פיגועי ההתאבדות היו אחד מאתגרי הטרור הקשים ביותר שמולם נדרשה מערכת הביטחון לפעול. היו שנים שבהן היו פיגועים אלו עיקר המאבק הפלסטיני בישראל. הפיגועים שהחלו בסוף שנות השמונים (דרדור אוטובוס בדרך לירושלים בשנת 1989) התעצמו באמצע שנות התשעים ושבו לקדמת הבימה בתחילת שנות ה-2000.
צה”ל, שב”כ ושאר גורמי הביטחון השכילו לפתח תפיסת סיכול יעילה שהצליחה להוריד בשנת 2009 את היקף פיגועי ההתאבדות כמעט לאפס. מאז לבש הטרור הפלסטיני ופשט צורה, וצה”ל מתמודד היום בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים עם מחבלים חמושים עד צוואר. הפיגוע בתל אביב (18.8.2024) היה בעל מאפייני פיגוע התאבדות כאשר מחבל מתאבד חדר לישראל באין מפריע, נושא על גבו מטען נפץ גדול ותקני, והתפוצץ באמצע רחוב. הפיגוע עלול היה להסתיים עם מספר נפגעים רב מאוד. זה לא היה הניסיון הראשון מאז שנפתחה מלחמת חרבות ברזל (7.10.2024). במהלך חודש רמדאן האחרון (11.3.2024) סוכל פיגוע התאבדות כאשר חוסל מחמד ג’אבר, תושב ג’נין, שהיה בדרכו לבצע פיגוע התאבדות בישראל. על גופתו אותר מטען רב-עוצמה שהיה מוכן להפעלה. האפשרות לחזרה של פיגועי ההתאבדות מחייבת את גורמי הביטחון לבחון מחדש את התפיסה שפותחה בתחילת שנות ה-2000 וליישם תפיסת סיכול עדכנית מתוך ההבנה שנדרשת היערכות לגל פיגועי התאבדות חדש.
בשונה מפיגועי השראה ספונטאניים, שבהם המפגע מחליט לפעול על דעת עצמו, ובדרך כלל ללא מעטפת תומכת, הרי שפיגועי ההתאבדות מחייבים קיומה של תשתית ארגונית רחבת היקף. תפיסת הסיכול שפותחה התמקדה בין היתר בתשתית הזו. התפיסה חייבה פיתוח יכולות מודיעיניות עמוקות בקרב האוכלוסייה ביהודה ושומרון, מתוך הבנה כי רוב פיגועי ההתאבדות מתבצעים בהכוונה והנחיה של גורמי טרור בכירים בשטח. לצורך הוצאה לפועל של הפיגוע יש צורך במערכת מבצעית, מודיעינית ולוגיסטית המאפשרת את התנאים לביצוע הפיגוע. בכלל אלה: בחירת היעד לאור שיקולים של הגורם המכווין כשבמקרים רבים זו הכוונת “חוץ” (מחו”ל), בדרך כלל של גורמים הקשורים לאיראן ו/או לחיזבאללה ו/או לחמאס בלבנון; איסוף מודיעין לגבי היעד; תהליך גיוס המתאבד; שיחות עימו על ידי גורמי דת, שכנוע והבטחות בנושא התמיכה למשפחתו לאחר הפיגוע; עוד נדרשת הכנה של חומרי הנפץ, מערכת ההפעלה של המטען ואמצעי לחימה נוספים כדי להוציא את הפיגוע לפועל.
עם גיוס המפגע מתחיל תהליך הכנה הכולל הכנה מנטאלית לצד תדרוך מבצעי שלו, בכלל זה אף ייתכן סיור מקדים לסביבת היעד שנבחר, ולבסוף הוצאה לפועל באמצעות חיבור המטען למפגע, והסעתו לנקודת השילוח. התשתית המבצעית, המודיעינית והארגונית הזו מחייבת פעילות ענפה המשאירה עקבות. אלה סיפקו לצה”ל ולשב”כ אפשרות לאסוף מודיעין מקדים, להעריך את האיום, ולפעול לסיכול הפיגוע באמצעות מגוון כלים. נוסף על אלה, קיימת התשתית הביטחונית בשגרה הכוללת את פעילות צה”ל במרחב, גדר ההפרדה, מחסומים וכדומה. כל אלה אפשרו הפחתה דרמטית של פיגועי ההתאבדות בין השנים 2001–2007. נדמה שכעת יש לחזור לכיווני פעולה אלה, לעדכן אותם וליישמם באופן שימנעו פיגועי התאבדות.
מתחילת המלחמה סוכלו יותר מ־1,100 פיגועים משמעותיים, ובהם פיגועי ירי, מטען, דקירה ודריסה ונעצרו כ-4,700 מבוקשים ברחבי יהודה ושומרון.[1] היקף הפיגועים נובע בין היתר גם מפעילות נחושה ושיטתית של איראן וחיזבאללה בקרב האוכלוסייה ביהודה ושומרון. גורמי ההכוונה של איראן וחיזבאללה העמיקו את אחיזתם ביהודה ושומרון והפכו לאחד הגורמים המובילים בהוצאה לפועל של פיגועים. הפעילות הזו כוללת הברחת אמצעי לחימה דרך ירדן, העברת כסף, ידע טכני ומודיעיני, כולל הדרכה להקטנת החתימה של תהליכי הוצאת הפיגועים לפועל. כל אלה יוצרים תשתית ענפה לפיגועים, וכעת גם ככל הנראה להתנעה מחודשת של פיגועי התאבדות.
פעילות גורמי הביטחון לגדיעת אפשרות ההתפתחות של פיגועי התאבדות מחייב שידוד מערכות רחב. פעילות זו מחייבת פעולה הכוללת כמה מרכיבים. הראשון שבהם נוגע למניעת הכנסה של אמצעי לחימה וכסף לתוך שטחי יהודה ושומרון (ובמקרים מסוימים גם לתוך שטחי מדינת ישראל). פעילות זו, המתבצעת בעיקר על ידי צה”ל בתמיכת שב”כ, מחייבת גם שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ירדן, ולעיתים גם של הרשות הפלסטינית. מערך ההברחות מירדן הינו רחב, וכיום ההתמודדות איתו הינה באמצעות מארבים, סיורים והקפצת כוחות לאור מודיעין עדכני. למרות כל המאמץ, ברור שהיקף התפיסות אינו מספק. בנוסף על מאמץ סיכול ההברחות, החלו בשבועות האחרונים (תחילת אוגוסט 2024) עבודות להקמת מכשול לאורך הגבול עם ירדן שמטרתו למזער את האפשרויות לעבור את הגבול ללא בקרה. כשיוקם המכשול ויעובה במערכות טכנולוגיות, בדומה לגבול עם מצרים, הוא יהווה רכיב חשוב בהתמודדות עם מגוון סוגי הטרור (וגם הברחות פליליות).
מרכיב נוסף במלחמה בטרור המתאבדים נוגע לגדיעה של יכולות ההכוונה של גורמים איראניים וגורמי חיזבאללה באמצעות פעולות סיכול גורמי ההכוונה בחו”ל. כך, פורסם לאחרונה (21.8.2024) שצה”ל חיסל את ח’ליל חסין חליל אל מקדאח, שהינו אחיו של מוניר אל מקדאח. שניהם גורמי הכוונה של חיזבאללה ואיראן שפעלו עבור משמרות המהפכה של איראן להכנסת אמצעי לחימה ובניית תשתיות טרור ביהודה ושומרון כדי להרבות בפיגועים.[2] לצד אלה נדרשת פעולה גם לאיתור והשמדת אמצעי לחימה הנמצאים בשטח.
אף שהרשות הפלסטינית תומכת בטרור ומממנת משפחות של מפגעים שנהרגו או שיושבים בכלא הישראלי, הרי שבמקרים מסוימים (בעיקר כשרצון השרידות של הרשות הפלסטינית גובר) ניתן לרתום אותה גם למאבק הסיכולי. דוגמה לכך ניתן לראות בדיווח (14.8.2024) שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים בג’נין איתרו מטען נפץ גדול ופוצצו אותו תוך ביקורת חריפה של חמאס על פעולתם.[3]
לאור האמור לעיל, טרור המתאבדים עלול לחזור לקדמת הבימה בשל גורמים אחדים. הראשון שבהם הינו הזמינות הרבה של אמצעי לחימה וחומר נפץ תקני, בעיקר בשל הברחות אמצעי הלחימה דרך ירדן, אם כי ניתן להניח שגם אמצעי לחימה מישראל מגיעים לגורמי טרור ביהודה ושומרון. הגורם השני הוא המוטיבציה הגבוהה להוציא פיגועים, לצד תסכול גדל מההצלחות המבצעיות של צה”ל לפעול במרכזי הערים ובמחנות הפליטים. לבסוף, המאמץ של איראן וחיזבאללה לייצר פיגועים מיהודה ושומרון ואף מקרב ערביי ישראל.
את תפיסת הסיכול הישראלית יש לתמוך באמצעות מגוון כלים נוספים: סגירת פרצות בגדר ההפרדה, החמרת הוראות הפתיחה באש על מי שמנסים לעבור את הגדר, החמרת הענישה כלפי המעורבים בהסעה, הברחה והלנה של שוהים בלתי חוקיים וכלפי אלה שהכניסו מחבלים לתוך ישראל. לצד אלה יש להעמיק את הפעילות המבצעית בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים. ישראל, שהשכילה בעבר להתמודד עם גלי פיגועי ההתאבדות, תשכיל גם עתה להתמודד עם הניסיונות לחדשם. כדי שהמחירים שישראל תשלם בתהליך הזה יהיו נמוכים, על גורמי הביטחון להתניע תהליך למידה מהיר של לקחי העבר, ויישום של תפיסת סיכול של טרור המתאבדים המותאמת לאתגרי ההווה מוקדם ככל האפשר.
[1] שירית אביטן כהן, במערכת הביטחון מעריכים: יותר מ־1,100 פיגועים סוכלו מתחילת המלחמה, ישראל היום, 19.8.2024.
[2] צביקה סגל, לבנון: חוסל מחבל שהכווין פיגועים ביו”ש בשירות האיראנים, אתר כל רגע, 21.8.2024.
[3] מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית, מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (20-13 באוגוסט 2024).
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire / Mohammed Turabi
