חיסולו של יחיא סינואר (16.10.2024) היה רגע השיא בפעילות לפגיעה בפיקוד הבכיר של חמאס. אולם, אף שלחיסול הזה משמעות סמלית גדולה, הרי שאין בו עדיין כדי לשנות את המצב באופן יסודי. נכון לכתיבת שורות אלה, חמאס ממשיך להיות נוכח ברחוב העזתי ופועל כדי לשקם את יכולות המשילות שלו כמו גם את היכולות הצבאיות שלו. חמאס מוטמע עמוק מאוד בקרב האוכלוסייה והשפעתו עליה גדולה באופן שהארגון אינו מתקשה למלא את השורות בצעירים חמושים. יש לזכור שכל פתרון עתידי ברצועת עזה יחייב חיסול מלא של חמאס צבאית ושלטונית. כל עוד חמאס לא הושמד צבאית ושלטונית, העברת השליטה בעזה לגורם מקומי או לגורם חיצוני (כוח מערבי או אזורי) תהיה בעייתית; או שהוא יחוסל על ידי אנשי חמאס, או שהוא יהיה חייב לפעול תחת שליטתו של החמאס. אין בנמצא מצב ביניים.
ראוי לשאול, מדוע החמאס מצליח להשתקם למרות רצף הפעולות וההצלחות של צה"ל לפגוע במסגרות המאורגנות, במפקדים, במנהיגות שלו ובכוח הצבאי שלו? התשובה היא פשוטה: חמאס השתלט על חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועה. חמאס מצליח להשתלט ללא כל הפרעה על משאיות הסיוע שנכנסות לרצועה ומסיע אותן למרחבים שבהם יש לו שליטה. אז, הוא מחלק את הסיוע בשני אופנים. ראשית, הוא מוכר חלק מהסיוע לתושבי הרצועה במחירים מופקעים כדי למלא את קופת המזומנים המתרוקנת שלו, לאחר שצה"ל פועל לפגוע במערך הכספים וגם בניסיונות להכניס כספים לרצועה. שנית, חמאס עושה שימוש בסיוע ההומניטרי ככלי לגיוס פעילים חדשים על ידי הבטחה לאספקת מזון קבועה להם ולבני משפחותיהם. באמצעות פעולות אלה, חמאס גם מעביר מסר לאוכלוסייה שבכוונתו להישאר בשליטה, וטוב יהיה לה אם תשתף איתו פעולה. שימור היכולות האזרחיות, בין היתר באמצעות שליטתו במקור המזון, מנציח את שלטון החמאס באוכלוסייה ואת השיקום של שורות הלוחמים. מציאות זאת מאריכה את המלחמה, ומונעת ממדינת ישראל להשלים את מטרות המלחמה ברצועה.
הדרך לאפשר לסיוע ההומניטרי להגיע ללא תיווך חמאס מחייבת שליטה ישראלית שתבהיר לאוכלוסייה שתם עידן חמאס ברצועת עזה, ושלא תהיה לו תקומה. זו הדרך לבניית חלופה שלטונית לחמאס באמצעות השמדת חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית. סילוק חמאס מהמשילות שלו ברצועה מחייב את צה"ל לשלוט על חלוקת הסיוע ההומניטרי באופן ישיר. שליטה שכזו הינה למעשה הטלה של ממשל צבאי זמני במרחבים שבהם יש לצה"ל שליטה ביטחונית. יש לזכור שהמושג "ממשל צבאי" הינו רחב מאוד, ויש לבאר אותו בהקשר של רצועת עזה.
רצועת עזה הינה אחד המרחבים המבוצרים ביותר מעל ומתחת לקרקע. השמדת תשתיות הטרור הינה תהליך שייקח שנים לא מעטות. זאת מאחר שהרוב המוחלט של הבתים ברצועה, כמו גם מוסדות הציבור בה (בתי ספר, מסגדים, בתי חולים וכדומה) שימש לצורך אגירה של תחמושת, אמצעי לחימה ורקטות, וגם לצורך חפירת פירי גישה למערך המנהרות העצום ברצועה. השמדת תשתיות טרור אלו תיקח זמן ארוך מאוד, כאשר בתקופה זאת עזה תישאר מרחב לחימה. מדינת ישראל מחויבת מבחינת הנורמות הבינלאומיות במתן מענה הומניטרי בסיסי לאוכלוסייה, הכולל מזון, מחסה ושירותי רפואה בסיסיים. במצב זה לממשל צבאי ישראלי מחויבות מצומצמת, בשונה ממה שאנו מכירים ביהודה ושומרון במסגרת המנהל האזרחי. יש גם לזכור שהמדובר על ממשל צבאי זמני בלבד, למשך תקופת הביניים שבמהלכה יושמד חמאס צבאית ואזרחית. עם התייצבות המרחב ללא חמאס, ניתן יהיה לעבור לאיתור של גורם שלטוני אחר ברצועה תוך שמירת האחריות הביטחונית בידי צה"ל.
במשך חודשים ארוכים מנעה מערכת הביטחון (הפיקוד הבכיר של צה"ל, מתפ"ש ושר הביטחון) כל אפשרות לדיון בחלופת הממשל הצבאי הזמני. הם זרעו בהלה בציבור על ידי פרסום אומדן של עלויות מופרכות לממשל צבאי ברצועה, זאת תוך הטעיית הציבור לראות בממשל צבאי מצב שיחייב מתן מענה אזרחי לאוכלוסייה ברצועת עזה. התעקשות זו של מערכת הביטחון גרמה להתארכות המלחמה וחייבה את צה"ל לחזור פעמים מספר למרחבים שבהם הוא כבר השמיד את היכולות המאורגנות של חמאס, וזאת לאחר שחמאס הצליח להשתקם במרחבים אלה באמצעות השימוש בסיוע ההומניטרי, כפי שתואר לעיל.
הטלת ממשל צבאי זמני וחלקי על עזה צריכה להיעשות על פי כמה עקרונות. מוצע להתחיל את המהלך במרחב שבו יש לצה"ל שליטה ביטחונית ושהיקף האוכלוסייה האזרחית בו קטן. המרחב המתאים ביותר העונה על מאפיינים אלה הוא צפון רצועת עזה. בצפון הרצועה נותרו כ-200 אלף תושבים, ועוד כמה אלפי פעילי חמאס. צה"ל ממשיך לפעול בימים אלה להשמדת שאריות הכוח הצבאי של חמאס במרחב. יש להורות לאוכלוסייה במרחב הזה לפעול באחת משתי אפשרויות: הראשונה – להתפנות למרחב ההומניטרי במואסי ולעבור דרומה דרך מסדרון נצרים; שם יוכלו לקבל סיוע ככל הנדרש. האפשרות השנייה – להתפנות למרחב הומניטרי שצה"ל יגדיר בצפון הרצועה. צה"ל יאבטח את המרחב הזה מפני כניסה של גורמי חמאס, וגם יאבטח את חלוקת הסיוע ההומניטרי שהבאתו וחלוקתו תהיינה באחריות ארגוני הסיוע הבינלאומיים. רק במקרים חריגים יחלק צה"ל את הסיוע ישירות. תפקיד צה"ל יהיה לאבטח את התהליך ולמנוע מעורבות חמאס.
לאחר שדגם הפעולה הזה יעבוד בצפון הרצועה אפשר להרחיבו בהמשך למרחבים אחרים ברצועה (חאן יונס, רפיח). עד להתייצבות המצב האזרחי במרחבי הרצועה, ימשיך להיות המרחב ההומניטרי במואסי מרחב החלוקה העיקרי. במקביל, צה"ל ימשיך לטפל בגורמי חמאס ברצועה.
סילוקו של חמאס ישיג את אחת ממטרות המלחמה ויפתח את הדרך לבנייה של חלופה שלטונית ברצועת עזה, חלופה שתישען על כמה עקרונות: העיקרון הראשון הוא שהגורם החמוש היחיד שיפעל ברצועה יהיה צה"ל. שמירת סדר ציבורי ופעולות שיטור בסיסיות תוכלנה להיעשות על ידי גורמים מקומיים, או לחילופין על ידי כוחות זרים. העיקרון השני הוא שצה"ל ישמר לעצמו חופש פעולה מבצעי מלא בכל שטח הרצועה ויוכל לפעול מול כל התארגנות של טרור. העיקרון השלישי הוא שכל המעברים לתוך רצועת עזה יהיו בשליטה ישראלית, בכלל זה מעבר רפיח ומרחב פילדלפי, עיקרון שיחייב מו"מ עם מצרים.
מתאם הפעולות ערוך למימוש הממשל האזרחי הזמני והחלקי כאמור לעיל. מרחב הפעולה בצפון הרצועה יהיה תחת הפיקוד של צה"ל, בגיבוי הגורמים המקצועיים של מתפ"ש שיוכלו להפעיל את הסיוע ההומניטרי באמצעות הארגונים הבינלאומיים, ואולי אף באמצעות גורמים בקרב האוכלוסייה האזרחית. הכוח הצבאי במרחב יאבטח את הפעילות ההומניטרית.
הקמת ממשל צבאי זמני בצפון הרצועה, ולו גם במתחם מוגדר בצפון הרצועה, יוכל להיות מתואם עם ארצות הברית כדי ליצר תהליך ארוך טווח שבמסגרתו ניתן יהיה לאתר גורמי שלטון שיוכלו להיכנס לנעלי חמאס. מצד שני, דחיית הטיפול במרכיבים האזרחיים ברצועה מאריכה את הלחימה, מעכבת את השלמת מטרות המלחמה ואת יצירת התנאים להשבת החטופים. עתה, משחוסל סינואר, נוצרה הזדמנות פז לפעול ביתר שאת להשלמת מטרות המלחמה בדרום. מניעת היכולת מחמאס להשתלט על הסיוע ההומניטרי תפגע בצינור החמצן שלו. זה ישדר לאוכלוסייה העזתית שתם עידן חמאס. ישראל תעשה טובה ענקית לתושבי עזה שישתחררו ממרותו האכזרית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / CTK Photo / Pavel Nemecek
