בימים האחרונים מתגבר השיח על הסדרה בלבנון. פרסום (18.11.2024) מעלה את הפרטים הבאים על אודות ההסדרה המסתמנת:[1] נסיגה של צה"ל מהמרחבים שבהם פעל בדרום לבנון, יישום החלטת האו"ם 1701 שעיקרה איסור פעולה ונוכחות של חיזבאללה מדרום לליטני, קביעת מנגנון אכיפת ההסכם באמצעות ועדה בינלאומית שתפקח על יישום ההחלטה, והבנה שצה"ל יוכל לפעול כאשר הוועדה לא תצליח בפעולתה. בראש הוועדה יעמוד גנרל אמריקאי וייכלל בה גם גנרל צרפתי. במסגרת ההסכם המתגבש, צבא לבנון ייכנס לדרום לבנון בכמה שלבים ויהיה הגורם היחיד, יחד עם כוח יוניפי"ל שיתוגבר, הרשאי לפעול במרחב לאכיפת ההסכם. נוסף לכך, תחודש הוועדה המשולשת (ישראל, לבנון ויוניפי"ל) כדי לדון בטענות חיזבאללה לתיקוני גבול ב-13 נקודות.
כניסת צה"ל לכפרי הקו הראשון והשני הראתה את עוצמת בניין הכוח והאיום שבנה חיזבאללה במהלך השנים. חיזבאללה בנה בהכוונה איראנית תשתיות טרור בתוך מנהרות גדולות שבהן אוחסנו אמצעי לחימה בהיקפים עצומים. אמצעים אלה נועדו לאפשר לכוחות רדואן לפלוש לגליל, לכבוש יישובים ומחנות צה"ל ולפגוע באזרחים, בדומה לאירועי ה-7 באוקטובר 2023. ממידע מודיעיני שנאסף עולה כי תוכננה פלישה של כעשרת אלפי מחבלים בשלב ראשון, ובהמשך עוד עשרות אלפים. תשתיות אלה נבנו ללא הפרעה תחת עינם של כוחות יוניפי"ל וצבא לבנון. אף שצה"ל פועל בימים אלה לאתר ולהשמיד את תשתיות הטרור האלה, ברור לכול שהמודיעין שבידי צה"ל הינו חלקי וכי תיתכנה עוד מנהרות ותשתיות רבות שטרם נמצאו וטופלו בכפרי המגע לאורך הגבול.
זאת ועוד, חיזבאללה בנה תשתיות טרור רבות בעומק המרחב מדרום לליטני, ואף מצפון לו. תשתיות אלה טופלו עד עתה באופן חלקי ביותר רק באש. תשתיות אלה תמשכנה להתקיים ולא יימצא הגורם שיפעל בנחישות לפרק אותן. המחשבה שצבא לבנון וכוח יוניפי"ל יפעלו כדי לפרק את התשתיות האלה – אין לה על מה להסתמך. הגורם היחיד שיוכל לפרק את תשתיות הטרור הינו צה"ל.
בשנת 2015 פרסם צה"ל מפה המראה פירוט של חלק מתשתיות חיזבאללה במרחב המזרחי של דרום לבנון (ראו המפה להלן). ברור שבמהלך השנים האחרונות הגדיל חיזבאללה את היקף התשתיות בכפרים ובמרחב דרום לבנון. היקף ופרישת תשתיות הטרור מראה עד כמה המשימה הזו מורכבת ומסובכת. קשה להניח שצבא לבנון וכוחות יוניפי"ל יכולים לעמוד במשימה. יש לזכור גם שבצבא לבנון יש יחידות שיעיות, וחלקן שיתפו פעולה עם חיזבאללה לאורך השנים. לא ניתן לזהות בצבא מוטיבציה כלשהי לטפל בפירוק תשתיות חיזבאללה במרחב.
בהעדר נוכחות של צה"ל במרחב, נקבל חזרה באופן הדרגתי את תושבי הכפרים השיעים בדרום לבנון, ואיתם גם אנשי חיזבאללה שייטמעו באוכלוסייה ובכפריים ויוכלו לחזור לסורם ולבנות תשתיות טרור. אכן, מייד עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון בעקבות החלטה 1701 משנת 2006 החל חיזבאללה בהפרה שלה בחסות הכפרים השיעיים.
מנגנון האכיפה המוצע כעת כולל ועדה שמטרתה לאכוף את מניעת הפרת ההסכם על ידי חיזבאללה. כבר למדנו מלקחי העבר (לדוגמה, הוועדה שקמה בעקבות הבנות מבצע "ענבי זעם") שאין לוועדה שכזו כל סיכוי להיות יעילה. מדינת ישראל תמצא עצמה בוויכוחים אינסופיים עם חברי הוועדה על הפרשנות לאירועים. הוועדה הזו גם תגדיל את המתח בין ישראל לשאר חברי הוועדה, בהם נציגי ארצות הברית וצרפת.
כל מנגנון יידרש לטפל בשלושה מרחבי פעולה: הראשון הוא כניסת אמצעי לחימה לתוך לבנון, הן בנתיב היבשתי מסוריה והן בנתיבי האוויר והים. השני הוא השמדת תשתיות טרור קיימות בכל לבנון, ובייחוד בדרום לבנון. ולבסוף, המנגנון צריך למנוע את החזרה של מחבלי חיזבאללה למרחב דרום לבנון. נדמה שבכל שלושת המרחבים האלה תהיה ידה של ישראל על התחתונה, כשאיראן תפעל במלוא העוצמה לשקם את חיזבאללה ולהחזירו להיות אבן הראשה באסטרטגיה שלה להשמדת ישראל ולהגנה על תוכנית הגרעין שלה.
כלל לא ברור האם וכיצד יוכל מנגנון האכיפה הזה להיות מופעל גם כדי להשמיד תשתיות טרור. האם הציפייה היא שצבא לבנון ויוניפי"ל ייכנסו לכפרים, יחפשו תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע וישמידו תשתיות אלה? נדמה שכולם יודעים שתרחיש זה אינו סביר. המשמעות הינה שבמרחב ייוותרו מאות אתרי טרור שלא יטופלו ויאפשרו התארגנות מחודשת של חיזבאללה. האם ישראל תוכל להשמיד תשתיות טרור אלה מהאוויר כאשר פעולה שכזו מחייבת פינוי אוכלוסייה לשם הגנתה? נדמה שגם כאן התשובה ברורה. ישראל לא תוכל לפעול נגד התשתיות האלה באופן שיטתי מרחוק, מה גם שקשה לדמיין לגיטימציה לפעולה שכזו.
לפני ימים מספר פורסם שנעשה ניסיון לשלב את רוסיה בהסכם ההסדרה.[2] לפי הפרסום, בכיר בקרמלין אישר שאומנם רוסיה לא תפעל בתוך לבנון אולם היא תסייע בעצירת חימוש מחדש של חיזבאללה. רוסיה, כך פורסם, תפעל מול סוריה למניעת הברחות נשק לחיזבאללה, ותפעיל לחץ על נשיא סוריה בשאר אל-אסד שימנע מעבר חימוש איראני בשטחו. הרעיון הזה מזכיר מאוד את ההסכם שנחתם בין ישראל למצרים בחסות ארצות הברית ומדינות אירופה אחרי מבצע "עופרת יצוקה" בחורף 2008-9, הסכם שמטרתו הייתה למנוע הברחות אמל"ח לעזה דרך מנהרות מתחת לציר פילדלפי ומעבר רפיח. את היעילות של ההסכם הזה כולנו כבר יודעים. חמאס התחמש עד צוואר קודם שיצא למתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר. גורל דומה צפוי לניסיון לתת לאחרים למנוע מעבר אמצעי לחימה בין סוריה ללבנון.
הכרעת חיזבאללה עוברת דרך פגיעה קשה בפטרון האיראני. השינוי האסטרטגי הנדרש מחייב פגיעה בתוכנית הגרעין של איראן, כמו גם ערעור יציבות השלטון באמצעות לחץ על הכלכלה האיראנית, פגיעה בתשתיות חשמל ותזקיקים ובסמלי שלטון. את זאת נדרש כמובן לבצע תוך תיאום הדוק עם ממשלו של טראמפ.
עוד נכונו ימים קשים לישראל מול ממשלו של ביידן. רצוי להשהות כל ניסיון הסדרה שיוביל לעימות נוסף עם חיזבאללה בעתיד הלא רחוק. אל לה לישראל להתפתות לשקט בטווח הקצר כשלכול ברור שחיזבאללה יצליח להתחמש ולחדש את האיום תוך שנים מספר.
ההיענות להצעה לשקט בטווח הקצר דומה למתן משכך כאבים לחולה סרטן. מדינת ישראל אינה יכולה לסמוך על מדינות אחרות כדי לשמור על ביטחונה. ישראל לא הזמינה את מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, אולם משזו התרחשה עליה לנצל את ההזדמנות האסטרטגית שנוצרה עד תום. כל דיון על הסדרה יוכל לבוא רק לאחר הכרעת חיזבאללה, לפחות במרחב שמדרום לליטני (ובחלק מהמקומות גם מצפון לליטני). זאת כשבכל הסדרה, ישראל תהיה חייבת לייצר מרחב חיץ ביטחוני ריק מאוכלוסייה שיעית עד לליטני. עד מתי? עד שחיזבאללה יפורק לגמרי מנשקו בכל לבנון.
[1] ספיר ליפקין, מאמצי ההסדרה מגיעים לנקודת הכרעה: עקרונות ההסכם המסתמנים, ותשובת חיזבאללה, N12, 18.11.2024.
[2] עמיחי שטיין, בכיר בקרמלין על המגעים עם לבנון: "מוכנים לסייע", רשת כאן, 11.11.2024.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Middle East Images
