גירוש כפוי מעזה ייחשב לפשע מלחמה, אך הגירה מרצון בתמרוץ מדוד עשויה לעבור את מבחן המשפט הבינלאומי – בייחוד כשהיוזמה באה מצד ארה"ב, שנהנית ממרחב פרשנות רחב יותר מישראל

תביעה משפטית שהוגשה נגד אונר"א, אם תצלח את הניסיון להסיר את החסינות של הארגון בשל היותו שייך לאו"ם, תשרת כמה מטרות: ראשית, יש אפשרות ממשית לפיצוי משמעותי של נפגעי הטרור, והשגת מעין תחושת צדק בקבלת פסק דין המכיר באסון שאירע לתובעים והמטיל את האשמה על החמאס. שנית, פסק הדין יחשוף את עומק המעורבות של אונר"א בטרור לציבור הרחב ולמקבלי ההחלטות בקרב מממני אונר"א. בנוסף, ישראל גם נלחמת על ההכרה בעצם מעשי הזוועות של ה-7 באוקטובר, כך שהעניין הציבורי בתביעה נגד אונר"א עשוי לשרת גם מטרה גדולה יותר – הבנה טובה יותר עם מי ישראל מתמודדת.

האו"ם על כל מוסדותיו פועלים באופן פוליטי מוטה, ועל כן אין לישראל סיכוי למשפט צדק. לכן, ועל אף האמפטיה וההבנה העמוקה לרצון לפנות למערכת הבינלאומית ולדרוש כי תבצע את התפקיד הבסיסי שלשמו הוקמה, חשוב להבין כי זו משימה עקרה במקרה הטוב, ופוגענית במקרה הרע.

אין בסיס לטענות משפטיות כנגד ישראל בנוגע להפרת הסטטוס קוו, או הפרת החוק הישראלי או הבינלאומי בגלל פגיעה בזכויות מוסלמים בהר הבית או במעמדו של האתר. להפך, המדיניות הישראלית הקיימת בעניין הר הבית פוגעת בזכויותיהם המשפטיות של המבקרים הלא-מוסלמים באתר.

אין ספק שמדובר באירוע טרגי, אך לא ברור אם מדובר בירי בלתי חוקי שיש לו השלכות משפטיות. ככל שניתן לקבוע התשובה לכך היא שלילית, והמהלך הפלסטיני מול בית הדין הפלילי הבינלאומי מופרך מעיקרו, משקף מעל לכול ניצול ציני של הנושא לקידום הוקעת ישראל וניסיון לבודד אותה בזירה הבינלאומית.