כללי

המלחמה בעזה, על אף הישגיה החשובים והמחיר הכבד שגבתה מחמאס ומעזה בכלל, טרם הביאה להשגת היעדים האסטרטגיים המרכזיים: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ושחרור החטופים. חמאס, הנתמך על ידי איראן, ממשיך לשמר תשתיות תת-קרקעיות, יכולות מוגבלות לירי רקטות ומבנה פיקוד פעיל, גם לאחר יותר משנה וחצי של לחימה עזה.

במקביל, ישראל ממשיכה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים ניכרים מאיראן, ביהודה ושומרון, מתימן, מסוריה ובלבנון. אלה מחייבים הקצאת כוחות צבאיים משמעותיים כל העת, וביתר שאת בתרחישי הסלמה.

בלב הדיון על אופי המשך הלחימה עומדת דילמת "שעון החול" הממחישה את הזמן ההולך ואוזל לקבלת החלטות. למעשה, לא מדובר בשעון חול אחד אלא בכמה שעונים, שכל אחד מהם מייצג לחץ אחר: צבאי, חברתי, פוליטי ואזורי. הימנעות מהכרעה ברורה לא רק מאריכה את המערכה, אלא גם שוחקת את המשאבים הלאומיים ומסכנת את יכולתה של ישראל להשיג את יעדיה האסטרטגיים. לדעתנו, בחינה של שעוני החול השונים מדגישה את הצורך במערכה צבאית עצימה ומיידית.

שעון החול הצבאי: פינוי משאבים לזירות אחרות

הזירה העזתית, למרות חשיבותה, אינה היחידה שדורשת את תשומת הלב של צה"ל. יהודה ושומרון נמצאת במצב של תסיסה מתמשכת, עם עלייה בפיגועים ובפעילות טרור מאורגנת. בסוריה, התמוטטות המשטר והתחזקות גורמים עוינים מחייבות מעקב צבאי צמוד והיערכות מחודשת. בלבנון, חיזבאללה, למרות המכות שספג, ממשיך להוות איום משמעותי שיש לטפל בו באופן הדוק. שלא לדבר על איראן, שאומנם אינה מצריכה כוחות יבשה, אבל בהחלט מתחרה על הקשב הלאומי והמטכ"לי. המשך הלחימה העצימה בעזה משעבד משאבים – כוחות, תחמושת, תקציבים ותשומת לב של הדרג הצבאי הבכיר. אלה צריכים להיות מופנים גם לזירות אחרות. אומנם גם לאחר שתושג הכרעה תידרש השקעת כוחות ניכרת בשמירה על הביטחון ברצועה, אך יידרשו לכך פחות כוחות מאלה שיידרשו לצורך השגת ההכרעה.

הצורך לסיים את המערכה בעזה אינו נובע רק מהרצון להשיג ניצחון מול חמאס, אלא גם מהצורך להתפנות לביצוע רפורמות קריטיות. מערכה צבאית מכריעה, שתפגע קשות בתשתיות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, תאפשר לצה"ל לעבור ממצב של "כיבוי שרפות" להיערכות מסודרת לטווח הארוך. הימנעות ממערכה כזו תאריך את המצב הנוכחי, שבו צה"ל נאלץ לפעול בזירות מרובות תוך שחיקה מתמשכת של יכולותיו. לדוגמה, חטיבות סדירות וכוחות מיוחדים המוצבים כעת בעזה עשויים להידרש לפעול ביהודה ושומרון למניעת הסלמה, או בלבנון במקרה של התלקחות מחודשת. יתרה מכך, המשך הלחימה בעזה מעמיס על מערך הלוגיסטיקה והתחמושת של צה"ל, בייחוד לנוכח התלות הגוברת בייבוא תחמושת מדויקת מארצות הברית.

יש לזכור שעקרון היסוד בתפיסת הביטחון של ישראל היה צמצום משך הלחימה וחתירה להכרעה מהירה. פעולת צה"ל מתחילת המלחמה שחקה עיקרון זה עד דק. נדמה שנכון יהיה כעת לחזור למימוש עקרון ההכרעה המהירה ולהכניס תחושה של דחיפות לפעולת מפקדי צה"ל.

שעון החול הפנימי: המחאה וסוגיית החטופים

החברה הישראלית נמצאת בנקודת שבר. סוגיית החטופים הפכה לסמל של המחויבות הלאומית, אך גם למקור למחלוקת עמוקה. ישנם הקוראים להסכם עם חמאס שיאפשר שחרור החטופים במחיר ויתורים מדיניים או צבאיים, בעוד אחרים טוענים כי רק לחץ צבאי מסיבי יכריח את חמאס לשחררם. במאמר קודם, שבו ניתחנו את סוגיית החטופים,[1] הבהרנו כי מבצע צבאי עצים הוא הדרך היחידה להבטחת שחרור החטופים, שכן ויתור על הלחימה עלול להותיר אותם בידיו האכזריות של חמאס לשנים רבות.

המחלוקת הזו אינה רק טקטית, אלא גם ערכית. החברה הישראלית, שרואה בשחרור חטופים ערך עליון, מתקשה להשלים עם האפשרות שחלק מהחטופים לא ישובו. אך במקביל, ויתור על היעדים האסטרטגיים של המלחמה – בראשם השמדת חמאס – עלול לערער את הביטחון הלאומי ולהפוך את החטיפה לכלי קבוע בידי ארגוני טרור. שעון החול הפנימי דורש הכרעה מהירה, שכן הקרע החברתי הולך ומעמיק, והאמון בדרג המדיני והצבאי נשחק עם הזמן.

החטופים החיים המוחזקים בעזה נתונים במצב הומניטרי קשה, תחת תנאים מחרידים הכוללים מחסור במזון, טיפול רפואי ותנאי מחיה בסיסיים. כל יום שעובר מחמיר את מצבם הפיזי והנפשי, ומגביר את הסיכון לחייהם. להבנתנו, לחץ צבאי ממוקד ומיידי הוא הכרחי כדי לאלץ את החמאס לשחררם, שכן ארגון זה הוכיח כי הוא מגיב בעיקר לכוח. היסוס או דחייה עלולים להוביל לאובדן הזדמנויות קריטיות, כפי שראינו במקרים קודמים. פעולה צבאית מוקדמת, לצד מאמצים דיפלומטיים, היא הדרך היעילה ביותר להבטחת שחרורם המהיר של החטופים ולמניעת סבל נוסף.

שעון החול של המילואים: שחיקה מול מוכנות

מערך המילואים הוא עמוד השדרה של צה"ל, אך גם הוא נתון ללחצים כבדים. גיוס חוזר ונשנה של לוחמי מילואים למשימות שגרתיות או מבצעים ללא תכלית ברורה גורם לשחיקה ניכרת. לוחמי המילואים יהיו מוכנים להתגייס למשימה משמעותית וברורה – כזו שתביא להכרעה מול חמאס. אך כאשר הלחימה מתאפיינת בהפסקות, בהיסוסים ובחוסר החלטיות, המוטיבציה והיכולת שלהם נפגעות.

שעון החול של המילואים מזכיר לנו כי הזמן לעורר את המערך הזה למשימה מכרעת הולך ואוזל. ללא פעולה מהירה, ישראל עלולה למצוא את עצמה עם מערך מילואים מותש, שיתקשה לעמוד במשימות עתידיות. יתר על כן, הימנעות ממבצע צבאי עצים לא שוחקת רק את מערך המילואים, אלא גם את הכוחות הסדירים. לוחמי הסדיר מוצאים עצמם תקועים במעגל של פעולות טקטיות ללא אופק אסטרטגי.

שעון החול האזורי: ההשפעה של הדינמיקה הבינלאומית

הזירה האזורית מוסיפה מורכבות נוספת. כניסתו של דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארצות הברית הביאה עימה הזדמנויות ואתגרים. טראמפ ידוע בתמיכתו בישראל, אולם לא לעולם חוסן. טראמפ צפוי לקדם בריתות אזוריות חדשות, כולל הרחבת הסכמי אברהם, ולחימה עצימה בעזה עלולה לשבש את התוכניות הללו, שכן מדינות ערביות עלולות להגיב בלחץ דיפלומטי או בהסתייגות מהסכמים עם ישראל. ללא קידום פעולה נחרצת ישראל עלולה לשחוק את האשראי שמעמיד לה נשיא ארצות הברית. כבר עתה פורסם שהנשיא טראמפ אמר שצריך להתחיל להכניס סיוע הומניטרי לאוכלוסיית עזה. הלחץ הבינלאומי משפיע גם עליו. גם בהתחשב בביקורו הקרוב של טראמפ בחצי האי ערב ובהמשך המו"מ עם איראן על הסכם גרעין חדש נכון להאיץ את ההכרעה בעזה, כדי לאפשר דיונים על עתיד הרצועה על בסיס מציאות חדשה בשטח ולהחליש עוד יותר את עמדת איראן במו"מ.

הדינמיקה הפוליטית-אזורית מחייבת פעולה מהירה, אך זהירה. מבצע צבאי עצים עשוי לחזק את מעמדה של הממשלה ולשפר את המורל הלאומי, אך הוא דורש תיאום מדוקדק עם ארצות הברית ומדינות ערב הרלוונטיות. בנוסף, יש להשקיע במאמצים דיפלומטיים להפחתת הלחץ הבינלאומי, כגון שיתוף פעולה עם ארגוני סיוע הומניטרי להפחתת הפגיעה באוכלוסייה האזרחית.

שעון החול הפוליטי

בפוליטיקה הישראלית יש מאבק בין שתי תפיסות עולם. תפיסת עולם אחת אומרת שלא ניתן לנצח במלחמה מול טרור וגרילה, במקרה הזה את חמאס בעזה, ולכן יש ללכת לפתרון של הפרדה, ולחימה מנגד לסיכול פיגועים. התפיסה האחרת טוענת שניתן לנצח בלחימה נגד טרור וגרילה, ובמקרה שלנו להכריע את חמאס בעזה באמצעות פעולה נחושה ולייצר מציאות ביטחונית חדשה. עמדתנו היא שיש להעדיף את התפיסה האחרונה. דוגמה לכך ראינו בלחימה בטרור ביהודה ושומרון לפני כשני עשורים, שהייתה לכותבי מאמר זה הזכות לקחת בה חלק פעיל. שם ראינו שלחימה נחושה בטרור, שהתחילה במבצע "חומת מגן" בשנת 2002 ונמשכה עוד כשלוש שנים לאחריו, הביאה להכרעת הטרור ולהורדת רף הפיגועים והנפגעים במידה ניכרת. מאחר שהכרעה היא מושג טקטי, תלוי זמן והקשר, נדרש בעזה כמו ביהודה ושומרון לתחזק את ההישג לאורך זמן. במקרה של רצועת עזה, הרגל המסיימת של תוכנית ההגירה של הנשיא טראמפ יכולה להוות משתנה הכרעה כזה שיבטיח את שימור ההישג לאורך זמן. הימנעות מהכרעה צבאית ברורה ומהירה תשאיר את מדינת ישראל עם האיום הזה לפתחה. גם שעון החול הפוליטי מדגיש כי הזמן לפעולה הוא עכשיו, מאחר שלא נרצה להיות שקועים בלחימה עצימה כשמדינת ישראל מצויה במערכת בחירות.

סיכום: הכרעה עכשיו או שחיקה מתמשכת

שעוני החול השונים – הצבאי, החטופים, הפנימי, המילואים, האזורי והפוליטי – מצביעים על מסקנה אחת: הזמן להכרעה ברצועת עזה הולך ואוזל. מערכה צבאית עצימה, שתתמקד בהשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, היא הדרך היחידה להשגת כל יעדי המלחמה: שחרור החטופים, הבטחת ביטחון תושבי ישראל, ומניעת חטיפות עתידיות. הימנעות מפעולה כזו לא רק תאריך את סבלם של החטופים ואת חוסר הוודאות של הציבור, אלא גם תשחק את המשאבים הלאומיים ותחליש את מעמדה של ישראל בזירה האזורית והבינלאומית.

המלצתנו המרכזית היא לצאת למבצע צבאי עצים ברצועת עזה בהקדם האפשרי, תוך הגדרת יעדים ברורים ומדידים להשמדת היכולות של חמאס – צבאיות ושלטוניות – ולשחרור החטופים. מבצע כזה חייב לשלב לחץ צבאי עם משא ומתן עקיף, כדי למצות את הסיכויים לשחרור החטופים תוך מזעור הסיכונים. במקביל, יש להשקיע במאמצים לחיזוק החוסן הלאומי, באמצעות מסע הסברה ודיאלוג ציבורי, ולהבטיח את מוכנות מערך המילואים באמצעות תמריצים ומשימות מוגדרות. לבסוף, יש לתאם את המבצע עם ארצות הברית ומדינות ערב המתונות, כדי להפחית את הלחץ הבינלאומי ולשמר את הישגי הבריתות האזוריות. תיאום כזה חיוני בכל מקרה, ונדרש ביתר שאת לקראת ביקור טראמפ בחצי האי ערב.

ישראל חייבת לפעול עכשיו, בנחישות ובתעוזה, כדי להבטיח את עתידה. כדי להבטיח את ביטחונה של ישראל ואת חוסנה הלאומי על הממשלה לפעול בנחישות, תוך איזון בין הצורך בהכרעה צבאית לבין הריסון האסטרטגי הנדרש בהקשרים הפנימיים והבינלאומיים. רק פעולה משולבת כזו תאפשר לישראל לצאת מהמערכה בעזה כשידה על העליונה, תוך שמירת מעמדה ככוח מוביל באזור. ההיסטוריה מלמדת כי רגעי משבר הם גם רגעי הזדמנות – והזדמנות זו לא תחזור.

[1] גבי סיבוני וארז וינר, החטופים שנחטפו פעמיים: ניתוח ערכי-אסטרטגי של משבר החטופים במלחמת עזה, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, אפריל 2025.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר