הלוויה רבת המשתתפים שערך חיזבאללה למזכירו הכללי חסן נצראללה ב-23 בפברואר הייתה אמורה לשדר מסר כי הארגון לא הוכרע, ממשיך להיות גורם כוח חשוב במערכת הלבנונית, ובכוונתו להשתקם בעזרת איראן ולשוב להיות גורם חשוב במסגרת מרחב ההשפעה האיראני שאיראן רוצה להקים מחדש.
אולם בפועל היה המסר שהתקבל מסר של חולשה רבתי, זאת לנוכח היעדרות המזכ"ל החדש, נעים קאסם, מהאירוע, היעף שביצעו מטוסי חיל האוויר מעל האצטדיון שבו נערכה הלוויה במקביל לתקיפת יעדי חיזבאללה בדרום לבנון ובבקאע, והחלטת בכירי הממשל הלבנוני לא להשתתף בלוויה בצירוף הבהרה של נשיא לבנון החדש כי הוא מצפה שלבנון לא תיגרר למלחמות לא לה. הפגנות השמחה של סונים רבים, בעיקר בסוריה אך לא רק שם, העצימו את הפער בין הלוויה ההמונית לבין המעמד האמיתי של חיזבאללה במרחב.
כל זאת על רקע המכה הקשה שספג הארגון במהלך המלחמה, שבמהלכה חוסלה מרבית צמרת ההנהגה והמבצעים שלו, נפגעה קשות התשתית המבצעית העצומה שהכין בדרום המדינה לקראת פלישה קרקעית לגליל, הוסב נזק כבד ליכולותיו בתחום הטילים, ההגנה האווירית והייצור הצבאי, ואבדה יכולתו לשוב ולקבל מאיראן אספקה צבאית וסיוע נוסף דרך סוריה, בעקבות נפילת משטר אסד.
כל זה קרה אף על פי שהמלחמה בחיזבאללה לא יצאה לפועל כפי שתוכננה על ידי צה״ל, משום שהכניסה אליה נעשתה באופן שאיש לא ציפה, לאחר שצה״ל נלחם בעזה במלחמה שנכפתה על ישראל בעקבות המתקפה הברברית שיזם החמאס.
ב-7 באוקטובר 2023 נצראללה הופתע, בין אם חמאס ניסה לתאם את ההתקפה שלו עם איראן וחיזבאללה ובין אם לא.
חיזבאללה הבין שאיבד את היכולת להפתיע את ישראל, שהייתה חיונית לביצוע תוכנית ההתקפה שלו, בין השאר כי צה״ל הזרים לגבול כוחות רבים (רובם מילואים) כבר בשעות הראשונות שלאחר מתקפת חמאס. מהירות הנעת הכוח צפונה הייתה קריטית, כי אובדן ההפתעה הִקשה על נצראללה בתהליך קבלת ההחלטות שלו.
בפניו עמדה השאלה מה לעשות נוכח המצב המוזר שבו הוא, מנהיג ההתנגדות, צריך להחליט אם להיגרר למלחמה – שבה לא רצה באותה עת – או להישאר מחוץ לה, אף על פי שמלחמה כזאת הייתה חלומו ותקוותו.
נסראללה בחר בדרך הביניים, להראות כאילו חיזבאללה נלחם – אבל לא להתחייב למלחמה של ממש, לפעול – אבל בזהירות רבה. במסגרת זאת הוא ניסה להחדיר לישראל כמה חוליות טרור פלסטיניות ונכשל בכל הניסיונות הללו, לכן הסתפק בירי כשהוא מקבל על עצמו בשלב הראשון מגבלה ברורה: הירי הוגבל לעומק של עד כ-10 ק״מ בתוך ישראל. ישראל אותתה בתגובותיה כי תקבל על עצמה מגבלה דומה. בהמשך הלך הירי והתרחב מבחינת העוצמה והטווחים.
כך במשך 11 חודשים ניהלו חיזבאללה וצה״ל מלחמת התשה הדדית, שהלכה והסלימה ובמהלכה נעקרה האוכלוסייה משני צידי הגבול (בישראל בוצע פינוי מאורגן של כ-80 אלף איש ובלבנון עזבו את דרום המדינה הרבה יותר), ונפגעו מבנים רבים לאורך הגבול. חיזבאללה פעל בעיקר להרס ביישובים אזרחיים, וצה״ל השתדל להתמקד במטרות צבאיות. התוצאה היא שיש בצד הישראלי מאות רבות של בתים הרוסים, בעיקר עקב פגיעות טילי נ״ט, ובצד הלבנוני הייתה פגיעה קשה בתשתית הצבאית של חיזבאללה, שאף איבד כ-500 מפעיליו (בצד הישראלי היו בשלב זה כ-50 הרוגים, חלקם אזרחים). ״כוח רדואן״, הכוח המיוחד של חיזבאללה שהיה אמור להסתער על יישובי הצפון בהפתעה, ולשם כך צבר הרבה מאוד אמל״ח בקרבת הגבול, נסוג צפונה לנוכח הפגיעה בו, וחדל להיות איום מיידי על ישראל.
צה״ל ניצל את העימות המוגבל כדי להכין את השלב הבא, שלב העימות הרחב, על ידי פגיעה קשה ביכולת ההגנה נגד מטוסים שחיזבאללה בנה וראה בה מרכיב חשוב ביכולותיו לעמוד מול צה״ל. בחשאי פעלו הכוחות המיוחדים של צה״ל להכנת השטח לתמרון הקרקעי בדרום לבנון. בתום 11 חודשי העימות, שעיקרם הגלוי היה חילופי אש מוגבלים, חל שיפור ניכר ביכולת התקיפה של ישראל, ובמקביל פחתה במידה רבה יכולת התקיפה הקרקעית של חיזבאללה.
עבור נצראללה, שלאחר חיסול סולימאני היה לדמות המובילה של ההתנגדות השיעית לא רק בלבנון, היו אלה חודשים קשים מבחינה תדמיתית. הוא כנראה הבין שהוא הולך ונחלש צבאית, אבל לא מצא דרך לרדת מהעץ שעליו טיפס כשחייב את עצמו לתמוך בחמאס כל עוד יש אש בעזה. בכך הוא איבד את הגמישות בקבלת ההחלטות, והפך למחויב – הצהרתית ומעשית – להמשך הלחימה, כשהעזתים יקבעו את מִשכה.
ואז, כשישראל עמדה בפני השאלה אם להפעיל את הביפרים או לאבד אותם, כי בחיזבאללה התחילו לחשוד – הוחלט להפעיל את המבצע ולפתוח בכך את המלחמה באופן אגרסיבי ומקיף יותר.
חיזבאללה היה ארגון חזק פי עשרה מחמאס, אלא שצה״ל היה מוכן למלחמה נגדו פי עשרים מכפי שהיה מוכן ערב ה-7 באוקטובר למלחמה בעזה, והפער הזה ניכר בתוצאות המלחמה.
אומנם האירועים סביב החזרת החטופים בעזה מיקדו את תשומת הלב בדרום, אבל חשוב להבין את הישגי ישראל בצפון ומול איראן, כי הם ישפיעו בעתיד על כל המזרח התיכון.
להלן כמה עובדות על מה שהשתנה:
א. חיזבאללה ספג מכה רצינית ביותר במהלך העימות מול צה״ל. זאת עקב חיסול נצראללה והמפקדים הבכירים של הארגון, כמו גם הפגיעה הקשה ביותר ביכולות השיגור של הארגון (הוויכוח הוא אם הוא איבד 2/3 מכוחו או 3/4 ממנו) ובחלק ניכר מתשתית הייצור שלו בלבנון. הארגון מצוי גם במצוקה כספית של ממש, ואינו מצליח לפצות את אלפי השיעים שאיבדו את ביתם במהלך העימות עם ישראל, וכך נפגעת גם תדמיתו הציבורית בקרב הקהל שמהווה את הבסיס הציבורי שלו. מאחר שישראל פגעה רק בתשתיות צבאיות וביישובים שיעיים שבהם פעל חיזבאללה ולא במטרות אזרחיות לבנוניות, מעמדו של הארגון נפגע כי הוא אינו יכול לטעון שהוא ״מגן לבנון״.
ב. בסוריה חל שינוי דרמטי ודרסטי. מהגשר שנבנה בין טהרן לבירות נפלה קורת הבריח, סוריה, והציר הפיזי שאִפשר את חימושו של חיזבאללה בדרך היבשה חדל מלהתקיים. יתר על כן, סוריה עצמה, שהייתה החצר האחורית של חיזבאללה שממנה ודרכה הוא קיבל נשק רב וסיוע כלכלי רחב (כולל הלבנת כספים מעסקי הסמים), יצאה מהמשחק והפכה עוינת לחיזבאללה.
ג. איראן חטפה מכה קשה. היא לא הצליחה לפגוע פגיעה של ממש בישראל, אף על פי ששיגרה אליה מאיראן למעלה מ-500 חימושים, כולל טילים בליסטיים רבים, והיא נכשלה בהגנה על מטרות חשובות ברחבי איראן שבהן פגעה ישראל, עד כדי הרס חלק מהן, כולל פגיעה ניכרת ביכולת ההגנה האווירית שלה.
ד. יתר על כן, איראן איבדה אחת משתי הרגליים שעליהן הייתה בנויה האסטרטגיה שלה מול ישראל: ״טבעת האש״, שנבנתה על ידי איראן בדי עמל ובהשקעות עצומות, התפרקה. החלום האיראני להביא לקריסת ישראל על ידי שלוחיה – נמוג. חמאס והג'יהאד האסלאמי חוסלו כגורמים מאיימים על ישראל, וחיזבאללה נפגע כה קשה עד כדי הפיכתו לנטל, שקשה עד בלתי אפשרי לשקם את כוחו הצבאי בתנאים הנוכחיים. סוריה, שבה לא הצליחה איראן להגשים את תוכניתה לבניית יכולות בנוסח חיזבאללה תחת פיקודה הישיר, נעלמה גם היא ממפת האיומים שאיראן יכולה להשתמש בהם נגד ישראל.
נותרה לאיראן הרגל הגרעינית, שהתקדמות בה עלולה לסבכה עם ארה״ב באופן שהוא בבחינת חלום בלהות איראני, אך זה המפלט הכמעט בלעדי מחולשתה האסטרטגית.
ה. במבט כללי יותר, מה שכינה המלך עבדאללה ״חצי הסהר השיעי" נעלם, והאיום השיעי על כלל המרחב פחת במידה ניכרת. אפילו בעיראק הובן השינוי, והעיראקים הורו למיליציות השיעיות להפסיק את ירי הכטב״מים לישראל וסירבו לבקשה איראנית להעביר כוחות לסוריה.
את החולשה הריחו היטב המורדים הסונים ותורכיה, ותרגמו אותה להשתלטות מהירה על סוריה, מדינה שהייתה, כאמור, חיונית לבניית האסטרטגיה של איראן וחיזבאללה.
המכלול של כל העובדות הללו חשוב ביותר: איראן ״לא סיפקה את הסחורה״.
היא לא הייתה מסוגלת לסייע לחיזבאללה כשצה״ל הנחית עליו שלל מכות קשות, היא לא הצליחה להביא לשינוי בגורלו של אסד אל מול מתקפת המורדים, ולאורך כל המלחמה בעזה איראן הייתה בלתי רלוונטית.
להערכתי גם בבית, באיראן, מבינים כנראה שהיא הפסידה במשחק הגדול על עתיד הלוואנט. שם גם מבינים שמיליארדי דולרים ירדו לטמיון במדינות הסובבות את ישראל, בעוד תושבי הארץ הגדולה והחשובה הזאת סובלים מקור וממחסור בחשמל וכלכלתם מידרדרת. מתי תגיע התגובה להכרה הזאת? מתי הגלים הנובעים מהכישלון הגדול והנראה לעין יכו בצורה רצינית בחומות ההגנה של המשטר המושחת בטהרן?
האמת היא שאין לדעת, אבל זאת שעת חולשה רצינית של שלטון האייתולות. ודווקא בשעת חולשה זאת עומדת איראן, בניגוד לכל האסטרטגיה שהיא ניסתה לפתח, ישירות מול ישראל, ללא שליחים שייקחו על עצמם את המטלה.
תחושת ההקלה בישראל מתוצאות המלחמה בצפון וחילופי המהלומות עם איראן אסור שיפחיתו מנחישותה של ישראל.
היא חייבת להמשיך וללחוץ על חיזבאללה, שמבודד היום בלבנון ועלול לעמוד בפני קואליציה סונית הכוללת את הסונים בלבנון ואת הסונים השולטים בדמשק. המשך רידוד היכולות הצבאיות שלו חיוני, וצריך לעשות זאת ללא רתיעה. נוסח הסכם הפסקת האש בלבנון מאפשר לישראל לפעול במידת הצורך נגד מאמצי חיזבאללה להתבסס מחדש בדרום ולשקם את כוחו בכלל, ועל ישראל לנצל את זכותה זאת במלואה.
בה בעת ישראל צריכה להתארגן כדי להבין טוב יותר את מהות הקשר התורכי-סורי ואת מגמת פניו; הוא יכול להיות מסוכן יותר מכפי שהוא נראה במבט ראשון, אך יכולות להיות גם הפתעות לטובה.
תוצאות המלחמה בצפון, עד כה, שינו את האזור, את הלוואנט כולו. יש לוודא שהשינויים האלה יחזיקו מעמד ולמנוע מכל איום חדש להרים את הראש.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Shutterstock
