בעתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי ח"כ עמית הלוי נטען כי מערכת הביטחון מסכלת את האפשרות לקיים את החוק לגירוש מחבלים. בעתירה נכתב כך: "העתירה דנא עוסקת בשתי שאלות קרדינליות בחייה של אומה: האם החוק חל על נושאי החרב, והאם נושאי החרב יכולים לסכל חקיקה שאין הם מעוניינים ביישומה. תגובת המשיבים חושפת לעיני בית המשפט פרקטיקה מדאיגה ביותר של הודאה בדבר אי העברת מידע הנדרש לצורך קיום חיקוק, וכן החלפה, שלא כדין, של שיקול הדעת של הדרג המדיני בשיקול הדעת שלהם עצמם". בנוסף נכתב שם כי "מערכת הביטחון החליטה, במודע ובניגוד לדין, שלא להעביר את המידע נשוא העתירה לידי משרד הפנים. החלטה אשר מנוגדת להוראות המחוקק ופורמת את כפיפות מערכת הביטחון והרשות המבצעת לשלטון החוק ולעליונות המחוקק. כפיפות אשר מבטאת את ליבת הדמוקרטיה, הזכויות הפוליטיות והחירות אזרחית של אזרחי מדינת ישראל".[i]
העתירה הזו משקפת משבר חמור ביחסים שבין הדרג הממונה (צה"ל, שב"כ, פקידות מערכת הביטחון) לדרג הנבחר. המשבר הזה אינו חדש, והוא תולדה של תהליך רב-שנים שבמהלכו הופר האיזון ביחסים בין הדרג הצבאי והמדיני, שאמור להבטיח את עליונות הדרג המדיני הנבחר ואת כפיפותו המוחלטת של הדרג הממונה אליו. ניתן להביא לכך דוגמאות מספר. בעקבות פיגוע הגרזינים באלעד (5.5.2022) דרש בנט לחסל את יחיא סינואר. הרמטכ"ל אביב כוכבי הגיב אז במשפט הבלתי נתפס הבא: "אם אתה רוצה לחסל את סינואר – אתה צריך לשכנע אותי שזה מוצדק, כדי שאני אתמודד אחר-כך מול החיילים וההורים השכולים",[ii] משפט המעיד על עיוות ושיבוש חמור ביחסי הדרגים, ובמידה רבה על אובדן דרך מוחלט בהבנת מקומו של הצבא במדינה דמוקרטית.
יחסי הדרגים היו טעונים עוד טרם מלחמת חרבות ברזל לאחר שנה (2023) של סערה ציבורית גדולה בעקבות הרפורמה המשפטית שביקשה להוביל הממשלה, וההתנגדות הציבורית העצומה שעוררה. במהלך השנה הזו נבלע הצבא לתוך האירוע כשטייסי מילואים ומשרתי מילואים אחרים שנמנו עם המוחים, ובחלקם עם המובילים, נגד הרפורמה המשפטית, איימו בהפסקת התנדבות לשירות מילואים, שם קוד לסרבנות.[iii] הדרג הצבאי כשל בניהול האירוע וזוהה על ידי הדרג המדיני כמי שתומך במחאה ובסרבנים (בראייתו), ומשבר אמון של ממש נתגלע בין הדרגים.
משבר האמון קעקע את תשתית השיח הראוי בין הדרגים עד כדי סירוב של ראש הממשלה לאפשר לרמטכ"ל, לראש אמ"ן ולבכירי מטכ"ל אחרים להיפגש איתו ועם שרי הקבינט המדיני-ביטחוני כדי להציג בפניהם את הערכתם לגבי הסיכונים הביטחוניים שבהמשך מהלכי החקיקה של הרפורמה המשפטית. בהמשך להתנהלות הדרג הצבאי במהלך המחאה בשנת 2023, ביטויים נוספים למשבר הם החלטת הרמטכ"ל ושאר בכירי המטה הכללי להמשיך את שירותם בעקבות כישלון ה-7 באוקטובר, התבטאויות דובר צה"ל בהזדמנויות אחדות, שאף הובילו לאיום מרומז של שר הביטחון ישראל כ"ץ בנוגע לפיטוריו,[iv] והתנהלות לעומתית של הדרג הצבאי מול הדרג המדיני בסוגיית הסיוע ההומניטרי, בנוגע להחלת ממשל צבאי זמני ברצועת עזה ובנוגע להגדרת העדיפויות של מטרות המלחמה שלא בהלימה להגדרות הדרג המדיני. חשוב להדגיש שלא מדובר בהפרת הנחיות מפורשות של הדרג המדיני אלא בהכבדה, בהערמת קשיים ובעיצוב סיפר (נראטיב) בקרב הציבור באמצעות התבטאויות בכירי הצבא והדלפות, ששיבשו את יכולתו של הדרג המדיני לקדם את מטרותיו.
דוגמה בולטת לתופעה היא הצגת שחרור החטופים כמטרת המלחמה החשובה ביותר, בעוד שהדרג המדיני ביקש למנוע הסכם שיפגע בהשגת כל מטרות המלחמה ובכללן השמדת חמאס מבחינה צבאית ושלטונית. בדברים שנשא הרמטכ"ל בנאום חצי שנה למלחמה (ראה להלן) הצבא ביקש לקדם סיפר חלופי שלפיו יש לפעול לקידום הסכם, ובמקביל לנסות לתאם ציפיות עם הציבור בנוגע ליכולת למוטט את חמאס.
בהקשר זה בולטת התבטאות דובר צה"ל שאמר בריאיון לחדשות רשת (יוני 2024) כי "אף שצה"ל קרוב להכרעה צבאית של חמאס, אי אפשר להשמיד את ארגון הטרור… חמאס זה רעיון… מי שחושב שאפשר להעלים אותו הוא טועה… העניין שאפשר להשמיד את חמאס… זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור", התבטאות שגררה ביקורת שפירשה את הדברים כחולשה ותבוסתנות, לצד ביקורת על התערבות בתחום המדיני.[v] חידוד נוסף לעמדת צה"ל בנושא באה לידי ביטוי בדברים שאמר דובר צה"ל (25.8.2024): "אנחנו מחויבים למטרת מלחמה אחת ומרכזית: השבת החטופים". הדברים עוררו תגובות במערכת המדינית כי הבחירה של דובר צה"ל להזכיר בהצהרתו רק מטרת מלחמה אחת, תוך התעלמות מיתר מטרות המלחמה, היא בניגוד גמור להגדרות והנחיות הדרג המדיני. לשכת ראש הממשלה הקפידה לקבוע כי הקבינט המדיני-ביטחוני הגדיר כאחת ממטרות המלחמה את השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. צה"ל מחויב לכך.
הדברים ביססו את הרושם שהצבא רואה את עצמו כמי שמגן על המדינה מפני התנהלות לא אחראית או שגויה של הדרג המדיני, גם במחיר ערעור על עליונות הדרג המדיני, ובמקרים מסוימים אף כשומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית, כך למשל בפרשנויות מחמירות של הפרקליטות הצבאית את הדין הבינלאומי, ולעיתים גם שנויות במחלוקת בהינתן פרשנותם של מומחים משפטיים אחרים.
ביטוי מובהק לעוצמת המשבר נחשף במהלך מלחמת "חרבות ברזל" כאשר מפקד אוגדה, תא"ל דן גולדפוס, בנאום מצולם שתוכנן מראש ונקרא מהכתב, ביקר את הדרג המדיני באופן מחוצף ומתריס, כשקרא לו להיות ראוי לקציני הצבא ולחייליו ולהקרבתם.[vi] גולדפוס לא מעד וזו לא הייתה שגיאה בתום לב, אלא התבטאות מחושבת. התרסתו כלפי הדרג המדיני היא בחזקת שיבוש נוסף ביחסי דרג מדיני – דרג צבאי, שממילא היו כבר משובשים. תא"ל גולדפוס אומנם ננזף, אך קידומו המהיר לדרגת אלוף הוא ביטוי לחוסר המשמעות של הנזיפה הרפה שהוא קיבל בהתייחס לחומרת הפגיעה ביחסי הדרגים ובסדר הדמוקרטי המתחייב. יש בכך משום מסר בדבר שוליות המעשה ומשמעויותיו, והתעלמות הדרג המדיני מן המהלך משדרת חולשה של הדרג המדיני והפיקוח האזרחי.
החריגה של הדרג הצבאי מגבולות מרחבי אחריותו המקצועית ומחויבותו המוחלטת לדרג המדיני הנבחר באה לידי ביטוי גם כאשר האמריקאים ניסו לתקוע טריז בין הממשלה לרמטכ"ל, או למצער לאסוף מידע ישירות מצה"ל. הדוגמה הבולטת הייתה כאשר בלינקן ביקש להיפגש בארבע עיניים עם הרמטכ"ל.[vii] קשה להניח שבקשה זו באה ללא תיאום מוקדם עם הרמטכ"ל, בייחוד לאחר שפורסם שהיו פעמים שמזכיר המדינה האמריקני הגיע לארץ והרמטכ"ל ביקש לתדרך אותו.[viii] בכל המקרים האלה ראש הממשלה לא אפשר את הפגישה. לעומת זאת, המפגשים עם קציני CENTCOM האמריקאים והשתתפותם בדיוני המטכ"ל היו שונים במהותם מאחר שהתבצעו בדרג הצבאי והמקצועי.
במהלך המלחמה פעל הצבא בגיבוי שר הביטחון (ח"כ יואב גלנט) באופן לעומתי ומתריס כלפי הדרג המדיני, ובמשתמע, פעולותיו והתבטאויות בכיריו הקשו על הדרג המדיני לקדם את מטרותיו.[ix] אף ששר הביטחון גלנט היה חלק מהדרג המדיני, הרי שבפועל הוא גיבה באופן מוחלט את הרמטכ"ל ואת צה"ל במגוון נושאים שהיו בניגוד לעמדות קבינט המלחמה. למשל החלטתו להתנגד לחלוקת הסיוע האזרחי על ידי צה"ל או לממשל צבאי ברצועה, כמו גם עמדתו בנושא הנוכחות בציר פילדלפי בניגוד לעמדת הקבינט. בדיון בוועדת החוץ והביטחון (12.8.2024) אמר שר הביטחון את הדברים הבאים: "אני שומע את תופי הטם-טם ואת הקשקוש הזה על הניצחון המוחלט. חבל שבחדר לא הפגינו את אותו האומץ". ראש הממשלה אמר בתגובה כי שר הביטחון: "מאמץ נרטיב אנטי-ישראלי". התנהגותו של שר הביטחון הייתה גם על רקע התחרות הפוליטית בינו לבין רוה"מ.
עוד דוגמה לכך הייתה הדלפה שבאה ממערכת הביטחון בעקבות דרישת הקבינט לבחון ממשל צבאי ברצועת עזה.[x] דוגמה נוספת הייתה התבטאות של הרמטכ"ל הלוי בנאום לציון חצי שנה לפרוץ המלחמה, שבו לחץ למעשה על הממשלה בנושא עסקת חטופים כשאמר שהמטרה החשובה ביותר היא החזרת החטופים. באמירתו זו החליש את עמדת ראש הממשלה במהלך ימים רגישים שבהם הציב ראש הממשלה עמדות קשוחות.[xi]
עם כניסתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ לתפקידו התרחשו עימותים מספר בינו לבין הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי. כך, למשל, החלטת שר הביטחון להשהות את מינויי הרמטכ"ל עד לסיום תחקירי המלחמה, ודרישתו הפומבית של שר הביטחון מהרמטכ"ל לסיים את התחקירים האלה עד סוף חודש ינואר 2024. הבולט שבעימותים התרחש לאחר שדובר צה"ל ביקר את שר הביטחון על בחירתו לנהל את הדו-שיח עם הרמטכ"ל ולהשמיע את ביקורתו באופן פומבי באמצעות התקשורת ולא בשיח ישיר עם הרמטכ"ל בחדרים סגורים, זאת כשברור לכול שהדברים נאמרו בהוראת הרמטכ"ל. סדרת העימותים, שהיו חשופים לזירה הציבורית, הובילה למשבר אמון עמוק בין השניים, ולמעשה בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. מאחר ששר הביטחון פעל בגיבוי מוחלט של ראש הממשלה ומהלכיו נתפסו בעיני הציבור והצבא כמייצגים את עמדת הדרג המדיני כולו, הדבר הוביל בסופו של דבר להודעת ההתפטרות של הרמטכ"ל.
המתח בין הרמטכ"ל לדרג המדיני השתקף גם בתוך הצבא כשנשמעו קולות ביקורתיים מתוך הצבא נגד הרמטכ"ל. למשל המכתב של סגן הרמטכ"ל, אמיר ברעם, שביקש לסיים את תפקידו בביקורת מרומזת על הרמטכ"ל.[xii] חשוב להדגיש שמשבר האמון בפיקוד הבכיר של הצבא היה קיים והתפתח כבר בחודשים הראשונים למלחמה. אחד מביטוייו הבולטים היה בחוסר האמון של מערך המילואים בפיקוד הבכיר של צה"ל כפי שבא לידי ביטוי בסקרים שעסקו בנושא (58% ציינו שמידת האמון שלהם ברמטכ"ל הייתה נמוכה ונמוכה מאוד).[xiii]
המשבר הזה הוא תולדה של כמה עשורים, אולם המיוחד הוא התגברותו בימים אלה, בעת מלחמה רב-זירתית, כאשר מדינת ישראל עדיין לא השלימה את השגת כל מטרות המלחמה. ישראל עדיין ניצבת בפני האתגר המשמעותי של איראן גרעינית, ונדרשת לתיאום הדוק עם הממשל האמריקאי החדש ולבנות את יכולותיה לתקיפה נדרשת באיראן. בנוסף, הטרור בשטחי יהודה ושומרון נגד תשתיות טרור מתרחבות ומתבססות, גם בזכות סיוע איראני באמל"ח ובכסף, לצד התעצמות האתגר שעלול להתפתח מהשלטון הג'יהדיסטי החדש בסוריה וההשפעה המתעצמת של טורקיה בה; מול עוצמת האיומים והאתגרים האלה מתחייבת הרמוניה ביחסים שבין הדרג הצבאי למדיני ונדרש שיתוף פעולה מלא ביניהם.
שיתוף הפעולה בין הדרגים הכרחי לצורך עיצוב אסטרטגיות בהתייחס למנעד האתגרים והאיומים. הרמוניה אין פירושה הסכמה, אלא יכולת לנהל מרחב שיח פתוח המאפשר תהליך למידה משותף ותשתית חיונית עבור הדרג המדיני הנבחר לצורך גיבוש האסטרטגיה האפקטיבית למימוש התכלית המדינית הרצויה בעיניו. ובכל מקרה, הדרג הצבאי במדינה דמוקרטית לעולם כפוף לדרג המדיני ולהנחיותיו. השיח בין הדרגים צריך להתנהל כשיח פתוח ונטול היררכיה, שבמסגרתו נוצר ידע חדש בתהליך למידה הנשען על חיכוך בין החשיבה הצבאית לחשיבה המדינית וסופו בהגדרת מטרות המלחמה, התכלית המדינית האסטרטגית והנחיות הדרג המדיני, שאותן הדרג הצבאי חייב למלא.
התשתית המעורערת של השיח בין הדרגים הקשתה על הדרג המדיני להוביל למימוש אפקטיבי של התכלית האסטרטגית להבנתו ולהתפתחותה, זאת בשל מה שנתפס בעיני הדרג המדיני כלעומתיות בהתנהלות הדרג הצבאי מול הדרג המדיני. הדרג המדיני לא נהג בתקיפות הנדרשת ולא פעל מכוח סמכותו לחייב את הצבא לפעול באופן המקדם את התכלית המדינית של המלחמה להגדרתו ולשיטתו. המציאות הזו העכירה עוד יותר את היחסים בין הדרגים והוסיפה על המתח שביניהם, כשמשבר האמון מתרחב ומעמיק.
המתח ומשבר האמון בין הדרגים גלשו גם ליחסים שבין ראש הממשלה לשר הביטחון יואב גלנט, כשהאחרון, למרות היותו חלק מהדרג המדיני, נתפס בעיני ראש הממשלה כמזוהה באופן מוחלט עם הצבא, לעומתי בהתנהלותו ואפילו חותר תחתיו במקרים מסוימים. הדברים התבטאו, בין היתר, במגעיו של גלנט עם הממשל האמריקאי, שהיה ביקורתי מאוד כלפי ראש הממשלה ואף פעל באופן שנתפס כניסיון להדחתו.
המתח הפוליטי בין ראש הממשלה נתניהו לבין שר הביטחון גלנט הוזן על ידי המתח בין הדרג המדיני והדרג הצבאי. כל אלו הרחיבו את הפערים, שיבשו באופן בולט את השיח ביניהם, וחמור מכול, שׁחקו את מהות האחריות המשותפת כנדבך יסוד ביחסים תקינים בין הדרגים. העדר שיח פתוח בין הדרגים והמתח ביניהם גרמו גם לשיבוש של תהליך הלמידה ושל היכולת לגבש תמונת מציאות על בסיס ראייה משותפת ומוסכמת, מה שהקשה על גיבוש אסטרטגיה על בסיס ההתפתחויות והמגמות של המלחמה המתרחבת. המתח לא שירת את התכלית המדינית הרצויה בעיני הדרג המדיני הנבחר.
לדרג המדיני, ובעיקר לראש הממשלה, אחריות רבה למשבר הזה. בתהליך רב-שנים אׅפשר הדרג המדיני לצבא להיכנס למרחבים לא לו (מדיני, כלכלי, יחסי חוץ ועוד) תוך שהוא מכניס שיקולים זרים לתוך התכנון והעשייה הצבאית. העובדה שצה"ל, ולא בפעם הראשונה,[xiv] פעל באופן שאינו הולם תמיד את הנחיות הדרג המדיני (לדוגמה בכל הקשור להקמת ממשל צבאי ברצועה) כשראש הממשלה מאפשר את התופעה הזו, הינה כשל חמור. הגיבוי הבלתי מעורער שניתן לצה"ל על ידי שר הביטחון הגביל מאוד את יכולת הדרג המדיני לאכוף את מרותו על הצבא. רק לאחר פיטורי שר הביטחון גלנט החלה ראשיתו של תהליך תיקון, כשלדרג המדיני אחריות גוברת לתיקון המצב. לרמטכ"ל הנכנס יש אתגר חשוב ביותר בכל הנוגע להאצת תהליך זה ומיסודו. תפקידו יהיה לפעול לנרמול היחסים בין הדרגים והחזרתם לאיזון הנכון, כשהצבא מתכנס למרחבי אחריותו המקצועית, מנתק את מפקדי צה"ל מעיסוק בנושאים שאינם צבאיים,[xv] ממקד את העשייה בבניין הכוח ובהפעלתו, ומממש את כפיפותו
[i] אברהם בלוך, דיון בבג"ץ: מדוע מערכת הביטחון מסכלת אפשרות לגרש מחבלים? מעריב, 3.2.2025.
[ii] כוכבי נגד בנט, זמן אמת, כאן 11, 9 במרץ 2024.
[iii] תופעה זו נותחה בהרחבה במאמר של קובי מיכאל וגבי סיבוני, צה"ל והמחאה: צבא הגנה לישראל ולא "צבא הגנה לדמוקרטיה", INSS, 3 בספטמבר 2023.
[iv] כך למשל התבטאותו של דובר צה"ל נגד "חוק פדלשטיין", שהובילה להתנצלותו הפומבית ולהתנצלות נוספת בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. התבטאות מתריסה נוספת הייתה בעניין הנחיית שר הביטחון לאפשר למבקר המדינה לנהל את הבדיקה בנוגע ל-7 באוקטובר, אז אף נרמז בתגובת שר הביטחון איום בנוגע לפיטוריו. להרחבה ראו: יואב זייתון, מחדל 7/10 במוקד: העימות החריף בין כ"ץ לרמטכ"ל וההודעה החריגה של צה"ל, YNEY, 8 בינואר 2025.
[v] עידית שפרן גיטלמן, סוגיית השבויים והנעדרים במשך המלחמה – עמדות הציבור, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 6 פברואר 2025.
[vi] ראה גבי סיבוני וקובי מיכאל, דברי תא"ל גולדפוס הם ביטוי נוסף לשיבוש ביחסי הדרגים בישראל, מכון משגב, 18 במרץ 2024.
[vii] איתמר אייכנר, בלינקן תכנן להיפגש עם הרמטכ"ל בנפרד, לשכת נתניהו התנגדה, YNET, 7 בפברואר 2024.
[viii] איתי אילנאי, המבצעים הדרמטיים שבהם עדכנה ישראל את ארה"ב – ואלה שלא, ישראל היום, 16 בינואר 2025.
[ix] אנה ברסקי, בנצי רובין, גלנט קרא לבטל החלטת הקבינט – בממשלה תקפו: "איבד את זה, לשקול הדחתו", מעריב, 1 בספטמבר 2024.
[x] איתמר אייכנר, 5 אוגדות יוצבו בעזה, התקציב – 20 מיליארד בשנה: מחיר ממשל צבאי ב"יום שאחרי", 17 במאי 2024.
[xi] עקיבא ביגמן, החתרנות המדינית של הרצי הלוי, אתר מידה, 19 בנובמבר, 2024.
[xii] רונן ברגמן, סגן הרמטכ"ל ביקש לסיים את תפקידו בחודש הבא: "חש שיכולתי לתרום מוגבלת", YNET, 10 בינואר 2025.
[xiii] גבי סיבוני וקובי מיכאל, הסדק המתרחב – משבר האמון של אנשי המילואים בפיקוד העליון של הצבא, מכון משגב, 29 באוגוסט 2024.
[xiv] כך למשל אי-מימוש הנחיות הדרג המדיני בחודשי האינתיפאדה הראשונים ברצועת עזה תחת אהוד ברק כראש הממשלה ושר הביטחון. סגן השר אפרים סנה אף הזהיר את ראש הממשלה ברק מפני חומרת העניין. להרחבה בעניין ראו: קובי מיכאל, בין צבאיות למדינאות, אוניברסיטת תל אביב, 2008.
[xv] כך למשל ראוי לבחון את שיוכו או מקומו של המתפ"ש, שלמרות היותו כפוף לשר הביטחון מופעל למעשה על ידי הצבא, מעורב בעשייה הצבאית ומשפיע בהכרח על החשיבה הצבאית ועל תהליכי קבלת ההחלטות בכל הנוגע לזירה הפלסטינית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire / Maayan Toaf Israel GPO
