מכון מחקר מכוון מדיניות בנושאי חוץ וביטחון למען ישראל בטוחה

יש לתאם עם הממשל הנכנס בארה"ב אולטימטום מחמיר לטהרן

IRGC Military Rally Armed snipers from the Islamic Revolutionary Guard Corps

הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, האישים שמונו על ידו לתפקידי מפתח בתחומי מדיניות החוץ, והדרג הצבאי האמריקני המקיים את הרציפות בין הממשלים, יידרשו בקרוב לשאלה האסטרטגית הראשונה במעלה – בלימתה של תוכנית הגרעין האיראנית. על ממשלת ישראל להיערך לכך, כאשר מסתמן סיכוי ממשי לרתום את ארה"ב למהלכים צבאיים מול טהרן, שעתיד האזור והסדר הגלובלי תלוי בהצלחתם. בשל דרכו של טראמפ לראות את עצמו כ"מחולל עסקאות", הצעד המכין המתבקש לקראת השימוש הכמעט בלתי נמנע בכוח הוא להציב למשטר בטהרן, העומד בפני מפלה אסטרטגית באזור ומצוקות כלכליות חמורות מבית, דרישה אולטימטיבית להסדרה. תכניה של דרישה כזו חייבים להיות מחמירים בהרבה מאלו של 2015, וללא מגבלת זמן, וכן לכלול את ההפסקה המוחלטת של כל הפעילות האלימה של שליחי איראן, ובכלל זה הירי מתימן והפגיעה בנתיבי השיט. אין אומנם סיכוי לאולטימטום של מועצת הביטחון, דוגמת זה שהוצב לסדאם בנובמבר 1990, בשל עמדת רוסיה וסין, אך יישור קו של השותפות האירופיות עם ארה"ב – בדמות דרישה משותפת שלהן ושל הממשל החדש – יקל על יצירת התנאים לפעולה אם איראן, כצפוי, תסרב לתנאים שהוצבו לה. כל זה לא יגרע מן היכולת לפעול בכוח, שממילא כבר נעדר ממנה ממד ההפתעה, שתרם אומנם להצלחה ב-1981 בעיראק וב-2007 בסוריה אך אינו רלוונטי מול איראן כיום.

דונלד טראמפ וצוותו מאותתים כי יידרשו בשלב מוקדם לסוגיה האיראנית

בתוך זמן קצר יחסית הודיע הנשיא הנבחר דונלד טראמפ על איוש תפקידי המפתח בתחום מדיניות החוץ והביטחון בממשלו. זהו אומנם צוות שייכנס לתפקידו – בכפוף לאישור הסנאט – רק לאחר השבעתו של הנשיא (20 בינואר 2025), אך הניסיון בסוף 2016 / ראשית 2017, כמו גם המסרים הבוקעים מסביבתו הקרובה של הנשיא הנבחר, מלמדים שהם לא יירתעו מגיבוש מתווים למדיניות, ואף ממגעים ישירים עם גורמים בזירה הבינלאומית, עוד במשך תקופת המעבר – כולל בסוגיה האיראנית. לפחות לשני אנשי המפתח, היועץ לביטחון לאומי ושר החוץ, יש מתוקף פעילותם בקונגרס בנושאים אלה ניסיון רב וראייה רחבה. התמונה ברורה פחות לגבי שר ההגנה המיועד (שמינויו נתקל בקשיים), אך במערכת הצבאית האמריקנית מתקיים מרכיב של רציפות, ובנושאי המזה"ת (ואיראן) דמות המפתח בשלב המעבר היא זו של מפקד CENTCOM, מייקל קורילה, המקיים קשר הדוק ועמוק עם עמיתיו בישראל.

היועץ לביטחון לאומי המיועד, חבר בית הנבחרים מייק וולץ (נבחר ב-2018 לייצג את המחוז השישי של פלורידה), שירת בעברו בכוחות המיוחדים – בין היתר באפגניסטאן – והגיע לדרגת אל"מ במילואים; כמו כן, מילא תפקידים בתחום מדיניות הלוחמה בטרור, הן במשרד ההגנה והן כיועץ לסגן הנשיא דיק צ'ייני, בתקופת ממשל בוש הבן. בנושאי המזה"ת נקט קו תקיף נגד המשטר באיראן, והביע תמיכה בלתי מתפשרת בישראל.

שר החוץ המיועד, מרקו רוביו, מכהן כסנאטור – גם הוא מפלורידה – מאז 2010, והיה ב-2016 מועמד לנשיאות. הוא נקט באופן עקבי מדיניות תקיפה ביותר כלפי איראן ותוכנית הגרעין שלה, כמו גם נגד חיזבאללה. תמיכתו בישראל באה לידי ביטוי, בין היתר, באמירות חד-משמעיות המטילות על חמאס את מלוא האחריות למצב האוכלוסייה בעזה.

שר ההגנה המיועד, פיט הגסת', בלט בעיקר כפרשן בתחום הצבאי ברשת פוקס, ועמדתו היא פרו-ישראלית מובהקת.

גם ג'ון רטקליף, שמונה לראש ה-CIA (כיהן בסוף תקופת ממשל טראמפ הקודם כממונה על המודיעין הלאומי – DNI) נקט בתקופת כהונתו בקונגרס (מטעם המחוז הרביעי של טקסס, 2015–2020) עמדות עקביות של תמיכה בישראל, ולאחרונה הביע ביקורת על מדיניות ביידן כלפי איראן.

ברשימה חלקית זו של המינויים יש, בפועל, מסר של מחויבות למדיניות נחושה גם בזירה הבינלאומית, בדגש על זירת המזרח התיכון, מול מגמות בדלניות (ובייחוד התנגדות למעורבות צבאית) שניכרו במהלך מסע הבחירות, בעיקר בהתבטאויותיו של סגן הנשיא הנבחר, ג'. ד. ואנס. חשוב להביא בחשבון כי הלכי רוחו של הנשיא עצמו מועדים להשתנות, לעיתים באופן קיצוני, ושיקוליו האישיים ניתנים לחיזוי רק באופן חלקי. עם זאת, נראה כי הוא וצוותו יידרשו כבר בשלב מוקדם – לנוכח ההאצה בפעילות ההעשרה האיראנית, מחד גיסא, והסימנים למצוקה כלכלית וחברתית באיראן, מאידך גיסא – לשאלת המפתח של בלימת תוכנית הגרעין של טהרן והסרת האיום על ישראל, על מאזן הכוחות האזורי ועל הסדר הגלובלי. בשיחת החפיפה בין טראמפ וביידן הוגדרה איראן – גם על ידי הממשל היוצא – כאיום המיידי הראשון במעלה על ארה"ב (גם אם סין נתפסת כאתגר האסטרטגי ארוך הטווח), וכמפורט לעיל, זו גם השקפתם של מובילי מדיניות החוץ והביטחון בממשל הנכנס.

על ישראל להיות שותפה לגיבוש אולטימטום לאיראן

נוכח המגמה של הנשיא ואנשי צוותו לגבש את מדיניותם ואף לפעול מול הזירה הבינלאומית עוד לפני ההשבעה, על הדרג המדיני בירושלים להיערך להידברות מעמיקה עם הצוות הנכנס בסוגיות היסוד החיוניות שעל הפרק, על בסיס אמירותיו של טראמפ באשר לרצונו "לסיים מלחמות", אך גם למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. יש יסוד להעריך כי טראמפ – הרואה בעצמו נושא ונותן תוקפני וממולח, המסוגל גם להטיל אימה על בני שיחו – יבחן תחילה את הסיכוי להסכם עם איראן. על הגורמים הרלוונטיים בישראל לוודא, ככל הניתן, שכל הסדרה (אם תתגבש) תעמוד בתנאי המינימום של בלימה מוחלטת וסגירת כל נתיב ליכולת גרעינית צבאית.

צעד מתבקש, אפוא, יהיה לתאם עם ארה"ב – ובמקביל, אם הדבר יתאפשר, גם עם השותפות האירופיות להסדרה ((JCPoA ב-2015, גרמניה, בריטניה וצרפת, שהביעו באחרונה את דאגתן העמוקה נוכח ההאצה בפעילות ההעשרה באיראן – הצבה של אולטימטום תקיף, וקצוב בזמן, לאיראן, רצוי בשמן של כל ארבע המעצמות, שיכלול:

  1. הפסקה מוחלטת של פעילות ההעשרה הנוכחית והוצאתו מאיראן של כל מה שנצבר בהעשרה של מעבר לאחוזים בודדים;

  2. בהמשך הדרך, גם אם תותר העשרה בהיקף מוגבל בהרבה מזה שסוכם ב-2015, תוסדר הוצאת האורניום המועשר (ושמירתו מחוץ לאיראן לצורכי שימוש אזרחי מבוקר) בקצב שיוודא כי לא תהיה צבירה שלו באיראן.

  3. פיקוח הדוק בהרבה של מנגנוני הבקרה של סבא"א.

  4. הסרתה של הגבלת הזמן (sunset clause), שלמעשה הפכה את ה-JCPoA להסכם זמני ולא לפתרון קבע.

  5. חידוש התוקף ואכיפה מחמירה של החלטת מועצת הביטחון 2231 (יולי 2015) שדרשה מאיראן לשים קץ לכל פעילות בנושא הטילים הבליסטיים. בפועל טהרן התעלמה ממנה, ותוקפה פג באוקטובר 2023 (אם כי ארה"ב ובעלות בריתה המשיכו ליישם מגבלות על ייצוא לאיראן שיכול לסייע בתוכנית הטילים).  

  6. שימת קץ לפעילות הטרור ומעשי התוקפנות של גרורותיה של איראן שעדיין נותרו פעילות, ובכלל זה ירי הטילים והכטב"מים של החות'ים ופגיעתם בנתיבי השיט.

כל זאת, ככל הניתן, בתיאום חשאי עם סעודיה, כאשר את העמדה הבוטה שנקט יורש העצר מחמד בן סלמאן לאחרונה כלפי ישראל ניתן לפרש כעמדת פתיחה לקראת דיון מורכב עם הממשל הנכנס, הן על הערובות האמריקניות לביטחון הממלכה מול איראן והן על תפקידה של סעודיה בסוגיה הפלסטינית. נוכח גישתו העסקית (transactional) של טראמפ ליחסים בינלאומיים, יש יסוד להניח שתהיה לסעודים השפעה לא מבוטלת על ממשלו, כפי שהייתה להם גם בכהונתו הקודמת. אך גם לישראל יש מנופי השפעה משלה, שכן קשה יהיה להשיג אשרור בסנאט (67 סנאטורים) של ברית ביטחונית בין ארה"ב לסעודיה אלא אם האינטרסים של ישראל – ובראשם הטיפול באיראן, מאפייני התוכנית הגרעינית הסעודית, וסממנים של נורמליזציה – ייכללו גם הם בחבילת ההסדרה.

האולטימטום כהכנה לפעולה צבאית

חשוב לוודא מראש, בהידברות עם הנשיא הנבחר ואנשי צוותו, שלא מדובר בעמדת פתיחה למיקוח ארוך מול טהרן – שהאיראנים מיומנים מאוד בניצולו כדי להרוויח זמן ולרופף את תוכני ההסדרה המוצעת – אלא באולטימטום בנוסח take it or leave it שתקופת התפוגה שלו קצובה מראש. אין אומנם סיכוי, בשל עמדת רוסיה וסין (ואף זו של חלק ממדינות "הדרום הגלובלי") להעביר במועצת הביטחון של האו"ם החלטה הדומה לזו שהוצבה בפני סדאם חוסיין ב-29 בנובמבר 1990 (678 UNSCR), שבה נדרש לסגת מכווית עד 15 בינואר 1991; עם זאת, יש סיכוי לכך שהאזהרה האמריקנית לאיראן תזכה לגיבוי מצד שלוש המעצמות האירופיות השותפות להסכמה ב-2015, כל עוד הדבר יאפשר להן (ולטראמפ) לטעון כי מיצו את האופציה להסדרה מדינית.

בה בעת, הסיכוי לציות איראני לדרישות אלה אינו גבוה, וזאת בלשון המעטה. לפיכך, העלאתן באורח ברור וחד-משמעי, במעטה של נכונות להסדרה ושל רצון (לכאורה) להימנע משימוש בכוח כל עוד יש חלופה לכך, תתיישב הן עם דימויו העצמי של טראמפ והן עם אתגר הלגיטימציה שישראל ניצבת בפניו, לקראת פעולה בכוח (לבדה או יחד עם ארה"ב – ושותפים נוספים).

מטבע הדברים, הצבה של אולטימטום יש בה כדי לגרוע מממד ההפתעה כאשר תבוא העת לפעולה צבאית, וראוי לזכור כי בפעולות ישראל נגד מתקני הגרעין בעיראק (1981) ובסוריה (2007) אכן היה משקל רב להפתעה בהצלחה המבצעית המלאה שהושגה. עם זאת, מול איראן שיקול זה רלוונטי פחות כבר עתה בגלל העימות הצבאי הישיר שכבר התנהל במהלך "חרבות ברזל". הדיון הער בנושא מוכר וידוע להנהגה בטהרן, והאפשרות של פעולה צבאית גלויה בפניה זה זמן רב, אך בפועל יכולתה להתגונן מפניה, בכל עת, נפגעה במידה רבה בתקיפת חיל האוויר האחרונה, ויכולתה להגיב עליה בפעולות נקם של כוחות ה"פרוקסי" נשחקה גם היא לנוכח הגריעה הדרמטית ביכולות חיזבאללה וחמאס. האם הלחץ המסתמן דווקא יאיץ את אפשרות "הפריצה" האיראנית לנשק? גם אם יש על כך דיון בטהרן, כפי שמסתמן, הנחת היסוד בהקשר זה היא שהמשטר האיראני מודע לעומק החדירה המודיעינית (ישראלית ואחרת) לנעשה באיראן בכלל, ובתוכנית הגרעין בפרט. פירושה של חדירה זו הוא שלא תוכל להסתיר מהלך כזה אם יתממש, ונדרשת הבהרה חד-משמעית, ישראלית ואמריקנית גם יחד, שפירוש הדבר הוא יישום מיידי של האופציה הצבאית.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר


תמונה: IMAGO / NurPhoto

תמונה של אלוף משנה (בדימוס) ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (בדימוס) ד"ר ערן לרמן

ד"ר לרמן הוא סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). הוא שימש כסגן למדיניות חוץ ועניינים בינלאומיים במועצה לביטחון לאומי. הוא מילא תפקידים בכירים בצה"ל במשך למעלה מעשרים שנה. הוא שימש במשך שמונה שנים כמנהל המשרד לישראל והמזרח תיכון של הוועד היהודי האמריקני. הוא מלמד בתוכנית ללימודי המזה"ת במכללת שלם בירושלים, ובתוכניות לתואר שני באוניברסיטת תל אביב ובמכללה לביטחון לאומי. הוא מומחה ליחסי החוץ של ישראל ולמזרח התיכון. צבר, דור שלישי בארץ, ד"ר לרמן הוא בעל תואר דוקטור מאת London School of Economics, ובהמשך הקריירה קיבל תואר שני במנהל ציבורי (MPA) מאוניברסיטת הרווארד.

פרסומים אחרונים

צפו בהקלטה של ערב העיון שהתקיים בתאריך 11.02.2025...
צפו בהקלטת הרצאתו של הרצאה של אלוף במיל׳ יעקב עמידרור שהתקיימה בתאריך 3.2.2025...
צפו בהרצאתו של ד״ר עמנואל נבון שהתקיימה בתאריך 16.1.2025 במסגרת סדרת ההרצאות ״איך מתכוננים לנשיאות טראמפ השנייה?״...

בהרשמה אתה מסכים להסכם המשתמש שלנו (כולל הוראות הוויתור על תובענה ייצוגית ובוררות), למדיניות הפרטיות ולהצהרת העוגיות שלנו ולקבלת דוא"ל שיווקי וחשבון מ-jiss. אתה יכול לבטל את המנוי בכל עת.

הירשם לאיגרת המידע

לקבלת ניתוח ופרשנות עדכניים.

כבר נרשמתם לאיגרת שלנו?

הצטרפו למעל 8,000 מנויים שמקבלים ישירות למייל את מיטב המאמרים לפני כולם