נדמה שלבחירות הקרבות בארצות הברית תהיה השפעה דרמטית על מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. אחד מיסודות תפיסת הביטחון של ישראל היה שימור תמיכה חוצת מפלגות בארצות הברית. כך גם בתקופות שהיו בבית הלבן ממשלים פחות אוהדים את ישראל. ישראל השכילה כל השנים לתמרן בין הגורמים השונים כדי להמשיך וליצור קונצנזוס לגבי הצורך לסייע צבאית ודיפלומטית לישראל.
כמובן התמרון הזה לא תמיד הצליח. למשל הימנעות ארצות הברית בשלהי כהונתו של אובמה (דצמבר 2016) להטיל וטו על הצעת ההחלטה של מועצת הביטחון נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון, זאת כשבפועל ארצות הברית הובילה מאחורי הקלעים את ההחלטה הזו. היו כמובן גם משברים עם ממשלים רפובליקאים, לדוגמה במהלך ההערכה מחדש ב-1975בתקופת הנשיא ג’ראלד פורד. אולם, נדמה שישראל הצליחה לתמרן ולשמור על תמיכה סבירה בקרב הממשל ובית הנבחרים.
אירועי השבעה באוקטובר פוצצו מורסה שהייתה כנראה חבויה במשך שנים, לא רק בארצות הברית אלא גם במדינות רבות באירופה. גל אנטישמיות ומחאות נגד ישראל שטף את הרחובות בתביעה שארצות הברית תחדל לסייע לישראל במלחמתה נגד הציר הרדיקלי, זאת אף על פי שבסקרים רבים ניתן לראות תמיכה רחבה של הציבור האמריקאי בישראל. גם באשר לפעילות הצבאית ניתן לראות תמיכה רחבה. סקר של מכון גאלופ (יוני 2024) אף הראה עלייה של התמיכה בפעולות ישראל מסקר קודם שבוצע במרץ 2024 (42% תמיכה ביולי לעומת 36% תמיכה במרץ).[1]
התנהלות ממשלו של ביידן במהלך המלחמה הרחיבה את הבקיעים בין הממשל האמריקאי לבין הממשלה בישראל. אלה באו לידי ביטוי בלחץ האמריקאי להפסיק את המלחמה ולמעשה להותיר את חמאס כשליט בעזה, לחץ להימנעות מהשלמת הפעולה ברפיח, לצד ניצול של סוגיית החטופים כדי להביא להפסקה של המלחמה, והסוגיה החמורה ביותר הייתה עצירת משלוחי תחמושת בזמן שישראל נתונה במשבר ביטחוני מהחמורים בתולדותיה. נדמה שבכך שבר ממשל ביידן כמה מוסכמות יסוד בקשר למחויבותה של ארצות הברית לביטחונה של ישראל.
ביידן כבר לא יתמודד בבחירות הקרובות, וככל הנראה קמלה האריס תחליף אותו כמועמדת של המפלגה הדמוקרטית. אם היא תזכה בבחירות ניתן לצפות לשינויים עמוקים בכל הקשור לסיוע האמריקאי לישראל. לא רק בנושא הסיוע הצבאי, אלא בעיקר בשינוי תפיסה של הממשל כלפי ישראל. השינוי הוא נגזרת מהבנתה את מהות העימות במזרח התיכון וההערכה של השפעתו על העולם בכלל, ועל ארצות הברית בפרט.
אף שלהאריס קשרים עמוקים עם השדולה היהודית בארצות הברית הרי שבנאומה במרץ 2024 הייתה הראשונה לקרוא להפסקת אש מיידית בעזה, תוך שהיא מהדהדת את הסיפר של חמאס בנושא המשבר ההומניטרי בעזה והצורך להגדיל את הסיוע. אם היא תיבחר עמדתה כלפי ישראל צפויה להיות חמורה (לישראל) מזו של ביידן. צפוי שהיא תלחץ על ישראל באמצעות מגוון הכלים שיהיו לה, כולל פגיעה בסיוע הצבאי. דבריה גם מבטאים שינוי עמוק בחלקים של המפלגה הדמוקרטית. אחרי הפגישה עם נתניהו בוושינגטון (25.7.2024) היא נמנעה מלראות בעימות בעזה ביטוי לתחרות בעולם בין ארה”ב לבין יריבותיה. תפיסתה עלולה להשפיע על המשך הסיוע לישראל. הסכם הסיוע הצבאי לישראל יפוג בשנת 2028, ואם האריס תיבחר לא ברור איך היא תחליט להאריכו (אם בכלל). מאז הנשיא אובאמה יש נטייה במפלגה הדמוקרטית להימנע מלראות את איראן כמקור חוסר היציבות במזה”ת. האריס קרובה לעמדה זאת. כך גם בהקשר של תוכנית הגרעין האיראנית. תפיסתה של האריס תמשיך כנראה את הקו של אובמה בניסיון לייצר הסכם כלשהו ולהימנע מכל עימות מול המשטר השיעי בטהרן.
לעומת זאת, דומה שאין ויכוח שממשלו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ היה בין האוהדים ביותר לישראל. במהלך כהונתו הוא ביצע סדרת פעולות ששינו דרמטית את מיצובה של ישראל באזור. די אם נזכיר את העברת השגרירות לירושלים ואת ההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. המחויבות של ממשל טראמפ אפשרה את גיבוש הסכמי אברהם, שבתורם יצרו את המצע להתנעת תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית. לא ברור כלל כיצד ינהג הממשל השני של טראמפ אם ייבחר. במפלגה הרפובליקנית יש קריאות לבדלנות. הגדיל לעשות טראמפ כשקרא בעצרת בחירות (בדרום קרוליינה) להמיר את סיוע החוץ של ארצות הברית בהלוואות. אף שלא הזכיר את ישראל בהקשר הזה, לא ברור כלל כיצד ינהג ממשל בראשותו בנושא חידוש הסכם הסיוע האמריקני לישראל.
בריאיון לרשת פוקס (25.7.2024) אמר טראמפ כי “על ישראל לסיים את המלחמה עם חמאס מהר ולהחזיר את החטופים”. אמירה זו הכניסה ממד אי-ודאות נוסף לחששות מגחמות של טראמפ בניהול מדיניות החוץ האמריקאית מול ישראל, אם כי ניתן לשמוע אותה גם כקריאה לאפשר לישראל להשלים את המלאכה במהירות, מה שגם ישראל מבקשת. באשר לאיראן, טראמפ אומנם עזב את ההסכם של 2015, אבל הוא גם נמנע מלהפעיל כוח כדי לעצור או לדחות בכמה שנים את התהליך שבו איראן חותרת אל נשק גרעיני.
לצד אלה, עומדת גם השאלה לגבי תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית. נדמה שתהליך זה לא יוכל להבשיל בחודשים שנותרו לממשל ביידן. ייתכן שהתהליך הזה, המתבסס על הסכמי אברהם, ייאלץ להמתין לשובו של טראמפ לבית הלבן.
הפער בין שני המועמדים ברור לעין. גם אם הממשל של האריס ימתן במעט את גישתו המסויגת (שלא לומר העוינת) כלפי ישראל, הרי כיוון הדברים ברור ומשמעותו בעייתית מאוד לישראל, בעיקר בשל התפיסה האסטרטגית הכוללת לסכסוך עם הציר הרדיקלי שישראל נמצאת בחזיתו. ממשל טראמפ, לעומת זאת, עשוי להיות ידידותי יותר כלפי ישראל. אולם גם ממשל זה עלול להערים קשיים על ישראל בהקשר הפלסטיני. היבט נוסף בפער שבין שני המועמדים נוגע לתפיסת הציר הרדיקלי את מחויבות ארצות הברית לישראל. עמדתו של ממשל ביידן, ויחד איתו של האריס, סיפקה רוח גבית לאיראן ולשליחים שלה בכלל, ולחמאס בפרט. היא יצרה מרחב נוחות אסטרטגי לאויבי ישראל והמערב, וגם לדחות כל עסקה בנושא סיום המלחמה בעזה והחטופים.
מדינת ישראל, הנשענת על סיוע ביטחוני אמריקאי, נדרשת לתמרן בין כוחות אדירים ומנוגדים בארצות הברית. לא ברור כלל כיצד (אם בכלל) יחודש הסכם הסיוע עם ישראל בכל ממשל עתידי בבית הלבן. אולי בשלה העת לבחון התנתקות הדרגתית מהסיוע הזה. יש לבחון באיזו מידה עלותו של הסיוע הזה גוברת בטווח הארוך על התועלת שהוא מספק למדינת ישראל. הסיוע מייצר תלות בעייתית של ישראל בארצות הברית, ואף פוגע בתעשייה הביטחונית הישראלית (לאחר שהסכם הסיוע הקודם מפסיק בהדרגה את ההמרה של חלק מהסיוע לשקלים). כשישראל החליטה בסוף שנות התשעים להתנתק מהסיוע האזרחי שקיבלה, תרם הדבר לחיזוק הקשרים ולחיזוק השותפות האסטרטגית עם ארצות הברית.
ישראל מוצאת עצמה בין הפטיש לסדן בקשר למנעד רחב של נושאים: תפיסת האיום האיראני (הגרעיני והקונבנציונלי) ומשמעותו האזורית והעולמית, המלחמה בעזה, החסימה שמפעילים החות’ים על הסחר העולמי ועל הסחר לישראל, המענה מול איום חיזבאללה, ולבסוף נוסחת “שתי המדינות” הבעייתית מאוד. על רקע כל אלה ישראל נדרשת לתמרן כדי לוודא שהיא ממשיכה לקבל סיוע צבאי ותמיכה דיפלומטית הנדרשים כל כך להשלמת הלחימה. לבסוף, נדמה שלכול נהיר שרק ישראל תוכל למנוע או לעכב את תוכנית הגרעין של איראן. ישראל תהיה חייבת לייצר חזית תמיכה רחבה בקרב כל המפלגות בארצות הברית למניעת ההשלמה של תוכנית הגרעין של איראן. זאת ברוח הדברים שאמר כבר צ’רצ’יל בעבר לאותם אמריקאים: “תנו לנו את הכלים ואנחנו נסיים את העבודה”. זה צריך להיות היעד מול הממשל האמריקני הבא.
[1] Sarah Fortinsky, Support for Israeli military campaign in Gaza ticks up in U.S.: Gallup, The Hill, 10 July 2024.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire / Kenny Holston
