להביא בחשבון הידרדרות במצב במצרים שעשויות להיות לה השלכות גם על יציבות המשטר.

נראה כי המסחר עם סין צפוי להיפגע. היחסים הדיפלומטים המשגשגים בין הודו לישראל עמידים גם בתקופות משבר.

התפרצות נגיף COVID-19 – גם אם מקורה טבעי – שבה ומעלה על הפרק את סוגיית הלוחמה הביולוגית ומשמעויותיה, ומחייבת היערכות במבט לעתיד נוכח האטרקטיביות המוכחת של אופציה זו עבור ארגוני טרור וכוחות עוינים.

מדי יום הציבור נחשף למסרים סותרים ולתרחישי אימה בנוגע למאבק בקורונה, אשר מעלים את רמת החרדה הגבוהה גם כך. ללא מינוי של גורם אחד שאחראי על דברור והעברת מסרים אחידים לציבור תהיה פגיעה בחוסן הלאומי של אזרחי ישראל – מה שיקשה מאוד על יכולתה של המדינה להילחם בנגיף.

הוויכוח שניטש סביב השימוש באמצעי מעקב סלולריים אחר חולי קורונה העלה את המתח בין הצורך למגר את התפשטות המגיפה לבין שמירת זכויות הפרט. אלא שהחשש שגם בו נעשה שימוש פוליטי לגבי שימוש בו על ידי גורמים שאינם מורשים, או למטרות אחרות, הוא מופרך במציאות הישראלית. בה בעת, כדי למנוע כל סכנה כזאת צריך לוודא שכול הנתונים הללו יימחקו לאחר זמן קצר.

ייתכן מאוד שאנו עומדים בפני שינוי במדיניות האיראנית מול ארה"ב בגלל הקשיים הנערמים באיראן ובגלל מגפת הקורונה.

ההנחה כי התפשטות הווירוס תמתן התדרדרות במוקדי עימות במזרח התיכון אינה עומדת במבחן המציאות. ישראל חייבת להישאר דרוכה גם בממד הביטחוני.

נזקי הקורונה על הכלכלה הבינלאומית הם קשים ויהיו קשים יותר עם חלוף הזמן. ההשלכות הן גם בתחום האנרגיה: היות שהנגיף פוגע בסחר העולמי, הוא מצמצם את התחבורה הימית והיבשתית - ולכן גם את הביקוש באנרגיה.

ליכולתה של החברה הישראלית לעמוד איתן בשעת חירום בעת מגפת הקורונה יש השלכה ישירה גם במישור האסטרטגי והביטחוני. בנוסף, למרות הקושי התקציבי המתעצם חשוב להמשיך ולהשקיע ביכולות צבאיות, ולשמור על "כספת" של משאבים לצורך זה, נוכח האפשרות שהעימות עם איראן בסוגיית הגרעין יגיע לנקודת רתיחה.

ביטחון ישראל בוודאי נפגע מהמגפה. יש מערכים בצה"ל הסובלים מהעדר כוח אדם בגלל מספר חולי קורונה או מכיוון שחלק מהחיילים והקצינים נמצאים בבידוד. גם ההנחה שהצורך להתמקד בקורונה ימתן את התנהגותם של שונאינו מוטעית. אויבינו עלולים לראות בקורונה המחלישה את ישראל הזדמנות לפעול נגדנו.

רוסיה סירבה לבקשה הסעודית לקיצוץ בתפוקת הנפט שנבעה מהמשבר בשוק האנרגיה בעקבות וירוס הקורונה. עם זאת, הסירוב הרוסי מכוון בעיקר כלפי ארה"ב.

תחזיתו הקודרת של ראש הממשלה נתניהו התבררה כמדויקת. הוא הבין כי העסקה שנרקמה בין הנשיא אובמה לבין איראן תגרום בסבירות גבוהה למלחמה במזרח התיכון, ותגביר את הסיכוי שבסופו של דבר יהיה צורך להשתמש בכוח להשמיד את תשתית הגרעין האיראנית. שום מנהיג ישראלי אחראי לא יכול היה לוותר על ההזדמנות להזהיר את העולם מעל הבמה החשובה ביותר בארה״ב.

ישראל צריכה לפעול מאחורי הקלעים כדי לעודד את שותפותיה באזור להשתמש גם בכלים כלכליים-חברתיים ומעצבי תודעה כדי לקעקע את אחיזתה של איראן בסוריה. מטרת-העל: הקלה על משטר אסד להיחלץ מלפיתתה של איראן. ויש להנחיל תובנה זו גם בארה"ב ובמערב.

הניסיון הסעודי האחרון לתאם תפוקות נפט מול רוסיה נגזר מאילוצי וירוס הקורונה, אך ייתכן שיידרשו מנופים נוספים מעבר להבנות בנושאי אנרגיה כדי שהרוסים ייענו לבקשה.

מה יקרה כאשר החיזבאללה יבקש להגיע להסדר דומה של שקט תמורת כסף?

ביקור רשמי ראשון של נשיא ארה״ב בהודו: הזדמנות להתמודד עם מחלוקות המסחר.

במקום לעודד את הפלשתינים בסרבנותם, על אירופה ללחוץ עליהם לנהל משא ומתן על הקמת מדינה מפורזת על שטח בגודל דומה לזה של יהודה ושומרון ושל רצועת עזה, שתזכה בהשקעה של 50 מיליארד דולר.

חיסולו של קאסם סולימאני אירע לאחר שאיראן עברה ללוחמה ישירה נגד ארה"ב וחרגה מהלוחמה באמצעות שליחים. אחר החיסול, מסתמן שאיראן מבקשת לחזור לאסטרטגיה המסורתית שלה ולתקוף את הכוחות האמריקאים באמצעות ארגונים לא-איראניים הסרים למרותה.

שימור המצב הקיים הוא האפשרות המועדפת, לא רק עבור ירדן, אלא זה גם אינטרס ישראלי מובהק שמן הראוי להגן עליו גם במחיר מידה של חיכוך עם עמדות הממשל האמריקני.

לפנינו שעת רצון לקדם את מימוש קביעת גבול הביטחון של מדינת ישראל במזרח, וזאת בהכרה של המעצמה הגדולה בעולם. החששות ליציבות הממלכה ההאשמית בירדן מוגזמים.

שיתוף הפעולה של ישראל עם קפריסין ויוון להקמת צינור תת-ימי להובלת גז טבעי מאתגר את תכניותיה של טורקיה להפוך לשחקן אנרגיה מרכזי באזור הים התיכון ומהווה פוטנציאל לחיכוך בים בין שתי המדינות, שעלול להסלים.

נשיא רוסיה מוביל קו תקיף של הגנה על מיעוטים דתיים והתנגדות לאנטישמיות, התורם לקידום יעדי רוסיה בזירה הבינלאומית והפנימית.

לחיסול סולימאני יש השלכות על נוכחותה של רוסיה במזרח התיכון ועל נוכחותה הגלובלית. למרות הגינויים שמשמיעים דוברים רוסיים, יש לפעולה גם היבטים נוספים מבחינת רוסיה.

ההפגנות החדשות בטהרן מחייבות את המשטר להגביר את התמקדותו בסיכול האתגר הגובר מבית, ובכך מחזקות את ההערכה שטהרן לא תפנה להסלמה מול ארה"ב.

המתקפה האיראנית היתה מדודה. בכירי משטר האייתוללות מיהרו להעביר מסרים - כמעט מתחננים - לפיהם נסגר המעגל. וכעת, פני העולם מופנות לטראמפ.

יש לארגן קבוצת מדינות בעלות אינטרסים דומים.

מנהיג איראן עומד בפני הבחירה החשובה ביותר מתחילת שלטונו: איך להגיב לחיסול האיש שהיה יד ימינו? לא בטוח שהוא ימהר, אך הנקמה תגיע.

האיראנים, שהיו בטוחים שטראמפ יעשה הכל על מנת שלא להבעיר את האזור מחשבים כעת את המסלול מחדש, וייתכן אפילו שמסלול זה יוביל אותם אל שולחן הדיונים, בדיוק כמו שהנשיא האמריקני רצה.

לעמידה נחושה מצד ארה"ב בעיתוי זה יכול להיות אפקט קריטי גם במאמצים לכפות על איראן לשוב לשולחן המשא ומתן בתחום הגרעיני.

במרס 2019 פרסם המכון מחקר שהצביע על סדקים, שאפשר להעמיקם, בעוינות המושרשת של חוגים רחבים בעולם הערבי כלפי ישראל והיהודים. מאז שבו והצטברו ראיות לעוצמתה של עוינות זו, אך התרבו גם הסימנים המאששים את ההערכות האופטימיות יותר.

לא יהיה זה נכון או נחוץ להיענות לאיתותים מאנקרה

בימי כינוס מנהיגי מדינות נאט"ו יש להזכיר שוב שנאט"ו הוא ארגון צבאי ללא רצון להילחם, ולשאול האם רוסיה היא עדיין האיום המרכזי מבחינת הברית.

בשנה האחרונה פועלת תנועת חמאס נגד מדינת ישראל במסגרת הלוחמה באזור האפור. האפשרות הרצויה מבחינת ישראל היא להגיב באותה מדיניות. ואולם, אם מדיניות זו לא תצלח, עליה לנקוט אסטרטגיה המאזנת בין הפעלת תגובות עוצמתיות ובין הניסיון להימנע מהסלמה.

ברית הגנה רשמית בין ישראל לבין המעצמה החזקה בעולם היא חשובה, רק בתנאי שיישמרו העקרונות החיוניים לביטחון הלאומי.

לישראל אינטרס מובהק שאזור צפון-מערב סוריה יחזור לשליטתו של הממשל המרכזי בדמשק. התקדמות בהיבט הזה, בנוסף ליצירת התנאים לשיפור המצב הכלכלי בסוריה, עשויים לחזק את המנוף הישראלי במערכה נגד התבססותה הצבאית של איראן.

המתיחות הגאופוליטית בין אירופה לרוסיה מעמידה את ישראל במצב מורכב, משום שמנהיגי אירופה מצפים מישראל לגנות את פוטין על מעשיו, אך מצד שני ישראל נזהרת מלפגוע ביחסיה עם רוסיה על מנת לקבל חופש פעולה בשמי סוריה.

על ארה"ב וישראל לנסות לקבל החלטה אסטרטגית, האם הן פועלות במלוא המרץ להפלת המשטר באיראן או להבאתו לשולחן המו"מ. החלטה זו היא קריטית להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול איראן.

בניית המקדש באיודיה: ניצחון להינדואים על המוסלמים

המחאה באיראן התחדשה על רקע החלטת השלטונות להעלות במידה ניכרת את מחירי הדלק. המשטר נוקט יד קשה נגד המפגינים בניסיון לדכא את המחאה בהקדם. על הממשל האמריקאי לספק למפגינים גישה לאינטרנט כדי לסייע להתפשטות המחאה ולליבויה.

רצוי שהממשל האמריקני יסייע טכנולוגית למפגינים, כדי להחליש את המשטר.

ישראל צריכה ליישם רטוריקה ומדיניות אופרטיבית ממוקדת מול האיומים האסטרטגיים הניצבים מולה בגלל הנוכחות האיראנית בסוריה.

ההתפתחויות בגבולה הצפוני של סוריה מחייבים את ישראל להתאים את עצמה למצב החדש תוך שהיא ממשיכה לדבוק בהסתמכות עצמית ולהשקיע בצבאה.

בכנס על כלכלת המזה"ת בדוחא, שבו נטלו חלק גם חוקרים מישראל, הסתמנו בחלק מן הדיונים מגמות לא שגרתיות המצביעות על שינויים במאזן הכוחות האזורי, בין היתר בשל תמורות בדינמיקה הכלכלית. גוברת ההשלמה עם שלטון אסד בסוריה אך מתחדדות השאלות לגבי מימון השיקום, ואילו איראן (או לפחות גורמים בתוכה) מנסה לאותת כי היא מוכנה לפשרות מדיניות אם הדבר יקל מן הלחץ הכלכלי הכבד המופעל עליה.

אם הוביל המבצע, ולו לתקופה מוגבלת בזמן, לשלילת יכולתו של הג'יהאד הפלשתיני לתת שירותים מסוג זה לאדוניו בטהרן, הרי מהלכי ישראל שירתו היטב את האינטרס האסטרטגי שלה - ולא רק שלה.

ישראל הצליחה במטרתה להפריד במבצע הצבאי הנוכחי בין הג'יהאד האסלאמי לבין חמאס, ולהשאיר את האחרון מחוץ למשחק

סילוקו של בכיר הג'יהאד האסלאמי, שניסה לסכל את הניסיונות להסדרה וחתר להידוק הקשר עם איראן, צפוי לחזק את חמאס ואת המגעים הלא ישירים עם ישראל.

מאחורי ההסלמה מול הג'יהאד האסלאמי עומדת איראן, ששואפת לקעקע את הסדר באזור. כעת הכדור אצל חמאס, שאמנם עובד עם איראן – אבל לא אצלה.

המאורעות בסוריה – מנסיגת הכוחות האמריקניים ועד חיסולו של אל-בע'דאדי – מטלטלים את מאזני הכוח וחושפים תווי יסוד של הסדר האזורי והעולמי. עבור ישראל, הלקח הוא שעליה להיות ערוכה לעימות צבאי, ובה בעת, על בסיס כוחה, לנהל מהלכים מדיניים לחסימת דרכה של איראן להגמוניה אזורית.

האפקטיביות הגוברת של הסנקציות האמריקניות, שכמעט והשביתו כליל את ייצוא הנפט, גורמת לאיראן לבחור בדרך אלימה ורוויית סיכונים.

לחיסול מנהיגה של דאעש חשיבות סמלית רבה, אך ספק אם לאורך זמן הוא יביא לסוף הארגון, שרעיונותיו מושרשים היטב בקרב מוסלמים קנאים.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים, ישראל צריכה להסתגל למצב החדש, שכאמור אינו בגדר הפתעה, ולמצוא את המענים המתאימים.

ההחלטה של רוסיה להתערב בנעשה בצפון סוריה לטובת משטר אסד והכורדים, מעידה כי כללי המשחק השתנו. ארדואן יצטרך לבחון היטב את צעדיו. המרוויחה העיקרית מהמהלכים האחרונים היא רוסיה, שמרחיבה את השפעתה בסוריה. פרשנות

ייתכן שהכינוי "עסקת המאה" יוצמד בדפי ההיסטוריה לסיום הסכסוך בסוריה, ולא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ההסכמה שבשתיקה מצד רוסיה להמשך הפעילות הצבאית הישראלית למניעת התבססות צבאית איראנית בסוריה אינה מובנת מאליה.

שיתופי הפעולה הצבאיים בין צה"ל לצבאות זרים מתרבים לאחרונה במידה דרמטית, ומרימים תרומה רבת פנים לביטחון ישראל ולמצבה האסטרטגי.

לצד היערכותה הצבאית מול חיזבאללה, ישראל צריכה לאתגר בצורה משמעותית את מעמד חיזבאללה בלבנון, ובמיוחד בעיני העדה השיעית. עליה לחשוף שח'אמנאי כפה על נסראללה להיכנס למערכה בסוריה, ולחשוף כמה משמות פעיליו שנהרגו בתימן כדי להראות שחיזבאללה איננו ארגון התנגדות לישראל אלא שליח איראני מובהק שטובח בסונים בהתאם להוראות מטהראן.

ניתן לצפות שככל שהלחץ על המשטר האיראני יגבר וחולשתו תלך ותגדל – באופן פרדוקסלי הוא יגביר את מעשי ההתגרות שלו, ואולי אף יעלה את רף הפעילות המלחמתית.

ההכרזה של רוה"מ נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן, גרמה לביקורת רבה גם מבית. המבקרים מתעלמים מהתנודתיות של המזה"ת והצורך בחגורת ביטחון במזרח. אלה הסיבות מדוע יש לספח את האזור האסטרטגי.

רוברט מוּגַאבֶּה, רודן זימבבואה שמת בימים האחרונים, היה אחד הדיקטטורים הבולטים באפריקה. מוקדם עדיין לדעת אם נפילתו תוביל בעתיד לשיפור המצב, או ששיטת הממשל ההרסנית שלו תימשך, רק עם מנהיג אחר.

במערבולת ההתייחסויות והמחלוקות סביב דברי הנשיא טראמפ, ומניעת ביקורן בארץ של חברות הקונגרס טלאיב ועומאר, נעלמה מן העין סוגיה מרכזית אחת: הצורך לשמור על הריבונות.

שלא כבלבנון, עיראק וסוריה של אסד אינן בשליטה איראנית מוחלטת.

האירועים בדרום מחזירים לאור הזרקורים את השאלה מדוע מעדיפה ישראל, שוב ושוב, לנהל את הסכסוך ולא להכריע את חמאס? התשובה טמונה דווקא בחולשתו של ארגון הטרור ולא בהרתעה שלו.

דו"ח מבקר המדינה בנושא "פיתוחה וחיזוק מעמדה של ירושלים" מצביע על המשך הגירה יהודית שלילית מהעיר. נדרשים צעדים משמעותיים כדי להפוך את ירושלים למושכת יותר.

אסור שטראמפ יצמצם את קמפיין "הלחץ המסיבי" שלו על איראן לפני שלמנהיגיה באמת לא תהיה ברירה אלא להיכנע לדרישות המערב.

הפעולות הצבאיות של ישראל נגד תשתיות ויעדים איראניים בעיראק צריכות להתבצע תוך עמימות וחשאיות של ישראל. על ישראל לשכנע את הממשל האמריקני לפעול בעצמו נגד האיום האיראני בעיראק.

ירדן ומדיניות שמרניות ערביות נוספות מנסות להתמודד עם משענת מעצמתית בעייתית ועם איומי הסלמה באזור.

במלאות 25 שנה לחתימת הצהרת וושינגטון בין ישראל וירדן, ד"ר יהושע קרסנה בוחן את טיב הסכם השלום והיתרונות שהוא מניב לישראל לצד האתגרים הכרוכים בכך.

יש לעמוד על המשמר כנגד תמרוני התחמקות איראניים. חשוב שלמנופי הלחץ יהיה גיבוי של אופציה צבאית אמינה. כל הסדר עתידי חייב לסגור את הפרצות לגבי זמן התפוגה על המגבלות בנושא העשרת אורניום, ולהתייחס למערך הטילים ולחתרנות האזורית והגלובלית של איראן.

על ישראל להסיק מסקנות מטרור ההצתות של קיץ 2018 ולהגיב צבאית נגד מפריחי הבלונים, גם במחיר של כניסה לסבב צבאי קצר.

הגישה שאימצו הרוסים פוגעת ישירות גם בתהליכי הסדרת היחסים בין ישראל למדינות ערביות ומוסלמיות, המבוססים על אינטרסים משותפים שאינם מושפעים מרעיון הלאומיות הפלשתינית.

הרבה אתגרים אסטרטגיים עומדים לפתחה של ישראל. עם חלקם נתניהו מתמודד בהצלחה.

הרמטכ"ל כוכבי משנה את הגישה הכללית בצבא.

הצורך להקצות חיילים אמריקאים ללחימה לצד ישראל עלול לפגוע באהדה שישראל זוכה לה בארה"ב ולהגביל את חופש הפעולה שלה.

החרם הרוסי על תוכנית טראמפ לא יסתכם בהיעדרות מהמפגש במנאמה, אך יש ללחוץ על הרוסים שלא לייצר מסלולים אחרים שפוגעים באינטרס הישראלי.

ממשלת ישראל צריכה לחשוף את השותפות של משרד החוץ האיראני בגילויי הטרור והחתרנות של חזבאללה על אדמת ארה"ב ואירופה.

גם ממשלה זמנית יכולה לפעול בהחלטיות כדי לייפות, לבנות ולשלוט בכל חלקי ירושלים.

על מנת למנף את המפגש, על ישראל לחתור לגיבוש גישה פרגמטית כלפי רוסיה, תוך התאמת הציפיות למציאות במזרח התיכון ומעבר לו.

מדוע חדלו גורמי הממשל האמריקני לדבר על "מדינה פלסטינית"? הסיבה העיקרית היא העמדה הפלסטינית שאין כלל טעם לדבר על מדינה אלא אם היא תוקם על שטח השווה בדיוק לממדי הגדה ורצועת עזה כפי שהיו לפני 1967. יש לקוות שיוזמת טראמפ תשבור ציפייה בלתי מציאותיות זו.

הוא דחק את עצמו למצב של חוסר אמינות מוחלט ואיבד כל השפעה על ישראל, ארה"ב, הקהילייה הבינלאומית ואפילו על העולם הערבי הסוני. הוא, ומה שמכונה "הרשות" הפלסטינית בגדה המערבית, פועלים כגורם מכשיל ומשחית מכל בחינה.

תוכנית מדינית-ביטחונית חדשה של JISS גורסת שיש להימנע מהרפתקאות מדיניות מסוכנות ולהתכונן למלחמה.

סבבי הלחימה הנשנים בשנה האחרונה ברצועת עזה מחייבים את ישראל לתגובה צבאית עוצמתית יותר נגד חמאס וארגוני הטרור ברצועה, שתחזק את ההרתעה ותחזיר את השקט הארוך יחסית שהושג לאחר מבצע צוק איתן. זאת, לצד מתן הקלות לאוכלוסייה האזרחית העזתית באופן הדרגתי כתנאי לרגיעה מתמשכת.

הח'ליפות האסלאמית נפלה כיישות מדינתית שהחזיקה שטחים, אולם הממד הרעיוני עודנו מתקיים והארגון ממשיך להשליט טרור ברחבי העולם. ארגון "המדינה האסלאמית" ממצב את עצמו בחזרה כארגון טרור המשלב לוחמת גרילה נגד צבאות סדירים.

ישראל צריכה להידרש מדינית-אסטרטגית וצבאית גם יחד למוכנות אל מול אירועים דרמטיים שאין לפסול מראש את האפשרות כי יכללו גם הידרדרות לעימות בחזית הצפון או הדרום. לכידות, חוסן, דריכות ומוכנות לפעולה יתרמו בפועל להרתעה מפני פרובוקציות. רק איום צבאי אמין ימחיש לידיד ולאויב גם יחד כי במבחן כוח זה, איראן היא זו שתיאלץ לסגת.

מצרים מתחילה אולי לצאת מתוך ההתכנסות האסטרטגית שכפתה על עצמה.

אנו שואבים השראה ממופת הנופלים לחיינו שלנו, על־מנת להפוך את הנאצל, היפה והראוי לחיקוי, למעשה יומיומי. המעשה היומיומי הזה צריך להיות, חייב להיות, כזה שיש בו ידע, יכולת, ורצון לעשות משהו לטובת הציבור.

על הממשלה החדשה להשקיע מאמץ ממוקד בשיפור היחסים ולהימנע ככל הניתן מצעדים העלולים לערער יציבות זו. הדבר מחייב הטיית אוזן קשבת לדאגותיה של ירדן לגבי הסטטוס קוו בהר הבית והמצב המדיני מול הפלסטינים, וחיפוש פתרונות מעשיים בסוגיות בילטרליות.

מערכת הבחירות הייתה מכוערת, אך זו תהיה טעות לראות בישראל חברה משוסעת.

ונצואלה הפכה למוקד המסוכן ביותר בימים אלו מבחינת האפשרות לעימות בין רוסיה לארה"ב. מדיניות ארה"ב בנוגע להתנהלות הרוסית ב"חצרה האחורית" תשליך במידה רבה גם על ההתנהלות הבינלאומית של רוסיה בעתיד.

על המנהיגות הישראלית להכין את צה"ל, את הציבור ואת הזירה הבינלאומית למדיניות חדשה הכוללת "גזר מתוק ושמנמן" בצד "אלה כבדה וקשה".

הכרזת טראמפ על משמרות המהפכה כארגון טרור משתלבת במערכה המדינית והכלכלית של ארה"ב נגד איראן. חרף איומיה, נראה שאיראן אינה מתכוונת לתקוף חיילים אמריקאים, בהתאם לאסטרטגיה האיראנית שמייחלת לצלוח בשלום את התקופה שנותרה עד לבחירות הקרובות לנשיאות. עם זאת אין לשלול היתכנות שטהראן תבחר לפעול דרך שליחיה הפחות מוכרים.

יש לישראל עניין לבסס את התפקיד המצרי בעזה, במסגרת הגיון "ניהול הסכסוך". השלום, הקיים זה 40 שנה, מתבסס ביתר שאת בשל העמידה יחד מול אתגר הטרור בסיני ומול החתרנות התורכית במזרח הים התיכון, כמו גם בעידן של אינטגרציה בתחום האנרגיה. השותפות בהסדרה (ללא נוכחות צבאית מצרית ברצועה, שאין לנו או להם עניין בה) היא נדבך חשוב נוסף בקשרים בין שתי המדינות, ותורמת גם לשחיקת היומרות הג'יהאדיות של חמאס.

המסדרון האיראני הקרקעי מהווה עמוד תווך במדיניות האיראנית בעיראק ובסוריה. מפאת חשיבותו, פועלת איראן כעת לבסס אותו באמצעות כביש מהיר שיחבר בין טהראן לדמשק.

החסמים העומדים בפני קידום התוכנית האיראנית להתפשטות בסוריה הם עמדת רוסיה ופעולותיה של ישראל, ובמידת מה גם המשך נוכחותה של ארה"ב. לפיכך, היא פועלת מול אסד כדי להבטיח את המשך קשריה ההדוקים עימו, וכדי לשפר את מעמדה בסוריה מול כלל הגורמים המאתגרים אותה בזירה זו. לצד המשך הפעילות הצבאית במסגרת המב"מ, על ישראל לפעול מול ארה"ב כדי לוודא את הידוק הלחץ על הגורמים האיראניים הפעילים בסוריה.

ההחלטה ההיסטורית של טראמפ בעניין הגולן מאששת את חוק התשואה הפוחתת: ערבים המסרבים לעשות שלום עם ישראל מאבדים זכויות ונכסים ככל שהזמן עובר. אבו מאזן: לתשומת ליבך.

עבור סוריה ההרוסה אין התחלות חדשות באופק.

המאבק להדחת אסד תם. הקרב על גבולות משטרו לא עתיד להסתיים בקרוב.

ככל שיתרבו הפרסומים על מתווה "עסקת המאה", רוסיה, תוך חתירה עקבית ליעדיה האזוריים והגלובליים בעיקר מול ארה"ב, צפויה לתמוך במסלולים חלופיים להסדר שייצר לחץ על ישראל.

ישראל חייבת למשול בשטח C באופן יעיל וסמכותי הרבה יותר, בין אם היא רוצה להחזיק את השטח כקלף מיקוח אפקטיבי במשא ומתן עתידי ובין אם היא מתכוונת לספח אותו.

תגובה קשה מן הרגיל של צה"ל היא בלתי נמנעת, כדי להמחיש לחמאס שהוא טעה בקריאת המפה. המהלומה תלווה במאמץ מדיני מצרי לכינון רגיעה בדרום.

הפסגה המשותפת עם יוון וקפריסין ובחסות אמריקנית היא צעד נוסף בהתעצמות של ישראל, שמעצבת מחדש את הנוף האסטרטגי במזה”ת.

התעקשותה של אירופה לשמר את הסכם הגרעין, וניסיונותיה הרציפים להקים מנגנון עוקף סנקציות אמריקאיות שיאפשר לה להמשיך את הסחר עם איראן, מעודדים את איראן להרחיב את פעילותה החתרנית ברחבי אירופה.

יש חשיבות קריטית לכך שישראל תשגיח היטב על ההתפתחויות הפוליטיות באירופה ותקיים יחסים קרובים עם הפוליטיקאים התומכים בצינור הגז עם ישראל.

פרשת התפטרות שר החוץ האיראני מעידה על דריסת הרגל המכרעת של משמרות המהפכה בפוליטיקה באיראן, ולמעשה על האצת תהליך מיליטריזציה שהמשטר עובר.

המרד החות'י בתימן, שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתה האזרחית של המדינה, ניזון בראש ובראשונה מהסיוע וההכוונה האיראנית ללוחמים, לצד מעורבות רוסית גוברת בסכסוך. לפיכך, קץ הלחימה תלוי במידה רבה בנכונותן של מדינות חיצוניות להמשיך ולהזין את הסכסוך.

מדינות ערב מנרמלות את יחסיהן עם משטר אסד בניסיון לאזן את ההשפעות החזקות של איראן וטורקיה ולהשיג מידה מסוימת של השפעה על הארכיטקטורה המדינית-אסטרטגית החדשה של סוריה. מגמה זו מקבעת באזור מבנה אסטרטגי המעמיד את רוסיה במרכז. בטווח הארוך עלולה התפתחות זו להביא למתיחות ביחסים בין מדינות ערב השמרניות לישראל, במיוחד אם זו תפנה את מאבקה בנוכחות האיראנית בסוריה כלפי הצבא והממשל הסוריים, או תמשיך לתור אחרי הכרה דיפלומטית בסיפוח הגולן.

יש להגיב על המתקפות נגד ריבונות ישראל במזרח-ירושלים במתקפת-נגד ישראלית. בעיקר, פירושו של דבר השקעה אזרחית מאומצת בחלקה המזרחי של העיר.

יש לצאת כבר עכשיו למערכה ממוקדת לשיקום יכולותיו, משאביו, מעמדו ויוקרתו של שירות החוץ הישראלי, שבאופן פרדוקסלי עבר בשנים האחרונות תקופת שפל חמורה דווקא בשעה שהדיפלומטיה הישראלית בדרג העליון קצרה הישגים חסרי תקדים.

אמנם התקשורת האיראנית טענה שמיליונים גדשו את הרחובות לציון 40 למהפכה, אך חוגי האופוזיציה טענו כי מספר החוגגים ירד. הגרעין לא יגן על המשטר מסלידת העם.

כוחות בעולם המוסלמי רואים בחרדה את שאיפותיה של איראן - ולכן מעריכים את עמידתה של ישראל מולן. לנחישות התגובה שלנו יש מחיר אך שכרה בצידה.

המפה הפוליטית והצבאית בלבנון מובילה למסקנה שלבנון אינה יכולה, וגם אינה רוצה, להתמודד כראוי נגד האיום של חיזבאללה על ריבונותה, ולא עם האפשרות שבשל כך היא עלולה להיפגע קשות ממלחמה מול ישראל.

רוסיה שואפת להגדיל את מעורבותה בסכסוך בין ישראל והפלסטינים, תוך נקיטת מדיניות המתעלמת מההתפתחויות במזה"ת בשנים האחרונות שהציבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במקום נמוך בסדר היום הבינלאומי. מדיניות זו צפויה להקשיח את עמדת ישראל לגבי מעורבות רוסית בהסדרה, למרות הדומיננטיות הרוסית באזור והשלכותיה על אינטרסים ישראליים.

החלופות להסכם גרוע זה, גרועות עוד יותר.

הבנה טובה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי היא חיונית להצלחת העשייה הצבאית.

האפשרות שאיראן וטורקיה ישאבו עידוד ותעוזה בעקבות ההחלטה האמריקאית מדאיגה בהחלט. המענה העיקרי למגמה זו תהיה הרתעה חזקה מצד ישראל, ששימורה עלול להגדיל את הסבירות להסלמה בסוריה ובלבנון, וכן הידרשות גדולה עוד יותר לידיה המרסנות של רוסיה. התזכורת לכך שהנשיא מתכוון למה שהוא אומר, צריכה להזכיר לנו את הצהרותיו (למשל מה-21 באוגוסט) כי "ישראל תצטרך לשלם מחיר גבוה יותר... יקבלו משהו טוב מאוד כי הגיע תורם". ייתכן שנכונים לנו הפתעות לא-ממש-מפתיעות נוספות.

הפעלת לחצים צבאיים, דיפלומטיים וכלכליים עשויה להבטיח את המשך קיומם של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים והאוטונומיה הכורדית בצפון מזרח סוריה, ולהרתיע את תורכיה ואיראן מהשתלטות על שטחים אלה.

ישראל צריכה להתארגן, ולאחר יציאת האמריקאים להגביר את אינטנסיביות הפעולה שלה נגד האיראנים בסוריה. יציאת ארה״ב מהזירה היא הזדמנות טובה לשינוי ברוח הפעולה של ישראל.

כמה מיהודי השמאל הקיצוני בארה"ב יוצאים כעת לחבל בתכנית 'תגלית'. הם כורתים את הענף שעליו מתבססת בהכרח כל פעילותן של הקהילות היהודיות למען ישראל, והוא אהבת ישראל וההזדהות עמה.

איראן מנצלת את משברי דאעש והאביב הערבי כדי לקדם את המסדרון הקרקעי, שמשמש מרכיב מהותי באסטרטגיה האיראנית באזור. שאיפתה היא להציב איום משמעותי בפני ישראל וירדן. הנסיגה האמריקאית הצפויה מסוריה תסיר חלק מהמכשולים העומדים בדרכה של איראן, אך ישראל הפגינה כמה וכמה פעמים את נחישותה למנוע את התבססות המסדרון.

מתוך ראייה אנליטית, כמו גם משיקולים מעשיים ואף פוליטיים, הגיעה העת להגדיר מחדש את מקומה של ישראל בעולם כמדינה המשתייכת ל"מזרח הים התיכון", ולא ל"מזרח התיכון".

המלחמה על השלטון בלוב נמשכת כבר כשמונה שנים, בגלגוליה השונים, ויש לה השלכות חשובות על היציבות במזרח הים התיכון.

החלטת טראמפ להוציא את הכוחות האמריקניים מהמדינה עלולה להפוך לבכייה לדורות. המשמעות היא קריסת הכורדים והידוק אחיזת איראן באזור.

התגובה הציונית ההולמת היא חריקת שיניים ואמירה ברורה שלמרות הטרור והכאב אנחנו ממשיכים להיאחז בארץ אבותינו.

איראן, טורקיה, רוסיה ושחקנים עוינים אחרים מאיימים על ביטחון המערב ועל ביטחונה של ישראל באזור אסטרטגי זה.

עד כמה רחוק מוכן צה"ל ללכת לשם פגיעה ביכולות חיזבאללה, והאם גם "מתקפת מנע", קרי מבצע גדול בלבנון, יכולה לעמוד על הפרק אחרי הצלחת נטרול המנהרות?

מעורבות איראן בנעשה בסהרה המערבית מעוררת מתיחות רבה עם מרוקו. היחסים המעורערים בין המדינות והחשש מהתרחבות ההשפעה האיראנית באזור, מהווים הזדמנות לישראל לחזק את הקשר עם בעלות ברית אופציונאליות במאבק מול טהרן.

חרף השורשים הבעייתיים של מפלגת "הליגה" של מתיאו סלביני, הידוק היחסים עם ממשלת איטליה משרת את האינטרס הלאומי הן כדי לקדם את ייצוא הגז הישראלי לאירופה והן כדי לשבור את הקונצנזוס האירופאי בסוגיות כמו איראן וההכרה בירושלים.

המבצע יכול להוות כלי חשוב במשימה לקבלת לגיטימציה לפעולה ישראלית עתידית בלבנון, שכן למבצע יש היבט מדיני-דיפלומטי מעבר להסרת האיום הצבאי.

השותפות המתפתחת במזרח הים התיכון בנושא הגז הטבעי היא לא פחות ממהפכנית. ישראל תהפוך בסופו של דבר ליצואנית של גז טבעי לאירופה, ללא תלות בטורקיה. שינוי טקטוני זה יעניק לישראל מינוף מוגבר ביחסיה עם האיחוד האירופי

אם ישראל רוצה לחזור למצב שקדם להפלת המטוס הרוסי, עליה לפתח ולהפגין את המנופים שיש ברשותה, כגון האהדה כלפיה של הממשל בארה"ב.

האזהרות הנשמעות באחרונה בארה"ב לגבי מדיניותה של ישראל כלפי סין ראויות לתשומת לב, ויש סוגיות שבהן אכן נדרשת זהירות יתרה. יחד עם זאת, האסטרטגיה של ישראל בזירה האסיינית אינה מתנגשת עם האינטרסים של ארה"ב; אדרבא, היא משרתת ומחזקת אותם. שותפות עם בייג'ינג במימד הכלכלי והתשתיתי עשויה לסייע בייצובו של המזרח התיכון. במקביל, שותפות בתחומי הביטחון עם כמה ממדינות אסיה עשויה לסייע ביצירת משקל נגד לחששות שמעורר כוחה העולה של סין.

נוכח צורכי ישראל בגזרות האחרות, עדיף כבעבר לצמצם נזקים בחזית הדרומית, להכיל בחוכמה, לחשוק שיניים, ולהמשיך לבנות את הנגב המערבי על אף ניסיונות ההצתה.

מדיניות נבונה באפריקה יכולה לחזק גם את היחסים עם אירופה.

הפסד של רוה"מ בריטניה, תרזה מיי, בהצבעה על הסכם הברקזיט עלול להביא להשלכות לא רק על האיחוד האירופי אלא גם להוביל לעלייתו של מנהיג מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין המחזיק בדעות עוינות לישראל.

יש צורך הן בשינויי תפיסה של הדרג המדיני והצבאי, והן בשיח גלוי ויעיל עם הציבור על משוואות ההרתעה בעידן הנוכחי. ונדרשת יכולת מובחנת ומדויקת יותר להטיל אימה על החמאס בכל הדברים החשובים לו ביותר.

החלטת צ'אד לקדם את יחסיה עם ישראל בעת הזו הושפעה מהפריחה ביחסי החוץ של ישראל בעשור האחרון, ובפרט ההתקרבות בין ישראל ומדינות סוניות מתונות. סביר להניח שצ'אד תרצה לנצל גם את הקשרים ההדוקים בין ישראל וממשל טראמפ, על-מנת לזכות בנקודות בוושינגטון.

מפגש הפסגה היווני-קפריסאי-מצרי שהתקיים בחודש שעבר בכרתים, התמקד באנרגיה ובאיומים מצד תורכיה, אך גם שילם מס שפתיים למסרים המצריים הבעייתיים מבחינת ישראל.

לחיסולו של מנהיג שבטי ערבי בולט כמו באשיר פייסל אל-הוויידי יש השלכות לא מבוטלות על חלקי סוריה שבשליטת ארה"ב והכוחות הכורדים, הכוללים את א-רקה. לממשל הכורדי אויבים רבים וקיומו לא יציב.

היחסים בין ישראל ומדינות המפרץ השתפרו במידה ניכרת, למרות שלא רק שלא חלה התקדמות במגעים בין הרשות הפלסטינית לישראל אלא אף חלה נסיגה משמעותית

כעת האתגר הוא כיצד להבהיר להנהגת חמאס שלא כדאי לה להאמין לדברי הרהב של עצמה.

רק אחרי מכה חזקה וכואבת לחמאס בעזה, יש סיכוי להגיע ל"הסדרה" שלא תהיה ניצחון ארגון הטרור, ולכן עשויה להחזיק מעמד יותר מכמה חודשים עד לניסיון הסחיטה הבא.

לפוטין יש סיבות להיות מרוצה מהמפגש באיסטנבול

סקרי דעת הקהל שניבאו מהפך בשיעורי ההצבעה האפסיים של ערביי מזרח ירושלים, התבדו במבחן הקלפי. חרף רצונם של ערביי מזרח ירושלים להתערות ביתר שאת בהוויי החיים הישראלי, חששם של ערביי מזרח ירושלים מהרשות הפלסטינית ועושי דברה הוביל להדרת רגליהם מהקלפי. כך נותרו פעם נוספת 38% מתושבי העיר מחוץ לזירת המשחק הפוליטית של עיר הבירה.

כינוס מנהיגי רוסיה, גרמניה, צרפת וטורקיה, שהוביל ל"הצהרת איסטנבול", מהווה נדבך נוסף בקידום יעדיו של פוטין

בעיצומם של אירועים אלימים קל להתפתות לחיפוש "פתרונות" לבעיה הפלסטינית באמצעות פעולה צבאית דרסטית, או באמצעות ויתורים לא פחות דרמטיים. אך בהתחשב באירועי התקופה האחרונה, כמו גם בטבעם הבלתי צפוי של האירועים באזור, נראה דווקא הגיוני לדבוק ב"ניהול הסכסוך" ובהסכמים חלקיים. אין זו בחירה פחדנית של מנהיגים פוליטיים, אלא בחירה הגיונית בנסיבות חסרות היגיון כאשר האיום האיראני מרחף מעל עתידה של ישראל. לסבלנות יש יתרונות משלה.

נסיך הכתר הסעודי אינו דמוקרט או מושיע אסטרטגי, אך אל תעניקו פרס ניצחון למנהיגים של טורקיה ואיראן בכך שתחלישו את הקשרים בין ארה"ב לסעודיה.

יש להתייחס לצבא לבנון כגורם עוין, להסיר את המסכה מעל פניו, ולספק לממשל האמריקאי ראיות חותכות על שיתוף הפעולה המגוון בינו לבין חיזבאללה.

בכל מהלך, מדיני או מודיעיני, גלוי או חשאי, יש לזכור תמיד: לא לעולם חוסן.

החלשת יכולות האויב ושאיפותיו בעזה מחייבת מוכנות צבאית, ונכונות ממשלתית לעשות שימוש בכוח, תוך שמירה על שגרת חיים בריאה ויציבה בעורף.

הנהגת חיזבאללה כבר מבינה שהסנקציות האמריקניות המתעצמות יביאו לפגיעה קשה במשטר המהפכה בטהראן. הוא ילך ויתקשה לממן את כלל פעילויותיו השאפתניות – כולל "זרועות התמנון" בלבנון ובזירות אחרות. לפיכך, חיזבאללה נערך לדאוג למקורות מימון ותעסוקה לנאמניו, על ידי חדירה גוברת והולכת לגזרות פעילות כלכלית ופיננסית בלבנון שעד כה הדיר מהן את רגליו.

בעשור האחרון התחזקו היחסים בין ישראל וסין בעקבות שינוי במדיניות החוץ של ירושלים, שמטרתו לגוון ולהרחיב את קשריה של ישראל עם מעצמות מתעוררות ומדינות בעלות פוטנציאל כלכלי ופוליטי נרחב, שאינן משתייכות לאיחוד האירופי ומזוהות פחות עם המחנה האמריקני. ביקורו בישראל של סגן נשיא סין, מהווה נדבך חשוב במסגרת מדיניות זו, והינו עדות נוספת להתחממות היחסים בין שתי המדינות.

הג'יהאד האסלאמי והארגונים הסונים מעוניינים במהלומה ישראלית שתאפשר להם להיכנס לוואקום שייווצר. לישראל עדיין עדיף להימנע ממבצע נרחב.

בהיעדר החלטה נחושה וברורה מצד ארה"ב או טורקיה להתמודד עם התוקפנות של איראן במזה"ת, ישראל היא היחידה שיכולה לסכל את השאיפות של איראן להשתלטות על האזור.

נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים "כסף לעם האיראני ולא לסוריה", אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס.

ישראל צריכה להימנע מהזדהות גלויה עם מתנגדיה הפנימיים של איראן, (קל וחומר, כשמדובר בארגוני טרור סוניים). בה בעת, על רקע האירועים האחרונים, זה הזמן לדרבן את ארה"ב - ומדינות אחרות שחושבות כמוה, - להחריף את הלחץ שהן מפעילות על המשטר האיראני, החשוף יותר מבעבר לביקורת מבית, ולהסביר לעם האיראני את המחיר ההולך וגדל שהוא נאלץ לשלם על שאיפותיהם של מנהיגיו.

תכנית ההתנתקות החד-צדדית של האלוף ידלין אינה חדשה ואינה הגיונית.

טוב עשה הרמטכ"ל שמינה ועדת בדיקה למסמך של בריק.

מניעת המאמץ האיראני הכפול בסוריה היא עדיין משימה בעדיפות עליונה עבור ישראל, ועל צה"ל לבצעה.

איראן מנסה לעמעם את ניסיונה להתבסס בסוריה, מסיבות פנימיות וחיצוניות. מדיניות זו הינה רווית מתחים פנימיים. כדי להיחלץ מהם, פתחו משמרות המהפכה וחזבאללה במסע תעמולה שקרי. מסמך זה מנתח את התעמולה הזאת ואת הסיבות להופעתה.

למרות שיכולותיו הקיברנטיות של חמאס בעת הזו אינן מהוות איום משמעותי על ישראל, המציאות הזו יכולה להשתנות מהר, שכן ההתפתחות הטכנולוגית עצמה הינה מהירה.

האשמותיה של רוסיה נגד ישראל בנושא הפלת המטוס נועדו בעיקר לצרכי פנים. עד עתה הקפידה רוסיה להתנהל בזירה הסורית בקור רוח, ולפעול לאור האינטרסים האסטרטגיים שלה. אחד מהם הוא הרצון הרוסי בצמצום המעורבות האיראנית בסוריה.

המהלכים באשר לעתידה של עזה אינם מנותקים מן ההקשר הרחב יותר של המאבק על עתיד האזור כולו. מדובר אומנם במחוות שיינתנו למשטר החמא"ס, המזוהה עם האחים המוסלמים ונתמך על ידי תורכיה וקטר. במבט ראשון זוהי תוצאה בעייתית של האירועים האלימים מאז מרס 2018, אולם בפועל, מי שנקלע לעמדת נחיתות הוא דווקא הנהגת חמא"ס. זו מוכנה כעת לשעבד את עקרון היסוד של התנועה – המאבק הג'יהאדי, שממילא הגיע למבוי סתום עקב אובדן האפקטיביות של כליו העיקריים, ועוצמת ההרתעה הישראלית – כדי להשיג הקלות כלכליות עבור אוכלוסיית הרצועה. העמקת התלות של עזה במצרים, ואולי (בכפוף לבקרה ביטחונית מחמירה) גם בקפריסין, היא

רוסיה פועלת לקדם מעורבות בינ"ל לשיקום סוריה כמהלך הומניטרי ליצירת התנאים לשובם של הפליטים, אך בפועל היא תחזק את תשתיות שלטונו של אסד ואחיזתו בשטח. ארה"ב אינה ממהרת להיענות לכך אך הקריאה הרוסית לא תיוותר ללא מענה.

ארה"ב מחמיצה את משמעות המנופים שהזירה הסורית מייצרת עבור רוסיה, שמאפשרים לה להצמיד מחיר גבוה לצעדים שדורשת ארה"ב.

על שיקום היחסים בין טהראן לוושינגטון. יש סיכויים שהמחאה באיראן תגבר, ואמצעי הלחץ של טראמפ על טהראן יתחזקו.

מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות המשטר להפיץ את המהפכה השיעית.

החברה הישראלית שילמה ביוקר על הניסוי של אוסלו, אך היא יכולה לומר בכנות: ניסינו לעשות שלום עם הפלסטינים. לגישה זו יש תפקיד מרכזי בחיזוק החוסן הנפשי הרב של הישראלים, ביכולתם להתמודד עם סכסוך ממושך, ובאי-נכונותם לעשות ויתורים מסוכנים.

הגיע הזמן שאש"ף יקבל כמות נדיבה מ"האהבה הקשוחה" שהייתה שמורה בעבר רק לישראל. והממסד הביטחוני של ישראל יעשה טוב אם יאמץ את הרעיון של סילוק אונר"א.

טורקיה הופכת את צפון סוריה – ג'ראבלוס ועפרין – ל"רפובליקה הטורקית של צפון סוריה", בדיוק כפי שהפכה את צפון קפריסין למדינת חסות טורקית באמצעות שליטה צבאית וכלכלית.

ד"ר יונתן ספייר, חוקר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, נסע בסוף יולי למובלעת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים במזרח-סוריה. הוא מדווח שהמשך קיומה של המובלעת הוא חיוני להצבתו של מכשול פיזי בפני רצונה של איראן ליצור מסדרון רציף בין המפרץ הפרסי לים התיכון.

עין פקוחה לצפון מחייבת להותיר את צה"ל פנוי ככל האפשר לביצור ההרתעה מול האויב העיקרי.

אין "לבזבז" את היכולות של צה"ל על איום מינורי, מעצבן ומרגיז, גם אם הוא פוגע בגאווה הישראלית וביוקרת צבאה - כטרור העפיפונים. מצד שני, כשיש אינטרס חשוב, גם בגזרת משנה כרצועת עזה, יש להגן עליו ולו במחיר של הסלמה אפשרית.

לצניחת הריאל השלכות אסטרטגיות משמעותיות. ממשל טראמפ חותר לערעור חוסנו של משטר המהפכה, והמתח בגבולה הצפוני של ישראל עלול להחמיר.

למרות התחייבויותיה בהסכם הפיוס, טורקיה מאפשרת לחמאס להמשיך לפעול משטחה נגד ישראל. לרשות חמאס מטה באיסטנבול, והוא מכווין פעולות טרור בעיקר בשטחי יהודה-ושומרון. ישראל יכולה וצריכה לסכל את הפרת ההסכם הטורקית ואת פעילות חמאס.

ההסכמה העקרונית בין ארה"ב וסעודיה בדבר הגברת תפוקת הנפט בעולם, מהווה פגיעה משמעותית באיראן. ההחלטה המשותפת נלקחה כחלק מהמדיניות האמריקנית להוביל להחלפת המשטר באיראן, או לגרום לטהראן לחתום על הסכם גרעין חדש.

כיצד שימוש מושכל בכוח מאפשר מהלכים מדיניים במשולשים ישראל-מצרים-חמא"ס וישראל-רוסיה-סוריה

בשאלת יחסי ישראל ומדינות לאומניות או שמרניות, התמונה היא הרבה יותר מורכבת ממה שהמתחסדים מנסים להציג.  אלה היוצאים נגד ביקור ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, לא השמיעו אותם קולות נגד ארדואן

דרוש תהליך שלום עם יהודי ארה"ב, והדרך לליבם עוברת גם בהתמודדות מורכבת יותר עם הקרע הפוליטי האמריקני ובשיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית

לנוכח התקדמות הכוחות הסוריים בקרבת הגבול בגולן, מתחדדת הדילמה שבפניה צפויה ישראל לעמוד. אף שאין לה מחויבות פורמלית להושיט יד לאלה שפעלו בתיאום עם צה"ל באזורי הגבול, יש חשיבות אסטרטגית לכך שישראל תצטייר כמדינה היודעת לדאוג למי שפנה לעזרתה.

נשיא סוריה אסד ממשיך לכבוש מחדש את מחוז דרעא וגורלם של המורדים שנותרו באזור כבר נגזר - בחירה בין כניעה למלחמה עד הסוף. השלב הבא: הקרב על קונייטרה, סמוך לגבול עם ישראל.

ישראל צריכה להגן על עצמה מפני ארדואן, להדוף את הפשיטה שלו על ירושלים ולנקוט קו התקפה חריף לסיכול התעצמותו הצבאית.

לקראת מפגש הפסגה בהלסינקי: בעוד ארה"ב משדרת נכונות לפשרות, לא ברור מה תהיה התמורה הרוסית.

בהתמודדותה עם אירופה, ישראל צריכה ויכולה למנף את עוצמתה הטכנולוגית, את מומחיותה בלוחמה בטרור ואת נכסיה האנרגטיים. עליה לדרוש עקיבוּת מן הנציבות האירופית ומממשלות אירופה בנוגע למימון עמותות פוליטיות ולסימון מוצרים משטחים שנויים במחלוקת. כמו כן, על ישראל לנקוט משנה זהירות בנוגע לממשלות ולמפלגות הפופוליסטיות באירופה.

מתווי קלינטון ואובמה לא עבדו – לא לאורך 25 שנים של מאמצי השכנת שלום מאז אוסלו. הם הובילו לקיפאון ולסבל רב. הבה ניתן לצוות של טראמפ קרדיט על כך שהם בוחנים בצורה רעננה את השאלה מהו הדבר הבטוח, הנבון, ההוגן והמציאותי לעשות במציאות הישראלית-פלסטינית של היום.

ככל שזיכרון השואה הולך ונמוג, האנטישמיות המסורתית ההופכת לעמדה אנטי-ישראלית כבר אינה נחשבת לבלתי-תקינה פוליטית.

ישראל אימצה בחוכמה אסטרטגיה צבאית סבלנית של התשה, או במילים אחרות "כיסוח הדשא", שנועדה בראש ובראשונה לפגוע ביכולות האויב. זה מחייב מבצעים גדולים ספורים, שיתקיימו מדי זמן, שיחוללו הרתעה זמנית שתאפשר תקופות של הפוגה. אך בכל מקרה – אין לכבוש הרצועה.

קשה לקבוע מהו היקף הנזק שנגרם מפרשת גונן שגב, אך ניתן להבין לא מעט על טהרן ויעדיה, ואף ללמוד על מגבלות יכולותיו של המודיעין האיראני.

ביקורו של ראש הממשלה בעמאן בשבוע האחרון (18 ביוני) הוא צעד חשוב נוסף בכיוון הנכון. ישראל צריכה להמשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם ירדן כדי לעקוב ולפקח אחרי האירועים בסוריה, ובעיקר כדי למנוע מהשלטון האיראני ושלוחותיו לקבל גישה חופשית לגבול הירדני, בגלוי או בחשאי. ישראל צריכה לעשות את כל אשר ביכולתה כדי לשכנע את ידידותיה

מועצת זכויות האדם של האו"ם היא מוסד משוחד המפגין אובססיביות כלפי ישראל ומגלה סובלנות מופלגת כלפי מגוון רחב של מפרי זכויות אדם אחרים.

שיחה אישית וסופית עם הפובליציסט האדיר, שהלך לעולמו השבוע, על נצחיותה של ישראל.

רצינותם של דיוני המומחים בהמשך תהיה סימן דרך הכרחי בתהליך.

ישראל עשויה לעמוד בקרוב בפני דילמה. ההסדרה עם רוסיה באשר לעתיד סוריה אולי תרחיק את הנוכחות האיראנית, אבל תציב בסכנה קיומית את קבוצות המורדים בקרבת הגבול – שעבדו בזיקה קרובה לצה"ל כדי למנוע חיכוך ישיר עם גורמים עוינים בקו המגע. חשוב שהפתרונות לאתגר זה ימחישו לשותפים עתידיים שישראל אינה מפנה עורף למי שסייעו לה למול איום משותף.

"האסימטריה הפסיכולוגית" העמוקה שבה עושים החמאס והפת"ח שימוש כנשק אסטרטגי נגד ישראל עובדת, ועובדת היטב. אז מה עושים עם זה? לפניכם חמש אסטרטגיות, כולל זאת: אל תתביישו בעוצמתה של ישראל. הודו בה. התגאו בה. התפעלות ויראת כבוד עדיפות על פני התפתלויות והתבכיינויות.

לארה"ב אין בעיה לוותר על הנשק הגרעיני בדרום קוריאה, ואף להסיג משם את צבאה. לקים תהיה בעיה לוותר כליל על הנשק הגרעיני שלו. אז מה יהיה בפסגה? קשה לצפות, בעיקר בגלל שמדובר במנהיגים לא צפויים.

בעוד ארגון חמאס משתף פעולה עם טהרן אך שומר על חופש פעולה, הג'יהאד האסלאמי נתון למרות משטר האייתוללות • ההחלטה לא לפעול נגד הארגון הסורר עלולה לעלות לחמאס במחיר כבד.

על ישראל להתכונן לשינוי פרדיגמה בנוגע לממשל בשטחים; לזנוח את ההסתמכות הקלוקלת על הנהגת הפת"ח ואת הרעיון הרעוע של שתי מדינות.

אנקרה עוינת את בנות-בריתה של ארה"ב באזור. אין שום היגיון בחיזוק יכולותיה הצבאיות של טורקיה, ולפיכך יש לעצור את מכירת מטוסי ה-F-35 לטורקיה.

המהלכים האחרונים מעידים עליו שהוא גרסה תורכית של האחים המוסלמים. מדיניות החוץ התורכית "נצבעה" בצבעים אסלאמיים ולא רואה בישראל בעל ברית. עם זאת, רצוי ליישם מדיניות שמותחת קו ברור בין ממשל ארדואן לבין העם התורכי.

מה שווה תמיכת המערב ב"זכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים" אם לא ניתן להגן על אותם גבולות?

יוון, קפריסין וישראל מחזקות את שיתוף הפעולה ביניהן

המפסידה הגדולה בבחירות ב-6 במאי הייתה "תנועת העתיד" של ראש הממשלה סעד חרירי.

חופשי מכבלי הדיפלומטיה המסורתית, טראמפ קיבל את ההחלטה הנכונה. הישראלים חשים קשר עז ועמוק לעיר הנצחית וחלוקתה כמעט ואינה נושא לדיון מבחינתם.

ישראל לא יכולה לאפשר לאיראן לבנות בסוריה מכונת מלחמה נוספת על זו שהם מחזיקים בלבנון; אין להרפות.

הפרובוקציה של איראן בגולן, נכשלה. מוטב לאיראנים לצמצם את הפסדיהם בהקדם ולסיים את העימות שלהם עם ישראל.

קיים הקשר רחב להחלטותיו האחרונות של נשיא ארה"ב טראמפ לבטל את עסקת הגרעין עם איראן ולהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. ההקשר הוא השבת אמינותה של אמריקה כמעצמה עולמית לאחר שמונה שנים של מנהיגות נשיאותית הססנית.

מנקודת המבט של ישראל, בנייתה של מכונת מלחמה איראנית בסוריה יכולה להיות קריטית בעתיד, ולכן יש למנוע אותה כיום.

במוקד פגישת ראש הממשלה עם הנשיא פוטין תעמוד ההזדמנות הרוסית להפוך למתווך בעל השפעה בעימות הישראלי-איראני.

הנשיא, שיכריז הערב על עתיד הסכם הגרעין, מנסה להוביל לשינוי מהותי בשלושה נושאים - ראשי הקרב, תוכנית הטילים הבליסטיים ושינוי בדפוס החתרנות של איראן. חשיפת הארכיון על ידי נתניהו הוכיחה: עם תום ההסדר האיראנים יוכלו להשיג נשק גרעיני בתוך זמן קצר.

נתניהו חשף את תוכנית ראשי הקרב הגרעיניים שאיראן הסתירה - הונאה שבגללה הסכם הגרעין לא כולל פיקוח מספק על מרכיב חיוני זה. וזה רק שקר אחד.

ההסכם של אובמה מאפשר לטהרן לדהור לפצצה החל מ-2025. המצגת של נתניהו נועדה לשכנע את אירופה לסגור את הפרצה. טראמפ כבר משוכנע.

קהיליית המודיעין הישראלית הוכיחה שוב שיש לה יכולות נדירות. אחרי החשיפה איראן צריכה להבין: ישראל מסוגלת להגיע למקומות הכי רגישים בטהרן.

ביקורו של נשיא צרפת בוושינגטון המחיש את חשיבותו של מאקרון כגורם דינמי ומעצב במציאות המדינית הבעייתית של אירופה כיום, וכשותף למחויבות האסטרטגית לבלום את איראן.

ישראל חזקה ובריאה יותר מכל אויבותיה גם יחד.

אל תברכו את הממשל האמריקני על שהצליח למנוע פעולת תגמול רוסית. המשבר ההומניטרי בסוריה עודנו קיים, ומסלול ההתנגשות האמיתי במקרה זה הוא בין ישראל לאיראן.

יש לראות את המתקפה בסוריה של ארה"ב כחלק משמירת אמינות ההתרעה לקראת ההחלטה על הסכם הגרעין בעוד חודש.

ישראל עלולה למצוא עצמה בודדה, הן במאבק למניעת התגרענות איראן והן בניסיון להכילה בסוריה.

משברים בין מדינת ישראל לבין מוסדות נוצריים ימשיכו להתעורר, ללא צורך, עד שישראל תקים רשות מרכזית לניהול אסטרטגיה מתואמת בנוגע ליחסים עם נוצרים.

ישראל נחושה להמשיך לפגוע בהתבססות איראן בסוריה ובמאמציה להעביר נשק "שובר שוויון" לחיזבאללה.