שיוכו של ארגון אונר”א אל האו”ם זיכה אותו במשך שנים רבות באמינות גבוהה, בתקציבי ענק, בביקורת ציבורית מועטה ובחופש פעולה גדול. בנוסף, הארגון נהנה גם מחסינות משפטית עקיפה, שניתנה רק לאו”ם ולמוסדותיו. אונר”א אינו חשוף לביקורת שיפוטית, ואין מוסד משפטי שבו ניתן לבקש ממנו דין וחשבון על התנהלותו. האו”ם הוא גוף פוליטי שאינו נתון לאיזונים ולבלמים.
ב-24 ביוני 2024 הוגשה תביעה ראשונה מסוגה בבית משפט פדראלי בניו יורק נגד אונר”א. התביעה טוענת כי על אף ההנחה הרווחת כי אונר”א שייך לאו”ם ועל כן הארגון הוא בעל חסינות, למעשה מדובר בגוף עצמאי. אם טענה זו תתקבל הרי שתיפתח האפשרות, לראשונה, לנפגעי הטרור לקבל פיצוי כספי מאונר”א על האחריות לעוולות שנגרמו באשמתו. התביעה הוגשה בשם עשרות קורבנות של ה-7 באוקטובר, והנזק המצטבר שנתבע עשוי להגיע למאות מיליוני דולרים, ואולי יותר.
קשה לאמוד מראש את סיכויי התביעה. אומנם מדובר בתאוריה משפטית מבריקה, אך היא חדשה לחלוטין. אירועי הזוועות של טבח ה-7 באוקטובר יצרו מוטיבציה גבוהה מאוד בקרב רבים לפעול בנחישות נגד האשמים, ורעיונות חדשים לפעולה נגד הטרור עלו בעקבות כך. את התביעה מובילה קבוצה מרשימה של עורכי דין מהשורה הראשונה – יהודים, נוצרים ומוסלמים.
הראיות נגד אונר”א חזקות מאוד ומעידות כי מדובר בגוף מושחת המעורב בכל הדרגים, במישרין ובעקיפין, במאמצי הטרור של חמאס ברצועת עזה.
המאמץ המשפטי הזה משרת כמה מטרות. ראשית, ישנה אפשרות ממשית לפיצוי משמעותי של נפגעי הטרור, והשגת מעין תחושת צדק בקבלת פסק דין המכיר באסון שאירע לתובעים והמטיל את האשמה על החמאס. משום שהתביעה היא תביעה נזיקית, שהוגשה כאמור ישירות נגד אונר”א בגין אחריותו לנזק, הרי שאם יפסוק ביהמ”ש לטובת התובעים יהיה אונר”א עצמו חייב בדין את כספי הפיצויים לנפגעים.
שנית, פסק הדין יחשוף את עומק המעורבות של אונר”א בטרור לציבור הרחב ולמקבלי ההחלטות בקרב מממני אונר”א. במהלך החודשים האחרונים נחשפו עדויות וראיות רבות מפי דובר צה”ל על אמצעי הלחימה, הטילים והמנהרות שבמתקני אונר”א, כמו גם על מעורבותם של עובדי אונר”א בטבח ובהחזקת חטופים. אך ישנה תקרת זכוכית לחשיפה ולאמינות שמהן נהנים הדיווחים של דובר צה”ל. עובדה זו מצערת ואינה הוגנת, אך זו המציאות. חשיפת המידע במהלך משפט אזרחי בארה”ב תסייע להביא עובדות אלה גם בפני קהלים חדשים. כבר עם הגשת התביעה פורסמה אפילו בעיתון “הניו יורק טיימס” כתבה בנושא וכותרתה:
Hamas Skimmed $1 Billion in U.N. Aid for Weapons and Tunnels, Suit Says.[1]
הרחבת החשיפה של מעורבותו של אונר”א בטרור יכולה להביך את מקבלי ההחלטות במדינות התורמות לארגון, ואולי המימון של אונר”א ייפסק.
בנוסף, ישראל גם נלחמת על ההכרה בעצם מעשי הזוועות, כך שהעניין הציבורי בתביעה נגד אונר”א עשוי לשרת גם מטרה גדולה יותר – הבנה טובה יותר עם מי ישראל מתמודדת.
המאבק נגד אונר”א אינו רק מאבק בזירה הבינלאומית. עד ה-7 באוקטובר הגיעו התומכים הגדולים ביותר בקיום אונר”א דווקא מתוך הממסד הישראלי. העובדה כי אונר”א מנציחה את הפליטות, מסיתה לשנאה ואנטישמיות ומסייעת לטרור הייתה ידועה גם לפני ה-7 באוקטובר למערכת הביטחון בארץ, אך בדומה להקשרים ביטחוניים אחרים בשנים האחרונות, גם בנושא אונר”א ניתן לזהות את העדפת היציבות והשקט (גם אם יחסי) הרגעי, על נטילת סיכונים לשם פתרון בעיות בטווח הארוך. חלק מהמערכת הצבאית, ובוודאי המנהל האזרחי, השב”כ והדרג המדיני, העדיפו את “השטן המוכר” אשר נתן שירותים לפלסטינים. אונר”א אף הרחיב את תחומי האחריות והסיוע לאורך השנים (ובכך גם את התקציב ואת התלות בו) ובין תחומי אחריותו נמצאים חינוך, רפואה וסיוע הומניטרי, לחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה העזתית (הדיון כאן אינו פעילות אונר”א במקומות אחרים). החשש שמא ייצור מיטוט אונר”א חלל ריק, גם אם זמני, וכתוצאה מכך תביא תגובת האוכלוסייה לאלימות, הניע רבים בישראל להעדיף את המשך הפעילות של אונר”א.
כך נותרה ישראל עם גוף השייך לכאורה לאו”ם, ונהנה כאמור משלל יתרונות שמעמד זה מעניק לו, תוך שהוא מסייע לתדלק את הרצון לרצוח יהודים בלבבות הפלסטינים ועוזר לארגוני הטרור לבנות תשתיות, לקבל כספים ולהחביא משגרים, רקטות ושלל אמצעי לחימה.
עם זאת עדיין נשמעים קולות, אפילו מתוך המערכת הישראלית, המבקשים לשמר את אונר”א ולמנוע את הוצאתו מרצועת עזה מתוך חשש מהחמרת המצב ההומניטרי. אונר”א ממלא היום תפקיד מסוים בחלוקת הסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה, שמרביתו מגיעה לחמאס. בפועל, אונר”א מסייע לחמאס לשרוד.
לסיכום, נראה שהתביעה המשפטית יכולה לשרת את המאבק הציבורי לחשיפת הפנים האמיתיים של אונר”א. המשוכה העיקרית העומדת בפני התביעה אינה במישור הראייתי. נראה שאם יורשה העניין להתנהל עד תום בבית המשפט תוכח מעבר לכל ספק האשמה של אונר”א. המשוכה העיקרית היא בסוגיה מקדמית הנוגעת לחסינות. עורכי הדין של אונר”א ימהרו להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. טענתם העיקרית, כפי שניתן למצוא אותה כבר בתגובה של אונר”א אשר נמסרה לעיתונות, תתנגד לאותה תאוריה שהתביעה מבקשת להציג השוללת מהארגון את החסינות. נצטרך להיאזר בסבלנות ולראות מה יחליט בית המשפט בניו יורק.
[1] https://www.nytimes.com/2024/06/24/nyregion/hamas-gaza-aid-unrwa-lawsuit.html?unlocked_article_code=1.2E0.niQV.TReHI4Y-35X6
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / APAimages / Omar Ashtawy
