פרופ' סיבוני היה ראש תכנית צבא ואסטרטגיה ותכנית ביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי בין השנים 2006-2020. במסגרת זו הוא ייסד שני כתבי עת אקדמיים בתחומים המחקר האמורים. בין עיסוקיו הוא משמש כיועץ לצה"ל ולגופי ביטחון אחרים כמו גם לתעשייה הביטחונית. סיבוני הוא בעל תואר ראשון ושני בהנדסה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שלישי במערכות מידע גיאוגרפיות מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב.
המאמץ האיראני לבסס כוח התנגדות בתוך יהודה ושומרון נמשך, ומייצר אתגר משמעותי לצה"ל. החשש הגדול אינו רק מהתפרצות של עימות מקומי במהלך פעילות צה"ל במחנות הפליטים, אלא בעיקר מפני אירוע תקיפה של יישובים ישראליים בדומה למה שהתרחש ב-7 באוקטובר.
שקט לטווח הקצר הוא אשליה מסוכנת: ללא הכרעת חיזבאללה ופגיעה קשה בפטרון האיראני, כל הסדרה תחזיר את האיום תוך שנים ספורות. על ישראל לנצל את ההזדמנות האסטרטגית שנוצרה כדי לפגוע באופן שיטתי בתשתיות הטרור ולמנוע את שיקומן.
ממשל צבאי זמני בצפון עזה, מתואם עם שותפים בינלאומיים, עשוי להניח את היסודות לממשל ארוך טווח, לצמצם את אחיזת חמאס וליצור יציבות לעתיד עזה.
סיום המערכה בצפון כשחיזבאללה עוד נמצא בדרום לבנון יהיה כשל אסטרטגי שלא יאפשר את השבת תושבי ישראל ליישוביהם בבטחה. עם פגיעה רחבה בחיזבאללה ובלבנון תוכל ישראל להתפנות לטיפול באיום האיראני, ובייחוד בפרויקט הגרעין שלה.
טרור המתאבדים עלול לשוב בשל זמינות אמצעי לחימה שמוברחים מירדן וישראל, מוטיבציה גבוהה לביצוע פיגועים על רקע תסכול מהצלחות צה"ל במרכזי הערים ובמחנות הפליטים, ומאמצי איראן וחיזבאללה להוציא פיגועים מיהודה ושומרון ומקרב ערביי ישראל.
לאורך שנים הייתה רצועת עזה זירה משנית בחשיבותה כשהמטה הכללי מתמקד בעיקר בזירה הצפונית ובמעגל השלישי. מיקוד זה בא על חשבון יכולות איסוף מודיעין, בניית תוכניות אופרטיביות וקשב מבצעי לזירת עזה. כתוצאה מכך נדרש צה״ל לגבש תפיסות מבצעיות עדכניות ולהוציאן לפועל תוך כדי לחימה.
ישראל מוצאת עצמה בין הפטיש לסדן בקשר למנעד רחב של נושאים: תפיסת האיום האיראני (הגרעיני והקונבנציונלי) ומשמעותו האזורית והעולמית, המלחמה בעזה, החסימה שמפעילים החות'ים על הסחר העולמי ועל הסחר לישראל, המענה מול איום חיזבאללה, ולבסוף נוסחת "שתי המדינות" הבעייתית מאוד.
החזרת חטופים הינה משימת קודש, אולם אל לה להפוך לעסקה לא אחראית. יש לתבוע את שחרור כל החטופים בפעימה אחת ואין מקום להסכמה לעצירת המלחמה עד שימוגר משטר חמאס ברצועת עזה. יש לעמוד על שליטה בציר פילדלפי ובמסדרון נצרים, תוך שימור מרחב החיץ וחופש הפעולה של צה"ל בכל הרצועה.
ישראל צריכה להכריז כי הצעתה האחרונה היא שחרור כל החטופים ביחד ומייד תמורת הפסקת המלחמה ונסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה, וגירוש כל הנהגת חמאס הנותרת, הצבאית והמדינית, אל מחוץ לרצועת והתפרקות ארגון החמאס מנשקו. אז תהיה ישראל מוכנה להפסיק את המלחמה תוך שמירה על שני עקרונות מחייבים: שליטה ישראלית על מרחב פילדלפי וחופש פעולה של צה"ל למניעת התעצמות כוחות עוינים במרחב.
לפעולה במרחב רפיח וציר פילדלפי יש חשיבות רבה בשל שיקולים אחדים. ראשית, זהו אחד המעוזים המאורגנים האחרונים של חמאס ברצועה, והשמדת היכולות הצבאיות של חמאס לא תושג ללא ההשמדה של הגדודים היושבים שם. שנית, נדרש לפרק גם את היכולת השלטונית במרחב הזה. שלישית, חיוני להגיע למרחבים שבהם יכולים להיות חטופים כדי לאפשר את שחרורם. בנוסף יש לזכור שיישובי העוטף בחלק שממול רפיח לא יחזרו לבתיהם כאשר מולם נמצאים גדודי חמאס כשירים לפעולה. לבסוף, מרחב הגבול של הרצועה עם מצרים היווה, וכנראה עדיין מהווה, צינור להכנסה של אמצעי לחימה לתוך הרצועה באמצעות רשת מנהרות.
הדרך לייצר חלופה שלטונית אחרת ברצועה שאינה חמאס עוברת דרך השמדת חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית. רק לאחר תקופת ביניים שבה ישמיד צה"ל את חמאס ברצועה ניתן יהיה ליישם חלופה שלטונית בעזה. חמאס לא יתנדב להיעלם מעזה, אלא יועלם ממנה. רק בכוח אפשר לסלקו. מבחינה צבאית צה"ל פועל וממשיך לפעול להשמדת יכולותיו הצבאיות, אולם אין בנמצא גורם כל שהוא שאינו מזוהה עם חמאס שיהיה מוכן לקבל שליטה אזרחית ברצועה בתקופת הביניים הזו. הגורם היחיד שיוכל לעשות זאת הוא צה"ל.
פרופ’ אפרים ענבר מראיין את אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני.
