מבוא
מלחמת התקומה התפתחה במהירות למלחמה רב-זירתית שאתגרה את מדינת ישראל מכל הכיוונים. בין שבע הזירות המרכזיות שבהן פעל צה"ל – עזה, לבנון, סוריה, עיראק, תימן, איראן וזירת הפנים – בולטת זירת לבנון כזירה הצפונית הקריטית, שבה התנהלה מלחמה מתמשכת מול ארגון הטרור חיזבאללה. הלחימה בלבנון התחלקה לשלושה שלבים מרכזיים: שלב ההכלה והספיגה (אוקטובר 2023 – ספטמבר 2024), שלב הלחימה העצימה בצפון (ספטמבר–נובמבר 2024), ושלב האכיפה הנוכחי (מסוף נובמבר 2024 ואילך).
כיום ניכרת בזירת לבנון מתיחות גוברת כשחיזבאללה מפר את ההסכם באופן שיטתי, משתקם ומתעצם באמצעי לחימה, בדגש על יכולות ירי תלול-מסלול, מסרב להתפרק מנשקו ומעמיד את ההסכם על סף קריסה. מאמר זה בוחן את התנהלות ישראל מול לבנון מאז פרוץ המלחמה, את השלבים השונים של הלחימה, את אופן המימוש של הסכם הפסקת האש משנת 2024, את ההפרות המתמשכות ואת החלופות העומדות בפני מדינת ישראל. בנוסף, ננתח את ההשפעה של זירת לבנון על הזירות האחרות. מטרת המאמר להציע תמונה מקיפה שתסייע בהבנת הדינמיקה המורכבת בין ישראל, חיזבאללה, לבנון וארה"ב.
ההבלגה וההרתעה ההדדית
היחסים בין ישראל ללבנון מושרשים בסכסוך ארוך-שנים; שיאו במלחמת לבנון השנייה (2006), שהסתיימה בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701. החלטה זו קבעה הפסקת אש, דרשה פירוק כל גורם חמוש בדרום לבנון והעבירה את האחריות לצבא לבנון, תחת פיקוח כוח האו"ם שקיבל מנדט לבקרה ואכיפה של ההסכם (UNIFIL). בפועל הפך חיזבאללה בעקבות המלחמה, תחת חסות ומימון איראני, לכוח צבאי מקביל ודומיננטי במדינה. מאז 2006 נהגה ישראל מול לבנון במדיניות הבלגה והכלה: מצד אחד טענה להרתעה מוצלחת, שכן חיזבאללה נמנע מעימות רחב, ומצד שני הסתפקה בפעילות נקודתית בסוריה במסגרת המערכה שבין המלחמות (מב"מ) כאמצעי, שהיה במובהק חלקי ובלתי מספק, להאט את התחמשותו המסיבית של הארגון. זו כללה בניית מנהרות, צבירת טילים מדויקים והקמת יחידת "רדואן" – כוח פשיטה מיוחד וגדול שתוכנן ונערך לפלישה לישראל.
בשנים 2006–2023 ביצע חיזבאללה עשרות התקפות גבול, אך ישראל הגיבה לכך באופן מוגבל. השיא היה בהימנעות מפגיעה בחוליית חיזבאללה שניסתה לחדור במרחב הר דב ובהימנעות מלטפל באוהלים המפורסמים שחיזבאללה הקים באותו אזור. חריג אחד במדיניות ההכלה היה בשנת 2018, כשישראל פעלה במרחב הגבול לאיתור והריסת מנהרות חוצות לשטחה במסגרת מבצע "מגן צפוני". המבצע הצליח להשמיד את התשתית, אך ישראל נמנעה מהסלמה רחבה מחשש למלחמה כוללת. כיום, בחוכמה שבדיעבד, ניתן לראות במדיניות ההכלה של ישראל אחד הזרזים למתקפת ה-7 באוקטובר. בשנה שלפני ה-7 באוקטובר בלטו שלושה אירועים שהעצימו את תמונת ההבלגה וההכלה מצד ישראל. הראשון שבהם – הסכם הגז בין ישראל ללבנון שעליו חתם ראש הממשלה יאיר לפיד באוקטובר 2022. בהסכם זה ויתרה ישראל על שטח בתחום המים הטריטוריאליים שלה ובאזור הכלכלי שלה לטובת לבנון, וזאת בין השאר כדי להפיג את המתיחות מול חיזבאללה ולמנוע ממנו לממש את איומו לתקוף את אסדת הגז "כריש" הישראלית. החתימה החפוזה על ההסכם בזמן ממשלת מעבר ובתקופת בחירות נומקה כצורך חיוני למניעת מלחמה – הכלה בהתגלמותה. האירוע השני היה התגובה הישראלית הרפה לפיגוע שביצע ככל הנראה חיזבאללה בצומת מגידו ב-13 במרץ 2023 וכתוצאה ממנו נפצע צעיר ישראלי, והאירוע השלישי היה הקמת אוהלים ברכס הר דב ביוני 2023, במקום שנמצא בשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל. על אף הפרת הריבונות הברורה נמנעה ממשלת ישראל מפעולה צבאית להסרת הסגת הגבול והסתפקה בלחצים דיפלומטיים. האוהל הותקף והושמד רק ב-8 באוקטובר 2023, לאחר שחיזבאללה הצטרף באופן חלקי לחמאס ופתח בירי לשטח ישראל. סינוואר, ראש החמאס בעזה ואבי תוכנית ה-7 באוקטובר, ראה בהבלגה הישראלית סימן לחולשה וזו חיזקה את ביטחונו בתוכניתו וביכולתה להביא להישגים לרעיון של חמאס.
ההרתעה ההדדית הייתה שברירית. חיזבאללה בנה מאגר של למעלה מ-150,000 רקטות וטילים, כולל מדויקים כמו "פאתח-110". ההבלגה יצרה "אשליה של יציבות", שבה חיזבאללה התחמש עוד ועוד תוך סיכון מינימלי. נוצרו מעין כללי משחק לא-פורמליים, אך מוסכמים, שלפיהם חיזבאללה אינו תוקף את ישראל ישירות, כולל לא בזמן מערכות מול חמאס בעזה ("עופרת יצוקה" ב-2008, "עמוד ענן" ב-2012, "צוק איתן" ב-2014 ו"שומר החומות" ב-2021); מנגד, ישראל נמנעה כמעט לחלוטין מלתקוף על אדמת לבנון, למעט במקרים חריגים וגם אז תוך הימנעות מנפגעים בנפש. מרבית סיכולי ההתעצמות והברחות האמל"ח התבצעו, כאמור, בשטח סוריה. מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה בשנת 2011 הובילה למעורבות גדולה של חיזבאללה בסיוע למשטר אסד והעסיקה את הארגון מחד גיסא, ומאידך גיסא אפשרה ללוחמי הארגון שנטלו חלק בלחימה במורדים לרכוש ניסיון מבצעי וקרבי.
פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר שבר את האיזון: חמאס תקף מרצועת עזה, וחיזבאללה הצטרף, אם כי בתחילה רק ברמת הטרדה ולא בהתקפה מלאה. אילו הצטרף נסראללה למתקפה באופן מלא במקביל להתקפת חמאס בדרום היה מצבה של ישראל בעייתי מאוד. הגבול הצפוני, רחב וסבוך הרבה יותר מגבול רצועת עזה, לא היה ערוך למתקפה רחבה, וחיזבאללה – עם עשרות אלפי לוחמים מיומנים ומערך המנהור שנבנה בצמוד לגבול עם ישראל – היה עוצמתי פי כמה מחמאס.
הכלה וספיגה
מה-8 באוקטובר 2023, יום לאחר מתקפת חמאס, פתח חיזבאללה בשיגורים של רקטות בודדות ובהמשך גם ירי מרגמות וטילי נ"ט לעבר מוצבי צה"ל בגליל העליון. בתחילה היו המטרות בעיקר צבאיות: בסיסים, עמדות תצפית, גדר הגבול ומחנות. ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות מדויקות שפגעו במשגרים, במחסני נשק ובמפקדים זוטרים. מדיניות זו, "הכלה וספיגה", נועדה למנוע הסלמה תוך שמירה על הרתעה: צה"ל תקף כל ירי, אך נמנע מפעולה רחבה, קרקעית או אווירית, כדי להתמקד בעזה. כדי לצמצם את הסכנה לפגיעה באזרחים פינתה ישראל כ-60,000 תושבים מהיישובים שהיו חשופים לאש ישירה – צעד היסטורי, ובמידה מסוימת יש שיאמרו היסטרי, ששיקף את חומרת האיום ואת גודל החשש. הפינוי, שהחל ב-9 באוקטובר, כלל אזורים כמו מטולה, שלומי וכפרים בגליל המערבי, והותיר רצועה ריקה מתושבים, מציאות שחיזבאללה הטיב לנצל להרחבת חופש הפעולה שלו.
השלב הזה אופיין בהסלמה הדרגתית. חיזבאללה הרחיב את הירי: טילי "קורנט" פגעו בטנקים, כטב"מים מתוצרת איראן חדרו לשטח ישראל, ושיגורים הגיעו עד לאזור מרכז הארץ. אירוע מכונן התרחש בקיץ 2024: ב-27 ביולי פגעה רקטה מלבנון במגרש כדורגל במג'דל שמס, הרגה 12 ילדים ופצעה 40 נוספים. האירוע, שזעזע את ישראל, הדגים את חוסר היכולת להגן על אזרחים בגבול. חיזבאללה טען כי זו "פגיעה מקרית", אך ישראל ראתה בכך הסלמה מכוונת. בתגובה סיכלה ישראל את רמטכ"ל החיזבאללה דאז פואד שוכר, ובהמשך, במטרה לסכל תוכנית של חיזבאללה לשיגורים בהיקף נרחב, תקף חיל האוויר עשרות רבות של מטרות בלבנון, כולל מפקדת כוח "רדואן". בסה"כ שיגר הארגון בתקופה זו כ-8,000 רקטות וטילים לשטח מדינת ישראל, אך נמנע מפלישה קרקעית ומירי נרחב לעומק שטח המדינה. זאת, מתוך חשש ממהלומת תגובה ישראלית ומהבנת השיח הציבורי בישראל שעסק ברובו בהכלה ובניסיונות להגיע לעצירת הלחימה בהסכם. ההכלה יצרה "שגרה של אש". שלב זה אפשר לחיזבאללה לשקם יכולות מול פגיעה מינורית מצד ישראל, תוך קבלת אספקה איראנית דרך סוריה, אז עדיין תחת משטר אסד.
שלב הלחימה העצימה
המהלומה המשמעותית הראשונה נגד חיזבאללה, ששיקפה את השינוי באופי הלחימה, הייתה "מבצע הביפרים", ב-17–18 בספטמבר 2024, כשאלפי זימוניות (ביפרים) שהיו ברשות פעילי חיזבאללה התפוצצו בו-בזמן. הפיצוצים גרמו למותם של כ-40 פעילים, כולל בכירים במזרח לבנון, ופצעו אלפים נוספים. האירוע יצר כאוס פנימי בארגון, פגע במורל והדגים את העליונות המודיעינית והטכנולוגית הישראלית, כשהנהגת חיזבאללה נתונה בהלם. בתגובה שיגר הארגון גלי רקטות לעבר מרכז ישראל, אך אלה נחסמו ברובן על ידי מערכות ההגנה של ישראל.
בשלב השני בוצעה סדרה של תקיפות וסיכולים ששיאם היה חיסולו של חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2024. חיסול זה שבר את שדרת הפיקוד של חיזבאללה והוביל להסלמה זמנית: הארגון שיגר כ-200 רקטות ביום, ואלו פגעו בבסיסי צה"ל בגליל ובמקומות נוספים. בתגובה ספג חיזבאללה תקיפות נרחבות – כ-1,000 מטרות ביום – על מפעלי טילים ומחסנים. שלב זה, ופגיעתו הקשה במערך הפיקוד והשליטה של הארגון, אפשר לעבור לשלב התמרון הקרקעי בדרום לבנון, מבצע שזכה לשם "חיצי הצפון" וסימן שינוי דרמטי במדיניות הישראלית – ממדיניות ההכלה המתמשכת לפעולה התקפית מקיפה. מטרתו המוצהרת של המבצע הייתה השמדת יכולות חיזבאללה במרחב, בייחוד תשתיות השיגור, מנהרות הפלישה ומפקדות "יחידת רדואן", תוך יצירת חיץ ביטחוני זמני מול היישובים הישראליים. התמרון הקרקעי החל ב-1 באוקטובר 2024 כשכוחות היבשה של צה"ל השמידו מנהרות רבות ומצבורי תחמושת. ניתוח שיטת הפעולה של צה"ל בתמרון הקרקעי, וביקורת עליה, יינתנו בהמשך המאמר.
הפסקת אש
בלחץ כבד מצד ממשל ביידן בשלהי כהונתו הסכימו הצדדים להפסיק את האש ב-27 בנובמבר 2024. ההסכם, שתוקפו הראשוני היה ל-60 ימים (עד 26 בינואר 2025, ובהמשך הוא הוארך), כלל כמה סעיפים, אך חולשותיו הטבועות – בעיקר סירוב חיזבאללה להתפרק מנשקו, חזרתו להתעצמות באופן אינטנסיבי, וניסיונותיו לשמר ולחזק את נוכחותו בדרום לבנון, תוך הפרת ההסכם, הפכו אותו להסכם חסר, הדורש השלמה ועדכון. כדי לטפל בכך נבנה מנגנון דיווח על ההפרות, והוסכם בין ישראל וארה"ב, בידיעת שאר הגורמים, כי אם צבא לבנון ו-UNIFIL לא יטפלו בהפרות מצד חיזבאללה תוכל ישראל לטפל בהן. ואכן ישראל פועלת מזה למעלה משנה לאכוף את ההסכם ולפגוע בניסיונות חיזבאללה להשתקם ולהתעצם. סירובו של החיזבאללה להתפרק מנשקו וההפרות שלו את ההסכם, לצד החלפת הממשל בארה"ב וכניסתו לתפקוד של ממשל טראמפ האוהד את ישראל, אפשרו לעצור את הנסיגה לקו הגבול הבינלאומי ולהשאיר חמש נקודות אחיזה שולטות בצידו הלבנוני של הגבול. ממשלת לבנון קיבלה בלחץ אמריקאי החלטה על פירוק חיזבאללה מנשקו, וצבא לבנון אף הכין תוכנית למימוש ההחלטה, תוך התחייבות ללוחות זמנים קשוחים, אך בפועל הוא מתקשה ליישמה. נכון למועד כתיבת מאמר זה (תחיחלת ינואר 2026) המצב הצבאי בלבנון נותר מתוח ומבוסס על הפסקת אש שבירה, כאשר השלב הראשון – דרומית לנהר הליטני – אמור היה להסתיים עד 31 בדצמבר 2025.
בעוד איראן ממשיכה במאמציה לשקם את חיזבאללה, המסרב להתפרק מנשקו, ממשלת לבנון מנסה לתמרן בין הלחץ האמריקאי לבין האיום של חיזבאללה במלחמת אזרחים אם ייעשה ניסיון אמיתי לפרק את נשקו בכוח. מצב זה מביא את ישראל וארצות הברית לנקודה שבה תהיינה חייבות לקבל החלטה באשר להשלמת פירוק חיזבאללה מנשקו בכוח. זאת כמובן גם על רקע הקולות העולים מאיראן שחוזרת לסורה ופועלת לשקם את יכולותיה הבליסטיות ובמקביל להמשיך לחמש את שליחיה במרחב, בדגש על חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן.
ניתוח
חיזבאללה, שספג מכות קשות, נותר חלש אך לא מובס. הערכת גורמי המודיעין היא שחיזבאללה איבד כ-40% מכוחו, כולל אלפי לוחמים, מאגרי נשק ומנהיגים בכירים. יחד עם זאת, הארגון שמר על עשרות אלפי רקטות וטילים, כולל טילים מדויקים, גם לאחר שהכמות שברשותו פחתה במידה רבה. הצבא הלבנוני, בתמיכה אמריקאית, פינה קרוב לעשרת אלפים רקטות ו-400 טילים של חיזבאללה, כחלק מהשלב הראשון.[1] ראש הממשלה נוואף סלאם טען רק לאחרונה כי השלב הזה נמצא "ימים ספורים" מסיום, אך ברור לכול שאין אמת בדברים וכי חיזבאללה ממשיך לנסות לשקם את כוחו גם בדרום לבנון.
מאז הפסקת האש, ישראל ביצעה מאות תקיפות אוויריות בדרום ובמזרח לבנון, ומספר תקיפות בבירות ובהן סיכולו של "רמטכ"ל החיזבאללה" עלי טבטבאי ב-23 בנובמבר 2025. חיזבאללה מצידו מאיים בתגובה "קשה", ומאשים את הממשלה הלבנונית בחולשה. ראשיו, ובהם מזכ"ל הארגון נעים קאסם, הזהירו מפני "מלחמה כוללת" אם ישראל לא תיסוג, אך בפועל חיזבאללה עדיין נמנע מחידוש הירי לשטח ישראל.
המשך ההתעצמות של חיזבאללה וניסיונותיו לשוב ולהשתקם עלולים לחייב את ישראל לפעול באופן רחב בלבנון במוקדם או במאוחר. במערכה הקודמת היעד היה לחייב את חיזבאללה להפסיק ללא תנאים את ירי ההזדהות עם עזה ולחייב אותו לסגת מהשטח שמדרום לליטני. הפסקת האש השיגה חלק מהיעדים ויצרה את התשתית המאפשרת לגיטימציה להשגת יתרתם, ואולי אף מעבר לכך. בעקבותיה בחרה ממשלת ישראל באותה עת למקד את המאמץ שלה בבניית יכולות ומוכנות לפעולה באיראן, מה שלימים נקרא מבצע "עם כלביא" ביוני האחרון. אולם כעת ייתכן שישראל תידרש להשלים את המלאכה בלבנון, בכלל זה פעולה קרקעית להשמדת תשתיות הטרור בדרום לבנון ובנייה של מרחב חיץ ביטחוני לאורך הגבול, שיאפשר את המשך השיקום של היישובים ואת שובם המלא והבטוח של התושבים שפונו.
השאלה המרכזית שעל הפרק כיום היא שאלת העיתוי, לצד סוגיית הצורך בתיאום עם ארצות הברית והצורך בפעולה תוך לגיטימציה רחבה. שאלת העיתוי תיבחן מול המציאות המבצעית בזירות האחרות, בדגש על רצועת עזה ואיראן. גם בהן לא הושלמה המלאכה, וישראל תידרש ככל הנראה לפעול, במוקדם או במאוחר. התעצמות חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון וניסיונות איראן לשקם את המערך הבליסטי שלה מחייבים גיבוש תפיסה שתאפשר התמודדות מול איומים אלה בזמן המתאים ביותר לישראל. בביקורו הנוכחי של ראש הממשלה נתניהו בארה"ב נדון הנושא בהרחבה, ולפי ההצהרות התקשורתיות והתדרוכים שיצאו מהפגישות קיבלה ישראל אור ירוק לפעול בלבנון, לנוכח כישלון ממשלת לבנון לעמוד בהתחייבויותיה לאמריקאים ולפרק את חיזבאללה מנשקו עד סוף שנת 2025.
אנו מוצאים צורך לבקר במאמר זה את תפיסת הפעולה היבשתית במערכה בדרום לבנון שכתוצאה ממנה נותרנו כשחלק גדול מתשתיות הטרור במרחב הזה עדיין לא הושמד. פעולת התמרון של ישראל הייתה חזיתית מול קווי הכפרים לאורך הגבול בדרום לבנון; זאת בניגוד גמור לתפיסה שהייתה נהוגה בצה"ל שדגלה בגישה שונה: חדירה מהירה של כוחות היבשה לכיוון קווי הסיום של הלחימה (לפי מה שתבחר ישראל: הליטני, הזהרני ואף האוואלי), התייצבות בקווי הסיום וביצוע הטיהור לאחור מצפון לדרום. גישה שכזו לא הייתה נתקלת בהתנגדות משמעותית מאחר שכוחות חיזבאללה נסוגו לצפון והייתה מאפשרת טיהור שיטתי של המרחב, ואף בנייה של מרחב חיץ ביטחוני משופר, לעומת חמש הנקודות הנמצאות בידינו כיום. להבנתנו הגישה שנבחרה הייתה שגויה מבחינה צבאית, וגם מבחינה מדינית. חידוש הלחימה בלבנון יאפשר לצה"ל לפעול כאמור לעיל ולחתור ליצירה של מרחב חיץ ביטחוני טוב יותר, בייחוד משום שבמקרה הלבנוני ישראל נמצאת מתואמת עם הממשל האמריקאי; זה רואה בחיזבאללה את האחראי לאי-מימוש ההסכם ומאוכזב מחוסר יכולתם של הלבנונים לממש את פירוק הנשק כמוסכם. מרחב חיץ זה יוכל להוות גם מנוף להסדר טוב יותר מול מדינת לבנון בבוא העת. התמרון המוגבל שבוצע בלבנון, כמו המגבלות על התמרון בעזה, נבעו משילוב של חוסר מקצועיות וחוסר אמון ביכולות צבא היבשה מצד בכירי המטה הכללי ומערכות הביטחון, כמו גם מהבנת מרחב הלגיטימציה האמריקאי באותה עת.
סיכום: הישגים ואתגרים
צה"ל השיג הישגים מרשימים בזירת לבנון והפך את חיזבאללה מגורם דומיננטי ומוביל בציר כולו לארגון חלש משמעותית. חולשתו של הארגון נתנה לממשל הלבנוני תקווה שיוכל להעז ולעמוד מולו, גם אם באופן מגומגם. אסור לנו לטעות: לצד הפגיעה הניכרת בארגון נשארו בידיו יכולות לא מבוטלות, הן בכוחות קרקעיים חמושים והן ביכולות שיגור טילים ורקטות לשטח ישראל. איום אחד שהוסר לחלוטין הוא ההיערכות הנרחבת של כוחות רדואן בכפרי קו המגע, בתשתיות על ותת-קרקעיות מבוצרות ואמצעי לחימה לרוב, היערכות שהייתה אמורה להוות את קרש הזינוק לתקיפת שטחה של מדינת ישראל ביום פקודה.
תשתית זו הושמדה, ובכך נפגעה מהותית יכולתו של הארגון לבצע מתקפת פתע קרקעית בגבול הצפון. עם זאת, חשיבותו של הארגון במארג הכוחות האיראני ממשיכה להיות רבה, ולכן, למרות מצבה הכלכלי הקשה של איראן, היא משקיעה משאבים רבים לשיקום ולהתעצמות הארגון ומבצעת הברחות נשק וכסף מזומן במגוון דרכים ואמצעים. ההערכה מדברת על כמיליארד דולרים שעברו מאיראן לחיזבאללה מאז החלת הפסקת האש לפני כשנה.
ישראל לא תוכל להשלים עם נוכחות חמושה של הארגון בלבנון. מרכיב מהותי מהשינוי שעבר על מדינת ישראל אחרי ה-7 באוקטובר הוא ביטול גישת ההכלה ו"שקט ייענה בשקט" שאפיינו את אופן ההתנהלות לפני המלחמה, ומעבר לגישת האכיפה, המונעת מאויבנו להתעצם ולאיים עלינו, ומוכנות לפעול בגישה הכרעתית מול ניסיונות להמשיך ולייצר איום על ביטחון מדינת ישראל. גישת ה"שלום מתוך עוצמה" היא הגישה המובילה, גישה שאותה חולקת ממשלת ישראל עם הממשל הנוכחי בארה"ב. ישראל צריכה לנצל את השנים הקרובות ולייצר מציאות ביטחונית טובה יותר בכל הזירות הפעילות סביבנו.
בהקשר זה, זירת לבנון וחיזבאללה היא נדבך מרכזי, והאופן שבו ניישם את המדיניות הזו מולם יקרין על שאר הזירות. האתגרים שישראל ניצבת בפניהם נוגעים לסדר הנכון מבחינתה לטיפול בזירות השונות ולתיאום ההדוק הנדרש מול ארה"ב בהקשר זה. מאחר שלנשיא טראמפ יש חזון המבוסס בין השאר על סדר חדש במזרח התיכון, כזה שמשרת מאוד את ישראל המהווה ציר מרכזי בו, על ישראל לפעול באופן מתואם ומדורג ולתת את הזמן הנדרש למיצוי האפשרות לפתור את הבעיה בשיח. הלחץ האמריקאי הגובר על ממשלת לבנון, המציע גזרים ומקלות, הדיאלוגים הישירים בין ישראל ללבנון לראשונה מזה שנים והיכולת של ישראל להמשיך ולאכוף מניעת התעצמות בשלב הביניים, מייצרת חופש פעולה מסוים לממשלת ישראל ואותו צריך למצות. בד בבד, צריך להמשיך את שלב התכנון וההכנות לפעולה צבאית רחבה, אווירית ויבשתית, פעולה שיכולה להתבצע באופן יזום ומדורג, או כתגובה לניסיון של חיזבאללה להוציא לפועל תגובה על הפגיעות המתמשכות בו. לצורך ביצוע פעולה יבשתית נכונה צריך ללמוד את לקחי הלחימה האחרונה בלבנון וגם בעזה, ולאמן את הכוחות הרלוונטיים בהתאם לתוכנית וללקחים.
"מצפון תפתח הרעה" אמר הנביא ירמיהו; אמירתו זו נועדה להזהיר את בני ישראל ולעוררם. אם ניישם את הלקחים הנדרשים וניערך לפעול בנחישות ובנחרצות, אזי יש סיכוי שמצפון תיפתח הטובה.
[1] יישום תוכנית צבא לבנון לפירוק חזבאללה מנשקו – תמונת מצב, מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית, 29.10.2025.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
