תשובת החמאס להצעה שהנשיא ביידן הציגה כ”הצעה ישראלית” בנאומו (31.5.2024), ושאומצה על ידי מועצת הביטחון (10.6.2024), אינה אמורה להפתיע את מי שמכיר את חמאס ואת התנהלות הנהגת הארגון ברצועת עזה בהובלת יחיא סינואר. הקהילייה הבינלאומית, ובכללה ארה”ב, בגיבוי התקשורת הבינלאומית, פוררו כל תמריץ אפשרי להגמשת העמדות של חמאס וגרמו להקשחת עמדותיו.
הממשל האמריקני מתאפיין בכשלים בהבנת מאפייני המזרח התיכון בכלל, והחמאס בפרט; מכך גם נובעת מסקנתו שיש צורך בהפסקת המלחמה. כל אלה מפריעים לישראל להשלים את השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, והנגזרת היא הפחתת הסיכוי להשיב את החטופים. הבנה שגויה של מערכת הכוחות בתוך חמאס מובילה את הממשל האמריקאי להאמין שבאמצעות הפעלת לחץ על ישראל להגמיש את עמדותיה, וגם על המתווכות – קטאר ומצרים – כדי שאלה תלחצנה בתורן על הנהגת חמאס, יצליחו להשפיע על עמדת סינואר, שהיא זו שלמעשה קובעת.
הלחץ על המתווכות אכן חשוב. ראוי היה להפעיל את הלחץ על קטאר מזמן ובתקיפות רבה. לצד הפעלת הלחץ על המתווכות, ארה”ב צריכה להפגין גם תמיכה מובהקת יותר בישראל. פורסם שכבר ב-7 באוקטובר קרא בלינקן “לצדדים” לנהוג איפוק, וב-8 לחודש כבר קרא להפסקת אש. התנהלות זו המשיכה בשורת מהלכים והתבטאויות באמצעות ביקורת פומבית, הקפאה של משלוחי נשק ואף הימנעות מהטלת וטו על החלטת מועצת הביטחון. התנהלות זו אפשרה לסינואר מרחב נוחות אסטרטגי ושללה כל תמריץ לשינוי גישתו.
התנהלותה של ארה”ב, לצד גורמים נוספים בקהילייה הבינלאומית ורבים בתקשורת הבינלאומית, ביססו את ההערכה של הנהגת חמאס ברצועת עזה שהזמן פועל לטובתה. הסירוב החמישי לעסקת החטופים האחרונה, והודעת מזכיר המדינה בלינקן שיש עם מה לעבוד בהתייחס למסמך התנאים של חמאס, הדגישו את חוסר יכולתה של ארה”ב לכפות על חמאס הסכמה למתווה המוצע.
הסירוב של חמאס למתווה מבזה את נשיא ארה”ב, ולמרות זאת הממשל האמריקאי מתעקש למחול על כבוד הנשיא וכבוד המעצמה וממשיך להאמין שבהתנהלותו זו יהיה כדי להביא לעסקה המיוחלת. הממשל האמריקאי דבק במדיניותו זו מתחילת המלחמה, ומאמין שדבקות באותו דפוס תוביל לתוצאות שונות.
סינואר, המוביל את הנהגת הארגון ברצועת עזה, בז להנהגת החוץ של חמאס, אינו מתחשב בעמדותיה ואינו רואה עצמו נתון למרותה בכל הנוגע לניהול המלחמה, ולניהול נושא החטופים בפרט. זאת ועוד, מהתכתבות שנחשפה בוול סטריט ז’ורנל האמריקאי בין סינואר לבכירים בחמאס עולה כי הוא מאמין שיש לו מרחב נוחות אסטרטגי, וכי לדעתו ישראל נמצאת בדיוק במקום שבו רצה לראותה כשיצא למתקפה בשביעי באוקטובר (חדשות כאן 11, יוני 2024).
להבנת חמאס, הארגון נמצא במציאות טובה מאוד אם יצליח להשפיל את ישראל, בסיוע לחץ אמריקאי ובינלאומי, לקבל את תנאיו למתווה עסקת החטופים, ויבטיח את שרידות הארגון כריבון ברצועת עזה. לעומת זאת, אם ישראל תתמיד בסירובה לקבל את תנאי חמאס לעסקה, היא תעמיק את הפעולה הצבאית ברפיח, במחנות המרכז ובשאר חלקי עזה ובכך תגביר את הביקורת של הקהילייה הבינלאומית ואת המתח ביחסים עם ארה”ב. אזי, בראיית חמאס, החברה הישראלית תיקרע מבפנים, משבר האמון בין החברה הישראלית לצה”ל ולממשלה יעמיק וכך גם המשבר בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. לכן, להערכת הנהגת הארגון ברצועת עזה, אלה יובילו לתבוסה משפילה של ישראל ולניצחון מזהיר של חמאס, מה שבתורו יתורגם להרחבת ההשתלטות של חמאס על הזירה הפלסטינית, תוך שהוא מקבל לגיטימציה רבה יותר מארצות הברית ומהקהילייה הבינלאומית.
ההצעה הנוכחית לעסקת החטופים, ושאותה פירט הנשיא ביידן, היא הצעה בעייתית בלשון המעטה. משמעותה היא הפסקת המלחמה כשישראל מאבדת את המנופים שנותרו בידה מול חמאס. החלוקה לשלבים גוזרת למעשה שבי ממושך מאוד, ואולי גזר דין מוות על החטופים שלא ישוחררו בפעימה הראשונה, וכובלת את ידיה של ישראל מחידוש המלחמה גם במקרה של התמשכות לא סבירה ומכוונת של השלב השני. לבסוף, המתווה המוצע מותיר את חמאס כגורם שלטוני וצבאי ברצועת עזה, כשבאפשרותו להשתקם באופן מהיר יחסית ולהציב את ישראל בפני איום ביטחוני חמור. מדובר במתווה שהוא בחזקת סיכון אסטרטגי חמור לישראל, ולכן היא אינה צריכה לקבלו ככזה.
מאחר שגם את המתווה הבעייתי מבחינת ישראל דחה החמאס, בתנאים שנוצרו ישראל צריכה להכריז כי הצעתה האחרונה היא שחרור כל החטופים ביחד ומייד תמורת הפסקת המלחמה ונסיגת כוחות צה”ל מרצועת עזה, וגירוש כל הנהגת חמאס הנותרת, הצבאית והמדינית, אל מחוץ לרצועת עזה והתפרקות ארגון החמאס מנשקו. אז תהיה ישראל מוכנה להפסיק את המלחמה תוך שמירה על שני עקרונות מחייבים: שליטה ישראלית על מרחב פילדלפי, באמצעות מרחב חיץ ביטחוני כדוגמת זה הנבנה לאורך גבול הרצועה, בקרה יעילה על מעבר רפיח, וחופש פעולה של צה”ל למניעת התעצמות כוחות עוינים במרחב.
לאחר חזרת החטופים, יוכל להיכנס לשטח הרצועה כוח משימה אזורי לצורך שיקום הרצועה וחניכת ממשל מקומי. ישראל צריכה להציג את הצעתה כאולטימטום ולתחום אותה בזמן קצר של ימים מספר, ולקבוע שאם חמאס מסרב להצעה, ישראל תכבוש את כל רצועת עזה ותקים ממשל צבאי זמני עד לחיסול כל הנהגת חמאס ופירוק כל מרכזי הכובד השלטוניים והצבאיים של הארגון, והכשרת התנאים לכניסת כוח משימה שייקבע לשיקום הרצועה.
ברור שהחמאס לא יקבל את ההצעה הזו. אולם, ישראל חייבת לנסות להשפיע ולו במעט על השיח בעולם באמצעות יוזמה שתערער את תחושת הביטחון של חמאס. ישראל חייבת לקחת את היוזמה לידיה עד לשבירת מפרקתו של הארגון, והפעם בהקפדה יתרה בכל הנוגע להפעלת עקרונות המלחמה בדגש לגבי ריכוז המאמץ, רציפות והמשכיות. השלב הבא במלחמה מחייב הפסקת ההתקדמות המהוססת במרחב רפיח ושאר מרחבי הלחימה ברצועה. צה”ל צריך לעבור למתקפה רחבה לסיום השמדת החמאס, צבאית ואזרחית, ויצירת חלופה זמנית לשליטתו האזרחית באמצעות ממשל צבאי. יש להורות לצה”ל להשלים את המשימה בפרק זמן קצר וקצוב, כי מלחמה ארוכה אינה טובה לישראל.
עם פירוק היכולות הצבאיות של חמאס יחלק צה”ל את עזה לכמה מרחבי פעולה חטיבתיים ויבצע טיהור השטח, בדומה למה שעשה ביהודה ושומרון במהלך “חומת מגן”. נדרש יהיה, באמצעות ממשל צבאי זמני, לתת מענה הומניטרי בסיסי לאוכלוסייה, כמתחייב על פי הדין הבינלאומי בשעת מלחמה, תוך גדיעת היכולת של חמאס להשתלט על הסיוע ולחלקו כראות עיניו. השלטון הצבאי הישראלי יכשיר את התנאים לכניסת כוח משימה מוסכם, שיקבל את האחריות לניהול השטח והאוכלוסייה ולשיקום הרצועה בהמשך.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Nir Alon
