בפרוס השנה העברית החדשה, זה הזמן לסכם את השנה החולפת ולהביט קדימה אל השנה הבאה בניסיון להעריך מה היא צופנת לנו, ומה עלינו לעשות כדי להביא לכך שהיא תהיה טובה יותר מבחינת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל והעם היהודי.
זו הייתה שנה מטלטלת ורבת אירועים שהתמקדה בהמשך החלשת "ציר הרשע" האיראני, שספג מכה קשה אך ממשיך לייצר איומים על ביטחון ישראל ועל שלום העולם, בין השאר באמצעות היכולת לפגוע בנתיבי שיט חיוניים (מצר הורמוז ומצר באב אלמנדב).
תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ לעזה, שהתאפשרה במידה רבה כתוצאה מהחשש של חמאס ממימוש מבצע "מרכבות גדעון ב" להשתלטות ישראל על עזה, הביאה לשחרור כל החטופים החיים והמתים ויצרה מציאות חדשה בעזה שבמסגרתה צה"ל שולט על יותר מ-50 אחוז מהשטח, אך מרבית האוכלוסייה נותרה בשליטת חמאס, המנצל את הסטטוס קוו החדש ואת הסיוע ההומניטרי הבינ"ל לשיקום כוחו, במגבלות הנגזרות משליטת ישראל על הממשקים עם מצרים. ההישג החשוב בתוכנית בראייה קדימה הוא ההסכמה הרחבה שעל חמאס להתפרק מנשקו, וכל עוד לא יעשה זאת ישראל לא תאפשר שיקום באזור שבשליטת הארגון. לפי שעה, חמאס מסרב להסכים לפרשנות שתהיה מקובלת על ישראל באשר לדרך שבה הוא יתפרק מנשקו, אך בלית ברירה גם הוא מסכים לעיקרון. על ישראל להמשיך לנצל את המצב שנוצר כדי לטרפד את מאמצי השיקום של הארגון, לפגוע בפעיליו (בדגש על אלה שנטלו חלק במתקפת ה-7 באוקטובר), להעמיק את שליטתה בשטח ולהיערך להגיב בחומרה לניסיונות מצד חמאס להציק מחדש לתושבי אזור עוטף עזה המשתקם והולך. בהמשך הדרך, אם המערכת הבינ"ל תאבד תקווה להביא לפירוק חמאס מנשקו באופן שיהיה מקובל על ישראל, ייתכן שיהיה צורך להגביר את הלחץ הצבאי על הארגון כדי לפרקו מנשקו.
בלבנון הושג הסכם מסגרת בין ישראל לממשלת לבנון. ההסכם הוא פרי של מו"מ ישיר בין הצדדים בשושבינות אמריקאית, ואף הוא מבוסס על ההכרה בכך שכל עוד חיזבאללה לא יתפרק מנשקו ישראל תמשיך לשלוט במרחב ביטחוני בשטח לבנון. נקבעו שני אזורי מבחן שבהם יצטרך צבא לבנון להוכיח את יכולתו למנוע התבססות מחודשת של חיזבאללה בשטחים שצה"ל יפנה, ובינתיים הרושם הוא שהצבא יתקשה לעמוד אפילו במשימה מוגדרת זו. בתוך כך חיזבאללה פועל, בעזרת איראן, לשיקום יכולותיו שנפגעו קשות, וזאת במסגרת המגבלות שמטילים המשטר הסורי, ממשלת לבנון וישראל. ישראל, מצידה, ממשיכה בפירוק התשתיות המבצעיות העצומות שבנה חיזבאללה בדרום לבנון ומונעת את שיבת תושבי הכפרים במרחב הביטחון לבתיהם, שמרביתם נהרסו מכיוון ששימשו את חיזבאללה.
האירוע המרכזי של השנה היוצאת היה כמובן המתקפה המשולבת של ארה"ב וישראל נגד איראן, שארכה כ-40 יום. בשלב המתקפה האווירית נפגעו קשות תוכניות ייצור הגרעין והטילים של איראן, יכולותיה הצבאיות והנהגתה, אך התקווה להכשיר את הקרקע להחלפת המשטר על ידי העם האיראני, או להביא את איראן להסכים לוותר על תוכנית הגרעין הצבאית, נכזבה עד כה. המשטר גילה כושר עמידה מרשים, ניצל את יכולותיו בתחום הטילים כדי לפגוע בישראל, במדינות המפרץ וביעדים נוספים, ומעל הכול מנע ייצוא נפט דרך מצר הורמוז ובכך יצר לחץ כלכלי על המערב. בתגובה, לאחר שהתברר גם לממשל האמריקני עד כמה מסוכן ומגוחך היה "מזכר אי ההבנות" שעליו חתם עם איראן, אימצה ארה"ב מדיניות של מערכה כלכלית נגד איראן, המתבטאת במצור ימי ובסנקציות נגד מדינות שתסייענה לאיראן בהיבטים כלכליים חיוניים. הלקח היה ברור מלכתחילה – יש גבול למה שניתן להשיג באמצעות כוח אווירי, כשרוצים למנוע פגיעה שאינה ניתנת לשיקום מהיר כדי למנוע כאוס. במגבלות אלה, ובהינתן המחויבות של משטר האייתולות לשרידותו וחולשת האופוזיציה, יש צורך בנחישות וסבלנות רבה כדי לחולל את הלחץ הכלכלי שיפגע ביציבות המשטר ויחייב את איראן לשקול ברצינות ויתורים משמעותיים בתחומי הגרעין והשליטה במצר הורמוז. האם יש לארה"ב אורך רוח במידה הנדרשת? כנראה שכן, אך לתוצאות הבחירות לקונגרס בנובמבר עלולה להיות השפעה על כך.
מבחינת ישראל, ההישגים העיקריים הם הפגיעה בתשתיות הגרעין והטילים של איראן, ההסכמה הרחבה על כך שאיראן צריכה לוותר על היכולת לייצר נשק גרעיני ושיתוף הפעולה המדהים וחסר התקדים עם ארה"ב, תוך הפגנת יכולות צבאיות מרשימות ביותר, שהמחיש את נכסיותה של ישראל עבור וושינגטון. מנגד, הכישלון ליצור את התנאים להחלפת המשטר ולהביא את איראן לוותר על תוכנית הגרעין ועל האורניום המועשר שברשותה, כמו גם הקושי המתמשך של ארה"ב לפתוח מחדש את מצר הורמוז לשיט חופשי ובטוח, פגעו בדימוי העוצמה האמריקני והגבירו את הביקורת על הממשל ועל ישראל סביב המלחמה.
לצד המערכה בזירות העיקריות של המלחמה, ראויות לציון זירות המשנה והתפתחויות נוספות. בסוריה, אחמד אלשרע מבסס בהדרגה את שלטונו, תוך שהוא נשען על תמיכה ערבית ובינ"ל נרחבת, כולל אמריקנית, ובייחוד על קשריו ההדוקים עם תורכיה. ישראל מנהלת איתו מגעים, במישרין ובמעורבות ארה"ב, אך היחסים בין המדינות מתוחים, בשל החשש הישראלי מהאפשרות של התבססות תורכיה וגורמי טרור אסלאמיסטיים בשטח סוריה ומהאיומים על המיעוט הדרוזי, ומנגד חוסר שביעות הרצון של דמשק מהמשך הנוכחות של ישראל במרחב החיץ שהקימה בשטח סוריה ומפעולותיה ההתקפיות בתחומה.
ביהודה ושומרון המתח הולך וגובר. מצד אחד הפלסטינים ממשיכים להסית לאלימות ולטרור, והרשות הפלסטינית, שזכתה להכרה כמדינה מצד כמה מדינות באירופה, ממשיכה לשלם משכורות למחבלים ולבנות כוח צבאי, ומנגד, האלימות של גורמים יהודים קיצוניים מעלה גם היא את הפוטנציאל להתלקחות רחבה ומנוצלת על ידי אויבי ישראל ומבקריה לפגיעה במעמדה ובדימויה. על הפרק עומדת שוב האפשרות לקיים בחירות לפרלמנט הפלסטיני, נוכח הלגיטימציה הנמוכה של הרשות הפלסטינית. אם אלה תתקיימנה בהשתתפות חמאס, פת"ח עלול להיחשף שוב בחולשתו, וחמאס יוכל לראות בהישגיו אישור מצד הציבור הפלסטיני לצדקת החלטתו לבצע את מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. סביר שהרשות תשאף לערוך את הבחירות כך שהתוצאות תהיינה נוחות לה וידועות מראש או לא לקיימן כלל, אך אין כל ודאות שהיא תצליח בכך, ובכל מקרה סביב הבחירות עלולה להתגבר המתיחות בשטח. על ישראל להיות ערוכה לאפשרות של הסלמה ולפעול למניעתה על ידי המשך הפעילות הנחרצת נגד גורמי הטרור ופעולה נחושה נגד האלימות היהודית.
הזירה האזורית לא שקטה על שמריה. הפגיעה באיראן ובעלות בריתה אפשרה לתורכיה להמשיך לחזק את מעמדה, בין השאר באמצעות החתימה על "הסכם מכה" עם סעודיה ופקיסטן, שיפור היחסים עם מצרים, המעורבות הגוברת בתחום הפלסטיני והמעורבות בסוריה. העוינות הרבה של ארדואן כלפי ישראל מעוררת דאגה שמא התגברות המתח מול אנקרה תביא לחיכוך עימה. בכל מקרה, בעוד היחסים עם מדינות השלום ו"הסכמי אברהם" נותרו יציבים, מחנה היציבות נחלש לנוכח הסדקים בין חברותיו והתסכול מהשינויים התכופים בהתנהלות האמריקנית, והסיכויים לפריצת דרך לקראת הרחבת הנורמליזציה נראים נמוכים, למרות המגעים הישירים עם סוריה ולבנון וההתחייבות של וושינגטון שקידום הנכונות לסייע לסעודיה בתחום הגרעין יותנה במהלכי נורמליזציה. קטר, המסייעת לתורכיה, ממשיכה למלא תפקיד מרכזי במאמצי התיווך בכל הגזרות, תוך שימור מערכת יחסים מיוחדת עם ארה"ב, בה בשעה שהיא מזינה את המערכה להשמצת ישראל ולפגיעה ביסודות התמיכה האמריקנית והבינ"ל בישראל.
לבסוף, הזירה החשובה לא פחות מכל האחרות היא הזירה הבינ"ל, ובמסגרתה התגברות האנטישמיות והעוינות לישראל. הקשיים בהשלמת המלאכה מול איראן, המצב הבעייתי של תושבי עזה ודרום לבנון ועליית כוחם של שונאי ישראל בשני המחנות בפוליטיקה האמריקאית, ובייחוד במפלגה הדמוקרטית, תרמו להמשך ההחרפה בעוינות כלפי הציונות במערב ולגילויי האנטישמיות, ששיאם היה בפיגוע הרצחני בחוף בונדי בסידני. מנגד, באמריקה הלטינית ובמעטפת של המזרח התיכון מתחזקים הגורמים התומכים בישראל. גם על רקע זה גוברת החשיבות של המשך הידוק היחסים עם הודו, שבאו לידי ביטוי בביקור מודי בישראל ערב המלחמה באיראן ובקשרים המיוחדים בין התעשיות הביטחוניות. מתחדדת גם החשיבות של קידום מיזם IMEC לחיבור הודו עם אירופה דרך המזרח התיכון, ובכלל זה ישראל.
מול תמונת מצב זו ישראל ממשיכה לדבוק ביעד של הסרת האיומים על ביטחונה, תוך הכרה בכך שלמרות ההישגים המרשימים בכל הזירות, עדיין יש קושי להשלים את המלאכה בשל אילוצים צבאיים ומדיניים ומכיוון שיש מרכיבים חשובים בתמונת המצב שקשה לשנותם, ובהם העוינות לישראל בקרב ציבורים רחבים במזה"ת והמחויבות של רבים מקרבם לאידאולוגיה האסלאמיסטית הקיצונית. כדי להתקרב למימוש יעדיה ישראל מחויבת ליישום תפיסת הביטחון העדכנית שאימצה בעקבות לקחי 7 באוקטובר והמלחמה הרב-זירתית הממושכת שהיא מנהלת מאז. במרכזה, מעבר להתרעה, ההרתעה וההגנה, שכשלו במידה רבה, מחויבות ליצור את התנאים להחלפת המשטר באיראן ולמנוע התפתחות איומים, בייחוד לאורך הגבולות, על ידי השתלטות זמנית על מרחבי ביטחון שיאפשרו כינון גבולות בני הגנה בפועל ומחויבות להסכמות הבינ"ל בדבר התניית נסיגה מחלק ממרחבי הביטחון האלה בהתפרקות ארגוני הטרור מנשקם. זאת, במקביל להרחבה משמעותית של הבסיס התעשייתי הביטחוני וצמצום ההישענות על הסיוע האמריקני, התמודדות עם בעיית המחסור בכוח אדם בצבא ופיתוח אסטרטגיה מתאימה לטיפול בבעיית הדה-לגיטימציה במערב, ובייחוד בארה"ב.
הדרך שבה תתעצב המציאות בשנה הקרובה תושפע במידה רבה מתוצאות הבחירות בישראל ובארה"ב. לכאורה יש בישראל הסכמה רחבה על מדיניות הביטחון במרבית הזירות, אולם בפועל, מה שנשמע כניואנסים ערב הבחירות עשוי לשקף פערים משמעותיים ביום שאחריהן, בעיקר בהקשר הפלסטיני. בארה"ב המחלוקות על היחס לישראל ועל מדיניות הביטחון חדות וברורות הרבה יותר. הישג משמעותי למפלגה הדמוקרטית בהרכבה הנוכחי עלול להעמיד בסכנה אינטרסים ביטחוניים חיוניים.
כל הסוגיות האלה, ועוד רבות אחרות, טופלו בהרחבה במשך השנה על ידי עמיתי המחקר של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון בשלל וובינרים, מחקרים, מאמרים, הופעות בתקשורת המקומית והבינ"ל, ומפגשים עם מקבלי החלטות ודיפלומטים. העמיתים העלו מגוון רחב של רעיונות, חלקם חדשניים, להתמודדות עם האתגרים. כל זאת, בהתאם לגישה הריאליסטית של המכון המחייבת הכרה הן בחומרת האיומים והן בקושי להשלים את השגת הניצחון בגזרות השונות, ובה בעת מצדדת בגישה יוזמת ויצירתית הממצה את הפוטנציאל הישראלי עד תום ועומדת על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. פעילות המכון התאפשרה הודות לתמיכה הנדיבה של רבים מכם, וכדי להמשיך בעשייה הרבה והברוכה אנו זקוקים לסיוע שלכם גם בשנה הקרובה. אנו מודים לכם על כך.
ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון שלוחה לכם ברכת שנה טובה, שנת ביטחון ושגשוג, שנת אושר ונחת, שנה שנקבל בה החלטות אסטרטגיות נכונות שתובלנה את ישראל למציאות טובה יותר בכל התחומים.
תת-אלוף (מיל') יוסי קופרווסר
ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון
